אני חושבת שאין לי מה לעשות בעולם יותר ה' לקח לי בבום את סבא שלי ויש אח"כ את דוד שלי

אני יודעת שאני לא יתאבד, אל תדאג. אבל בא לי למות, זה כן.

 

יכול להיות שבא לך למות 

אבל התכוונתי לשאול למה את חושבת ש'אין מה לעשות בעולם הזה'

אני הכי מתאמצת שבעולם ואין מישו שמבין מה עברתי עכשיו וזה קשה ככה

גם בבית, גם בבית ספר וגם לעבוד את ה'..

אין "מציאות אובייקטיבית", השאלה היא רק איך את מפרשת את מה שקורה.

אם כל דבר שיקרה לך תראי בו את הטוב, את מה שזה הועיל לך, החיים ייראו הרבה יותר וורודים...

אני לא מצליחה להסתכל על דברים בוורוד, כל דבר מזכיר לי את דוד שלי וישר גם את הכעס על ה'..

בול.

אני מצאפקת לא להגיב על זה.

אחר?

לא כל דבר יש לנו בחירה איך להסתכל עליו יש דברים שהם פשוט קןרים. אדם לא בוחר להיות בדיכאון, אם הוא היה יכול הוא היה יוצא מזה.

ברור שיש גם מימד של בחירה, אבל יש דברים שהם פשוט בלתי נשלטים.

כל מילה.

היא שיש מציאויות שאין בהם בחירה. זה פשוט קורה ולא נשלט (כמו שציינת)

הבחירה היא בהתמודדות ובהסתכלות על המציאות, לא בתקריות שיש במציאות

 

ולאדם עצמו כן יש בחירה חופשית לענ"ד

גם לי אין עניין להתווכח

ק"ו בנושאים רגישים

אז גם ברגעים של חוסר בחירה נטיית התת- מודע שלך תהיה לטוב.

בהסתכלות קרה ולא אנושית הייתי אומר שכנראה ההסתכלות הטובה שלך לא מושלמת.

מזל שאני אנושי, ולא יכול לשפוט דברים כאלה.

אני רק יודע שעלי זה עובד ועל עוד רבים אחרים.

יש דברים שקורים שפשוט אי אפשר להתייחס לאיהם בצורה חיובית. צר לי. עם כל כמה שאני אנזה, זה בלתי אפשרי.

שבמקרים כאלה אני מסתכל על עצמי מבחוץ.

ואומר: ברגע שהוא יעבור את זה, זה יבנה אותו ממש, אז כדאי לו שזה יקרה לו.

זה די עוזר. (לפחות לי)

הרי ידוע לנו שמכל דבר שקורה לנו יש לנו תועלת...

אדם נברא לעבוד, ולרוב זה קשה.

וואלה, יש דברים כאלה שאי אפשר להתמודד איתם.

אבל עם עבודה, זה עובד.

ולא תמיד המטרה היא להכיל באותו רגע. לפעמים חלק מהעמידה הוא להכיל בעוד חודש/ שנה/ 120 שנה. 

זה משו שאי אפשר להכיל אותו, ואני מבינה אותך כי גם לי נאבד מישו שהוא היה חלק גדול מהחיים שלי ועכשיו אין אותו..

ואני אף  פעם לא יכיל את זה כי כנראה אני לא צריכה להכיל את זה

אדם אמור להתמודד, לא להתפרק.
חוסר הכלה גורם להתפרקות אצל חלק גדול מהאנשים.

אבל ניסיון אמור להיות קשה..

הוא לא אמור להוציא משפיות ולהשאיר אותי חסרת אונים מול המציאות.

אם הוא חושב שלהוציא אותך משפיות יקדם אותך ואת העולם לתיקון, הוא יעשה את זה.

מרגיש לי כאילו יש לו אינטרסים משלו, ובואו נדרוס את כולם בשביל להשיג את המטרות האלה. לא משנה למה זה גורם בדרך. אנשים ישתגעו, לא ידעו מה לעשות עם עצמם, ואני עושה דבריפ בשביל לקדם את העולם האדיוטי הזה.

אבל אני יודעת שהוא עושה הכל לטובה והוא נותן לי ניסיון שאני יכולה לעמוד בו

ואני זאת שצריכה לבחור אם לעמוד בו איך שהוא היה רוצה או לצאת משפיות

בעיניי ממש לא הכל לטובה.

אבל לפעמים זה פשוט בלתי אפשרי.
זה חושך אמיתי. אין אור. ואין אפשרות לראות אור.

על פי האמונה שלי, אין בעולם חושך מוחלט.

 

חווית פעם חושך אמיתי? אפילה כזאת, מוחשית.

רק באותו רגע שזה קורה זה קשה רצח להסתכל בעין חיובית אפילו שאני יודעת שזה יבנה אותי

אדם שמת, זה בלי תועלת. זה לא חיובי. זה רק מזיק, ולא, אין בזה נקודות אור. אין בזה שום דבר חיובי. וגם אם אני אוציא את עצמי מחוץ לסיטואציה, אני לא אצליח למצוא בזה שום דבר טוב.

זוהי היא דרך החיים. 

שאנשים באים לעולם ובסוף הולכים ממנו כשהשליחות תמה..

אך זה לא אומר שהם לא סיימו את שליחותם או שהמוות שלהם מיקרי

זה מה שצריך לקרות כדרך החיים והמציאות.

נסתרים הם דרכי ה'..

שה' קובע את הדין של האנשים שימותו יותר לפי המשפחה והחברים שלהם כי הם כנראה סיימו את התפקיד וצריכים ללכת ולמי שנשאר בעולם, לו רע למי שעלה טוב לו..

שאנחנו לא תמיד מאמינים באלוהים.

ולהאמין בו

יש אנשים שרע להם.

זאת מציאות.


ואני מהפלאפון אז אם את מגיבה תיישרי כי אני כבר לא רואה.

יש דברים שאני קצת מפחדת להגיד בדיון הזה

מתלבטת אם לאמר...

לא רואה מה את כותבת. תיישרי.

אנחנו או ה'? הוא מנהל את העולם...

גם כשהחלטותיו נראות תמוהות וקשות

 

זו חלק מהאמונה של כל מה שעושה ה' הכל לטובה...

גאד. לא הכל לטובה בכלל.

קשה קצת לענות עלזה כככה, אבל בגדול הגענו לעולם בשביל לשנות אותו, הוא לא יכול להתקיים בלעדינו.

אנחנו צריכים לעבוד את ה' גם אם קשה וכואב ואני מבין מה זה..

 

בכל מקרה כדאי לך לפתוח ספר אמונה וללמוד ובאמת למצות את החיים.

וקשה לי מאוד להאמין עכשיו..

וכולם אומרים שדווקא בזמנים האלה הכי צריך להאמין וה' הכי נמצא וכל זה..

אבל אני לא יכולה להבין את זה כי קשה לי!

ניסו המון להסביר ותודה על הניסיון, אבל אני צריכה קצת להיכנס לשגרה ואני יודעת שזה יצא ממני באיזה שלב

 

מקווה בע"ה בלי נדר לכתוב שאסיים כאן את הארגונים

אומר לך את האמת. תמיד הכי מפחיד לדבר על זה

כי בחיים אני לא יודעת אם המילים שאומר יהיו מועילות או ריקות. או חלילה מחרבות.

ותמיד לא משנה מה אומר זה כ"כ קטן לעומת הגודל של זה

אני רק אניח כאן איזה משהו קטנטן שלדעתי מחזק.

 

"כאדם מאמין אני מקבלת את החלטותיו של אלוקים גם כשהן 

נראות לי תמוהות. ובמקום להתייסר בשאלות שלעולם לא יפתרו

עלי לשבור את הראש באיך לחיות הכי טוב איתן."

(הדס פרץ מתוך שירת מריים)

 

משברי אמונה או סתם משברים אחרים מכל סיבה שהיא, הם באמת לא פשוטים וכולם עוברים את זה בשלב כזה

או אחר של החיים. כמו שכתבו כאן לפני במשברים יש הזדמנות עצומה לבנות עוד קומות

ולצמוח.

כמו שלמשל יש נבטים וצמחים שלפני שהם צומחים הם חייבים לעבור שלב של ריקבון

ורק אז מתחילים להצמיח נבטים. בלי הריקבון הם לא יכולים לצמוח

ככה גם האדם חייב לעבור את שלב הריקבון כביכול הקושי, כדי לבנות ולהצמיח מתוכו עוד רבדים

 זה שלב שהוא מאוד הכרחי בהתפתחות של האדם. גם כשהוא מורכב וקשה

 

כתבתי ככה ממש על קצה הקרחון כי זה נושא גדול מידי כדי לכתוב ולתמצת אותו בכמה שורות של שירשור

אם את רוצה באמת לשמוע בהרחבה, מוזמנת תמיד לפנות אלי. בשמחה ובאהבה רבה.

ממ אם באלך לדבר על זה, יש לי קצת ניסיון בדברים כאלו...

אם באלך בואי מתישהו לאישי.. 

 

בכ"מ בהצלחה לך ממש ממש, יהיה טוב! את חזקה ממש!

@מתנחלת גאה!

חושך מוחשי חוויתי במערת חריטון כשכיביתי את הפנס.

וגם בו בסוף יש שמץ של אור.

חושך רוחני זה אפילו יותר טוב, כי אני יודע שיש בו אור.

אני לא יכול לחוות חושך אמיתי כי אין דבר כזה.

משהו כזה- אז כן, אני חוויתי.

לאחר מעשה הבנתי שזה לא באמת היה חושך.

זה כמו להגיד לאדם שיהיה טוב מתישהו כשהכל רע לו, והטוב הזה לא מגיע שנים.

 

לא יהיה טוב. יהיה טוב כשנמות. למה רק כשנמות? כי זה עולם פשוט מסריח. אנשים מתים בלי חשבון, ויש פה ככ רע.

אני יודעת מה זה. אוקי?
די להבטיח שהכל יהיה טוב.

לדעתך יש כזה דבר חושך אמיתי,

ולדעתי הוא אשליה...

כנל גם עוד אנשים.
לכן אני לא חושבת שיש חושך אמיתי, אני *יודעת*. זה הכל.

גם זו סוג של חוויה...

ואין לי מושג אם אני יבין את האור שבו בזמן הקרוב או בכלל, אבל אני מנסה להאמין בה' שזה טוב מה שהוא עשה

אני צריכה לעבוד על עצמי עוד כדי להאמין בזה באמת ולא רק להגיד

מקווה שאני יגיע לאמונה הזאת בקרוב, שאני יצליח להרים את עצמי מאיפה שאני נמצאת עכשיו

ומאחלת את זה לכל מי שנימצא ב"חושך" הזה

@תהיללווששששש
להאמין בו לפעמים זה סתם בריחה מהמציאות.

זה חזרה למציאות

בואו נאמין באיזה מישו שאמור לעשות לך רק טוב ולסדר את הכל לטובתך אבל המציאות ככ שונה.

הוא כן רואה ולא בטוח שאת חייבת לראות את זה..

תחשבי על זה - תמיד יש גרוע יותר

@מתנחלת גאה!

אין לי כח להתווכח על משו שאני חושבת שהוא נכון..

אז לילט, סליחה עם פגעתי בך פה באחת מהתשובות..

יש דברים שאני קצת מפחדת להגיד בדיון הזה

מתלבטת אם לאמר...

@מתנחלת גאה!

זה לא נובע מתום. אלא באמת ממקום של בירורים. וגם הכרת המציאות.

יש עוד כמה דברים שלדעתי לא שייך בכלל שאומר אותם

כי אין לי זכות לשפוט מציאות חיים של אדם, ולשכנע אותו שרע זה טוב או להפך

כי אדם שמאמין בזה בכל ליבו או חווה משבר עמוק לא יוכל להבין מה זה 'מציאות שהרע בה הוא אשליה'

כי הוא פשוט בטוח שככה העולם שחור

אשכרה.