למגזר שממנו הגיעו.

אני לא חושבת שנכון לקשר בין רמה אמונית ודתית לבין אסונות.

השנה לא (או עדיין לא) התמודדתי עם הרגשות האלה.

כנראה הזמן עושה את שלו, ויותר ויותר ברור לי שהסליחות הן לא כלפי ה' או ביחס למצוות.

אני גם לא מאמינה במצוות או שמישהו בודק אותן, וכל הצ'ק ליסט הזה לא בשבילי ומרגיש לי קטנוני .

אם כבר אווירת סליחה אז יותר ביני לבין עצמי והסובבים אותי, לא כלפי אלוקים.

תודה לאל שיש את מי לארח.

לעשות רק יום טוב אחד?

אתם ישראלים לא?

תאמת אני ניסיתי לקחת בכיף את ליל הסדר והכנתי להם קסמים על עשר המכות אז היה ממש כייף ומצחיק

אפשר גם להגיד לבעלך להריץ קצת להבא שיעבור יותר מהר ובשמחה

להניח תפילין ולקרוא לא תתורו ואז להיות במועדון בלילה 😉

בלי קשר לזה שחיי הלילה של תל אביב זה אחד המדרדרים

ותאמת שלי לא יוצא להניח תפילין ביום יום כמעט בכלל

זה חלק מהטקס של קפה וסיגריה של הבוקר 🤷🏽‍♂️

בלי זה משו חסר לי 

אבל זאת הפעם היחידה שלא אכלתי כשר

ולא אחזור על זה בינתיים

משום מה זה מחסום שקשה לי לעבור

למרות שלא מאמינה🙄

יש לי צד שכלי שלא מאמין, בתורה לפחות, שלא רואה משמעות או רצון אלהי בנטילת ידיים או בכל מצווה או איסור אחרים.

ויחד איתו צד שמתרגש עד דמעות ממנהגים, ניגונים, חגים, שאוהב את היהדות ואפילו קנאי לו.

דמעתי במגילה אבל שבת לא אשמור.

וזהו. זאת אני.

אני לא צריכה לקבל החלטה ולא להיכנס לשום משבצת.

אני לא קרועה , אני מורכבת.

וכנראה אשאר מורכבת עד שאמות.

אחד הדברים הכי יפים ביהדות - שזה לא הכל או כלום. קחי מה שטוב לך תתחברי בדרך שלך.

לצערי זה לא עובד לי.

אם כי אני עוד חדשה בעולם הזה, אז אולי יקח לי קצת זמן ובסוף אמצא איזון.

תודה 

אני זוכרת שבהתחלה חיפשתי מאוד הגדרה, מה אני כן, מי אני.

הרגשתי גם רמאית, המון. (עדיין לפעמים) ברגעים שכן התחברתי ובעצם בפנים אני לא מאמינה בכלום.

עם הזמן אני בסדר עם זה, זה בסדר לצוף ולא להיות סגורה לגמרי על עצמך.

פעם להתרגש ולהאמין, פעם לבטל את הכל.

תני לעצמך זמן.

הולך למקומות של חברים שלי

מקומות שטוב לי בהם

זורם עם החברים

יש ביהדות גם מלא יופי עם כל כמה שקשה

ספציפית לגבי פורים סגרתי במילואים אז לא באמת חגגתי מסיבות אחרות וטובות

אני גם רואה את היופי, לא עיוורת אליו לגמרי.

פשוט תלושה רגשית.

בסטייט אוף מיינד של, לא אכפת לי. על הכל.

כיף לך