טיבי יקבע

כל ניסיון להתקדם לעבר ביסוס קיומה של המדינה היהודית יצטרך לעבור סינון מוקדם אצל הערבים

ד"ר חיים משגב , כ"ב בטבת תש"פ

דעות ד"ר חיים משגב
ד"ר חיים משגב
צילום: עצמי

זה עבר מתחת לרדאר בגלל תקשורת מוטה פוליטית : אחמד טיבי שם את הדברים על השולחן.

בעברית מצוחצחת, כדרכו, הוא הודיע לבני גנץ, באמצעות בן-סיעתו, יועז הנדל, במהלכה של ישיבה בכנסת, שעסקה בכלל בדרכים להדיח את בנימין נתניהו מתפקידו כראש הממשלה, שהתמיכה שלו, ושל חבריו, בממשלת השמאל שהוא מבקש להקים, תלויה, בפועל, בסדר היום הפוליטי של האוכלוסייה הערבית בישראל: התקדמות לעבר מדינה שאיננה יהודית בהגדרתה; כלומר, שלא יהיה עוד מקום לראות בה את ביתו הלאומי של העם היהודי.

היא תהפוך, לשיטתו של טיבי,  ל"מדינת כל אזרחיה" שבה לא יהיה כל יתרון ליהודים. מה שאומר, לדוגמה, שחוק השבות שנותן יתרון ברור ליהודים יימחק מספר החוקים. 

בפועל, מה שטיבי רוצה הוא להחזיר את גלגל ההיסטוריה לאחור. לחזור לימים של טרם מלחמת העצמאות שלנו שנסתיימה כפי שהיא נסתיימה. לבטל את הכרזת העצמאות של דוד בן גוריון שבה דובר על הקמת מדינה יהודית על כל המשמעויות של מושג זה. למעשה, להחזיר לערבים את כל מה שהם איבדו במהלך המלחמות שבהן הם פתחו ב- 1948 וב – 1967.  

הדברים אומנם לא נאמרו בפירוט שאני מעלה באותה הזדמנות -  אולם הם היו מספיק ברורים. אם מפלגתו של גנץ, כחול-לבן, שכל העת מגמגמת בנושאים המדיניים, נוכח מגוון הדעות המתקיים בה, תלך בכיוונים שלא יהיו מקובלים על חברי הכנסת הערבים, כגון בנושא שעד כה היה מקובל על רוב הציבור היהודי, סיפוח בקעת הירדן וצפון ים המלח, התמיכה של "הרוב החוסם" תהיה כלא הייתה. טיבי היה ברור לגמרי. כל ניסיון להתקדם לעבר ביסוס קיומה של המדינה היהודית יצטרך לעבור סינון מוקדם אצל הערבים; אם גנץ רוצה להיות ראש הממשלה. 

בקוקפיט לא הגיבו לדברים של טיבי. שם עסוקים כל העת רק בדבר אחד: איך גורמים למערכת המשפט לסייע בהפיכה השלטונית שהם כל כך רוצים בה. על ציבור הבוחרים הם חדלו לסמוך. מן הסיכוי להפוך את הקערה על פיה בקלפי הם כבר משכו את ידם.  את יהבם הם משליכים על מערכת אכיפת החוק שהשתלטה כמעט לחלוטין על כל שאר המערכות. ההחלטות האחרונות של בית הדין הגבוה לצדק הפכו את המגמה הזאת לברורה מאי פעם. 

צפיתי בהתנהגותו של אבי ניסנקורן, מי שישב בראש הישיבה שבמהלכה אמר טיבי את מה שאמר, ללא כל תגובה, כמובן, ומה שראיתי היא התנהגות שהזכירה לי את ימיה של מפא"י ההיסטורית. כוחנות. דורסנות. חתירה ללא מעצורים לעבר מטרה שיש לה רק תכלית אחת: להכות את היריב. לבזות אותו. להציגו ככלי ריק. חלק מן הדברים כוונו לעבר יושב ראש הכנסת.

הסגנון הזכיר דיבורים דומים של גורמים אנרכיסטיים במדינות אחרות כשהתכלית היא לגרור את ראש הממשלה לעבר ועדה שתוצאות הדיון בה יהיו דומות לאלה שהתקבלו בשימוע שנערך, כביכול, בלב פתוח ובנפש חפצה בפני היועץ המשפטי לממשלה; דווקא ערב בואם של עשרות ראשי מדינות לישראל כדי להשתתף בפורום השואה הבינלאומי. נשיאים. מלכים. ראשי ממשלה. אף אחד מהם לא יבקש, כנראה, לדעת את מה שיש לאנשי כחול-לבן לומר על ראש הממשלה.

וזה ממש מצער אותי. המפלגה הזאת, הדבר היחיד שיש באמתחתה היא השנאה לראש הממשלה. לא שמעתי איש מהם מעלה רעיונות של ממש בנושאים שבאמת מטרידים רבים. בסתר ליבי אפילו ציפיתו שמנהיגיה יברכו השבוע את בנימין נתניהו על ההצלחה הבלתי נתפסת של מתווה הגז. 

זה לא קרה  - וחבל.