ניגוד עניינים מכוער

את מינויו של מזוז לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה ערב הגירוש הגדול מגוש קטיף ומצפון השומרון לא אהבתי גם בעת שזה קרה

ד"ר חיים משגב , כ"ד בכסלו תש"פ

גם לאחר שהמועמדת של שר המשפטים לתפקיד ממלאת מקום פרקליט המדינה חזרה בה מהסכמתה למלא את התפקיד שהוצע לה, יש לומר על כל האפיזודה שזה היה עוד מסמר בארון הקבורה של אמון הציבור במערכת  אכיפת החוק שעושה, לטעמי, את הכול כדי להמאיס את עצמה על קהל גדול מאוד. 

אינני יודע של מי הייתה ההחלטה - והייתה החלטה מודעת  - אבל אם הנראות עוד חשובה למישהו במערכת המשפט על כל גרורותיה  - והיא צריכה להיות חשובה ! - אז זאת הייתה שגיאה להציב את מני מזוז בעמדה שבה עליו להכריע בין היועץ המשפטי לממשלה לבין שר המשפטים. כמי ששימש  במשך עשרות שנים באותה מערכת שעתה מבקשת לכופף את שר המשפטים, לא היה זה ראוי שדווקא מני מזוז יקבל עליו את ההכרעה בעימות בין הדרג הנבחר לבין הדרג המקצועי. 

בסופו של דבר, הטיפול של מזוז היה  חפוז, לדעתי, והוא יצר לא מעט אנטגוניזם; התפרים נראו גסים וניגוד העניינים בלט לעין כל. רבים, למעשה, שואלים עתה מדוע שופטים פטורים מן ההלכות שהם עצמם קבעו ? למה מותר להם מה שאסור על אחד האדם ? איך הם מסבירים את העובדה שלהם מותר להיות בניגוד עניינים ?

מזוז שימש בכל חייו המקצועיים בפרקליטות המדינה ובשיאה של הקריירה  הוא מונה ליועץ משפטי לממשלה, אז איך אפשר היה לצפות שבשיאו של עימות כה דרמטי בין המערכת הנבחרת לבין מערכת לא-נבחרת שהוא היה חלק אינטגרלי ממנה במשך עשרות שנים הוא יכריע ללא משוא פנים. 

לא רק את אביחי מנדלבליט מזוז  בוודאי מכיר היטב; אפשר להניח שגם את המועמד של היועמ"ש הוא מכיר באורח לגמרי אינטימי, מה שבוודאי היה צריך להדליק נורות אדומות אצל מי שקבע שהוא ידון בעתירה נגד המינוי של שר המשפטים. הוא האחרון מבין השופטים בבית המשפט העליון  שעליו היה צריך להטיל את ההכרעה בנושא כה רגיש. 

הרבה אנשי ציבור הורשעו בגין הרבה פחות מזה. על ראש הממשלה אומרים שהוא היה צריך להדיר את עצמו מטיפול בעניינים מסוימים עקב היכרות שנופלת עשרות מונים מזאת שיש למזוז עם כל אלה שחולקים על השר אמיר אוחנה.

כך או אחרת, את חטאי אני מזכיר היום. את מינויו של מזוז לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה ערב הגירוש הגדול מגוש קטיף ומצפון השומרון לא אהבתי גם בעת שזה קרה. בהכירי את אריאל שרון לא היה לי ספק  שהוא אינו משאיר דבר ליד המקרה. באותו הזמן הוא גם מינה את דן חלוץ לתפקיד הרמטכ"ל ואת משה קראדי למפכ"ל המשטרה. שלושת המינויים נראו בעיני כבר אז מוזרים למדי. לא טבעיים. והסוף היה ששניים מהם באמת סיימו את כהונתם בנסיבות מאוד לא סימפטיות.

מזוז, לעומתם השניים האחרים, היה זהיר  הרבה יותר. הוא ידע כיצד לנווט את דרכו מבלי ליפול לתוך מהמורות אקראיות. בניגוד  לעמדתה של פרקליטת המדינה באותה העת, עדנה ארבל, שכבר הכינה טיוטה של כתב אישום נגד אריאל שרון, בגין קבלת מיליוני דולרים, הוא מיהר לסגור את התיק – ובכך הוא זכה לשבחים רבים מצד כל אלה שביקשו להבטיח את גירושם של אלפי יהודים מבתיהם.

אולם מה שלי הפריע אז הייתה בעיקר התנהגות רשויות המשפט כנגד האלפים שמחו נגד מדיניות הממשלה. רבים מהם נעצרו -  ובהם גם קטינות וקטינים - למשך שבועות רבים. נגד חלק מן העצורים הוגשו כתבי אישום מופרכים שייחסו להם עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ציבורי; עבירה שהעונש הרשום בצידה הוא 20 שנות מאסר. הייתי שם - וגם ראיתי איך ניסו להקים מערכת משפט אלטרנטיבית בתוך בתי הסוהר. העולם האפל של ג'ורג' אורוול ניבט מכל עבר. אהרן ברק, מחולל ההפיכה המשפטית, לא מחה. אני זוכר שצרחתי במלוא גרוני על שופט בכיר  שביקש לקיים דיון משפטי בתוך בית מעצר.

לאחר כל אלה, מזוז ביקש להתמנות לבית המשפט העליון אבל ההתנגדות למינוי הייתה רבה. רק לאחר שנים, ציפי לבני, שחזרה למשרד המשפטים, בשנת 2013, נשאה אותו על גבה אל גבעת רם. היא חבה לו את זה.