התורה אומרת "בצדק תשפוט עמיתך". לפי ההקשר בפסוקים מדובר על שופט שדן בבית הדין, שצריך לשפוט בצורה צודקת, וככה הוא הפשט, אבל חז"ל גם למדו מפסוק זה, שיש מצווה לדון את חבירו לכף זכות. ראית מישהו עושה משהו שנראה לא טוב, אל תחליט ישר שהוא לא בסדר. מה אתה יודע? ללמד זכות זה לא רק לומר "כנראה הוא לא מבין שזה חמור", אלא לפרש את המעשה כך שבכלל לא היה פה שום איסור.
ויש הרבה סיפורים ידועים על מקרים כאלו, שמישהו היה בטוח שהשני הוא בסדר, ובסוף גילה משהו מפתיע שהוא לא חשב עליו...
אבל למה באמת זה כל כך חשוב לתורה לצוות על זה?
מה זה משנה לחבר\ה מה אני חושב עליו\ה?
ולמה התורה קוראת לזה "לשפוט"?
דרך השאלה האחרונה נמצא תשובה גם לשאלות הראשונות, וכך גם נבין את מהותה של מצות לימוד זכות.
אנחנו מבינים מדוע התורה אומרת שצריך לשפוט בצדק; אם השופט לא ישפוט בצדק -ייגרם לאדם עוול.
בכך שהתורה מלמדת את המצווה לדון לכף זכות בפסוק שמדבר על משפט אמיתי, היא בעצם באה לומר שכל אחד מאיתנו הוא שופט.
מה שאנחנו חושבים על האחר, זה לא רק מחשבה שנמצאת בראש, אלא היא גם משפיעה על היחס שלנו כלפיו בפועל, וכך ע"י המחשבה שלנו אנחנו פוסקים עליו את הדין, ממש כמו שופט, מחליטים החלטה שנודעת בפועל לחיים שלו.
מכך נבין, שמצות לימוד זכות היא לא רק להמציא איזה סיפור מוזר למה הבן אדם בסדר, אלא גם להרגיש כלפיו ככה, באמת לחשוב ככה, להתייחס אליו בלב ובפועל כמו שהתיחסנו מקודם; אבל מי שרק ממציא סיפור כדי לקיים את המצוה, אבל בפועל מרגיש ולמתייחס אליו כאילו הוא באמת כן היה לא בסדר - אז מה זה שווה? לא זו כוונת התורה במצוות לימוד זכות.
ומלבד זאת, גם אנחנו לא היינו רוצים שיחשבו עלינו דברים לא טובים, ושידונו אותנו לכף זכות, וכל אחד יודע שלפעמים הוא חושב "מה יחשוב עלי מי שרואה אותי עכשיו\יודע עליי משהו מסויים... הלוואי שידון לכף זכות למרות שזה לא נראה ככה".
אז כמו שחשוב לנו שלא ידונו אותנו לכף חובה שלא בצדק, כך התורה מלמדת שעלינו לחשוב בעין טובה כלפי אחרים, ולהתנהג אליהם בהתאם לכך.
ומי שדן לכף זכות, המקום ידונו לכף זכות.
תודה רבה
