אני סבלתי בבית ספר. ביסודי, בחטיבה, בתיכון. אני חושבת שבמערכת הזו יש המון פגמים. אבל מדובר רק על איך המערכת הזו עובדת. לא פגשתי מעודי מורה שלא היה אדם טוב והנחיל לי ערכים. נכון, חלק מהמורים לא הבנתי, אבל אתה לא מצפה שתהיה לך כימיה טובה עם כל אדם שאתה פוגש.
בסופו של דבר, טכנית, למדתי לבגרויות לבד, חצי שעה בממוצע לכל בגרות, כל השנה. עברתי בקושי וגם זה כי המנהלת ריחמה עליי ונתנה לי מגנים שממש לא הגיעו לי. המקצוע היחיד שקיבלתי בו ציון טוב (118) היה אנגלית, וזה היה כי אכפת לי ממנו.
אני נחשבת חכמה. ובכל זאת ממוצע הבגרות שלי לא מספיק כדי להתקבל למוסדות אקדמיים. כשלמדתי ביסודי, לעומת זאת, ממוצע הציונים שלי היה 98.
לא כל אדם יכול לשבת בבית ולהתמיד בלימודים שלו. הפיתויים גדולים מדי. לא כל אדם יכול להבין הסבר מתמטי בעצמו, ואני אומרת לך את זה על עצמי. לאף ילד שלא קולט אנגלית יש מוטיבציה לשבת ולהכין בוקריפורט, שמקבלים עליו ציון לבגרות.
האם זה אומר שבהכרח כל בתי הספר נחוצים? ממש לא. המערכת פועלת בצורה מזוויעה ולבתי הספר לא אכפת. הלוואי ויום אחד יהיה בי כוח לשנות אותה, אבל זה לא אומר שהיא מיותרת או הרסנית.
לאורך השנים פגשתי כמה מורות שעד היום אני אוהבת אותן בצורה שלא תיאמן, גם אם לא היה לי קשר איתן מעבר ללימודים.
ואני יכולה לספר לך על ההורים שלי- אימא שלי מחנכת כיתות י"א י"ב כבר 17 שנים בערך, ואני יודעת בוודאות שהיא מורה אהובה מאוד. היא מלמדת תנ"ך ותושב"ע בעיקרון אבל אתה יודע איך זה מחנכות- היא מלמדת גם זהות ושיעורי חברה והיא מעבירה פרויקטים שלמים שמכוונים את התלמידות למקומות טובים בחיים. היא עובדת ארבעה ימים ארוכים בשבוע (עוז ותמורה מחייב אותה לשעות נוספות), וגם כשהיא סוף סוף מגיעה הביתה, או בימים החופשיים שלה- היא מקבלת עשרות סמסים ושיחות טלפון ביום מתלמידות שלה, ואני ממש לא מגזימה. היא יוצאת לטיולים של יומיים, שלושה ואפילו ארבעה ימים, שלוש שבתות בשנה, היא מדריכת כלות ומקבלת כל תלמידה שפונה אליה, שיחות אישיות, שיעורי תגבור לבנות פרטיות, היא בודקת מבחנים, כותבת תעודות (ניסית פעם לכתוב הערה אישית של שתי פסקאות, מהלב, לארבעים בנות?). והערת שוליים- הבית שלנו מתפקד נהדר בזכותה. היא מעורבת בחייהם של כל הילדים. איך היא מצליחה להגיע לכל זה? היא כנראה אדם משכמו ומעלה. מורה מובחרת, בהחלט. מחנכת.
ואבא שלי? החל מהשנה אבא שלי מנהל אולפנא שהיא חלק מתיכון- כלומר שש כיתות מלאות, אבל עד השנה הוא היה גם, בערך 17 שנים מחנך. הוא חינך כיתות של בנות, כיתות של בנים, כיתות מעורבות. הוא היה רכז של מקצועות ספציפיים, רכז של מערכת תגבורים נרחבת. הוא לימד תנ"ך ותושב"ע, אבל תיגבר גם מתמטיקה וספרות. ובוא אני אספר לך רגע משהו על התיכון בקרית מלאכי. חצי (לפחות. אני מגבילה את עצמי לחצי בשביל התקווה) מהתלמידים מעשנים (אין לי מושג מה. אבל זו קרית מלאכי, אני לא משלה את עצמי שרק סיגריות), שותים אלכוהול, מסתבכים עם המשטרה, באים מבתים שאין עם מי לדבר בהם. יש מחששה בבית ספר, כמו כל בית ספר, אבל אני מדברת איתך על כמה מחששות המוניות ופעילות. אבא שלי הוא אחד האנשים הוותיקים בבית ספר. לא כולם שורדים. ויש לו קשר מדהים עם התלמידים שלו. שיחות טלפון בכל שעות היממה, כולל השעות הקטנות של הלילה כשתלמידה מתקשרת להגיד שאין לה כסף, שיחות מוטיבציה או פריקה במינונים מפתיעים יחסית לכיתות קטנות, אני יכולה להבטיח לך ש70% מהתלמידים שלו שזכאים לתעודת בגרות, זכאים לה אך ורק בזכותו. הוא עורך מרתונים של למידה, מגיע לכל פעילות בית ספרית, ובאמת מקים על הרגליים תלמידים שלו. בשנים האחרונות הוא חינך כיתת אומ"ץ, שזו כיתה קטנה יחסית (אני חושבת שמשהו כמו 15 תלמידים), של תלמידים שצריכים המון המון יחס ועזרה כדי לקבל בגרות. הם יכולים, אבל המצב בבית או המצב הנפשי או רמת המוטיבציה שלהם להגיע לאנשהו בחיים, גורמים להם להזדקק להמון עזרה. ואני אומרת לך שתלמידים שלו מעריצים אותו. אולי הם כועסים עליו במהלך השנה- הוא מחייב אותם להגיע לשיעורים, ללמוד איתו למבחנים, לא מוותר גם על שיעורי ספורט. אבל בסוף שנה- תלמידההתקשרה אליו פעם באמצע הלילה בוכה כי לא היה לה כסף לאיפור למסיבה שהם ערכו לקראת סוף שנה. היא יכלה להתקשר לחברה, בת שרות, בת דודה, אחות- אבל היא התקשרה אליו. הוא למד NLP ברמת מאסטר, והוא משלב את זה עם התלמידים שלו כל הזמן. תלמידה שלו הסתבכה עם אנשים גרועים, הגרועים ביותר שאתה יכול לדמיין, והוא פשוט שלף אותה משם. לא יודעת עד כמה מותר לתת פרטים, אבל אני מבטיחה לך שהוא הציל את החיים שלה פשוטו כמשמעו.
סבא שלי, שהיה מורה במשך עשרות שנים- תלמידות שלו כל כך אהבו אותו. סבא רבא שלי שהקים אולפנא, ובימים ההם היו לו המון תלמידות ששרדו את השואה כילדות ופשוט עברו לגור בבית שלו ושל סבתא רבתא שלי. אותו סבא רבא נפטר לפני עשר שנים, בוא נניח שכבר 40 שנים הוא לא בתחום ההוראה. כשאני פוגשת תלמידות שלו הן רק מדברות עליו (ואני פוגשת. מדברת איתך, למשל, על אם הבית שלי באולפנא, אישה נפלאה בפני עצמה, ששמעה את שם המשפחה שלי ונדלקו לה העיניים. היא שאלה אם אני קשורה אליו וכששמעה שאני נינה שלו- לא רק חיבוקים ונשיקות וסיפורים, היא טרחה לדבר איתי עליו לפחות פעם בשבועיים. במשך ארבע שנים).
אני אולי חופרת, אבל היחס המזלזל שלך דווקא למורים ולא למערכת, מרתיח אותי. באמת מרתיח אותי.
ואני יכולה להמשיך. מנהלת התיכון שלי, המורה לאנגלית מכיתה י' והלאה, המחנכות בכל ארבע שנות התיכון, המורה לאנגלית מהיסודי, המחנכת בכיתות א'-ב', מנהלת היסודי בשנים הראשונות, רב ביה"ס שלימד גם תורה- להמשיך? -המורה להיסטוריה מכיתה י"א, המורה לספורט מהיסודי, המורה לספרות מהחטיבה, המורה לביולוגיה מכיתה ט'. כל אלו א.נשים שלמדתי מהם חומר לבגרות, אבל גם ערכים- בעיקר אכפתיות ואהבה. מורים שאני זוכרת עד היום בגעגוע והערצה.
שלא תבין לא נכון- את המערכת אני שונאת. אני בהתלבטות מאוד עמוקה אם לשלוח את הילדים שלי לבית ספר או ללמד אותם בחינוך ביתי. אבל המורים, המורים הם נכס.
(וכן, אני חושבת שיש גם כמה מורים נוראיים. ואני לא מדברת רק על מורים שיש להכניס לכלא בעוון אלימות- פיזית, מילולית או אפילו מינית. אני מדברת על מורים לא נעימים, מורים שמשפילים תלמידים, כאלו שלא אכפת להם. אני לא מבקשת מכל מורה להיות דמות מופת ומלאך, אבל מינימום של כבוד ואכפתיות נדרש. תהיה המורה שהיית רוצה שיהיה לילדים שלך. האם צריך לקבל למערכת ההוראה כל אדם שמבקש לכך? ממש לא. אני ממש חושבת שצריך להחמיר את תנאי הקבלה למערכת הנוראה. אבל המקצוע- מורה, הוא מקצוע מדהים.)
כל הסרטים שיצאו בעשורים האחרונים על מורים מעוררי השראה? -בחזית הכיתה, מורה לחיים, כוכבים על פני האדמה וכו', על חלקם אני יודעת בוודאות שהם אמיתיים. מבוססים על סיפור ואנשים מהמציאות. הייתי יכולה לעשות סרטים כאלו על כמה מורים מהחיים שלי. ובמה מדובר שם, אם לא על מורים שבאו ועשו הכול למען התלמידים שלהם? גם ברמה המקצועית- ציונים ותעודה, אבל גם ברמה האישית- ביקורי בית, שיחות אישיות.
ולהיות מורה זה לא קל. לך תעמיד בחורה בת 30 מול כיתה של 40 ילדים, חצי מהם עם הפרעות קשב וריכוז, רבע עם דיכאון וכל השאר מצטרפים לחגיגה. לך תעביר להם חומר חדש, שאתה אולי שוחה בו- אבל הם רק תוהים איך החומר הזה יעזור להם להפוך להיות מפורסמים. לך תבדוק מה מציק לכל תלמיד, מאיזה רקע הוא מגיע, כשיש לך ארבעים תלמידים כאלה, ולכל אחד יש צורך באהבה ואכפתיות, אבל לך יש 24 שעות ביממה, בשמונה שעות מתוכן אתה מלמד, בשאר אתה מכין שיעורים, בודק מבחנים, עורך שיחות אישיות, משתתף בישיבות מורים, ואחרי כל זה יש לך בבית אישה ושלושה ילדים משלך. אימא שלי, בשלבים מסוימים, ישנה חמש שעות בלילה. חמש שעות בלילה זה שעתיים פחות ממה שהיא צריכה לישון, ותאמין לי- היא על הרגליים כל היום, השעתיים האלו קריטיות. תחביבים? מה זה בכלל?
אז נכון שיש מורים שלא מצליחים להגיע לכל תלמיד. נכון שיש מורים שלא מכינים מספיק לבגרות. נכון שיש גם מורים שצריך לסלק ממערכת החינוך- כי הם מדברים עם בנות בכיתה ה' על דברים שאסור לדבר איתן עליהם, כי בגיל הזה להיחשף לחומר מסוים (ואני לא מדברת איתך על תמונות או סיפורים. רק על איזה משפט מדי פעם, הערת אגב), שכשהם מגיעים לאוזניים של ילדה בכיתה ה', זו הטרדה מינית לכל דבר- לא על פי חוק, אבל על פי המוסר. בהחלט.
כן, צריך לעשות סינון. כן, צריך לשנות את המערכת.
אבל מפה ועד להכפיש את מקצוע ההוראה? לזלזל בו עד כדי מחיקתו לחלוטין? אתה לא מבין על מה אתה מדבר. אולי הצלחת ללמוד לבגרות בלי מורים, אבל את ערך הכבוד והאכפתיות אתה עוד צריך לפתח.
חתיכת נאום, אבל באמת שנמאס לי לשמוע מילדים בני 20 שהוראה זה מקצוע מטומטם. אני לא מתנצלת על האורך, כל מילה כאן חשובה ולא התחלתי אפילו לדבר על המורים שלי, שלא קשורים אליי בדם. הלוואי ותתחיל להעריך בזכות זה אנשים שבאים באמת כדי לחנך דור.
- לקראת נישואין וזוגיות