אני מבינה את התחושה ואת הרצון לייצוג רחב יותר, זה רצון לגיטימי. אבל חשוב גם להיצמד לעובדות ולהסתכל על התמונה הרחבה.
קודם כל, מבחינה היסטורית, רבים מהמזרחים הגיעו לישראל בגלי עלייה גדולים בעיקר בשנות ה50 וה60, לעיתים אחרי חיים במדינות עם פחות גישה להשכלה גבוהה, בעוד שחלק גדול מהאשכנזים/אירופאים הגיעו מוקדם יותר או עם מסורת ארוכה יותר של השכלה אקדמית. לכן, באופן טבעי, לוקח זמן לדורות הבאים "להדביק פערים", וזה תהליך שקורה כבר עשרות שנים.
שנית, כיום אין שום מניעה פורמלית לאף אדם ללמוד באקדמיה בישראל. תנאי הקבלה מבוססים על ציונים, פסיכומטרי, ולעיתים ראיונות, ממש לא על מוצא. יתרה מכך, קיימות אפילו העדפות מתקנות, מלגות ייעודיות, ותוכניות רבות שמטרתן דווקא לעודד אוכלוסיות מהפריפריה ומרקע מזרחי להשתלב באקדמיה.
בנוסף, חשוב לזכור שכבר היום יש ייצוג משמעותי של מזרחים בעמדות בכירות:
נשיא המדינה לשעבר משה קצב (איראני)
הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי (מזרחי)
שרי ממשלה רבים לאורך השנים
מפלגה שלמה (שס)
שופטים, פרופסורים, מנכ"לים, ואנשי עסקים בכירים ממוצא מזרחי
כלומר, השינוי כבר קורה, והוא תהליך טבעי של דורות.
עוד נקודה חשובה: הצלחה באקדמיה ובתפקידים בכירים תלויה בעיקר בהשקעה ארוכת טווח: לימודים, פרסומים, ניסיון, ולעיתים גם הקרבה אישית. זה תהליך של שנים רבות, ולא משהו שניתן "לאזן" באופן מיידי.
בנוסף, חשוב להיזהר מהנחת יסוד שמייחסת הצלחה או כישלון למוצא. בישראל יש שונות גדולה מאוד בתוך כל קבוצה, יש אשכנזים מצליחים מאוד ויש כאלה שלא, ויש מזרחים מצליחים מאוד ויש כאלה שלא. בסופו של דבר, משתנים כמו מצב סוציואקונומי, חינוך בבית, גישה להזדמנויות, והשקעה אישית משפיעים הרבה יותר מהמוצא עצמו.
לבסוף, כדאי גם לזכור שהדור הצעיר בישראל כבר הרבה יותר מעורבב, והפערים מצטמצמים משמעותית עם הזמן, תהליך שנראה כבר היום באקדמיה, בצבא, ובהייטק.
השינוי קורה, אבל הוא קורה באופן טבעי דרך חינוך, השקעה וזמן, ולא דרך חלוקה לפי מוצא.