סוג של שאלת המשך לשירשור הקודם שלי.
להביא ילדים לעולם זה דבר נכון וטוב או שזה
לקחת נשמות טהורות ולעשות להן עוול בשביל
ש*לי* יהיו ילדים?
למה להביא ילדים כשרוב הסיכויים שהם לא יהיו מאושרים?
זאת שאלה תיאורטית כי אני גם ככה לא רואה את עצמי אי פעם
רוצה עוד ילד גם בשביל עצמי
אבל התחשק לי לפתוח דיון בעניין
"אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף" - כך נאמר במקורות והגוף הוא כינוי לאוצר הנשמות.
יש בשמיים כמות מסויימת של נשמות שצריכות להגיע לעולם למלא בו תפקיד, ונשמות שכבר היו כאן וצריכות לחזור לתקן משהו.
ומשיח לא יבוא ולא תהיה גאולה עד שכל הנשמות הללו תחזורנה/תגענה לעולם.
ולנו יש את הזכות לעזור להן להגיע לעולם, ואת האחריות לדאוג שתקבלנה את התנאים האופטימיים על מנת למלא את תפקידן.
מעבר לזה, ילדים הנהרים באופן טבעי הם "תוצר לוואי" של קיום מצוות עונה.
במצוות עונה מחויבים כל זוג נשוי, ואין היתר לקחת מניעה סתם כי לא בא לי להביא ילדים., אלא רק בפסיקת רב בהתאם לנתונים.
יש אלוקים, והוא מחליט מתי ייוצר ילד כתוצאה מהמצווה, וזה ממש לא בשליטה של אף אחד בעולם!!
גם תחת מניעה יכול להיווצר הריון ברצון האלוקים, ואפשר לא להיות תחת מניעה ולא ייוצר ילד גם כשהכל תקין לכאורה.
מבחינתי, הביטוי "להביא ילדים" פסול במהותו.
אין כזה דבר להביא ילדים, ואנחנו לא בוחרים האם ייווצר הפעם ילד או לא.
אנחנו כן אחראים לילד שנוצר (מדגישה - שנוצר!! לא שיצרנו...), ולכן לקיים יחסים כזוג לא נשוי שלא באמת מעוניין להקים משפחה - זה עוול כלפי הילד שעלול להיווצר.
אבל למה זה טוב שיהיו ילדים??
באמת שואלת
אולי כי אני דווקא לא מאוד שמחה שנולדתי
ocd שכרגע ב"ה מתבטא רק בדיכאון קליל
(אני זוכרת כל מי שכותב פה על ocd...)
אבל קצת מרגישה שטוב שאני לא מרגישה רצון לעוד ילד
כי ככה אני לא נאלצת להתמודד עם הדילמה הזאת,
בסופו של דבר אני כן חושבת שהסיבה שאנשים עושים את זה
זה בגלל באושר שילד מביא, אני ממש מתקשה להבין איך אפשר
להביא ילד כי זאת מצווה, מרגישה שזאת לא מצווה חיובית
ואני חושבת שהרבה דתיים רוצים הרבה ילדים לא רק בגלל המצווה אלא
בגלל שכשגדלים וחיים ככה זה גורם להרגיש שזה המצב הטבעי
ולרצות אותו, כשהיו לי ילד אחד או שניים חשבתי שארצה 10 ילדים
ולא הרגשתי שזה בגלל מצווה אלא כי זה מה ש"בא לי" בשביל עצמי
האמת שאני די בשוק לקרוא פה שיש כאלה שעושים את זה בגלל המצווה
אני חיה בסביבה דוסית טרור ובחיים לא חשבתי שזה ככה
ובע"ה שהכל יהיה רק מתוך בריאות.
לי אמרו שה' ציוה את הגברים כי:
בכל מצווה שה' נותן יש בחירה חופשית - הגברים מחליטים מתי להוציא את הזרע.
אותנו הוא לא ציוה מכיון שההריון והלידה כואבים וכל אישה תחליט אם היא רוצה ללדת ולהביא נשמות לעולם.
כמובן שמתי שתביאי ילד לעולם זה מאד ישמח את ה'..
מקווה שהייתי ברורה.. תקנו אותי אם כתבתי לא נכון
כך שמעתי
בעבר גבר התחתן עם כמה נשים,אז נשים לא היו חייבות
זה לא ציווי ה' להביא ילדים..
באמת אני לא מבינה למה יש בעיה הלכתית בזה..
מישי.. עזרה??
בדיוק אמרתי לבעלי שמזל שזה קרה אחרי שנולדו לנו ילדים,
אחרת אולי לא היו לנו
למה שלא יהיו מאושרים? כך הסטטיסטיקה אומרת
וזה לא שאני "מרגישה" אלא שזאת המציאות, אז באמת חבל שזאת המציאות
לא יודעת את המניעים לרצן אבל אני יודעת שבא לי גם את האהבה המיוחדת הזו וגם למשיך את השולשלת המשפחתית והיהודית וגם הברכה המיוחדת שילדים מביאים, וגם לתת למישהו שהוא ממש חלק ממני, וגם מרגיש לי שנותן חיבור מיוחד בין הזוג,
בקיצור יש לי מלא רצונות בזה...
אני לא יודעת אם הם נכונים ובטוח יהיו כאלה שיחלקו עלי אבל ככה זה אצלי.
מיואשת******ובכ"ז היום לא מאושרת בנסיבות שלא היו תלויות באיך שגידלו אותי
ולא בשום דבר חיצוני או ניתן למניעה
רק הסקרים מהסוג הזה פתאום נורא חשובים, כאילו חשוב מה חושבים רוב בני האדם.
עיין ישעיהו מ'.
סקרים שבהם לנבדק אין צורך למצוא חן בעיני הסוקר, כמו בסקרים הפוליטיים, הם יותר אמינים.
כששואלים בסקר "האם תסכים לסיפוח שטח תוך איזרוח כל יושביו הלא-ישראלים, או להצהרה על סיפוח - תוך התחמקות פאתטית מכך שבאותה מסגרת יאוזרחו יושביו הלא-ישראלים - רק כדי להציג זאת כניצחון גדול" - בין אם התוצאה תהיה הסכמה גורפת או התנגדות גורפת של הנסקרים - ההתייחסות לכך כאן תנוע בין "אנחנו לא מוטרדים ממה שחושבים יהודים שאינם שומרים תורה ומצוות או שדעתם בנוגע ליישוב ארץ ישראל איננה עולה בקנה אחד עם דעתנו, שלא לומר מה שחושבים לא-יהודים", לבין "לא ברור מה פתאום עדיין יש אזרחים ישראלים לא-יהודים וברור לחלוטין שדעתם כלל לא אמורה להיכלל בסקרים".
אבל כששואלים בסקר "האם אתה מרוצה מההתנהלות הנוכחית של ממשלת ישראל, על כל הדמגוגיה בענייני איראן והפופוליזם בעניין העברת השגרירות האמריקנית לעיר שאפילו מחלקת המדינה לא מכירה בה באופן רשמי כבירת ישראל ובוודאי לא בשטח שסופח ושעליו ממוקם הבניין, ושבאופן צפוי לגמרי אליו גם הועברה פעילות הקונסוליה מרחוב אגרון, כך שיש הרבה סיכוי שבעתיד זו בכלל תיהפך לשגרירות האמריקנית לפדרציה הישראלית-פלשתינית המאוחדת שבירתה ירושלים, ואת כל זה מטייחים רק כי נוח יותר להציג זאת כניצחון גדול ועצום ובומבאסטי ולהתפאר ולהתרברב", אז פתאום נורא חשוב לנפנף באחוז הגבוה של ישראלים שחיים בכל מיני אשליות.
הייתי מנתקת. ובטוח לא היתה לי סבלנות להקשיב עד סוף השאלה!!!!
אושר וביטחון גם להורים אבל גם לילדים עצמם.
וא"א לחזות אותם מראש
ואם בן אדם לא מאושר אפילו רק בגלל קשיים נורמטיבים
אין שום טעם לחייו, לי מאוד קשה לחיות כדי לעבוד את ה'
ולהביא ילדים כדי לעבוד את ה' כשזה בלי שמחה,
בסופו של דבר גם אם העולם הזה הוא רק עולם הזה, צריך לעבור אותו בטוב
האלוקים נתן את האושר בלבו של כל אדם ואדם, איש ואיש באשר הוא.
אבל אני תמה על סכלותם של בני האדם. שאילו היו יודעים גודל האושר המצוי בלבם היו כל ימי חייהם מלאים נקודות נקודות של פז ועיניהם נוצצות כשני כוכבי נוגה ורגליהם קלות כאיילות.
ועתה שאינם כן שמח אני ומאושר כאילו נתנו לי כולם איש איש חלקו ועל כן עיני מאירות כשני שמשות הממיסות כל עצב ועננת יגון אצל הנמצא בקרבתם, כל שכן אצל המביט בהם עצמם.
אנוכי המשורר חי כאדם חרדי, ועל כן אני מאושר. מי שמקיים את התורה והמצוות בצורה מקסימלית כפי יכולתו אין מאושר ממנו עלי אדמות. אבל מי ששבוי ביד יצריו מה לו כי ילין אלא על נפשו ועל כן אם נגדל בנינו על ברכי התורה והיראה הם יודו לנו כל ימיהם על שהם באו לעולם נפלא כ"כ.
שחווים קשיים כ"כ גדולים שאין להם אפשרות להיות מאושרים
וגם אם הם מצליחים איכשהו להיות מאושרים הקשיים שלהם
עדיין בלתי נסבלים, וכשיש חסר בחומרים במח שום תורה ושום מצוות לא יעזרו
אנסה להחליף/להוסיף מינון/להוסיף עוד סוג
החזון איש כידוע היה איש בעל מכאובות גדולים מילדות עם אשה לא בריאה בנפשה בסוף ימיה וללא ילדים, וכל מי שקורה את כתביו רואה שהוא היה אחד האנשים המאושרים בעולם. לא מובן מה זה התירוץ של חסר במוח, אני לא דן ולא שופט בל מאוד קל להיות עצוב ומסכן ובדיכאון. זה אולי מביא תשומת לב, אבל זה לא עוזר לא נפשית ולא פיזית. אני לא מבין איך מישהו עם חבלי מוח מסוגל לכתוב.
ואני עדיין לא בדרגת החזון איש
יש לי מח שנותן לי יכולת כתיבה אבל לא נותן לי יכולת אושר
זה לא הכל או כלום
אבל זה אומר שזאת המציאות אז מה אכפת לי שתיאורטית
זה נכון כשאני לא מרגישה את זה במציאות?
אם למשל את חולה במחלה תורשתית קשה הגורמת סבל,
או חושבת שאדם אדם מרושע שיגדל ילדים מרושעים,
זה עניין אחד,
אבל רוב המעלים טיעון זה - סובלים מבעיות מינוריות וקלות לפיתרון,
ודווקא הרשעים - לא בוחלים מריבוי ילדים סובלים.
אם את סובלת מדיכאון, את עלולה להצטער שנולדת.
אבל הבעיה אינה זה שנולדת - אלא הדיכאון.
ופיתרון הבעיה יגרום לצער הפוך - על שלא הולדת.
עניין נוסף הוא התיקון: תיקון נשמתך ותיקון דרך עשיית מצוות,
אם ילדותך גרמה לך כאב נפש, גידול ילד לחיים מאושרים יאפר לך גם לתקן את צערך, וגם להביא טוב לעולם.
אבל,
אם כבר הולדת, והשאלה היא ריבוי ילדים,
אין חכם כבעל נסיון,
ההלכה דורשת בן ובת - מינימום של 2 ילדים,
ואם את מעידה שיש לך עכבה נפשית עזה מילודה - בהחלט ייתכן שאת צודקת.
(למרות שאני כן מרגישה קצת ככה אבל לא זאת הסיבה)
אלא בגלל שכך העולם בנוי, הקב"ה ברא עולם קשה
עם אנשים לא מאושרים, למה? לא יודעת, אבל אנחנו צריכים להתמודד
עם המציאות הזאת ולהחליט אם לקחת סיכון שילדינו לא יהיו מאושרים
או פשוט לא להביא אותם
שמאוד קשה לי לחיות ולהביא ילדים בלי אושר מתוך אמונה
שזה מה שנכון וזה המסלול שלנו
זה מתבטא למשל בחוסר חיות ורצון לצאת, לפגוש חברות, ולעשות דברים שפעם אהבתי
אבל זאת לא ההגדרה של אושר אלא חלק מהביטוי שלו, אצלי לפחות
אז אני לא יודעת להגדיר אבל כן יודעת שפעם הרגשתי שטוב לי ולא חסר לי כלום
ורציתי לחיות כי זה היה נראה לי הדבר הטוב ביותר שיכול להיות
והיום אני כן מרגישה שחסרים לי דברים (ההסתכלות על המציאות השתנתה)
ורוצה לחיות רק כדי לא למות, בתור ברירת מחדל ובגלל יצר החיים ולא יותר מזה
האם לילדים שלך יהיה מה לעשות פה? יהיה משמעות ותכלית פה?
זה ממש לא אומר שהם יהיו מאושרים
ומבחינתי חיים ללא אושר, גם אם הם עם תכלית, הם לא חיים
"איזהו עשיר, השמח בחלקו". אושר הוא דבר סובייקטיבי. לא עלינו, גם בגטאות האנשים לא היו במצב של דיכאון תמידי.
כמעט בלתי אפשרי לבן אדם שלא שמח בחלקו לנצח את זה
ויש גם קשיים שלא תמיד ניתנים לפתרון ולפעמים הם בלתי נסבלים
אפילו יותר מלא להיות מאושרים, עברתי גם את זה
באמת!
אני לא חוששת על הילדים שלי בגלל מה שעובר עלי, זה לא משפיע עליהם
בצורה דרמטית ב"ה ולא בגלל זה אני לא רוצה עוד ילדים, אני חוששת בלי קשר
כי אף אחד לא מבטיח לי שהם יהיו מאושרים
את הקושי הגדול כבר עברתי, עכשיו זה רק השאריות
מסכימה מאוד עם מה שכתבת אבל רק ברמה השיכלית
כלומר- זה שזה נכון שיכלית לא עוזר לי אם אני לא מצליחה *להרגיש* את זה
ולהרגיש הרבה הרבה יותר קשה מלהבין שיכלית
יש פה הרבה חכמים שכותבים כל מני רעיונות ועידודים מבלי להכיר את הכותבת,
ובוודאי שלא יודעים מה עבר עליה שגורם לה להרגיש כך,
מנסיון, כשמישהו מנסה לעודד אותך בזמן שלו לא היה נסיון דומה, זה לא רק לא מרגיע אלא אפילו גובל במעצבן...
דבר אחד חשוב לזכור (זה עזר לי מאד בזמנים הקשים בחיי)!
כשהקב"ה נותן למישהו נסיון, קושי, אתגר או איך שלא תקראי לזה, אלוקים גם נותן איתו את הכח להתמודד עם האתגר ולהתגבר עליו!
אנשים עם הרבה קשיים, הם אנשים חזקים!
אם למישהו לא היה את הכח להתמודד עם הקושי, אלוקים לא היה נותן לו אותו...
וברגע שאת יודעת שיש לך את הכח, זה כבר מוריד חצי אבן והחצי השני כבר לא סיפור, כי יש לך את הכח!
(אגב, לפי מה שכתבת את בכל מקרה לא מתכננת עוד ילדים, אבל כל ילד שנולד, נולד עם הכוחות להתמודד עם האתגרים שיעמדו בפניו)
תמיד חשבתי שאני בן אדם חלש ולכן לי לא יקרו דברים.
אז מסתבר שקרו ומסתבר שאני יותר חזקה משחשבתי
אבל זה לא חוזק שמגיע מאמונה וכו אלא יותר מחוסר ברירה
כלומר- מההבנה שזה פשוט עדיף לי על פני לשקוע במצב
ודווקא לא הרגשתי שהיו פה תגובות שלא נעמו לי, אבל אני מבינה
על מה את/ה מדבר/ת
קראתי הכל גם אם לא הגבתי
ומסרב להתעדכן לא משנה כמה פותחת וסוגרת מרעננת וכו?
פתאום חושבת על זה שאם זה לא רק אני אז אף אחת בכלל לא תוכל לענות על השרשור הזה כי אף אחת לא תראה אותו 😅😅
מעניין אם הוא בכלל ישלח 🤷
זה קרה אתמול בערב מתישהו
לא להאמין כמה אני מכורה😂
רציתי לכתוב מה קרה שהפורום כל כך שקט
עד שהבנתי שיש מלא שרשורים שהוא מסרב להראות לי אותם
אני אמורה להוציא היום התקן מירנה, אחרי 3 שנים.
יכולות לשתף מינסיון, אם אחרי הוצאה של ההתקן היה לכם דימום שאוסר?
אני פתאום מתלבטת, כי אם בדרך כלל כן יש דימום שאוסר, אז אולי אדחה את ההוצאה לאחרי חנוכה.
לי היה אחרי שבועיים בערך דימום כמו מחזור שאסר
כלאמר ההוצאה עצמה והימים הבאים אחריה, לא היה כלום?
אבל הרופאה אמרה לי שזה יכול גם להיות באותו היום
אוסרת אצלנו כך שהשאלה מתייתרת אצלי....
הגיוני שאחרי שבועיים יהיה דימום כי הרירית נבנית ואז מתחילה להתפרק
השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -
התאוורורות,
מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,
נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,
מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂
אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.
איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.
מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!
הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.
מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️
ל3 שעות וחצי!
זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.
הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.
מבחינתי זה היה מושלם!!
אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀
יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.
איך היה לך הבוקר?
אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..
(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)
הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.
גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!
אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?
כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר
מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..
לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.
ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...
מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.
1. יש מה לקחת משאבת הנקה בתיק לידה?
2. נשים עם ילדים שהיו אחרי הלידה אצל ההורים
אתן מכינות מראש גם תיקים לילדים?
אני לא מבינה איך אני אמורה להתכונן לתיק ללידה וגם בנוסף לשהות בבית שלא שלי. בוחרת בזה בלב שלם אבל זה מאתגר.
מנסה לחשוב מה הכי הגיוני
נראה לי הכי הגיוני להביא מראש את כל הציוד של הבייבי להורים לארון מסודר שם ורק הדברים של הילד הגדול (חח בן שנה וחצי וכבר גדול) יישארו כרגיל בבית פה. אחרי הלידה בעלי פשוט יקח איזה 5/6 בגדים של הילד ושלו ויביא להורים...
נשמע הגיוני? אשמח לשמוע מנסיון של נשים שעשו את זה
מה המרחק מהבית?
אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה
היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא
גרים רחוק. אזור השעה נסיעה...
לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...
אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.
לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה
וגם של התנהלות
למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...
אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.
הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.
עוד נקודות
כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים
האם יש שם ואצלכם מייבש
מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(
אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)
תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת
אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים
נותנת לעצמי להרגיש הכל, מגיעה עד לתהומות העצב. גם אם זה כולל לחשוב מחשבות רעות על מי שאני מקנאת בו.
ואחרי זמן מה הדברים נרגעים ואני מצליחה לראות את המצב טוב יותר ולהרגיש יותר טוב.
קוראת דברי אמונה. מה ששלי שלי
ומתפללת להצלחתו
פשוט להגיד אני ממש רוצה ש... ולהכיר בזה שיש משהו שאת מאוד רוצה וכואב לך שאין לך אותו. זה לא קשור לזה שלאחרים כן יש, ואם יש משהו שאני רוצה אני מפרגנת אותו גם לאחרים, שיהיה להם, למה לא🤷🏻♀️ זה לא לוקח ממני. זה רק מציף לי את הכאב וזה בסדר.
ואם זה רלוונטי לנושא שאני מקנאה בו- להזכיר לעצמי שבחרתי בבחירות מסוימות ולמה בחרתי בהם, גם אם הם מבאסות אותי.
למה אני רוצה מה שיש לו/ לה?
זה בר השגה? אם כן, יוצאת לדרך
אם לא, אז אמונה. מה ששלי שלי ומה שלא אז לא.
זה דורש כנות פנימית. האם מדובר בחסמים שלי או באמת המציאות היא כזו שאין באפשרותי לשנותה או שבחרתי דרך מסוימת שיש לה מחירים כאלה ואחרים
רואה בקנאה רגש מצוין להעלאת המודעות
מה חסר/ כואב לי
ולמצוא דרך לענות על הצורך/ לטפל בכאב
ב"ה 3 חודשים אחרי לידה
הנקה מלאה
טבלתי 5 שבועות אחרי הלידה, דווקא הלך בקלות הייתי יכולה אפילו לפני לטבול.
אבל כשבוע אחרי התחילו כתמים ודימומים קטנים. חשבתי שזה מחזור אבל זה לא התפתח לשם, לצערי נאסרנו (בטעות).
אחרי כמה ימים עשיתי הפסק וביום של הטבילה (😪) אני קמה בבוקר ושוב כתמים ודימום, שמנענו ממני לטבול ורק אחרי כמה ימים הצלחתי לעשות שוב הפסק ולטבול.
היום, אחרי שבוע וקצת מהטבילה, אני שוב רואה כתמים, דימום קטן. למה?? אני לא מונעת. מה קורה? למה כל הזמן יש לי דימומים וכתמים?
אני לא יודעת אולי הפעם כן יתפתח למחזור אבל אני לא יכולה כבר לדמיין את עצמי שוב פעם אסורה. אולי יש לכן עצה בשבילי איך לעזור לגוף שלי לא להתחרפן הורמונלית ולהפסיק את הדימום הזה?
בלידה אמרו שהוציאו את כל השליה...
גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.
נבדקת אחרי הלידה?
מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.
מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%
גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם
וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.
גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.
שאריות שליה.
חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה
איך היה בהנקות הקודמות?
בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...
תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם
הם טובים ומקצועיים.
דבר שני
יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה
צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור
אפשר לשים תחתונית שחורה
ולא להסתכל בניגוב
ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו
דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן
והיתה פעם שלא היו כתמים אך כן נשארה שארית והרופאה פספסה, כדאי לוודא.
זה מרגיז שנאסרים בטעות גם לי קרה, זה באמת קשה לא לדעת בדיוק מה קורה. אל תעשי לך מצפון..
יש צוות של הבוקר וצוות צהרון בצהריים
סה"כ 7 נשים
מה אפשר לקנות כדי להראות הערכה אישית
כי הילדים ב"ה נהנים ומרוצים אבל שלא יקרע את הכיס?
בעייני כלום.
או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.
או כלום.
הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...
אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד.
אני כבר מאבדת את הראש
האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.
גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.
כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.
טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.
מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה
וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..
כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב
מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך
אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)
לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...
כנראה צריך לגעת איפה לעבוד
גננות מקבלות גם יותר מסיעות
למרות שסיעות לא פחות משמעותיות בחויה של הילד
ועובדות קשה ומתוגמלות פחות.
כנל מורה לא מחנכת יכןלה להעביר שנה בלי לקבל פתקון אבל מחנכת מוצפת ברמה שגיסתי ספרה לי שהיא שונאת ימים כאלו כי אין לה איך לחזור הביתה עם מליון שקיות קטנות...
גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.
ולא עולה שקל
לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים
ולא מהבינה......
זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.
לא עוד כוס או קרם לחות לארון....
בחנוכה זה חג החינוך
זה אותם מילים
אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה
והם מתרגשות מאוד משוקולד
או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה
ממש סמלי
ופתק
זה מהמם
(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה
בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..
משהו בנוסף.
אם לא הביאו ואת באמת רוצה לתת אז חבילה של שוקולד כמו עד חצות עם פתק לכל הצוות שיהיה בגן
ממש לא צריך להשתגע..
בגן שלי הועד הורים הביא לכולם וזה ממש לא ברור מאליו ומאוד מוערך, אבל באמת שאין צורך..
הזמינו אז סופגניות מעוצבות באריזה
לא מצליחה לישון מרוב כאבים... 😞
עבר 36 שעות מאז שהתחיל
כל פעם שיש הקלה בעקבות ריקון , כמובן רק עד הקלה, לא מרוקנת יותר מזה.. מיד מתמלא שוב ממש ונהיה כואבבבבב
אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...
בהצלחה יקירה!
