היינו כחולמים – כעת להתעורר!

אמש הוכח שוב כמה כוח יש למעשים כדי לשנות מציאות, כמה לא די בצינות המדינית, וכמה נחוצה לנו לצידה ציונות מעשית.

איתמר סג"ל , ג' בשבט תש"פ

דעות איתמר סג"ל
איתמר סג"ל
צילום: עצמי

היינו כחולמים, ללא ספק. אך רבותי ההיסטוריה חוזרת, ויש לנו מה ללמוד. זכינו אמש שוב להצהרת בלפור. אותו מכתב דל מילים לרוטשילד, הצית את התקווה בלבו של עם ישראל.

הנה רגע קט, האמינו כולם, יכבשו הבריטים את ארץ ישראל ותקום סוף סוף ליהודים מדינה ככל העמים, משתי גדות הירדן שזו שלנו וזו גם כן. הרב קוק במכתביו מהלל את בריטניה, מדמה את שר החוץ לכורש. ר' שמחה הכהן מדווינסק הכריז בעקבות ועדת פיל והצהרת בלפור כי סר איום 'שלשת השבועות'.

בפועל, כדרכם של מנהיגים, מה שרואים מכאן כבר לא רואים כל כך משם, אמרו הרבה ועשו מעט. על גדת הירדן השנייה הומצאה מדינה חדשה, אתנן על שיתוף פעולה בעת המלחמה, ובגדה השנייה הדברים החלו גם הם להשתבש וכמעט ולא היה. הצהרת בלפור הייתה לספר הלבן, החלומות הלבנים הפכו לשבת השחורה.

או אז למדנו, בשיעור כואב אך חשוב מאין כמוהו, כי אל לנו לסמוך על הבטחות הגויים, ואל לנו להירדם. הצהרת בלפור לא הייתה נכתבת בספרי ההיסטוריה אילו לא היינו בעצמנו מגשימים אותה. אילו לא היו אבותינו מוסרים נפשם בביצות, ביישובי חומה ומגדל, בהעפלה, במחתרת, בהקמת המוסדות, בגיוס הכספים ובשדה הקרב, דבר לא היה קורה, כלום לא היה זז. וכך גם כעת, אילו היינו מחכים, אילו היינו סומכים על הבטחות, כלום לא היה קורה. שוב הוכח כי לקשקושי סידורי הביטחון ושאר הירקות אין אחיזה במציאות, וכי מה שקובע הוא דבר אחד בלבד – תלם המחרשה ויסודות הבניין. במקום שבו יש יישוב, בו נשב, במקום בו תדרוך כף רגלנו – לנו יהיה.  

מה שעלינו ללמוד מכאן, כי אמנם חשוב מאד מה יאמרו הגויים, וטראמפ אכן אמר הרבה, דברים חשובים, דברים היסטוריים, אך הרבה יותר חשוב הוא מה יעשו היהודים. עלינו החובה לדבר מעט ולעשות הרבה. בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים, אך אי אפשר להמשיך לישון, וחייבים להתעורר ולצאת לעבודה.

הפלסטינים, יש להניח, ידחו את הצעת טראמפ עוד לפני שתוגש לפניהם. טוב שכך, שכן אנחנו איננו יכולים להסכים בשום אופן למדינה פלסטינית, לא קטנה לא גדולה, לא מפורזת ולא מחוברת. אנו, מצידנו, חייבים להמשיך להתיישב. לא די בהחלת הריבונות. עלינו להמשיך לבנות, להתיישב, לחרוש, לטעת, לזרוע, להקים, להתנחל.

אמש הוכח שוב כמה כוח יש למעשים כדי לשנות מציאות, כמה לא די בצינות המדינית, וכמה נחוצה לנו לצידה ציונות מעשית. ז'בוטינסקי המדינאי ובן גוריון המעשי זקוקים זה לזה. עלינו להמשיך לדרוש, להסביר, לנאום ולשכנע באמיתת צדקתינו על ארצנו, במורשת אבותינו. להמשיך לומר בכל במה כי לא ארץ נכריה כבשנו, ולא סידורי ביטחון אנו מבקשים, כי אם נחלת אבותינו, ארצנו הקדושה, ארץ ישראל השלמה, כולה.

נצעק אל הקיר, בסוף הקיר ישמע וישתכנע. כפי שדיבורי הריבונות ההזויים כבשו לבבות והופכים לנגד עיננו למציאות, כך חלומות ארץ ישראל השלמה, כולל גוש קטיף ועבר הירדן, בוא יבואו, אם רק נאמין, אם רק נאמר, אם רק נתפלל, ואם רק נעשה כל מה שביכולתנו עשות, וה' יעשה הטוב בעיניו.  

שמענו אמש את משק כנפי ההיסטוריה, אך בכוחנו להחליט אם הציפור תרדם לשנת חורף, כנפיה יקוצצו ופניה לתהום הנשייה או אם נרצה ונעשה, כנשר תגביה עוף, תעלה אבר כנשרים, ופניה לעבר גאולת ישראל השלמה, במהרה בימינו אמן.