גם פועל בניין מוכר את גופו, ומסכים רק בשביל הגמול.

הבעיה לא מוסרית, אלא שזה פשוט אסור.

החוק במדינה הוא בוודאי לא אמת מידה למוסר.

לאותן נשים יש ברירה - לעזוב ולהפסיק לקבל משכורת, להבדיל ממחנות עבודה.

לא נכון. כל אשה שעסקה בזנות אומרת שהיא בחרה בדרך הזו.

כל הנשים שמעידות בתקשורת הישראלית על מה שעברו.

שיהיה ברור, בכפייה - הכוונה שהאשה לא בחרה לעבוד בזנות (לא שהיא סבלה בעבודה).

אנשים עושים דברים קשים, מייסרים ומסוכנים כדי להביא אוכל הביתה, אם זה מבחירה שלהם, זה מוסרי.

באופן כללי - כן.

אבל רוב העבודה בילדים לא נעשית מבחירה.

חוץ מזה, אתה משווה ילדים, שאינם בעלי בחירה ואחריות, לאשה בוגרת?!

גם זנות לא ממש נעשית מבחירה. כאילו תכלס האישה בוחרת אבל לרוב האופציה האחרת היא לא ממש ריאלית. 

באיגרת השמד הרמב"ם כותב שאם מישהו בחר לעבור על אחת מעבירות ייהרג ובל יעבור תחת איום מוות, זה עדיין נחשב לו אונס. למה? כי אמנם האופציה השנייה הייתה קיימת, לא רק קיימת אלא הלכתית זו האופציה שהוא היה צריך לבחור,  אבל אי אפשר באמת להאשים אדם שלא בחר בה. למות מרצון זה דבר שדורש לחצות קווים.

ילד היה יכול להישאר בבית ולא לתמוך כלכלית בהורים שלו שבקושי מחזיקים את הבית. הוא גם יכול לברוח. היו גם מקרים כאלה. אבל באמת אפשר להאשים ילד שבחר פשוט ללכת למפעל ולסבול?

עבד יכול לברוח מהאדון שלו. זה לא אומר שהעבדות היא בחירה שלו. למרות שהוא אדם בוגר ואחראי על מעשיו.

אתה צריך להבין שזונות נמצאות במצבים כאלה. הן לא החליטו לאפשר לכל גבר מלוכלך מהרחוב לעשות להן מה שבא לו בגלל שהחיים שלהן היו מלאים בוורדים ושושנים. הן שם כי אין להם דרך אחרת לתמוך במשפחה שלהן, כי הן חטופות או כי במעסיקים שלהן מאיימים עליהן ועל המשפחות שלהן.

אם אתה באמת חושב שהן עושות את זה מבחירה, תקרא ראיונות עם בחורות שעברו ניצול מיני ותחשוב בעצמך אם זה נשמע כמו משהו שמישהי תרצה לחוות.

הטענות שלך נכונות לכל עבודה שיש בה סבל, מעדיפים לא לעשות אותה, אבל אין ברירה.

מה הקשר של הרמב"ם הנ"ל? אף אחד לא איים במוות על הנשים האלה. בכל איום אחר (שאינו מוות בטוח וודאי), המעשה אינו נחשב אונס.

קראתי, ברב המקרים זה צורך נואש בכסף, לא סכנת מוות.

אם כך, כל עבודה קשה/מייסרת היא לא מוסרית, כאשר היא נכפית ע"י עול הפרנסה.

ויש לי זכות לומר לא, ולהתפטר.

לא נכון, על אף שחוקית מותר לי, לא מוסרי לתבוע אותם.

זכותו של בעל עסק לדרוש כל דבר ממועסקיו.

הם לא 'מאיימים לקחת לך את המשכורת', אלא לא לתת לך כסף ללא עבודה. זכותו של בעל העסק לא לשלם לך, אם לא תעשה את מה שדרש.

הם אלה שקובעים על איזו עבודה הם מוכנים לשלם לך, רוצה - יופי, לא רוצה - תתפטר.

בס"ד

שמעת על התחדיש 'קרבנות זנות'? זה השם החדש לעוסקות. כי בהן אין שום פגם, רק בניצול.

זה שטות? לדעתי כן. אבל נעבעך זו הגישה מולה אנחנו עומדים בימינו.

למה אתה מנמק שמירת מצוות בערכים מוסריים?

אבל זה לא רלוונטי, גם אם הייתה מצווה ללא טעם, עדיין היא מחייבת.

כלומר שאי אפשר לחייב את הכלל לשמור אותה?

לא נכון, כופים על המצוות, גם אם הנכפה לא מבין את טעם המצווה.

מצב בעייתי באמת.

זה לא ניצול יותר מכל עבודה אחרת.

זה לא "הרבנים שלך".

זו ההלכה. זה הרבה יותר חמור מזנות.

ועל מה שכתבו בהמשך השרשור על נטיה נפשית-אפשר לטפל בזה

האם כל יצר רע הוא נכות?

מסכים, אבל לא קוראים לזה נכות בגלל שזה חריג.

אלא בגלל שזה דחף למעשים רעים - שהוא חריג.

למגזר שממנו הגיעו.

אני לא חושבת שנכון לקשר בין רמה אמונית ודתית לבין אסונות.

השנה לא (או עדיין לא) התמודדתי עם הרגשות האלה.

כנראה הזמן עושה את שלו, ויותר ויותר ברור לי שהסליחות הן לא כלפי ה' או ביחס למצוות.

אני גם לא מאמינה במצוות או שמישהו בודק אותן, וכל הצ'ק ליסט הזה לא בשבילי ומרגיש לי קטנוני .

אם כבר אווירת סליחה אז יותר ביני לבין עצמי והסובבים אותי, לא כלפי אלוקים.

תודה לאל שיש את מי לארח.

לעשות רק יום טוב אחד?

אתם ישראלים לא?

תאמת אני ניסיתי לקחת בכיף את ליל הסדר והכנתי להם קסמים על עשר המכות אז היה ממש כייף ומצחיק

אפשר גם להגיד לבעלך להריץ קצת להבא שיעבור יותר מהר ובשמחה