לא תהיה הדחה

זה הדין – ואין בלתו. והתחכמויות, כגון שיולי אדלשטיין לא נבחר בכנסת הנוכחית, לא יעזרו.

תגיות: חיים משגב
ד"ר חיים משגב , ט"ו בטבת תש"פ

זה לא יקרה: לא תהיה הדחה של יושב ראש הכנסת. החוק הקיים הוא ברור לחלוטין.

מה שאומר שהאיומים הבריוניים שהופנו לעברו של יולי אדלשטיין, בין השאר, בידי אביגדור ליברמן והכנופיה המקיפה אותו,  אין בהם כל ממש.

חוק הכנסת שהתקבל עוד ב -1994 ותוקן כמה פעמים לאחר מכן קובע בסעיף 8 (א)  שהכנסת רשאית, בהחלטה ברוב של שלושה רבעים מחבריה, להעביר מכהונתו את יושב ראש הכנסת אם קבעה כי אין הוא ראוי לכהונתו מחמת התנהגות שאינה הולמת את מעמדו. 

זה הדין – ואין בלתו. והתחכמויות, כגון שיולי אדלשטיין לא נבחר בכנסת הנוכחית, לא יעזרו. הוא מכהן כעת בתפקיד מתוקף הסכמה של כל הסיעות שמי שכיהן בכנסת הקודמת ימשיך בתפקידו גם בכנסת הזאת; כך שאי אפשר לטעון שהוא "לא נבחר". הסכמה זאת, כמוה כבחירה.

מכל מקום, הכנסת לא יכולה להעביר מכהונתו את יושב ראש הכנסת אלא עקב קובלנה, שהובאה לפני ועדת הכנסת על ידי 61 מחברי הכנסת לפחות ולפי הצעת ועדת הכנסת שהתקבלה ברוב של שלושה רבעים מחברי הוועדה. כמו כן, קובע החוק שלא תוגש קובלנה אלא אם כן קבעה ועדת האתיקה של חברי הכנסת, כי יושב ראש הכנסת נהג באופן שאינו הולם את מעמדו.

כלומר, הסיכוי לעבור את כל מסלול המכשולים הזה ולהגיע לכך  שתשעים חברי כנסת(!) יחליטו על העברת האיש הטוב הזה, אסיר ציון לשעבר, מתפקידו רק בגלל סירובו להקים ועדת כנסת כדי שזו תתכנס עוד לפני הבחירות על מנת  לדון בבקשתו של בנימין נתניהו שלא להסיר את חסינותו שואף לאפס; בפועל, לא לאפס לכלום.

אני אומר את הדברים, כמובן, מתוך פוזיציה, אבל גם כמי  שתמיד ראה בחוק את אבן הפינה של המשטר הדמוקרטי בישראל. החוק איננו נקודת ההתחלה, כפי שקבע יותר מפעם אחת אהרן ברק, שממנה ניתן לנוע קדימה  כדי לקבוע מה היה צריך להיות נוסח החוק אם "מחוקק סביר" היה מנסח אותו. החוק הוא נקודת הסיום. כך פועלות דמוקרטיות בכל העולם המערבי. בארה"ב, למשל, החוקה היא חזות הכול – והתיקונים שנעשו בה נעשו בחוק; לא על ידי פרשנות של שופטים.

ועוד זאת: כל התיקונים שנעשו בחוקים הרלוונטיים כיום לטענותיו של ראש הממשלה, כפי שהן עולות במפורש בבקשה שלו שלא להסיר את חסינותו, נעשו הרבה לפני שהוא התמנה לתפקיד ראש הממשלה – וניתן בהחלט להניח שאם הוא היה מבקש לתקן בחוקים האלה את הצריך תיקון כל הצבועים במחנה השמאל היו מקימים קול זעקה בטענה ש"קץ הדמוקרטיה" ממשמש ובא.

התיקונים בחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, אלה שהרחיבו את העילות שמכוחן ניתן לתבוע שלא תוסר החסינות של חבר הכנסת גם למישור הציבורי, כמו גם בחוק הכנסת שעליו דובר לעיל, לא נועדו כדי להפוך את הכנסת ל"עיר מקלט". את השקר הזה יש להסיר מעל השולחן. ראש הממשלה פועל בדיוק במסגרת החוק. הוא לא ביקש לשנותו כפי שהלעיזו עליו שונאיו. הוא עושה את מה שראוי לעשותו מול מסע הציד הבלתי נפסק במשך כל שנות כהונתו.

אינני רוצה להתייחס אישית לכל אלה שמתלהמים בימים אלה. הם בוודאי יודעים את האמת. אולם העגלה הריקה שבה הם נוסעים מאלצת אותם לאמץ את השנאה לבנימין נתניהו כאג'נדה . אחרת, הם נשארים עם כלום; וזה עצוב. זה פשוט לא הגיוני שהבחירות מתקיימות רק סביב השאלה אם ראש הממשלה יכול להמשיך, או לא ראוי שימשיך, בתפקידו.

כך או כך, לא מערכת המשפט תקבע את זה. יש בה , כמובן, הרבה אנשים ראויים, אבל יש בה גם רבים שהשתן עלה להם לראש. רואים את זה על כל צעד ושעל. זה מתחיל בוועדה לבחירת שופטים  שפועלת במשך שנים מתחת למעטה של סודיות – וזה נגמר בצווי איסור הפרסום שנועדו להסתיר את הזוהמה שדבקה בסוליות נעליהם של לא מעטים במערכת אכיפת החוק.