אמנם המשחק בסרט לא משהו, אבל הרעיון שהוא מביע אמין ו "עושה שכל".

אבל כשניסיתי לחשוב היכן התובנה הזאת רלוונטית זאת אחת הדוגמאות שחשבתי עליה. הטעם שבברכה הזאת היה די זר לי, על מה מברכים פה בדיוק ? פתאום הבנתי שיש במראה הזה של המון אדם דבר שמעורר רושם גדול בנפש, והרצון לבטא ולהביע את זה מגולם בברכה הזאת. אם כי לא ברור אם ככה, למה חז"ל סייגו את זה דווקא בארץ ישראל ?

ועוד עניין שאפשר להבין זה את החשיבות של תפילה במניין וברוב עם, בין היתר כי חווית התפילה הרבה יותר עוצמתית באופן הזה.

שיערתי שהכוונה למשהו מעין זה, אבל שים לב שהחידוש בסיפור ובגמרא הוא על יכולת ההשפעה של קבוצה זרה לאדם על האדם. בזכותך חידדנו את הנקודה הזאת.

"אמר רב אשי בני מתא מחסיא אבירי לב נינהו דקא חזו יקרא דאורייתא תרי זימני בשתא ולא קמגייר גיורא מינייהו" (בבלי ברכות יז ע"ב) (תרגום: אמר רב אשי [הגויים] בני העיר מתא מחסיא הם אנשים עם לב קשה, שהרי הם רואים את כבוד התורה פעמיים בשנה  ולא התגייר מהם אף גר)

אף פעם לא ממש הבנתי מה בדיוק הטענה / התלונה הזאת של רב אשי ? אז נכון, הגויים בני העיר מתא מחסיא רואים יהודים באים ומתאספים ללמוד תורה, סבבה, אבל למה הייתה לך ציפייה שזה יגרום למישהו מהם להתגייר ? (וכן, אני מכיר את הדעה בתוספות על האש שירדה מן השמיים...).

וכשקראתי את הסיפור הזה הבנתי. יש במראה הזה של המון אדם שמתאגד למשהו או סביב משהו, כוח מושך, שגורם לאדם לרצות להיות חלק מאותה קבוצה. רב אשי מדבר בהקשר של קדושה בדיוק על אותו כוח שמופיע בסיפור הזה בהקשר של טומאה.

הוא מביע תמיהה איך המראה הזה של המוני יהודים שמתאספים ללמוד תורה, לא הדליק ניצוץ באף אחד מבני העיר, ניצוץ שיגרום לו לרצות להיות חלק מהקבוצה הזאת ולהתגייר, ובגלל זה הוא כינה אותם "אבירי לב", כי צריך לשלוט על הלב שלך בחוזקה שלא לתת למראה כזאת להרשים ולהשפיע עליך.

הפרק שם עוסק במושג שנקרא "רגשות קולקטיביים", בהמשך הפרק הוא טוען כי "השתייכות קבוצתית היא במקרים רבים זמנית, אנשים משנים את מקום עבודתם, את מקום מגוריהם ואפילו את השתייכותם הלאומית. ואולם רגשות קולקטיביים לקבוצת השיוך

הקודמת לעתים שורדים גם כשקבוצה זו מפסיקה להיות קבוצת ההשתייכות שלנו".  

חז"ל היו מודעים להבחנה זו והם הביעו אותה בדרכם בפתגם העממי הבא "היינו דאמרי אינשי גיורא עד עשרה דרי לא תבזה ארמאי קמיה" (זהו שאומרים בני האדם, גר עד עשרה דורות לא תבזה גוי בפניו. בבלי סנהדרין צד ע"א). 

הוא מביא סיפור די מדהים כדי להמחיש את זה. הוא מספר על דוד של אבא שלו שהיה שופט עליון בגרמניה בתקופת ויימאר ושמו הלך לפניו אף מחוץ לגרמניה. בעקבות חוקי נירנברג הוא סולק מהמשרה שלו והפך למובטל, בעקבות המוניטין שלו הוא הוזמן ע"י

ממשלת מוסוליני לכהן כשופט באיטליה. כעבור שנים אחדות הוא פוטר גם משם בעקבות לחץ של הגרמנים. בסופו של דבר הוא עלה לארץ ישראל וחי חיי דלות בדירה קטנה בירושלים כאשר הוא מתקשה למצוא עבודה. בוקר אחד קיבל זימון ליחידת המודיעין של המנדט הבריטי בארץ. אנשי היחידה הציעו לו לעבוד כמתורגמן מגרמנית לאנגלית שכן המודיעין הבריטי תפס כמות גדולה של מסמכים גרמניים, מה שיכול היה לסייע למאמץ המלחמתי נגד גרמניה. הוא סירב בתגובה המדהימה הבאה:

"האוייב הבריטי אינו רק רשע אלא גם טיפש, הוא חושב שפטריוט גרמני גאה כמוני יסכים לבגוד במולדתו בעבור בצע כסף".

 הרגש הקולקטיבי של נאמנות לגרמניה היה טבוע בו כה חזק שגם כאשר קבוצת השיוך שלו סילקה אותו מתוכה וגם כשהתברר לו שהיא מונהגת ע"י פושעי מלחמה, הוא לא יכול היה להשתחרר מהרגש הזה. בתום המלחמה הוא שב לגרמניה ונפטר שם ללא משפחה ובחוסר כל. עצוב

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל