היינו אמורים לצאת עם הילדים בחופש והזמן קצת התאחר והבנתי שנצא יותר מאוחר. התחלתי פתאום לבכות בכי הסטרי ממש, לא הבנתי מה קורה לי אבל לא שלטתי בזה. (שלושה ימים אח"כ גיליתי שאני בהריון)

הוא התעכב לדבר עם מישהו ואחר ברבע שעה

התחלתי לבכות כי גם פחדתי מתאונה

ושבת...

לוויה, שבעה

איך את מגדלת את הילדים לבד

איך מסתדרים בחיים בלי בנזוג

הגעגועים....

ואחרי דקה וחצי הוא חוזר הביתה ומוצא אישה חנוקה מדמעות מהדמיונות שלה

כי אחרת אני בטוחה שהיה פיגוע / תאונה / חטיפה, ועוד רגע יבוא מחבל

למה??? למה אנחנו כאלו???

למה תמיד האסונות רצים בראש?

(אם כל חי - קלעת לי למחשבות?? מי מודיע לי, ואיך אני אשאיר פה את הלדים לבד, אם צריך לרוץ לעוזר לו???)

אבל אצלי הסרטים האלה רצים בראש תמיד, לא רק בהיריונות

עשיתי ברוגז רציני עם בעלי על דבר פשוט מטומטם

(הוא הלך לעזור לגיסי ולא ביקש רשות יום לפני אלא רק באותו בוקר, ממש בעיה בזוגיות)

הוא כבר ניחש שאני בהריון לפי זה...

לי לקח עוד שבועיים  עד שהסכמתי לעשות בדיקת הריון...

בדרך חזור קניתי מיד שניצל סויה, אחרי שאכלתי אחד, לא נגעתי בחבילה הזאת עד הלידה

בטוח יש לי גם להוסיף אבל לא זוכרת כרגע...

הצחקתן אותי ממש!

סוף סוף שרשור חמוד וקליל.

אני בהריון הראשון שלי בהתחלה אכלתי המון סיגרים מטוגנים עם בשר.

הייתי מסוגלת באחד בלילה לטגן סיגרים ולאכול אותם.

בדרך כלל אני לא נוגעת בהם. (גם אני אשכנזייה ולא מרוקאית. לא מכירה את זה מהבית)

לילה אחת ב12 בלילה גיליתי שכל הסיגרים עם בשר נגמרו  וקדחתי לבעלי במוח

"אני רוצה סיגרים, אני ממש רוצה סיגרים".

בהתחלה הוא אמר לי בסובלנות: "אני אקנה".

ואחר כך הוא אמר: " תקשיבי, עכשיו לילה, כל הסופרים סגורים. בבוקר אלך לקנות לך סיגרים".

אני שוקלת אם לכתוב מה זה מזכיר לי....

לילה אחד הגענו לחדר שינה וגילינו רטיבות מוזרה במגירת השידה.

התברר שהילדון קם מתוך שינה והחליט שהמגירה היא שירותים...

כשכהיינו ילדים, אחד האחים שלי קם באמצע הלילה לשירותים,

ובטעות הלך לכיור במטבח... 

אוי ואבוי.................

איזה צעקות הייתי מקימה אם זה היה קורה אצלי...

אני היחידה שטפשת ההריון שלה מסתכמת ב-"לא יכולה לראות שוקולדים ושוקו" (שבנורמלי אני מטורפת עליהם).

וגם בפחות סבלנות לילדון, שמסכן מרגיש שעובר עלי משהו ולא מבין מה...

והיי, גם אני בתחילת ההריון לא הייתי מסוגלת להסתכל על שוקולד. ב"ה עבר לי אחרי השליש הראשון.

אבל השרשור ממש מצחיק

כל הזמן התחשק בורקסים

אני לא רוצה להגיד לכם איך אני נראית היום....

(כמו בורקס)

בעלי אמר לי שהוא מגיע

והתחלתי לבכות

לא מהתרגשות

פשוט הטון שהוא אמר את זה...

הפחיד אותי 

בתינוקיה לא התיחסו אליי יפה

והתחלתי לבכות.....

המון...

הייתי אחרי ניתוח, ולא הצלחתי להניק. וכל פעם שבאתי לקחת מטרנה: "אה, את לא מניקה?", "זה טוב להניק...", "למה את לא מניקה?". למה לא לעזוב אותי במנוחה?

לי היה משו טיפה מביך

היינו בשבת חול המועד אצל חמותי, תכננו לצאת ביום ראשון - הושענא רבה להורים שלי

ובעלי נהיה חולה, התקפת הקאות וכל זה, שכב במיטה כמו סמרטוט

כשהבנתי שאולי נצטרך להישאר שם בחג - התחלתי לבכות בהיסטריה, שאני לא רוצה להישאר שם, ואין לי שום בגדים,  

לא הבנתי מה קורה לי, ברחתי למרפסת, ובכיתי כמו ילדה קטנה, כשבו בזמן אני מנסה שחמותי לא תשים לב, ואף אחת מהגיסות הצעירות...

התקשרתי לאמא שלי - שאני לא מבינה מה עובר עלי... לא מצליחה להפסיק לבכות.. ופדיחות מחמותי.. 

והרגשתי כזאת אנוכית, שבעלי חולה, ואין לו מצב לנסוע הביתה באוטובוסים..

(הסוף היה טוב, חמי וחמותי כנראה כן שמו לב שמשו עובר עלי - ושילמו לנו מונית מהבית שלהם לבית של ההורים שלי (נסיעה בינעירונית) הגענו כמה דקות לפני החג)

האחות צעקה עלי שקראו לי וקראו לי ולא באתי (אמצע הלילה, כנראה לא שמעתי מתוך שינה)

ברור שזה היה מושפע מההורמונים, אבל היחס שלהם היה ממש לא משהו.

באופן כללי כל פעם שנכנסתי לשם וראיתי תינוקות בוכים (לא שלי) בכיתי...

יום אחרי שהשתחררתי מהלידה הראשונה/ ניתוח קיסרי- באתי לביקורת.

עמדתי בחוץ, מחכה בתור ובעלי קפץ לקנות משהו לברית יצחק.

עמדתי בתור והדמעות זלגו מאליהן. פדיחות.

ואני הולכת לצד כדי שאנשים לא יראו ולא מצליחה להירגע.

באותו יום, היה ערב חג והיינו אצל ההורים שלי.

ברגע שכל בני הבית יצאו לתפילת ליל החג- ישבתי ובכיתי תוך כדי הנקה.

הורמונלי לחלוטיןןןןןןןןן

יצאתי לקניות בעיר ובבואי להיכנס לרחוב ראיתי תמרור של "אין כניסה/חד סטרי"

כמובן, שהקשבתי לתמרור ועשיתי עיקוף דרך הרחוב הבא ונכנסתי לחנות הרצויה..

שהייתה די בכניסת הרחוב מהכיוון של ה"אין כניסה"..

רק שכחתי..

שהייתי הולכת רגל..

מזכיר לי (לא קשור להריון) שפעם היה צריך להגיע אלינו מישהו

ובעלי הניח שהוא מגיע עם רכב והסביר לו איך מגיעים.

אממה כל הרחובות חד סטריים וצריך לעשות סיבובים עד שמגיעים לבית.

בעלי עומד בחלון ורואה את האומלל בקצה הרחוב רץ רץ רץ ברגל במעגלים עד שהגיע לבית.

לא יודעת אפילו מתי הצלחתי להבין שלא הייתי אמורה לעשות פרסה..

אולי בערב..

יכולתי לנשק אותו רק אחרי אמבטיה לפני השינה

שאר היום- לא נעים, התרחקתי ממנו

ואמרי לבעלי שישלים לו  חסכים...

ב"ה עבר אחרי טרימסטר ראשון

אני גננת במשפחתון שבוע 35

השבוע החלפתי לילד אחד 4 פעמים טיטול

ולשני לא

פאדיחה

התחלתי לרשום.

בלידה של השני שלי חמותי שמרה על הבת ואמרה שלא כדאי שהיא תבוא לבקר אותי בבית חולים.

בכיתי שעות

עד שאחותי הצדקנית לקחה מונית לביתה של חמותי והביאה אותה...

אני הולכת לתינוקיה להלביש אותו בבגדים 

וכולי בוכה בדמעות שליש עד שהאחיות חשבו שמשהו נורא קרה.

וכל זה למה?

כי חמותי הביאה לי סלקל ישן לשים בו את התינוק, וגם לא אהבתי את הבגד, 

וגם ממש רציתי בלון מחובר לסלקל, ולא היה.

תחילת הריון. נסענו לשבת לסבא ולסבתא שלו.

הסבתא פולניה אמיתית מגישה לכל אחד בצלחת קובבה ענקית של געפילטע פיש רכרוכי כזה.

אני ממש לא מתכוונת לטעום אפילו, ולכן

איך שהיא הולכת להביא עוד משהו, אני מקפיצה את הקובבה לצלחת של  בעלי.

אממה, סבא שלו (ז''ל) היה לו קטע שהוא היה מפרגן מהצלחת שלו גם,

אז בעלי המסכן נחנק כל השבת מאין סוף קובבות של געפילטעפיש ועופות מכובסים.

הלכתי לקופ"ח שממוקמת בקניון לעשות העמסת סוכר

היה עומס מטורף עם ילדים צורחים שצריך לעשות להם בדיקת דם, והאחות לא מצליחה

לקחתי תור, ורק ניסיתי לתפוס אחות בשביל שתביא לי לשתות את המים המסריחים האלו ואני יוצאת...

לא היה עם מי לדבר לא הצלחתי כלום...

יצאתי החוצה לקניון רק בשביל לנשום אויר היה כ"כ דחוס במרפאה

התקשרתי לבעלי לספר לו, והוא כזה- טוב אז תקני לך תכשיט לחג בינתיים....(אבל אני לא רוצה תכשיט, רוצה בדיקת דם!!!)

ואז מהתגובה ה"אמפתית" אני מתחילה

לבכות

ולבכות

ולבכות 

לא מצליחה לעצור

לא מוצאת את השרותים

עומדת בפינת קניון מלא אנשים עם בטן ענקית

ו-ב-ו-כ-ה

האחיות לקחו קצת את הבת שלי כדי שאוכל לנוח ואכלתי סרטים שהן חוטפות לי אותה...

ערה כי הבת שלי העירה אותי לגמרי..

בעלי מתחיל להגיד פרשת שבוע - ואני כזה מתחילה לבכות מכל מצוה שניה שהוא מציין מהפרשה

אמרתי לו - תגיד רק מצוות שמחות!!!

לא הלך לו למסכן...

אחר כך - אומרת לו: אני אוהבת אותך

והוא כזה היה באמצע לחשוב על משהו, לא ממש מרוכז.. 

אז הוא אומר לי - כן?

ואני - מתחילה לבכות................

חחחחחחחחחחחחחחח

טרלולה

בוכה מכל דבר

שוכבת במיטה, לא מוצאת תנוחה טובה, משנה תנוחות, ולא נרדמת... לא נרדמת... לא נרדמת...

(טוב, זה קשור גם לזה שישנתי בשבת הרבה...)

שש בווקר. מבינה שאין טעם לנסות עוד לישון.

מה, מתיישבת לומר ברכות השחר (כי בכל זאת צריך...)

ופתאום - התקף הקאה!

בחילות בוקר או לא בחילות בוקר?? (אם כי אצלי זה לאו דווקא קשור)

רצה לכיור, מקיאה נוזלים (כי בכל זאת לא אכלתי כל הלילה), שותה, מנסה להמשיך בברכות השחר.

שוב התקף הקאה, שוב רצה לכיור, מרגישה הקלה.

יושבת לבלוס פריכיות אורז (אחד הדברים היחידים שעוזרים לי במצב כזה...)

ורק אז - ממשיכה בברכות השחר...

בס"ד

אמא שלי ממתינה עם הרכב למטה. מגיעה עם הדברים החשובים ביותר ביד,

טפסי השחרור (פנקס חיסונים, תעודת לידה וכו' וכו') שהרגע קיבלתי, והאוצר הקטן שלי.

אני מתקרבת לאוטו וחוגרת את האוצר בכיסא שלה, 

ולבינתיים מניחה את כל הטפסים מעל לרכב כדי שחס וחלילה לא יתקמטו ולא יארע להם דבר

אבל, ד' רצה אחרת וטפשת אחרי לידה הכתה בי ופשוט שכחתי,

חגרנו כולנו והתחלנו בנסיעה.

דקה אחר כך אני צורחת "אמא תעצרי!!!" ורצה 200 מטר אחורה לאסוף את כל הדפים

דקה אחרי ששלוש רכבים כבר דרסו אותם והותירו חותם עליהם...

טפשת BIG TIME

בהריון הראשון- בדרך הלוך וחזור מהלימודים הייתי נוסעת באוטובוס והייתי עוברת ליד בורגר ראנץ'

אחרי כמה זמן שפעמים בשבוע ראיתי את הבורגר ראנץ אמרתי לבעלי שאני כבר לא יכולה להתאפק ואני חייבת לקנות בורגר

( מהדברים שאני ממש לא אוכלת!) אז יצאנו לקנות לי המבורגר ובעלי קנה בחנות ליד שווארמה- כי מה  הוא יעשה עם המבורגר =)

וישר אח"כ אמרתי לבעלי -שזה ממש לא טעים כמו שדימיינתי 

בהריון אחר באיזה ערב הייתי ממש רעבה והחלטתי שאין שום דבר שמספק אותי במקרר וממש באלי אוכל אחר - טעים- ורציתי לאפה

ובעלי הצדיק יצא ב 22:00 בלילה  כשיורד גשם לחפש לי לאפה

ב"ה מצא, קנה והביא לי 

בהריון הראשון- אמא שלי הכינה סלט עגבניות ושמה הרבה בזיליקום- זה עשה לי בחילה נוראית ומאז אני לא מסוגלת לאכול את הסלט הזה

ועכשיו לפני חודשים ילדתי והטיפשת ההריונית ממש עולה שחקים- אני מתחילה משפט ולא זוכרת מה רציתי להגיד

אני מתבלבלת במילים - מבקשת מהילדים שיביאו משהו אחד כשאני בכלל צריכה משהו אחר

לגמרי טרללה

יום שישי אחרי לידה ראשונה,

עד שגררתי את עצמי לעמדה של הנרות - הכל נגמר,

אין לי נרות! לידה ראשונה!!! רוצה להדליק גם בשביל התינוק החדש, ואין כלום!!!

ואיפה בעלי???? היה צריך להגיע??? למה הוא מתעכב??

והדמעות הדמעות.... ...

האחות הערביה שואלת אותי - הכל בסדר? לא, משמ לא בסדר,

מזל שבדיוק הגיע בעל של מישהי אחרת והביא מספיק נרות בשביל שתינו,

המסקנה - לשים בתיק של הלידה שני נרות, שלא יהיה חסר.

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!

ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות

@אפונה

ממש ממליצה.

במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה

כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"

מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה

הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב

אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת

יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.

במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.

ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.

השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.

ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.

ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).

הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.

זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

לק"י

כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה

נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.

מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.

לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל

נראה לי שאם לא יחזרו למסגרות אני בכל מקרה לא אשלח, גם ככה יש עוד ילדים בבית...

זה הכי טוב.
להחזיר למטפלת הישנה, ושוב להוציא ממטפלת ולהעביר לחדשה נשמע מסובך מידי...
וכל זה אחרי שהסתגל והיה בהפסקה בגלל מלחמה/חגים... זה מבלבל והוא פיצי.
אם את עדיין לא חוזרת לעבוד ויש לך אפשרות כלכלית ופיזית, אין שאלה בכלל, לטובתו תישארי איתו.
כשתחזרי לעבוד בע"ה תכניסי אותו בהדרגה למטפלת החדשה (וחסכת לו פה בלבול חוזר ממטפלת ישנה לחדשה ובמדינה שלנו לכי תדעי עוד מה יהיה...) בבטחה ובטוב. (ונקווה שעד אז תיגמר המלחמה)

הבעיה היא שיכול להיות שיחזרו רק למקומות עם מרחבים מוגנים, כלומר כשעדיין יהיו אזעקות, ואז הגדולים יחזרו ואני אחזור לעבודה, ואצטרך להחליט מה לעשות איתו.

אני בעיקר עצמאית, אז אני יכולה להחליט לעבוד פחות בזמן הזה, אבל זה יהיה לי קשה נפשית...

אבל אם ת עובדת, אין מה לעשות הוא צריך מסגרת...
כלומר אין לך ברירה כל כך, לשלוח אותו למפלת הראשונה וכשהיא תצא לחופשת לידה להעביר אותו בתיווך שלך ובשלבים שלא יהיה לו קשה.

גם הפרידה מהמטפלת הישנה חשובה, שיהיה תהליך כלשהו

לשלוח למטפלת בלי ממ''ד?

נראה לי זה ממש תלוי כמה אזעקות יש אצלכם.

אם מורידים את שיקול הממ''ד- נראה לי שבהחלט עדיף למטפלת החדשה.

אבל אם את גרה באזור שכן יש בו אזעקות, הייתי מחזירה למטפלת הרגילה. כי לשלוח למקום בלי ממ''ד זה סכנה ממש, ומקווה שתוך 3 שבועות המלחמה תיגמר.