וזאת תורת הקורונה

המשבר בעיצומו, וכנראה אנו רק בתחילת הדרך. אין כל ספק, אור גדול וישועה גדולה תצמח. היום שאחרי המחלה, לא ידמה ליום שלפניה.

איתמר סג"ל , כ"ג באדר תש"פ

דעות קורונה. אילוסטרציה
קורונה. אילוסטרציה
צילום: עצמי

המשבר בעיצומו, וכנראה אנו רק בתחילת הדרך. אך אין כל ספק, מתוך השבר יבנה בניין גדול, וכדרכו של עולם, ממעבה החושך, אורות גדולים מתנוצצים.

ראו, כמה זמן לא זכינו לכזו ערבות הדדית, אחוה וחברות. שהרי בדורותינו, מצוות גמילות החסדים, הרגל השלישית שעליה העולם כולו עומד, כמעט ועברה מן העולם. איש איש לעצמו, למשפחתו ולעסקיו הפרטיים. כמה התרגלנו להעביר הכול לרשות הרבים – המדינה תדאג, המדינה תעשה, המדינה תיתן.

וכעת כמה אושר מתרונן כל לב בראותו את האחווה, את העזרה ההדדית, לקשישים, חולים, מבודדים, או סתם בעלי חרדה. רק הרגע סיימנו מערכת בחירות שלישית, היה דומה כי אין דרך לדבק את השברים, עם ישראל היה לעם מפוזר ומפורד, עד שבא הנגיף הלז ומדבק את הכל בחזרה, שכן אינו מבדיל בין ימין לשמאל, חובש כיפה או כיפת שמים.  

בית הכנסת אמנם נסגר, קול התורה פסק מבתי המדרשות, אך הלבבות נפתחו. ואולי טוב שכך קרה, כי כשבית הכנסת היה פתוח כסדרו, עשינו תפילותינו קבע, כתפילת אנשים מלומדה. זה בשיחתו, זה בעיתונו וזה בסמארטפונו. והתפילה הזכה, תפילת לב נשבר ונדכה, כמעט ועברה לה מן העולם. ובאמת, מי מאיתנו כיון את ליבו כראוי כששאל בתפילת ראש השנה 'מי במגפה'? והנה, כאשר התפילה אינה ברורה מאליה, בתי הכנסיות נסגרו ומניין אין, אין לנו לא ספר תורה ולא כהן, לא חזן ולא ציבור, שמא מחמת הנגיף הדופק בחוץ וממשמש ובא, הלבבות יפתחו ותפילת ישרים תישמע.

החיים נעצרו. אין לנו בית קולנוע או בית מרגוע, לא אירוויזיון ולא אצטדיון. אין לימודים, אין גם עבודה. עסקים בוטחים קרסו, שועי עולם עסוקים בטלים בביתם. והנה, אנו שבים לחיים שקצת זנחנו, לחיים האמיתיים. למשפחה, לבעל, האישה או הילדים, למשחקי הקופסה, לצפייה משותפת. הדור הזה שכח את הבית, משכן את החיים לטובת חיים מדומים, וכעת נותר רק הבית. זמן לבית, זמן למשפחה, זמן למעט עיתים לתורה.

ולמדנו גם פרופורציות, ושיש על מה להודות. הקורונה אינה שפעת, שאלו את האיטלקים. ובכל זאת. בשנות 'המוות השחור' שהכה בכל רחבי אירופה במהלך המאה ה14, מתה עד כמחצית מאוכלוסיית אירופה. רק חישבו על כך, על כל שני אנשים – הרוג אחד, כי אין בית אשר אין שם מת. המגפה השתוללה בעולם לאורך חמש שנים וזכורה כמגפה הקשה ביותר בתולדות האנושות. 

אך למה זה נלך רחוק. השפעת הספרדית שהשתוללה בכל רחבי העולם בשלהי מלחמת העולם הראשונה הכתה בין חמישים למאה מיליון בני אדם, בנוסף לעשרות מיליוני המתים במלחמה עצמה. כל זאת, לפני כמאה שנים בלבד. 

גם הנגיף שגרם למחלת האבעבועות השחורות, נגיף קטלני שחיסל כשלושים אחוז מכלל הנדבקים בו לאורך שנים ארוכות, וקטל מספר בלתי ידוע של מיליוני אנשים ברחבי העולם, מוגר סופית לפני ארבעים שנה בלבד. עד אז, הכתה המחלה שגרמה סבל בלתי יתואר לאנושות, והביאה חצר מוות  מתוך ייסורים נוראיים. ובל נשכח את הפוליו, המלריה והטיפוס. ובכן, הודו לה' כי טוב, גברת קורונה אינה קשוחה דיה, וכלי הרפואה שניתנו בידינו כיום עתידים לנצח בקרב.

אילו היו שואלים אותנו, ודאי היינו בוחרים בדרכים אחרות. אך נסתרות דרכי ה', נקבלן באהבה ונחשוב כל העת איך לעשות טוב, איך להפיק כמה שיותר לימונדה. אין כל ספק, אור גדול וישועה גדולה תצמח. היום שאחרי המחלה, לא ידמה ליום שלפניה. אור חדש יאיר, ונזכה בעז"ה כולנו, במהרה לאורו.