אני קורא עכשיו ספר בשם ׳רגשות רציונליים׳ ומובא שם סיפור ממש מעניין (לטעמי) שאפילו עזר לי להבין גמרא שקצת התקשיתי בה, ורציתי לשתף אותו.
המחבר (פרופ׳ אייל וינטר) מספר על אח של סבתא שלו בשם ואלטר, שיום אחד בשנת 1933 חודשים ספורים לאחר שהיטלר תפס את השלטון, הזדמן להפגנה גדולה של המפלגה הנאצית. ואלטר היה יהודי ליברלי שהשלטון הנאצי היה לגביו התגלמות הרשע.
בהתחלה הוא חשב להסתלק מייד מהמקום, אבל הסקרנות שלו גרמה לו דווקא להשאר. כיוון שהיה לו מראה ארי, אף אחד לא חשד בו שהוא יהודי והוא נכנס לתוך ההמון.
תוך זמן קצר עלה היטלר לבמה ונשא נאום מהפנט, ההמון היה פשוט משולהב. בהתחלה ואלטר עמד שם המום ומשתאה, אבל לאט לאט השתלטה עליו תחושה מוזרה.
כשההמון החל לשיר את המנון המפלגה הנאצית, הצטרף ואלטר לשירה במלמול חרישי. כעבור עוד כמה דקות הוא מצא את עצמו מצטרף לקריאות הזיג הייל עם שאר ההמון ומריע להיטלר. בשלב מסויים כשהוא התעשת הוא ברח לבית אחותו שגרה קרוב לשם התיישב על הספה ופרץ בבכי ״זה היה כישוף ! איך יכולתי להצטרף לשירת ההמנון ולהריע להיטלר ?״.
סיפור חזק לטעמי. כשקראתי אותו חשבתי על גמרא מסוימת שגם מתייחסת להשפעה שמחולל מראה של המון אדם בנפש היחיד (אבל הפעם בצד של הקדושה ולא הטומאה). אז הנה חידה: לאיזה גמרא הכוונה ? (יכול להיות שיש עוד גמרות שמתאימות מלבד זאת שאני חשבתי עליה. זה מצויין. אשמח לדוגמאות נוספות שלא חשבתי עליהן)
אותו גוון פונדמנטליסטי כלפי נשים גם פה