בוקר נראה עוד בוקר רגיל ויפה

אני מתארגן וכו',

פותח את הטלפון-הודעה מהרב:

ברוך דיין האמת אסון פקד אותנו

***** ******* (שמיניסט שלי) נפל מצוק ונהרג.

הלוויה היום בצהריים .נעדכן.

עד כאן ההודעה

עכשיו מה? מה? 

מה ה' רוצה ממני 

הכל לטובה, תן לי סימן

קצה חוט,כיוון רק להבין

אולי לדעת לאן אתה לוקח אותי

כ"כ כואב לחשוב עליו ככה

כשרק לפני כמה ימים דיברתי איתו 

ואני יודע שצריך לקום, ולהתקדם

אבל אני מבולבל,לא יודע לאן להתקדם,

לאן לפנות תן לי סימן, סימן.

אפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה

אתה נמצא שם אתה בוודאי שאתה

גם מאחורי הדברים הכי קשים 

אתה זה שמפיק אותם שעומד מאחורי כל זה

אז אין טעם לכעוס ובכל זאת אני כועס

לא יודע על מי אין לי מושג למה

רק איתך אני יכול לדבר ולהאמין

שלמרות שקשה למרות שכואב אתה מקשיב, וזה לטובה.

לטובה

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול