ה' בכסלו תשע"ט 13:19

סוג של שאלת המשך לשירשור הקודם שלי.

להביא ילדים לעולם זה דבר נכון וטוב או שזה

לקחת נשמות טהורות ולעשות להן עוול בשביל

ש*לי* יהיו ילדים?

 

למה להביא ילדים כשרוב הסיכויים שהם לא יהיו מאושרים?

 

זאת שאלה תיאורטית כי אני גם ככה לא רואה את עצמי אי פעם

רוצה עוד ילד גם בשביל עצמי

 

אבל התחשק לי לפתוח דיון בעניין

אם זיהיתם אותי אשמח לעדכון

ה' בכסלו תשע"ט 13:24
עבר עריכה על ידי חצי שליש בתאריך ה' בכסלו תשע"ט 15:45

"אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף" - כך נאמר במקורות והגוף הוא כינוי לאוצר הנשמות.

יש בשמיים כמות מסויימת של נשמות שצריכות להגיע לעולם למלא בו תפקיד, ונשמות שכבר היו כאן וצריכות לחזור לתקן משהו.

ומשיח לא יבוא ולא תהיה גאולה עד שכל הנשמות הללו תחזורנה/תגענה לעולם.

ולנו יש את הזכות לעזור להן להגיע לעולם, ואת האחריות לדאוג שתקבלנה את התנאים האופטימיים על מנת למלא את תפקידן.

 

מעבר לזה, ילדים הנהרים באופן טבעי הם "תוצר לוואי" של קיום מצוות עונה.

במצוות עונה מחויבים כל זוג נשוי, ואין היתר לקחת מניעה סתם כי לא בא לי להביא ילדים., אלא רק בפסיקת רב בהתאם לנתונים.

יש אלוקים, והוא מחליט מתי ייוצר ילד כתוצאה מהמצווה, וזה ממש לא בשליטה של אף אחד בעולם!!

גם תחת מניעה יכול להיווצר הריון ברצון האלוקים, ואפשר לא להיות תחת מניעה ולא ייוצר ילד גם כשהכל תקין לכאורה.

מבחינתי, הביטוי "להביא ילדים" פסול במהותו.

אין כזה דבר להביא ילדים, ואנחנו לא בוחרים האם ייווצר הפעם ילד או לא.

אנחנו כן אחראים לילד שנוצר (מדגישה - שנוצר!! לא שיצרנו...), ולכן לקיים יחסים כזוג לא נשוי שלא באמת מעוניין להקים משפחה - זה עוול כלפי הילד שעלול להיווצר.

ה' בכסלו תשע"ט 16:40
למה את חושבת שילדים זה רק עבורך?? לא אכנס לאושר הגדול שילד מביא איתו למשפחה. אני בת להורים ואני ממש מאושרת ב"ה. לא מצטערת לרגע שנולדתי😅
ה' בכסלו תשע"ט 16:57
ככה ה ברא אותנו עם הרצון הזה שהוא אנוכי ביותר וטוב מאד. אחרת לא היו ילדים
לא חושבת שיש הסבר הגיוני במיוחד וגם לא צריך להיות בעיני
ה' בכסלו תשע"ט 17:28

אבל למה זה טוב שיהיו ילדים??

באמת שואלת

אולי כי אני דווקא לא מאוד שמחה שנולדתי

אם זיהיתם אותי אשמח לעדכון

ה' בכסלו תשע"ט 19:01
לא מבינה בזה יותר מדי .

וסליחה על ההתערבות- מה גורם לך לא לשמוח כל כך שנולדת?
(זה בסדר, גם אני פעם הייתי ככה... )
ה' בכסלו תשע"ט 21:05

ocd שכרגע ב"ה מתבטא רק בדיכאון קליל 

(אני זוכרת כל מי שכותב פה על ocd...)

אם זיהיתם אותי אשמח לעדכון

ה' בכסלו תשע"ט 23:13
מוזמנת לשיחה אישית
יש לי כמה דברים להראות לך...
(פרוייקט הגמר של' בעיצוב גרפי היה על זה )
ה' בכסלו תשע"ט 23:26
פעם מישהו פה שאל אותי שאלה דומה -

איך אני מעיזה לרצות להביא לעולם ילדים שאולי גם הם יסבלו מזה.
אמרתי לו שיש לי את הזכות הזו כמו לכל אדם נורמלי
ו*שבעזרת ה' לילדים שלי יהיו כלים טובים להתמודד* (אם יהיה צורך ).
ו' בכסלו תשע"ט 21:19

תינוק

ו' בכסלו תשע"ט 22:46
חחח אגב גם אני חולת שוקולד ..
קודם כל ולפני הכל ממש עצוב לשמוע שאת לא שמחה שנולדת. משפט קשה ומצד שני מסקרן לדעת מה עומד מאחורי זה.
אני בדיוק בנסיונות להרות אחרי 2 ילדים שילדתי באמצע שנות ה20 שלי (אז לא חשבתי על זה) ושאלתי את עצמי האם כדאי להביא לעולם כזה עוד ילד? יש המון סיבות למה לא ומצד שני ואולי זה אנוכי, אבל יש תשוקה שבוערת לגדל ילד שמבחינתי אעשה הכל כדי לספק לו את מה שיצטרך ולתמוך בו בכל דרך לאורך כל הדרך. אנחנו הורים שנותנים המון בטחון אהבה וחום לילדים שלנו וממש מתחשק לי להעניק לעוד אחד/ אחת משלנו. בתקווה באמת שיהיו מאושרים! אין הבטחה לכלום בעולם הזה אבל אני לא רואה את זה כמשהו שיגרום לסבל או שהילד בוודאות לא יהיה מאושר כפי שאת רואה את המציאות בעיניים שלך.
בקיצור מעניין להבין ממך לעומק... אם תרצי.
ז' בכסלו תשע"ט 13:46

אבל קצת מרגישה שטוב שאני לא מרגישה רצון לעוד ילד

כי ככה אני לא נאלצת להתמודד עם הדילמה הזאת,

בסופו של דבר אני כן חושבת שהסיבה שאנשים עושים את זה

זה בגלל באושר שילד מביא, אני ממש מתקשה להבין איך אפשר

להביא ילד כי זאת מצווה, מרגישה שזאת לא מצווה חיובית

אם זיהיתם אותי אשמח לעדכון

ז' בכסלו תשע"ט 14:25
אני לא רואה את הבאת הילדים שלי לעולם כמצווה, ואני גם לא בן אדם דתי. אבל כן מאמינה שכל דבר, אם הוא אמור לקרות, אז יקרה. ואם לצורך העניין יש לי רצון רב לילד נוסף בחיים שלי ואני עושה הכל בשביל זה וזה לא קורה, אז לא בשליטתי ואולי לא צריך לקרות. ואני כן מאמינה ששם למעלה הוא המחליט כל השנים כשלא רציתי ילדים דאגתי להימנע מכך כדי שלא יגיע ילד שאין לי את היכולת לגדל אותו ולהכיל אותו כפי שמגיע לו. ותודה לאל הוא נותן לנו את הבחירה. לכן אני גם פחות מתחברת לאמרה שזו מצווה ורצון ה'. ולכן יש משפחות (בעיקר משפחות דתיות) שיש להם הרבה ילדים. ואני חושבת שלא תמיד האמצעים המאפשרים או לא מאפשרים זו פונקציה בכלל.
אני מאמינה בבחירה אישית ושיש יכולת בקרה גם על ילודה. וחבל לי שאישה דתייה שרוצה רק 2או 3 ילדים תעשה הכל רק בגלל הדרך שחונכה
ז' בכסלו תשע"ט 14:31
אם ה' יזכה אותי בילד שלישי שאני מחכה לו ורוצה בו במיוחד, אני אהיה מאושרת על כך , אעריך ואודה. ואם לא, בצער רב אתמודד עם זה ואגיד תודה וגם אעריך שקיבלתי 2 מתנות מופלאות שיש לי את הכבוד והעונג לגדל ולחנך. .
ז' בכסלו תשע"ט 15:33

ואני חושבת שהרבה דתיים רוצים הרבה ילדים לא רק בגלל המצווה אלא

בגלל שכשגדלים וחיים ככה זה גורם להרגיש שזה המצב הטבעי

ולרצות אותו, כשהיו לי ילד אחד או שניים חשבתי שארצה 10 ילדים

ולא הרגשתי שזה בגלל מצווה אלא כי זה מה ש"בא לי" בשביל עצמי

 

האמת שאני די בשוק לקרוא פה שיש כאלה שעושים את זה בגלל המצווה

אני חיה בסביבה דוסית טרור ובחיים לא חשבתי שזה ככה

אם זיהיתם אותי אשמח לעדכון

ה' בכסלו תשע"ט 18:20
בלי לקיים את רצון ה' בעולם אין לנו באמת משמעות קיום פה
ה' בכסלו תשע"ט 19:03
שואלת ברצינות, כל פעם שהחלטת להפסיק מניעה או שנכנסת להריון זה כי ככה ה ציוה? כמו שנוטלים לולב למשל? או שורפים חמץ בערב פסח? בכלל לא היה לך בזה רצון לילד שלך אישיי או שמחה שלא קשורה למצווה?
שואלת באמת ברצינות
ה' בכסלו תשע"ט 20:36
הפותחת שאלה למה להביא ילדים כשרוב הסיכויים שלא יהיו מאושרים
לא נוגעת בכלל בנקודה שלדעתי לא נכונה לגבי הנחת היסוד שהילדים לא יהיו מאושרים
אלא עונה את התשובה הכי בסיסית: ככה ה' ציווה. גם אם הם יהיו אומללים. בהקצנה.

ולגביי- זה סותר?
ב"ה אני גם מאוד רציתי ילדים אז הרצון של ה' ושלי מסתדר כמה משמח!!
אבל לומר לך את האמת, בשלב מסויים הייתי מפסיקה. אם זו לא היתה מצווה אין מצב שהייתי מביאה יותר מ x ילדים.
ה' בכסלו תשע"ט 20:38
טוב אני לא כמוך. אני מביאה את ה-x ילדים שנכון לי ואני רוצה. לא מסוגלת לחשוב על להמשיך רק כי זה רצון ה.
מצדיעה לך!
ה' בכסלו תשע"ט 20:49
עם ההריונות שלך והלידות שלך...
ככ הרבה פעמים הכנסת עצמך לסכנה עצומה, סכנת חיים, והמשכת להביא נשמות לעולם
אל תמעיטי בכך!!
על אף שהיה מעורב בזה גם רצון פרטי!! אז מה, מה אנחנו מלאכים? ברור שמעורב ברצונות שלנו גם רצונות פרטיים בשביל זה ה' נתן לנו יצר הרע. והוא טוב מאוד..
וגם צריך לברר מה ה' רוצה מאיתנו... כי גם למצוות פרו ורבו יש גדרים ואין מחוייבים בה לנצח ובכל מחיר... כך שיכול להיות שאת לגמרי מקיימת את המצווה על פי כל גדריה ואין מצופה ממך כלל יותר מזה
ה' בכסלו תשע"ט 21:01
למעשה יש לי פחות ילדים ממה שרציתי
וכבר אחרי שלוש פסק לי רב גדול שאני לחלוטין לא מחויבת לפי ההלכה להביא עוד אפילו שיש לנו רק בנות
ועדיין המשכתי
ובכל זאת אני מרגישה שזה מרצון שלי לילדים ולא מרצון שלי לקיים מצוה
ה' בכסלו תשע"ט 21:14

ובע"ה שהכל יהיה רק מתוך בריאות.

ה' בכסלו תשע"ט 21:18
ו' בכסלו תשע"ט 16:10

לי אמרו שה' ציוה את הגברים כי:

 

בכל מצווה שה' נותן יש בחירה חופשית - הגברים מחליטים מתי להוציא את הזרע.

 

אותנו הוא לא ציוה מכיון שההריון והלידה כואבים וכל אישה תחליט אם היא רוצה ללדת ולהביא נשמות לעולם.

 

כמובן שמתי שתביאי ילד לעולם זה מאד ישמח את ה'..

 

מקווה שהייתי ברורה.. תקנו אותי אם כתבתי לא נכון

ז' בכסלו תשע"ט 20:44

כך שמעתי

בעבר גבר התחתן עם כמה נשים,אז נשים לא היו חייבות

ז' בכסלו תשע"ט 20:46
זה מצווה גם עבורה
אבל לא חיוב
ו' בכסלו תשע"ט 16:48
להיות שותפה לבעלה בעניין זה
שהרי אם לא כך כולן היו יכולות למנוע בלי בעיה הלכתית
ו' בכסלו תשע"ט 18:03

זה לא ציווי ה' להביא ילדים..

באמת אני לא מבינה למה יש בעיה הלכתית בזה..

מישי.. עזרה??

ז' בכסלו תשע"ט 20:48
ובאמת בעיקר הבעיה במניעה היא בגלל הגבר שלכאורה זה זרע לבטלה אם אין סיכוי שהאשה תיכנס להריון
זה נושא מאד סבוך
יש בו המון דעות
יש כאלו שסוברים שבאמת לא צריך היתר הלכתי למניעה
ויש כאלו שסוברים שלמעט מקרים ממש קשים אסור למנוע
וכל אחת צריכה למצוא את הרב שלה, יותר נכון כל זוג והרב שלו והדרך שלו

אך פעם לא הבנתי את הדיונים בפורום על זה...
י"ב בכסלו תשע"ט 12:22
לאישה אין מצווה להביא ילדים. (אולי מדרבנן לחלק מהראשונים)
רק לגבר יש,
ואין בעיה שגבר יזריע בתוך האישה גם אם היא לא יכולה להביא ילדים.
מניעה, זהו עוד נושא.

אם אתם רוצים שאני יעלה סיכום הלכתי מסודר, אשמח. מזמן רציתי לכתוב אחד.
ה' בכסלו תשע"ט 19:53
ולמה שלא יהיו מאושרים?
חבל שאת מרגישה ככה
ה' בכסלו תשע"ט 21:09

בדיוק אמרתי לבעלי שמזל שזה קרה אחרי שנולדו לנו ילדים,

אחרת אולי לא היו לנו

למה שלא יהיו מאושרים? כך הסטטיסטיקה אומרת

וזה לא שאני "מרגישה" אלא שזאת המציאות, אז באמת חבל שזאת המציאות

אם זיהיתם אותי אשמח לעדכון

ו' בכסלו תשע"ט 06:03
הרבנית ימימה מזרחי אומרת (אל תתפסו אותי על המילה) שהילדים בימינו יותר עצובים כי הם דור אחד יותר רחוקים מבית המקדש (אולי בשיחה על תשעה באב, מה שקופץ ביוטיוב אין לי מנוי שלה ) אני לא זוכרת איך היא אומרת להתמודד עם זה אבל בעיקרון זה סימן שמתקרבים לגאולה
ו' בכסלו תשע"ט 13:02
לעניות דעתי אפשר גם לראות את זה הפוך
הילדים של ימינו הם יותר שמחים ויותר קדושים כי הם דור אחד קרוב יותר לבית המקדש!
הם דור של גאולה..

ככה אני רואה את זה

אם זיהת אותי אשמח לדעת....

ה' בכסלו תשע"ט 20:19

לא יודעת את המניעים לרצן אבל אני יודעת שבא לי גם את האהבה המיוחדת הזו וגם למשיך את השולשלת המשפחתית והיהודית וגם הברכה המיוחדת שילדים מביאים, וגם לתת למישהו שהוא ממש חלק ממני, וגם מרגיש לי שנותן חיבור מיוחד בין הזוג,

בקיצור יש לי מלא רצונות בזה...
אני לא יודעת אם הם נכונים ובטוח יהיו כאלה שיחלקו עלי אבל ככה זה אצלי.

ה' בכסלו תשע"ט 20:23
ה' בכסלו תשע"ט 20:40
הקב"ה טבע בלב שלי את היכולת וההשתוקקות להעניק מעצמי ומבשרי, אני מרגישה שזאת השליחות שלי בעצם היותי אישה, לעשות את רצון ה' ולהוריד לעולם פקדונות שלו כדי להעניק להם את מה שרק הלב שלי מסוגל להעניק להם.
ואני לא חוששת שהילדים שלי יגדלו בעולם של רוע, אני פועלת לבנות להם סביבה אוהבת וחמה ושמחה, שתעזור להם להרגיש הכי אהובים ועטופים בעולם.
ה' בכסלו תשע"ט 21:13

ובכ"ז היום לא מאושרת בנסיבות שלא היו תלויות באיך שגידלו אותי

ולא בשום דבר חיצוני או ניתן למניעה

אם זיהיתם אותי אשמח לעדכון

ה' בכסלו תשע"ט 21:30
נשמע לי שאת עוברת תקופה ממש קשה! אז רק רציתי לשלוח חיבוק וחיזוק ומאחלת לך שזה יעבור ותהיי הכי מאושרת בעולם עם בעלך וילדייך
יש תקופות קשות ושחורות בחיים. לדעתי רב האנשים עוברים תקופה כזו בחיים שלהם. אבל זה לא מצב סטטי. זה שמישהו יש לו צרופה לא מאושרת וקשה לא אומרת שסהכ רב החיים שלו לא יהיו לו סיפוק ונחל ואושר מכל מיני דברים . מקווה מאד שהתקופה הזו שלך תעבור וכמו שהיית מאושרת בעבר תחזרי להיות מאושרת בעתיד הקרוב אמן
ה' בכסלו תשע"ט 20:41
ובאמת למה את חושבת שלא יהיו מאושרים? אני מאושרת שנולדתי להורים שלי. לפעמים החיים קשים או עצובים
אבל אננ ממש שמחה שאני אני. שאי הבת של ההורים המדהימים שלי, שאני האמא של הבנות המדהימות שלי.
אני חושבת שאם הייתי מרגישה שאני מביאה ילדים לחיים של אומללות במאה אחוז באמת לא יודעת מה הייתי עושה . קשה מאד לחשוב על כזה דבר.
למה את מרגישה ככה?
ה' בכסלו תשע"ט 20:46
טבע העולם- שילדים יוולדו. זה רצון ה'.
אפשר למנוע את זה רק אם יש סיבה מספיק טובה למנוע.
ולא הפוך.
אבל ברגע שה' החליט וקיבלנו לקירבנו נשמה שתרד לעולם- כדאי שנעשה הכל כדי שלילד יהיה טוב (וכמובן שאם ה' נתן לנו ילד- סימן שאנחנו ההורים הכי טובים בשביל ילד זה, ושאנחנו מסוגלים להיות הורים טובים. לפעמים צריך להתאמץ מאוד- אבל אנחנו מסוגלים)
ה' בכסלו תשע"ט 21:35
ונראה שאת פשוט משוכנעת שילדים נוצרו על מנת להיות אומללים, ושאין כמעט אנשים מאושרים בעולם. אם יוצאים מנקודת הנחה כזו, אז אני מבינה את השאלה שלך. באמת למה להמשיך את השרשרת האומללה הזו, ובכלל בשביל מה צריך כזה עולם ואת כל האנשים שבו.
אבל נראה שהרבה לא מסכימות עם הקביעה הזו, ושמחות שהן נולדו ויש להן חיים שמחים, גם אם יש קשיים ואתגרים.
אז אולי השאלה היא בעצם למה את מרגישה שהכל כל כך רע ואיך את יכולה לעזור לעצמך להיות יותר שמחה. חבל להעביר את החיים היפים האלה מתוך מצוקה שאפשר לצאת ממנה, ולראות שהעולם יותר חיובי.
ו' בכסלו תשע"ט 08:16
המטרה היא לעבוד את ה' (וממילא מי שעובד את ה' באמת גם נהיה יותר שמח אבל זו לא הנקודה). לכן אני מביאה ילדים, ומאמינה שאני מוסיפה טוב בעולם.

כאמא אני לא מרגישה שהתפקיד שלי הוא לספק לילדים שלי אושר אלא לחנך אותם להיות אנשים טובים. אני מאמינה שאת האחריות על האושר כל אחד יכול וצריך לקחת על עצמו, אבל שוב לא זו המטרה.

מדריכה מוסמכת בשיטת אביבה

שמחה לעזור בכל מה שקשור לאיזון הורמונלי ופריוןפרח

ו' בכסלו תשע"ט 08:51
רובם הגדול של הישראלים מאושרים.

חוץ מכל הסיבות האחרות שהזכירו כאן..
ו' בכסלו תשע"ט 09:06
הילדים עצמם מביאים הרבה אושר ומלמדים אותנו מה זה אושר ואיך להיות בשמחה תמיד כי הם פשוט כאלה, ילדים בריאים הם תמיד שמחים

מאחלת לך הרבה שמחה ואמונה
בריאות הגוף והנפש ונחת ואושר מעצמך ומהילדים
ו' בכסלו תשע"ט 11:22

רק הסקרים מהסוג הזה פתאום נורא חשובים, כאילו חשוב מה חושבים רוב בני האדם.
עיין ישעיהו מ'.

ז' בכסלו תשע"ט 11:12

סקרים שבהם לנבדק אין צורך למצוא חן בעיני הסוקר, כמו בסקרים הפוליטיים, הם יותר אמינים.

ז' בכסלו תשע"ט 12:12

כששואלים בסקר "האם תסכים לסיפוח שטח תוך איזרוח כל יושביו הלא-ישראלים, או להצהרה על סיפוח - תוך התחמקות פאתטית מכך שבאותה מסגרת יאוזרחו יושביו הלא-ישראלים - רק כדי להציג זאת כניצחון גדול" - בין אם התוצאה תהיה הסכמה גורפת או התנגדות גורפת של הנסקרים - ההתייחסות לכך כאן תנוע בין "אנחנו לא מוטרדים ממה שחושבים יהודים שאינם שומרים תורה ומצוות או שדעתם בנוגע ליישוב ארץ ישראל איננה עולה בקנה אחד עם דעתנו, שלא לומר מה שחושבים לא-יהודים", לבין "לא ברור מה פתאום עדיין יש אזרחים ישראלים לא-יהודים וברור לחלוטין שדעתם כלל לא אמורה להיכלל בסקרים".
אבל כששואלים בסקר "האם אתה מרוצה מההתנהלות הנוכחית של ממשלת ישראל, על כל הדמגוגיה בענייני איראן והפופוליזם בעניין העברת השגרירות האמריקנית לעיר שאפילו מחלקת המדינה לא מכירה בה באופן רשמי כבירת ישראל ובוודאי לא בשטח שסופח ושעליו ממוקם הבניין, ושבאופן צפוי לגמרי אליו גם הועברה פעילות הקונסוליה מרחוב אגרון, כך שיש הרבה סיכוי שבעתיד זו בכלל תיהפך לשגרירות האמריקנית לפדרציה הישראלית-פלשתינית המאוחדת שבירתה ירושלים, ואת כל זה מטייחים רק כי נוח יותר להציג זאת כניצחון גדול ועצום ובומבאסטי ולהתפאר ולהתרברב", אז פתאום נורא חשוב לנפנף באחוז הגבוה של ישראלים שחיים בכל מיני אשליות.

י"ג בכסלו תשע"ט 00:21

הייתי מנתקת. ובטוח לא היתה לי סבלנות להקשיב עד סוף השאלה!!!!

ו' בכסלו תשע"ט 10:25

אושר וביטחון גם להורים אבל גם לילדים עצמם.

ו' בכסלו תשע"ט 12:53
השאלה מה זה לא יהיו מאושרים?
אם לדוגמה, הילדים הללו יגדלו עם הורה מתעלל ואין דרך לעצור את זה. באמת נראה לי אסור ללדת במקרה כזה.
אם לא מאושרים, הכוונה שהם יחוו קשיים נורמטיבים. כאלו שמאפשרים לגדול בריאים פיזית ונפשית - אז כבר כתוב במשנה "על כרחך אתה נולד.. ועל כרחך אתה מת".
אני אישית, רוצה ללדת ילדים (בע"ה שה' יתן לי עוד), קודם כל כי אני רואה בזה מטרה. להוריד נשמות יהודיות לעולם. זה בעצם חלק שלי בקיום העולם. (וכמו שכתוב "אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות מן הגוף").
וכמובן, נמצא כאן גם רצון פנימי ואישי שלי. שה' הטביע אותו בתוכי בבריאתי, ללדת ולהמשיך את החיים בעולם. זה טבע שה' הטביע בכולם, כדי שהעולם יוכל להתקיים.
ו' בכסלו תשע"ט 15:47

וא"א לחזות אותם מראש

ואם בן אדם לא מאושר אפילו רק בגלל קשיים נורמטיבים

אין שום טעם לחייו, לי מאוד קשה לחיות כדי לעבוד את ה'

ולהביא ילדים כדי לעבוד את ה' כשזה בלי שמחה,

בסופו של דבר גם אם העולם הזה הוא רק עולם הזה, צריך לעבור אותו בטוב

אם זיהיתם אותי אשמח לעדכון

ו' בכסלו תשע"ט 16:28
א. זו היתה רק דוגמה ואני לא הולכת לתת ציון לסוגי קשיים. התכוונתי אם החיים יאפשרו לו לחיות בצורה נורמטיבית.
ב. ברור שחייבים טעם בחיים. "אם יש למה, אפשר לעבור כל איך" (פרנקל) . המשמעות בחיים היא חלק חובה כדי לשרוד אותם.
ג. לרגע לא אמרתי שמביאים עוד ילדים גם אם עצובים מאוד לעשות את זה. ממש ממש לא. מבחינתי זה לא פייר לילד.

שאלת קודם למה *אנחנו* יולדים ילדים, ועניתי שאני *אישית* לא עצובה מזה, והייתי מאוד שמחה ללדת עוד ילדים. בינתיים בכל מקרה ה' הכין לי מסלול אחר...
ו' בכסלו תשע"ט 15:07

האלוקים נתן את האושר בלבו של כל אדם ואדם, איש ואיש באשר הוא.

אבל אני תמה על סכלותם של בני האדם. שאילו היו יודעים גודל האושר המצוי בלבם היו כל ימי חייהם מלאים נקודות נקודות של פז ועיניהם נוצצות כשני כוכבי נוגה ורגליהם קלות כאיילות.

ועתה שאינם כן שמח אני ומאושר כאילו נתנו לי כולם איש איש חלקו ועל כן עיני מאירות כשני שמשות הממיסות כל עצב ועננת יגון אצל הנמצא בקרבתם, כל שכן אצל המביט בהם עצמם.

אנוכי המשורר חי כאדם חרדי, ועל כן אני מאושר. מי שמקיים את התורה והמצוות בצורה מקסימלית כפי יכולתו אין מאושר ממנו עלי אדמות. אבל מי ששבוי ביד יצריו מה לו כי ילין אלא על נפשו ועל כן אם נגדל בנינו על ברכי התורה והיראה הם יודו לנו כל ימיהם על שהם באו לעולם נפלא כ"כ. 

ו' בכסלו תשע"ט 15:50

שחווים קשיים כ"כ גדולים שאין להם אפשרות להיות מאושרים

וגם אם הם מצליחים איכשהו להיות מאושרים הקשיים שלהם 

עדיין בלתי נסבלים, וכשיש חסר בחומרים במח שום תורה ושום מצוות לא יעזרו

אם זיהיתם אותי אשמח לעדכון

ו' בכסלו תשע"ט 15:57
וככה הכדור בידים שלי
ו' בכסלו תשע"ט 16:14


אם זיהיתם אותי אשמח לעדכון

ו' בכסלו תשע"ט 16:01
עברתי הרבה ב 16 שנה האחרונות. ואני רוצה להגיד לך שאסור לך להתיאש.
אם זה חסרים במח אז תנסי להחליף את הכדורים לסוג אחר. כל אחד משפיע בצורה אחרת. מנסיון ניסיתי 3 סוגים ובסוף מצאתי מה הכי טוב לי.
תחשבי על זה.
ו' בכסלו תשע"ט 16:15

אנסה להחליף/להוסיף מינון/להוסיף עוד סוג

אם זיהיתם אותי אשמח לעדכון

ו' בכסלו תשע"ט 23:51

החזון איש כידוע היה איש בעל מכאובות גדולים מילדות עם אשה לא בריאה בנפשה בסוף ימיה וללא ילדים, וכל מי שקורה את כתביו רואה שהוא היה אחד האנשים המאושרים בעולם. לא מובן מה זה התירוץ של חסר במוח, אני לא דן ולא שופט בל מאוד קל להיות עצוב ומסכן ובדיכאון. זה אולי מביא תשומת לב, אבל זה לא עוזר לא נפשית ולא פיזית.  אני לא מבין איך מישהו עם חבלי מוח מסוגל לכתוב. 

ז' בכסלו תשע"ט 15:27

ואני עדיין לא בדרגת החזון איש

יש לי מח שנותן לי יכולת כתיבה אבל לא נותן לי יכולת אושר

זה לא הכל או כלום

אם זיהיתם אותי אשמח לעדכון

ו' בכסלו תשע"ט 16:06
גם אני חיה כחרדית והדכאון לא פוסח גם עליהם. זה חולי. וקשה להתמודד איתו לבד. לא תמיד זה קשור לחוסר אמונה. כמו שהיו אומרים לי בהתחלה.
והיתי מנס להתחזק באמונה עד שכמעט הרמתי ידים.
יש דברים שהם מעבר לכח ולרצון של האדם.
ו' בכסלו תשע"ט 23:53


ז' בכסלו תשע"ט 15:27

אבל זה אומר שזאת המציאות אז מה אכפת לי שתיאורטית

זה נכון כשאני לא מרגישה את זה במציאות?

אם זיהיתם אותי אשמח לעדכון

ו' בכסלו תשע"ט 16:22

אם למשל את חולה במחלה תורשתית קשה הגורמת סבל,

או חושבת שאדם אדם מרושע שיגדל ילדים מרושעים,

זה עניין אחד,

אבל רוב המעלים טיעון זה - סובלים מבעיות מינוריות וקלות לפיתרון,

ודווקא הרשעים - לא בוחלים מריבוי ילדים סובלים.

 

אם את סובלת מדיכאון, את עלולה להצטער שנולדת.

אבל הבעיה אינה זה שנולדת - אלא הדיכאון.

ופיתרון הבעיה יגרום לצער הפוך - על שלא הולדת.

 

עניין נוסף הוא התיקון: תיקון נשמתך ותיקון דרך עשיית מצוות,

אם ילדותך גרמה לך כאב נפש, גידול ילד לחיים מאושרים יאפר לך גם לתקן את צערך, וגם להביא טוב לעולם.

 

 

אבל,

אם כבר הולדת, והשאלה היא ריבוי ילדים,

אין חכם כבעל נסיון,

ההלכה דורשת בן ובת - מינימום של 2 ילדים,

ואם את מעידה שיש לך עכבה נפשית עזה מילודה - בהחלט ייתכן שאת צודקת.

ו' בכסלו תשע"ט 19:25
צריך ללמד אותם להיות מסופקים בחלקם ואז הם יהיו הכי מאושרים שיש.
מכירה מקרוב אדם שמתמודד עם ocd והיום יש כלים מדהימים שעוזרים והאדם יכול לחיות חיים נורמלים.


אגב,את לא עושה עוול לנשמה שאת.מביאה לעולם, הפוך!!! את עושה איתה חסד עצום. היא צריכה לבוא ולתקן פה משהו והיא מגיעה דרכך. והטיפול שלך בילד זה חסד עצום שאת עושה עם נשמה שהקב"ה נתן.לך למשמרת. זה מדהים בעיני.
ו' בכסלו תשע"ט 22:11
אז הקושי לדעת שאתה מביא אותם לעולם ושיש בו ייסורים.. כאלה ואחרים, לכולם..
זה הלב שלי האהוב שהולך לו בחוץ(תכפילי ב7) והדאגה שיהיה לו טוב.. שלא יפגע.. שיהיה בריא.. (ותכפילי ותכפילי...)
ה' ישמור על כולם!
ו' בכסלו תשע"ט 23:23
כמו שהיתה רוצה.
אסור לחשוב את זה כל אחד מקבל בדיוק מה שמגיע לו עולם הזה.
ז' בכסלו תשע"ט 13:50

(למרות שאני כן מרגישה קצת ככה אבל לא זאת הסיבה)

אלא בגלל שכך העולם בנוי, הקב"ה ברא עולם קשה

עם אנשים לא מאושרים, למה? לא יודעת, אבל אנחנו צריכים להתמודד

עם המציאות הזאת ולהחליט אם לקחת סיכון שילדינו לא יהיו מאושרים

או פשוט לא להביא אותם

אם זיהיתם אותי אשמח לעדכון

ז' בכסלו תשע"ט 14:03
ולכל אחד מסלול אחר בעולם הזה.
לי יש משהו אחר שמפחיד אותי. זה שאף אחד לא יכול לדעת כל רגע מה יקרה איתו. אפילו מו שמאושר עכשיו. הכל יכול להתהפך.
ואת זה שומעים מכל הסיפורים של היום. מחלות תאונות בגידות. השם ישמור
צריך הרבה אמונה להבין שהכל משמים
ז' בכסלו תשע"ט 15:27

שמאוד קשה לי לחיות ולהביא ילדים בלי אושר מתוך אמונה

שזה מה שנכון וזה המסלול שלנו

אם זיהיתם אותי אשמח לעדכון

ז' בכסלו תשע"ט 17:37


            וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ

ז' בכסלו תשע"ט 20:04

זה מתבטא למשל בחוסר חיות ורצון לצאת, לפגוש חברות, ולעשות דברים שפעם אהבתי

אבל זאת לא ההגדרה של אושר אלא חלק מהביטוי שלו, אצלי לפחות

אז אני לא יודעת להגדיר אבל כן יודעת שפעם הרגשתי שטוב לי ולא חסר לי כלום

ורציתי לחיות כי זה היה נראה לי הדבר הטוב ביותר שיכול להיות

והיום אני כן מרגישה שחסרים לי דברים (ההסתכלות על המציאות השתנתה)

ורוצה לחיות רק כדי לא למות, בתור ברירת מחדל ובגלל יצר החיים ולא יותר מזה

אם זיהיתם אותי אשמח לעדכון

ז' בכסלו תשע"ט 20:31

האם לילדים שלך יהיה מה לעשות פה? יהיה משמעות ותכלית פה?

            וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ

ז' בכסלו תשע"ט 21:24

זה ממש לא אומר שהם יהיו מאושרים

ומבחינתי חיים ללא אושר, גם אם הם עם תכלית, הם לא חיים

אם זיהיתם אותי אשמח לעדכון

י' בכסלו תשע"ט 23:56
הקב"ה ברא לנו עולם טוב, והוא מיטיב עמנו בכל רגע ורגע.
כמו שהקב"ה באהבתו מעניק לנו שפע, אני רוצה להעניק הלאה, לילדי.
לכן ברור וטבעי לי לעשות מאמץ לפי יכולותי, ולאפשר לקב"ה לתת לי עוד ילדים.

בעיני גידול ילדים נאמנים לעם ישראל זה ערך. אני משתדלת לתרום את חלקי, מקווה שאצליח לתרום כמה שיותר. לגדל ילדים שמחים, מודים ותורמים לעם ישראל.
(אמא ל5, ועוד אחד בדרך)

בהחלט יכולה להבין שמי שסובל מדיכאון לא מרגיש ככה. רק חשוב לדעת שרובנו לא כאלה.
ז' בכסלו תשע"ט 11:11

"איזהו עשיר, השמח בחלקו". אושר הוא דבר סובייקטיבי. לא עלינו, גם בגטאות האנשים לא היו במצב של דיכאון תמידי.

ז' בכסלו תשע"ט 15:27

כמעט  בלתי אפשרי לבן אדם שלא שמח בחלקו לנצח את זה

ויש גם קשיים שלא תמיד ניתנים לפתרון ולפעמים הם בלתי נסבלים

אפילו יותר מלא להיות מאושרים, עברתי גם את זה

אם זיהיתם אותי אשמח לעדכון

ז' בכסלו תשע"ט 15:53
לאמא פגועת נפש מטופלת.
אמא שלי סובלת ממניה דיפרסיה. לא ידעתי את זה עד גיל מאוד מאוחר. אצלה בעצמה ההתפרצות והגילוי היו אחרי לידת הילד הלפני אחרון - כלומר קרוב לגיל 40 ועם כמות מכובדת של ילדים.
אנחנו, הקטנים בבית שהיינו צעירים בהתפרצויות (הראשונה ועוד שתיים שבאו אחריה בהפרשי שנים) לא ידענו בכלל שאמא סובלת ממשהו. אני אישית גיליתי רק כשהייתי באקדמיה כי הייתי צריכה לתת נתונים למלגת משה"ח ואמא שלי אמרה לי שהיא מקבלת קצבת נכות ולא הבנתי למה. וגם אז היא ממש לא פירטה או הסבירה. בערך שנה אחר כך היתה התפרצות נוספת כי מסיבות שונות שלה היא החליטה להפסיק את הכדורים, ומאז כל המשפחה יודעת כולל גיסים.
להגיד לך שזה קל? זה לא. לא לי, עם כל החששות עליה - שכולנו נזהרים לא למתוח/להדאיג/להעמיס עליה יותר מידי, ועל עצמי- מה יקרה אם גם אני אגלה פתאום בגיל 38 שזה עבר אלי ומה יהיה על המשפחה שלי. ולא לאחים שלי הגדולים שלהם עוד יותר קשה כי הם חוו בגיל צעיר יחסית דברים שאף אחד לא אמור לפגוש בהורה שלו.
ועדיין, אני לא חושבת שיש מישהו אחד במשפחה שהיה מעדיף לא להיוולד. בסופו של דבר אוב הזמן גדלנו עם אמא חמה, אוהבת, מסורה. כמובן שלכל אחד יש את ההתנגשויות שלו איתה - כמו עם כל אמא. כולנו בלי עין נשואים לבני זוג מקסימים והורים לילדים נהדרים. פגשנו את הקושי הזה פנים אל פנים, מכירים אותו ואת הפתרונות שלו. יפה ונעים זה לא, אבל לא חושבת שמישהו במשפחה היה מעדיף לוותר על אמא או על החיים שלו כדי להימנע מההתמודדות הזאת.

ושולחת חיבוק גדול.
ז' בכסלו תשע"ט 16:20
אצלנו אבא שלי קיבל דמנציה בגיל 50
ובגיל 55 כבר היה סיעודי גמור. זה קשה קשה לראות בגיל צעיר איך הוא הולך ונעלם. אבל מחזקים את עצמנו שמה אנחנו מבינים חשבונות שמים. האמת שאמא שלי מנסה לחזק אותנו.
וגם לנו מתגנב חששות שזה לא תורשה. ומי יודע מה יהיה.
השם יעזור
ז' בכסלו תשע"ט 16:57
זו מחלת נפש
ז' בכסלו תשע"ט 18:25
למניה דפרסיה יש כדורים שאפשר להמשיך לחיות.אבל דמנציה זו מחלה איומה שאין לה טיפול.
ז' בכסלו תשע"ט 19:17
ז' בכסלו תשע"ט 20:09

באמת!

אני לא חוששת על הילדים שלי בגלל מה שעובר עלי, זה לא משפיע עליהם

בצורה דרמטית ב"ה ולא בגלל זה אני לא רוצה עוד ילדים, אני חוששת בלי קשר

כי אף אחד לא מבטיח לי שהם יהיו מאושרים  

אם זיהיתם אותי אשמח לעדכון

ח' בכסלו תשע"ט 00:31
קודם כל, אני לא בטוחה אם זה הזמן הנכון לך לשמוע. את עמוק בקושי, הבנתי מנה שכתבת למעלה שגם הטיפול בינתיים לא עוזר, זה באמת קשה מאוד.וברור שהמקום הזה קשה יותר לראות את הטוב בעולם. אני בכל זאת כותבת עכשיו כי לא יודעת אם תהיה עוד הזדמנות - את יכולה לקרוא עכשיו ולשמור בראש או בלב, או אם חשוב לך לשמור טכנית ולקרוא כשתהיי בעז"ה במקום אחר.

כי הנקודה היא, שרוב האנשים אני רואה סביבי הם מאושרים. אולי זה עניין של נקודת מבט אבל יש לי תחושה שאם תשאלי אנשים סביבך ויענו לך בכנות, גם מול עצמם, הם יגידו לך שבשורה התחתונה הם מאושרים. המשפחה שלי כאן יכולה להיות דוגמה, אם כבר כתבתי עליה - כמובן שחוץ מהצל הזה על החיים לכל אחד יש את הניסיונות שלו, כלכליים, בריאותיים... תיקים מכובדים לצערינו. ובסך הכל החיים של רוב האנשים הם כאלה. לא קל לחיות בעולם הזה, אבל לא קל זה לא ביטוי מקביל לאומלל. רוב האנשים שאני רואה סביבי, גם אם הטבע האנושי הוא לדבר יותר על הרע, מאושרים מאחורי כל הקשיים והדיבורים עליהם. ולכן לא רק שהם, בדוחק, לא היו מוותרים על להיוולד מתוך איזה הרגל או משהו, אלא שבאמת טוב להם. טוב להם בעולם הזה, שלצד הקשיים שבו יודע להביא הרבה שמחה וסיפוק.
אז אני באמת מאמינה שלילדים שלך יש סיכוי מצוין להיות מאושרים, כמו הרבה אנשים בעולם. להכיל את החיים האלה על כל השמחה והקושי שלהם ולצמוח איתם עם כל הלב. ובטח שהסיכוי גדל עם אמא אמיתית, לוחמת ומשקיעה כמוך.
י"א בכסלו תשע"ט 11:14

את הקושי הגדול כבר עברתי, עכשיו זה רק השאריות

 

מסכימה מאוד עם מה שכתבת אבל רק ברמה השיכלית

כלומר- זה שזה נכון שיכלית לא עוזר לי אם אני לא מצליחה *להרגיש* את זה

ולהרגיש הרבה הרבה יותר קשה מלהבין שיכלית

אם זיהיתם אותי אשמח לעדכון

י"א בכסלו תשע"ט 01:32

יש פה הרבה חכמים שכותבים כל מני רעיונות ועידודים מבלי להכיר את הכותבת,

ובוודאי שלא יודעים מה עבר עליה שגורם לה להרגיש כך,

מנסיון, כשמישהו מנסה לעודד אותך בזמן שלו לא היה נסיון דומה, זה לא רק לא מרגיע אלא אפילו גובל במעצבן...

 

דבר אחד חשוב לזכור (זה עזר לי מאד בזמנים הקשים בחיי)!

כשהקב"ה נותן למישהו נסיון, קושי, אתגר או איך שלא תקראי לזה, אלוקים גם נותן איתו את הכח להתמודד עם האתגר ולהתגבר עליו!

אנשים עם הרבה קשיים, הם אנשים חזקים!

אם למישהו לא היה את הכח להתמודד עם הקושי, אלוקים לא היה נותן לו אותו...

 

וברגע שאת יודעת שיש לך את הכח, זה כבר מוריד חצי אבן והחצי השני כבר לא סיפור, כי יש לך את הכח!

 

(אגב, לפי מה שכתבת את בכל מקרה לא מתכננת עוד ילדים, אבל כל ילד שנולד, נולד עם הכוחות להתמודד עם האתגרים שיעמדו בפניו)

 

י"א בכסלו תשע"ט 08:11
יש הרגשה שאף אחד לא מבין אותי.
בגלל זה מי שעבר ניסיון דומה יכול יותר להבין
י"א בכסלו תשע"ט 11:24

תמיד חשבתי שאני בן אדם חלש ולכן לי לא יקרו דברים.

אז מסתבר שקרו ומסתבר שאני יותר חזקה משחשבתי

אבל זה לא חוזק שמגיע מאמונה וכו אלא יותר מחוסר ברירה

כלומר- מההבנה שזה פשוט עדיף לי על פני לשקוע במצב

 

ודווקא לא הרגשתי שהיו פה תגובות שלא נעמו לי, אבל אני מבינה

על מה את/ה מדבר/ת

אם זיהיתם אותי אשמח לעדכון

י"א בכסלו תשע"ט 09:05
באמת לא רציתי להביא ילדים.
ולא משנה כמה זה חשוב/נכון/יהיה לי טוב.
כשהסבל נרגע, והתחילו ניצוצות שמחה ואושר, גם החשק לילדים חזר.

אני יודעת שיכול להיות שהם יסבלו בחייהם.
אבל אחרי הסבל וגם תוך כדי, יש נקודות אור, לא הכל ממש שחור (גם בתחתית של התחתית.)
ואני אהיה שם בשבילם.
זה הכי משמעותי. שאמא בשבילך ברגעים השפלים של החיים.

היום בפרספקטיבה קצת של החיים, יש גאות ושפל, ואני מתמודדת עם זה, וגם הם כנראה יתמודדו, ויצליחו בעז"ה גם אם יהיה קשה ומתיש.

למה? כי אני מאמינה בעולם הזה, ובעולם הבא, באמת ובטוב שיש בו ובמשימה להיות חלק משרשרת הדורות ולתת את חלקי וחלק ילדי היחודי לעולם.
י"א בכסלו תשע"ט 11:25

קראתי הכל גם אם לא הגבתי

אם זיהיתם אותי אשמח לעדכון

אולי יעניין אותך