מדדים להצלחה באופן כללי

בריאות הגוף/ הנפש

איכות השינה

שלוות נפש

בטחון עצמי

אהבה עצמית

ויש ספציפיים לנושא מסוים כמו

מצב תקין בחשבון הבנק / השקעות/ נכסים

לקום לבוא לעבודה בכיף

לנהל תקשורת תקינה (עם ילדים/ אנשים אחרים)

ועוד

מדדים הם פר יעדים

אלה היעדים שלי

אני בינתיים בדרך הנכונה 

שאדם מצליח להזדהות עם דמות או רעיון שמתאימ\ה לו 

ולהצליח ליישם אותה

קבל את זה כמו שזה

דוגמא אישית 

אין לי איך לעזורך

כל השאר לא שווה באמת, זה אחיזת עיניים.

מנסה לעבוד על זה

השאיפה היא להצליח לפעול טוב ככל יכולתנו בכל מצב שאנחנו נקלעים אליו.

אין לי שום ביטחון שאצליח להמשיך כך עד סוף ימי, אבל כל עוד אני יודע שהשתדלתי כמיטב יכולתי, אני רגוע.

להצליח לשמוח במקום שיש לי, ובו זמנית לרצות להתקדם ולהשתפר.

שהדחיפה קדימה לא תבוא מתוך מרמור, אלא מתוך רצון להגדיל את האור.

לא יודעת אם זו 'הצלחה', אבל זו השאיפה שלי. אני די שם, ברוב התחומים, לצערי עוד לא בכולם. עובדים על זה...

שאפשר לומר שהגעתי ל'מסלול', אני עובד כבר כמה שנים בחברה יציבה, ובתפקיד טוב.

אבל עכשיו כבר יש הרהורים,

אולי לעבוד פחות כי זה בא על חשבון המשפחה.

לפעמים יש רצון שכזה שיפטרו אותי..

קיצור, החיים מורכבים.

וכל 'פסגה' שמגיעים אליה היא רק נקודת מחשבה למקום הבא שיהיה

מפרספקטיבה אנושית זה כנראה תלוי במטרות שהגדרת לעצמך וכמה מהן ובאיזו איכות הצלחת להשיג אותן.

בנוסף זה תלוי ביכולת שלך לחוש סיפוק ממשהו - אם אתה כמו בור ללא תחתית ואף פעם לא מרוצה אז לא משנה מה תשיג תמיד תרגיש חוסר הצלחה כי תמיד יהיה משהו שאפשר היה לעשות אחרת או יותר טוב.

מפרספקטיבה יותר אלוהית הצלחה היא לעשות את רצון ה'. כמו שכתוב בירמיהו "בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאם ה'".

הדברים שהכי רציתי להצליח בהם (נישואין וילדים) הם דברים שתלויים אמנם בהשתדלות מסויימת מצדי אבל תלויים גם המון המון בחסד ה', אז אני לא יודעת עד כמה אפשר לדבר על ניהול בהקשר הזה.

לגבי היכולת לחוות סיפוק מההצלחה - הטכניקה שלי היא להודות לה' ולהשוות למקרים גרועים. כלומר - הודאה לה' זה אומר שההצלחה היא לא מובנת מאליה ולכן אני ארגיש שמחה וסיפוק ממנה כשהיא קורית. בנוסף כשאני משווה לאיך דברים היו יכולים לקרות אחרת לרעה אבל לא קרו כך אלא הסתדרו יותר טוב זה עוזר לחוות שמחה וסיפוק מההצלחה (כמובן שזה גם תלוי באופי שלך. אם יש לך נטייה טבעית לצפות לגדולות ונצורות ואז להתאכזב כשזה לא קורה אני לא יודעת עד כמה תצליח בטכניקה שתיארתי).

יש לי חלומות לגבי העבודה ולימודים (תואר) שאני רוצה ללמוד בשביל הנפש ולא בשביל תועלת כלכלית, ולפחות הלימודים כרגע נדחים לזמן בלתי מוגבל כי זה לא אפשרי. אני לא יודעת שאצליח לממש את החלומות האלה אבל אני יודעת שהמסלול שלי יהיה לפי מה שה' רוצה והדלתות שהוא יפתח אז אני לא הכי מודאגת מזה. 

בלי עין הרע עבודה נפלאה אנשים טובים המון כסף (ביחס למה שאני צריך) אוכל טוב.

אין לי כל־כך מטרות או שאיפות בחיים אז מבחינתי אם היום היה קל הבטן מלאה והבירה טעימה אני שמח כמו חתול ביום שמשי.

סתם, מחילה.

חתול זמני, אתה לא מרגיש איזה צורך לחיות בשביל משהו?

לחיות עבורו.

ריקנות?

הרגשה של חוסר שלא מתמלא משום דבר?

אני באמת שואל, מעניין אותי מאוד לדעת.

(אני עכשיו באמצע האדם מחפש משמעות של פרנקל)

חלק פילוסופיה:

=> אני מניח שיש משמעות כלשהי לחיים אחרת לא היינו נבראים.

=> חושבני שהיא הרבה פחות מרגשת או מרתקת עבור רוב ככל בני האדם. די בכך שעוסקים ביישובו של עולם ולא עושים בעיות.

=> בהחלט יש אנשים שתחושת שליחות או משמעות יכולה "להחזיק" אותם אם כי זה די טאוטולוגי. לרצות לחיות יגרום לך להיות עקשן יותר בהישרדות. כאילו, כן. מן־הסתם.

=> בסופו־של־דבר אין לי מושג מה המשמעות האמיתית של החיים שלי. אני יכול לחשוב, לדמיין, להמציא, אבל בסוף אלה דברים שאני בוחר לעשות. כלומר הבחירה שלי היא ש"מדביקה" את המשמעות/שליחות לחיים. ובאותה מידה אני יכול לבחור גם שלא "להדביק" אותה. אם הכל תלוי בי אז זה לא כזה משנה.

חלק סובייקטיבי:

=> איני מרגיש צורך לקום כל יום עם תחושת שליחות ומשמעות. סתם מכביד.

=> גם איני מרגיש איזושהי ריקנות מיוחדת. לא יודע. אני יודע שאני עוסק ביישובו של עולם מקיים קצת מצוות אז OK העוה"ב שלי מרשים לא יהיה אבל אין לי דרייב למשהו יותר מזה.

=> איזו משמעות אני כבר יכול להמציא לעצמי? אם הייתי מורה או משהו "שליחותי" כזה, לא בהכרח הייתי מביא יותר תועלת לעולם מאשר המקום הקטן שבו אני נמצא. משפחה וילדים לא מעניינים אותי באופן מוחלט מאוד. כסף לא, פאר אינסופי לא, כבוד ותהילה לא. די לי המקום הקטן והנחמד שלי.

=> הלכך היות ואני מסתפק במעט או ברב שיש לי סבבה לי בכל יום, אבל באותה מידה לא היה משנה לי אם היו מודיעים לי שמחר עליי להחזיר את הציוד. בסך־הכל הספקתי את כל מה שרציתי בחיים (אין לי הרבה רצונות). ולא יודע, אולי עדיף לסיים כשאני בריא ויפה ועם בטן מלאה ולא גוף חורק ומתפורר עם פנסיה מזערית.

בחלק הסובייקטיבי באמת אין מה להגיד כי זה חוויה אישית שלך.

 וע"ג מה שכתבת שם, אני חושב שעבודת ה' היא לא משהו סובייקטיבי כי בעצם זה אמור להוביל כל יהודי,

ואז זה כבר יכול ליצור משמעות לחיים, שהיא גם אמיתית ולא רק משהו שאתה בוחר או לא בוחר.

 מה אתה מגדיר יישובו של עולם, אתה פועל למען הסביבה בצורה כלשהיא? או שיישובו של עולם

זה בעצם, אני חי וטוב לי.

ובאופן כללי אם אין לך משמעות חוץ מהגוף שלך זה אומר בעצם שעקרונית אם אין איסור להתאבד,

אז לא אמורה להיות בעיה... אתה לא מרגיש שזה הופך את החיים שלך בעצם ל-כלום?

אני לא מדבר אפילו על תחושת שליחות, אבל עצם החיים אמורים להוביל אותך למשהו,

הרי ברור לך שיש משמעות, ושהאנושות תמיד חיפשה אותה, ובלעדיה החיים חסרים.

(אפילו בלי תורה ומצוות שכיהודים, זה אמור להיות המשמעות שמובילה את מהלך החיים,

חוץ מהדברים הטבועים בכל אדם כמו רצון לחתונה, ילדים, להרגיש שאתה מועיל במשהו,

וגם שאתה פשוט חשוב למישהו, וסתם נאהב...)

בכללי אני חושב שהעולם הגיע לנקודה מסוימת של רווייה. יש הכל מהכל ואולי יותר מדי מהכל.

כמו ספרים: אפשר למלא ספרייה שלמה של כל בית יהודי בספרים מצוינים רק ממה שנזרק לגניזה. ונראה לי שכך גם עם אנשים ותפקידיהם...

יישובו של עולם מבחינתי זה שאני חלק מהכלכלה (מהבחינה החילונית) ומהציבור (מהבחינה הדתית).

בהחלט אני מרגיש שחיי הם סתמיים וכלומיים, אבל זה לא ממש מזיז או מפריע לי, כי גם לא הייתי רוצה שהם יהיו מדהימים ובומבסטיים, שבעתי מזה.

לאן החיים אמורים להוביל? כולם נולדים, לומדים בבית הספר, נמשכים באקראיות לאיזה מקצוע (הקב"ה מסדר שכל אחד יגיע למשהו אחר בשביל יישוב העולם), מתחתנים, מולידים ילדים, מסתובבים קצת בארץ או בעולם, חלק גדול מתגרשים, סוחבים עד הפנסיה, אחרי הפנסיה משחקים קלפים בבית אבות או משהו כזה.

לא רוצה להיות מועיל בכלום, הייתי מועיל מספיק ורק סבלתי מזה שניצלו אותי. ולא רוצה להיות חשוב או נאהב, סתם מעיק חונק וכובל. אולי זה ציני אבל מה לעשות, זה האינסטינקט הטבעי שלי בתור חתול זמני.

אני לא פסיכולוג או כל איזה מומחה כזה או אחר לנפש.

אבל מה שתארת בסוף זה נשמע יותר כמו מנגנון הדחקה בנפש בגלל דברים מסוימים שעברת,

כי לכל בנאדם אמור להיות בטבע שלו רצון להשפיע ולהועיל, וזה נשמע חסום אצלך.

בעניין הרוויה של העולם, מה שקורה באמת זה שאנשים שפעם היו בסבבה לעבוד כל החיים

ופתאום הם מרגישים שחסר להם, ומחפשים מה לעשות, זה בעיקר מתבטא בלכייף, אבל אני חושב

שזה מראה על חוסר שמנסים לדחוף לו דברים כדי להשתיק אותו.

בסוף, כשאתה יושב מול עצמך בדירה לבד, אתה מרגיש שצורת החיים הזאת נותנת לך את החיים הכי טובים שתוכל להשיג מעצמך,

או שזה רק ברירת מחדל שאתה חי איתה?

הפסיכולוגיה בגרוש שלי וקצת מעקם ראש,

סתם מעניין אותי באמת איך אתה חווה את החיים,

אני עכשיו חושב לאן אני יוביל את עצמי לאורך השנים,

אז באמת חשוב להבין את צורת החיים שלך...

כולנו בנויים על מנגנוני הסתגלות.

לא יודע מה אמור להיות טבע האדם. עובדה, כל אדם הוא שונה. אני מניח שאנשים כמוני פשוט לא תופשים כל־כך הרבה מקום בתרבות הנפוצה ובכל־מקרה אינם נחשבים לגיבורי תרבות, אבל, יש לי תחושה שהגישה שלי לא כזאת נדירה.

לגבי כיופים, איני מחפשם, בדיוק מהסיבה שאיני מרגיש את החוסר הזה. יכול להיות שזה קשור למנגנון כימי במוח של מוטיבציה / דחפים / דופמין או משהו כזה.

וכן, איך שאני חי, לדעתי בשבילי זה הבֶּסְט. יש לי סיבולת מאוד נמוכה למעמסות ולחץ לכן אני מעדיף לוותר על הרבה מאוד דברים שיכולים להיות "כיפיים" כי זה לא משתלם לי בתחשיב של נזק־תועלת (וגם, אם משהו קצת מלחיץ או מעמיס, אני פשוט לא נהנה מזה). ומהניסיון שלי ככל שרודפים אחרי דברים, סתם מבזבזים אנרגיה, ועוד יותר גרוע כשמשיגים אותם, כי אז צריך גם לתחזק אותם. נכון לגבי: משרות גבוהות, מערכות יחסים, פאר ויוקרה, סטטוס חברתי.

רוב האנשים לא יהיו גיבורי תרבות,

ובאמת רוצים בסוף יום קצת שקט ולהנות מכוס קפה,

ואפילו הרבה יוותרו על דברים שיעשו עליהם מעמסה.

אבל אני חושב שבדברים שטבועים בנפש, עדיין כולם יקחו על עצמם קושי.

בשביל חתונה, אני מוכן להקשות ולהעמיס עלי,

בשביל ילדים, אני מוכן להתאמץ,

בשביל לא להיות לבד, אני ישקיע,

כולם בעצם מוכנים להתאמץ כדי להשלים את החסר שקיים אצלם.

אולי באמת אתה נמצא על מצב סטטי נוח ולא חסר לך כלום,

אבל אני לא חושב שזה מצב סטנדרטי בכלל.

אולי באמת יש לך אישיות מיוחדת.

(והגיוני שיש לך גם כיוון של אישיות מסוימת, ובמהלך השנים עם כל הדברים, נטית למצב הזה)

יש כמה דברים שאני כן רוצה, כמו לא למות ברעב, או לשכור דירה, אז עבור זה אני בהחלט מוכן לעשות כל־מיני דברים גם אם זאת קצת התעסקות.

אבל מעבר לזה אני לא רוצה כלום, לפחות לא מספיק כדי לעשות עם זה משהו.

נשמע שחייך כרגע על מי מנוחות סך הכל

אין דברים שמרגשים אותך במיוחד? אין שום דבר שתתאמץ עבורו מאד? 

שום דבר שיגרום לך לרצות לקום בבוקר?

חיים רגועים ושלווים להפליא.

אתה באמת שמח ככה?

באמת מאושר בחיים?...

סורי על החקירות, פשוט קשה לי לעכל את המציאות האדישה הזאת

להרגיש, או האם אנשים אחרים שמחים בניגוד אליי, או האם אנשים עם "משמעות" אכן שמחים...

אני מסופק ומרוצה, זה כן. לא יודע מה אמורים להרגיש מעבר לזה.

אתה באמת מרגיש חתול? כלום בחיים? קם הולך אוכל ישן?

קורא קצת מנגה או שירה עברית כשמתחשק.

אם יש משהו שממש מוציא אותך מהכלים- תעדכן

אני פשוט סוג של חתול (= זמני).

מבחינה טקסונומית אני מוגדר כחתול.

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה

לכל מיני שטויות מצחיקות

רוצה לקרוא?

זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)

ילדה קטנה שבתוכי 

אל תעלבי אל תיפגעי

אני צריך אותך כמו מים 

בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים

אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי

ואם בלילה תבכי תייבבי

אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי

חיי חסרי כל אור בלעדייך

וחייך מסוכנים מאד בלעדיי

אני צריך את ליבך שתהיי מנועי

את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך

נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.

באמת, לרוב שולט עלי אדם ממין זכר שופע ביטחון עצמי ליצן חסר תקנה, אבל יודע להיות רציני, לפעמים בדיכאון (משתדל שלא יראו את זה), חבר טוב ואוהב מאוד. מחפש כל הזמן, ופילוסוף בלתי פשרן... הייתי קורא לאישיות שלו טיגריס, בודד פראי בלתי ניתן לאילוף, אבל כשמישהו נכנס לו ללב אז הוא בפנים. נקודה.

ולפעמים לוקחת עלי שליטה ילדה קטנה חסרת ביטחון, שבקושי מעזה לספר בדיחות כי אולי מישהו יצחק עליה... רוצה רק את הפינה שלה ושקט... אוהבת לקרוא, יכולה להתרכז ב3 דברים ביחד (ובגלל הפיצול קשב שלה גם לחשוב על שני דברים בו זמנית ממש...). לאישיות זו הייתי קורא תמנון. חכמה, ביישנית עושה הרבה...

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

לקנות לו בהקשר הזה

הוא די רגיל, טיפה חנון...

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אני עדיין לא אחות של @משה 

ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא

תודה על הרעיונות🙏

ספר עם פתק החלפה.

אבל זה באמת לפי האדם...

אבל חשבתי או לקנות משהו פיזי, שישאר איתה וישמש להמשך (והרעיון הראשון היה מזוודה/תיק).

וגם לעשות איזה ערב משפחתי כלשהו ל'ברכת הדרך', רק אין לי רעיון מה עושים בערב הזה...

איך היא תצטרך לנסוע ולהתנייד, תדירות החזרה הביתה.  

בתחבורה ציבורית מסודרת, אוטובוסים ורכבות, מזוודה על גלגלים יותר נוחה מתיק ענק על הגב.

יש עדיין בנות עם תיקים ענקיים, אבל יש הרבה מאוד, ואולי הרוב לדעתי האישית, עם מזוודות.  

מי שחוזרת כל שבוע הביתה, צריכה משהו גדול להתארגנות ההתחלתית אך לנסיעות השבועיות תיק קטן.  

מי שחוזרת הביתה רק פעם בכמה שבועות, בגלל אופי השירות, ברור שתצטרך משהו גדול מאוד בנפח.   

אם יש שם מזרן נוח? נקי?

כנ"ל שאר הדברים.

ואם הכל טוב שם

מה היא אוהבת?

יש לה תחביבים?

ותמיד אפשר לקנות מכונת גלידה לדירה

זה נראה לי פינוק נחמד 

לא הכל חומרי בעולם הזה

סעיף ב מאוד הגיוני. זה טריוויאלי, אלא אם כן יחליטו שכל אמירה אישית היא בהגדרה של מייצגת.

סעיף א יהיה סופר מובן אם מדובר במקום בטחוני/ממשלתי וכיוצא בזה, או אם מדובר בסטראטאפ וכדומה שכל קימטוט יחרב להם את התדמית ויפגע כלכלית בגלל האטמוספירה הפוליטית שהכל שזור בה היום במקומות האלה. אחרת לא ברור בכלל למה אסור להגיד שאתה עובד במקום פלוני.