אנחנו הולכים ומתקרבים אל עבר הימים הנוראים, הגדולים, המרוממים, עשרת ימי תשובה, שתחילתם בימי ראש השנה הבעל"ט, ושומה עלינו לברר עניינם של ימים אלה.
לשם כך, נפתח בשתי שאלות יסודיות:
א. נתבונן בפסוקים ונראה שישנו הבדל בין דברי התורה בנוגע לשלושת הרגלים לבין דברי התורה בנוגע לראש השנה ויום הכיפורים.
בשלושת הרגלים נאמר: "אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם. וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה" (שמות כג, טו-טז).
באלה התורה קושרת את החג עם מאורע מסוים. פסח הוא זמן יציאת מצרים, חג השבועות בזמן הקציר וחג הסוכות בזמן האסיף. יש מקום להעמיק בקשרים האלו, אבל על כל פנים אנחנו יכולים לראות שיש איזה כיוון של טעם ונימוק מה הקשר בין החג לתאריך.
לעומת זאת, כאשר אנחנו ניגשים לראש השנה ויום הכיפורים אנחנו נתקלים בסגנון שונה:
"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ. כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַ-ה'" (ויקרא כג, כג-כה). "וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם" (במדבר כט, א). "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה'. וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא כג, כו-כח). "וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ" (במדבר, כט, ז).
בנוגע לראש השנה ויום הכיפורים התורה מציינת תאריך בלבד, בלי שום בדל של הסבר על הקשר לתאריך הספציפי הזה.
וממילא אנחנו שואלים, למה ראש השנה, יום הדין לכל באי עולם, חל דווקא באחד בתשרי? למה לא בכל תאריך אחר?
ב. ברור הדבר שמצוות התשובה היא מצווה שאנחנו חייבים בה תמיד, בכל יום ויום מימי השנה. אם כן, מה טיבם של עשרת ימי תשובה? מדוע הם נקראים כך? מה מיוחד בהם?
על שתי השאלות נענה תשובה אחת, בשני רבדים.
לדעת ר' אליעזר (ר"ה י, ב) בתשרי נברא העולם*, ראש השנה הוא סיום ששת ימי בריאת העולם. ברובד הפשוט, בסיום סבב של שנה, פרק זמן משמעותי ומוגדר, עושים חשבון נפש. כמו ביום הולדת. ראש השנה הוא יום ההולדת של העולם כולו על כל פרטיו, ועל כן אנו מתכנסים לבדוק את עצמנו, לבחון את הכיוון שלנו מול התוכנית האלוקית שטבע הקב"ה בבריאה וגילה בתורה. אנחנו חוזרים להתבוננות האידאלית הראשיתית הזו, ועל פיה בוחנים את מעשינו, ומתיישרים.
רובד עמוק יותר, נובע מהתחדשות של העולם בכל שנה ושנה. כל שנה, בראש השנה, הקב"ה יוצר את העולם מחדש, לשנה. "זה היום תחילת מעשיך" - ממש. העולם חוזר מבחינה מסוימת ליום בריאתו (ולא רק נזכר בו). לכן זהו יום של תשובה - שבים אנו למצב הראשון, להתחלה, לטהרה שבשעת הבריאה, לפני כל הסיבוכים.
ביטוי למציאות הרוחנית הזו של ההתחדשות של אותו עניין באותו זמן בכל שנה, אנחנו רואים גם במציאות הפיזית של הבריאה. הרי מניין בכלל המושג שנה? השנה מוגדרת כפרק הזמן שבו כדור הארץ משלים סיבוב שלם סביב השמש. בסוף סיבוב כזה, כדור הארץ נמצא בדיוק באותו מקום שהיה בו בתחילת הסיבוב. זה לא רק עניין טכני, זה מצביע על נקודה מהותית. הזמן בעולם שלנו הוא מעגלי, חוזר על עצמו, לא קווי. וגם ההופעות הרוחניות שבכל עת במהלך השנה, חוזרות על עצמן כל שנה מחדש. "ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה, תמיד עיני ה' אלהיך בה, מרשית השנה ועד אחרית שנה". אם נאמר תמיד, למה צריך לומר מראשית ועד אחרית? תמיד זה תמיד! גם כאן טמון היסוד הזה שכל שנה באה כחטיבה בפני עצמה.
שנזכה.
(הרעיון הזה, שגם @חידוש דיבר עליו, כאן: על תפילות ראש השנה ועשי"ת - צעירים מעל עשרים הוא רעיון יסודי בדברי המקובלים, במיוחד סביב החגים. גם ברמב"ם, בהלכות חמץ ומצה (ז, ו): "בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לְהַרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא בְּעַצְמוֹ יָצָא עַתָּה מִשִּׁעְבּוּד מִצְרַיִם", בדגש על המילה 'עתה'. וכמובן שאנחנו לא נדרשים לשקר, אלא רק לבטא את האמת.)
*ר' יהושע חולק על על ר' אליעזר וסובר שבניסן נברא העולם. ניתן לעיין בר"ן (ר"ה טז, א) שמסביר למה לדעת ר' יהושע ראש השנה חל בא' תשרי.
לשם כך, נפתח בשתי שאלות יסודיות:
א. נתבונן בפסוקים ונראה שישנו הבדל בין דברי התורה בנוגע לשלושת הרגלים לבין דברי התורה בנוגע לראש השנה ויום הכיפורים.
בשלושת הרגלים נאמר: "אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם. וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה" (שמות כג, טו-טז).
באלה התורה קושרת את החג עם מאורע מסוים. פסח הוא זמן יציאת מצרים, חג השבועות בזמן הקציר וחג הסוכות בזמן האסיף. יש מקום להעמיק בקשרים האלו, אבל על כל פנים אנחנו יכולים לראות שיש איזה כיוון של טעם ונימוק מה הקשר בין החג לתאריך.
לעומת זאת, כאשר אנחנו ניגשים לראש השנה ויום הכיפורים אנחנו נתקלים בסגנון שונה:
"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ. כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַ-ה'" (ויקרא כג, כג-כה). "וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם" (במדבר כט, א). "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה'. וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא כג, כו-כח). "וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ" (במדבר, כט, ז).
בנוגע לראש השנה ויום הכיפורים התורה מציינת תאריך בלבד, בלי שום בדל של הסבר על הקשר לתאריך הספציפי הזה.
וממילא אנחנו שואלים, למה ראש השנה, יום הדין לכל באי עולם, חל דווקא באחד בתשרי? למה לא בכל תאריך אחר?
ב. ברור הדבר שמצוות התשובה היא מצווה שאנחנו חייבים בה תמיד, בכל יום ויום מימי השנה. אם כן, מה טיבם של עשרת ימי תשובה? מדוע הם נקראים כך? מה מיוחד בהם?
על שתי השאלות נענה תשובה אחת, בשני רבדים.
לדעת ר' אליעזר (ר"ה י, ב) בתשרי נברא העולם*, ראש השנה הוא סיום ששת ימי בריאת העולם. ברובד הפשוט, בסיום סבב של שנה, פרק זמן משמעותי ומוגדר, עושים חשבון נפש. כמו ביום הולדת. ראש השנה הוא יום ההולדת של העולם כולו על כל פרטיו, ועל כן אנו מתכנסים לבדוק את עצמנו, לבחון את הכיוון שלנו מול התוכנית האלוקית שטבע הקב"ה בבריאה וגילה בתורה. אנחנו חוזרים להתבוננות האידאלית הראשיתית הזו, ועל פיה בוחנים את מעשינו, ומתיישרים.
רובד עמוק יותר, נובע מהתחדשות של העולם בכל שנה ושנה. כל שנה, בראש השנה, הקב"ה יוצר את העולם מחדש, לשנה. "זה היום תחילת מעשיך" - ממש. העולם חוזר מבחינה מסוימת ליום בריאתו (ולא רק נזכר בו). לכן זהו יום של תשובה - שבים אנו למצב הראשון, להתחלה, לטהרה שבשעת הבריאה, לפני כל הסיבוכים.
ביטוי למציאות הרוחנית הזו של ההתחדשות של אותו עניין באותו זמן בכל שנה, אנחנו רואים גם במציאות הפיזית של הבריאה. הרי מניין בכלל המושג שנה? השנה מוגדרת כפרק הזמן שבו כדור הארץ משלים סיבוב שלם סביב השמש. בסוף סיבוב כזה, כדור הארץ נמצא בדיוק באותו מקום שהיה בו בתחילת הסיבוב. זה לא רק עניין טכני, זה מצביע על נקודה מהותית. הזמן בעולם שלנו הוא מעגלי, חוזר על עצמו, לא קווי. וגם ההופעות הרוחניות שבכל עת במהלך השנה, חוזרות על עצמן כל שנה מחדש. "ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה, תמיד עיני ה' אלהיך בה, מרשית השנה ועד אחרית שנה". אם נאמר תמיד, למה צריך לומר מראשית ועד אחרית? תמיד זה תמיד! גם כאן טמון היסוד הזה שכל שנה באה כחטיבה בפני עצמה.
שנזכה.
(הרעיון הזה, שגם @חידוש דיבר עליו, כאן: על תפילות ראש השנה ועשי"ת - צעירים מעל עשרים הוא רעיון יסודי בדברי המקובלים, במיוחד סביב החגים. גם ברמב"ם, בהלכות חמץ ומצה (ז, ו): "בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לְהַרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא בְּעַצְמוֹ יָצָא עַתָּה מִשִּׁעְבּוּד מִצְרַיִם", בדגש על המילה 'עתה'. וכמובן שאנחנו לא נדרשים לשקר, אלא רק לבטא את האמת.)
*ר' יהושע חולק על על ר' אליעזר וסובר שבניסן נברא העולם. ניתן לעיין בר"ן (ר"ה טז, א) שמסביר למה לדעת ר' יהושע ראש השנה חל בא' תשרי.
