"אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף" - כך נאמר במקורות והגוף הוא כינוי לאוצר הנשמות.

יש בשמיים כמות מסויימת של נשמות שצריכות להגיע לעולם למלא בו תפקיד, ונשמות שכבר היו כאן וצריכות לחזור לתקן משהו.

ומשיח לא יבוא ולא תהיה גאולה עד שכל הנשמות הללו תחזורנה/תגענה לעולם.

ולנו יש את הזכות לעזור להן להגיע לעולם, ואת האחריות לדאוג שתקבלנה את התנאים האופטימיים על מנת למלא את תפקידן.

מעבר לזה, ילדים הנהרים באופן טבעי הם "תוצר לוואי" של קיום מצוות עונה.

במצוות עונה מחויבים כל זוג נשוי, ואין היתר לקחת מניעה סתם כי לא בא לי להביא ילדים., אלא רק בפסיקת רב בהתאם לנתונים.

יש אלוקים, והוא מחליט מתי ייוצר ילד כתוצאה מהמצווה, וזה ממש לא בשליטה של אף אחד בעולם!!

גם תחת מניעה יכול להיווצר הריון ברצון האלוקים, ואפשר לא להיות תחת מניעה ולא ייוצר ילד גם כשהכל תקין לכאורה.

מבחינתי, הביטוי "להביא ילדים" פסול במהותו.

אין כזה דבר להביא ילדים, ואנחנו לא בוחרים האם ייווצר הפעם ילד או לא.

אנחנו כן אחראים לילד שנוצר (מדגישה - שנוצר!! לא שיצרנו...), ולכן לקיים יחסים כזוג לא נשוי שלא באמת מעוניין להקים משפחה - זה עוול כלפי הילד שעלול להיווצר.

אבל למה זה טוב שיהיו ילדים??

באמת שואלת

אולי כי אני דווקא לא מאוד שמחה שנולדתי

ocd שכרגע ב"ה מתבטא רק בדיכאון קליל 

(אני זוכרת כל מי שכותב פה על ocd...)

אבל קצת מרגישה שטוב שאני לא מרגישה רצון לעוד ילד

כי ככה אני לא נאלצת להתמודד עם הדילמה הזאת,

בסופו של דבר אני כן חושבת שהסיבה שאנשים עושים את זה

זה בגלל באושר שילד מביא, אני ממש מתקשה להבין איך אפשר

להביא ילד כי זאת מצווה, מרגישה שזאת לא מצווה חיובית

ואני חושבת שהרבה דתיים רוצים הרבה ילדים לא רק בגלל המצווה אלא

בגלל שכשגדלים וחיים ככה זה גורם להרגיש שזה המצב הטבעי

ולרצות אותו, כשהיו לי ילד אחד או שניים חשבתי שארצה 10 ילדים

ולא הרגשתי שזה בגלל מצווה אלא כי זה מה ש"בא לי" בשביל עצמי

האמת שאני די בשוק לקרוא פה שיש כאלה שעושים את זה בגלל המצווה

אני חיה בסביבה דוסית טרור ובחיים לא חשבתי שזה ככה

ובע"ה שהכל יהיה רק מתוך בריאות.

לי אמרו שה' ציוה את הגברים כי:

בכל מצווה שה' נותן יש בחירה חופשית - הגברים מחליטים מתי להוציא את הזרע.

אותנו הוא לא ציוה מכיון שההריון והלידה כואבים וכל אישה תחליט אם היא רוצה ללדת ולהביא נשמות לעולם.

כמובן שמתי שתביאי ילד לעולם זה מאד ישמח את ה'..

מקווה שהייתי ברורה.. תקנו אותי אם כתבתי לא נכון

כך שמעתי

בעבר גבר התחתן עם כמה נשים,אז נשים לא היו חייבות

זה לא ציווי ה' להביא ילדים..

באמת אני לא מבינה למה יש בעיה הלכתית בזה..

מישי.. עזרה??

בדיוק אמרתי לבעלי שמזל שזה קרה אחרי שנולדו לנו ילדים,

אחרת אולי לא היו לנו

למה שלא יהיו מאושרים? כך הסטטיסטיקה אומרת

וזה לא שאני "מרגישה" אלא שזאת המציאות, אז באמת חבל שזאת המציאות

לא יודעת את המניעים לרצן אבל אני יודעת שבא לי גם את האהבה המיוחדת הזו וגם למשיך את השולשלת המשפחתית והיהודית וגם הברכה המיוחדת שילדים מביאים, וגם לתת למישהו שהוא ממש חלק ממני, וגם מרגיש לי שנותן חיבור מיוחד בין הזוג,

בקיצור יש לי מלא רצונות בזה...
אני לא יודעת אם הם נכונים ובטוח יהיו כאלה שיחלקו עלי אבל ככה זה אצלי.

ובכ"ז היום לא מאושרת בנסיבות שלא היו תלויות באיך שגידלו אותי

ולא בשום דבר חיצוני או ניתן למניעה

רק הסקרים מהסוג הזה פתאום נורא חשובים, כאילו חשוב מה חושבים רוב בני האדם.
עיין ישעיהו מ'.

סקרים שבהם לנבדק אין צורך למצוא חן בעיני הסוקר, כמו בסקרים הפוליטיים, הם יותר אמינים.

כששואלים בסקר "האם תסכים לסיפוח שטח תוך איזרוח כל יושביו הלא-ישראלים, או להצהרה על סיפוח - תוך התחמקות פאתטית מכך שבאותה מסגרת יאוזרחו יושביו הלא-ישראלים - רק כדי להציג זאת כניצחון גדול" - בין אם התוצאה תהיה הסכמה גורפת או התנגדות גורפת של הנסקרים - ההתייחסות לכך כאן תנוע בין "אנחנו לא מוטרדים ממה שחושבים יהודים שאינם שומרים תורה ומצוות או שדעתם בנוגע ליישוב ארץ ישראל איננה עולה בקנה אחד עם דעתנו, שלא לומר מה שחושבים לא-יהודים", לבין "לא ברור מה פתאום עדיין יש אזרחים ישראלים לא-יהודים וברור לחלוטין שדעתם כלל לא אמורה להיכלל בסקרים".
אבל כששואלים בסקר "האם אתה מרוצה מההתנהלות הנוכחית של ממשלת ישראל, על כל הדמגוגיה בענייני איראן והפופוליזם בעניין העברת השגרירות האמריקנית לעיר שאפילו מחלקת המדינה לא מכירה בה באופן רשמי כבירת ישראל ובוודאי לא בשטח שסופח ושעליו ממוקם הבניין, ושבאופן צפוי לגמרי אליו גם הועברה פעילות הקונסוליה מרחוב אגרון, כך שיש הרבה סיכוי שבעתיד זו בכלל תיהפך לשגרירות האמריקנית לפדרציה הישראלית-פלשתינית המאוחדת שבירתה ירושלים, ואת כל זה מטייחים רק כי נוח יותר להציג זאת כניצחון גדול ועצום ובומבאסטי ולהתפאר ולהתרברב", אז פתאום נורא חשוב לנפנף באחוז הגבוה של ישראלים שחיים בכל מיני אשליות.

הייתי מנתקת. ובטוח לא היתה לי סבלנות להקשיב עד סוף השאלה!!!!

אושר וביטחון גם להורים אבל גם לילדים עצמם.

וא"א לחזות אותם מראש

ואם בן אדם לא מאושר אפילו רק בגלל קשיים נורמטיבים

אין שום טעם לחייו, לי מאוד קשה לחיות כדי לעבוד את ה'

ולהביא ילדים כדי לעבוד את ה' כשזה בלי שמחה,

בסופו של דבר גם אם העולם הזה הוא רק עולם הזה, צריך לעבור אותו בטוב

האלוקים נתן את האושר בלבו של כל אדם ואדם, איש ואיש באשר הוא.

אבל אני תמה על סכלותם של בני האדם. שאילו היו יודעים גודל האושר המצוי בלבם היו כל ימי חייהם מלאים נקודות נקודות של פז ועיניהם נוצצות כשני כוכבי נוגה ורגליהם קלות כאיילות.

ועתה שאינם כן שמח אני ומאושר כאילו נתנו לי כולם איש איש חלקו ועל כן עיני מאירות כשני שמשות הממיסות כל עצב ועננת יגון אצל הנמצא בקרבתם, כל שכן אצל המביט בהם עצמם.

אנוכי המשורר חי כאדם חרדי, ועל כן אני מאושר. מי שמקיים את התורה והמצוות בצורה מקסימלית כפי יכולתו אין מאושר ממנו עלי אדמות. אבל מי ששבוי ביד יצריו מה לו כי ילין אלא על נפשו ועל כן אם נגדל בנינו על ברכי התורה והיראה הם יודו לנו כל ימיהם על שהם באו לעולם נפלא כ"כ. 

שחווים קשיים כ"כ גדולים שאין להם אפשרות להיות מאושרים

וגם אם הם מצליחים איכשהו להיות מאושרים הקשיים שלהם 

עדיין בלתי נסבלים, וכשיש חסר בחומרים במח שום תורה ושום מצוות לא יעזרו

אנסה להחליף/להוסיף מינון/להוסיף עוד סוג

החזון איש כידוע היה איש בעל מכאובות גדולים מילדות עם אשה לא בריאה בנפשה בסוף ימיה וללא ילדים, וכל מי שקורה את כתביו רואה שהוא היה אחד האנשים המאושרים בעולם. לא מובן מה זה התירוץ של חסר במוח, אני לא דן ולא שופט בל מאוד קל להיות עצוב ומסכן ובדיכאון. זה אולי מביא תשומת לב, אבל זה לא עוזר לא נפשית ולא פיזית.  אני לא מבין איך מישהו עם חבלי מוח מסוגל לכתוב. 

ואני עדיין לא בדרגת החזון איש

יש לי מח שנותן לי יכולת כתיבה אבל לא נותן לי יכולת אושר

זה לא הכל או כלום

אבל זה אומר שזאת המציאות אז מה אכפת לי שתיאורטית

זה נכון כשאני לא מרגישה את זה במציאות?

אם למשל את חולה במחלה תורשתית קשה הגורמת סבל,

או חושבת שאדם אדם מרושע שיגדל ילדים מרושעים,

זה עניין אחד,

אבל רוב המעלים טיעון זה - סובלים מבעיות מינוריות וקלות לפיתרון,

ודווקא הרשעים - לא בוחלים מריבוי ילדים סובלים.

אם את סובלת מדיכאון, את עלולה להצטער שנולדת.

אבל הבעיה אינה זה שנולדת - אלא הדיכאון.

ופיתרון הבעיה יגרום לצער הפוך - על שלא הולדת.

עניין נוסף הוא התיקון: תיקון נשמתך ותיקון דרך עשיית מצוות,

אם ילדותך גרמה לך כאב נפש, גידול ילד לחיים מאושרים יאפר לך גם לתקן את צערך, וגם להביא טוב לעולם.

אבל,

אם כבר הולדת, והשאלה היא ריבוי ילדים,

אין חכם כבעל נסיון,

ההלכה דורשת בן ובת - מינימום של 2 ילדים,

ואם את מעידה שיש לך עכבה נפשית עזה מילודה - בהחלט ייתכן שאת צודקת.

(למרות שאני כן מרגישה קצת ככה אבל לא זאת הסיבה)

אלא בגלל שכך העולם בנוי, הקב"ה ברא עולם קשה

עם אנשים לא מאושרים, למה? לא יודעת, אבל אנחנו צריכים להתמודד

עם המציאות הזאת ולהחליט אם לקחת סיכון שילדינו לא יהיו מאושרים

או פשוט לא להביא אותם

שמאוד קשה לי לחיות ולהביא ילדים בלי אושר מתוך אמונה

שזה מה שנכון וזה המסלול שלנו

זה מתבטא למשל בחוסר חיות ורצון לצאת, לפגוש חברות, ולעשות דברים שפעם אהבתי

אבל זאת לא ההגדרה של אושר אלא חלק מהביטוי שלו, אצלי לפחות

אז אני לא יודעת להגדיר אבל כן יודעת שפעם הרגשתי שטוב לי ולא חסר לי כלום

ורציתי לחיות כי זה היה נראה לי הדבר הטוב ביותר שיכול להיות

והיום אני כן מרגישה שחסרים לי דברים (ההסתכלות על המציאות השתנתה)

ורוצה לחיות רק כדי לא למות, בתור ברירת מחדל ובגלל יצר החיים ולא יותר מזה

האם לילדים שלך יהיה מה לעשות פה? יהיה משמעות ותכלית פה?

זה ממש לא אומר שהם יהיו מאושרים

ומבחינתי חיים ללא אושר, גם אם הם עם תכלית, הם לא חיים

"איזהו עשיר, השמח בחלקו". אושר הוא דבר סובייקטיבי. לא עלינו, גם בגטאות האנשים לא היו במצב של דיכאון תמידי.

כמעט  בלתי אפשרי לבן אדם שלא שמח בחלקו לנצח את זה

ויש גם קשיים שלא תמיד ניתנים לפתרון ולפעמים הם בלתי נסבלים

אפילו יותר מלא להיות מאושרים, עברתי גם את זה

באמת!

אני לא חוששת על הילדים שלי בגלל מה שעובר עלי, זה לא משפיע עליהם

בצורה דרמטית ב"ה ולא בגלל זה אני לא רוצה עוד ילדים, אני חוששת בלי קשר

כי אף אחד לא מבטיח לי שהם יהיו מאושרים  

את הקושי הגדול כבר עברתי, עכשיו זה רק השאריות

מסכימה מאוד עם מה שכתבת אבל רק ברמה השיכלית

כלומר- זה שזה נכון שיכלית לא עוזר לי אם אני לא מצליחה *להרגיש* את זה

ולהרגיש הרבה הרבה יותר קשה מלהבין שיכלית

יש פה הרבה חכמים שכותבים כל מני רעיונות ועידודים מבלי להכיר את הכותבת,

ובוודאי שלא יודעים מה עבר עליה שגורם לה להרגיש כך,

מנסיון, כשמישהו מנסה לעודד אותך בזמן שלו לא היה נסיון דומה, זה לא רק לא מרגיע אלא אפילו גובל במעצבן...

דבר אחד חשוב לזכור (זה עזר לי מאד בזמנים הקשים בחיי)!

כשהקב"ה נותן למישהו נסיון, קושי, אתגר או איך שלא תקראי לזה, אלוקים גם נותן איתו את הכח להתמודד עם האתגר ולהתגבר עליו!

אנשים עם הרבה קשיים, הם אנשים חזקים!

אם למישהו לא היה את הכח להתמודד עם הקושי, אלוקים לא היה נותן לו אותו...

וברגע שאת יודעת שיש לך את הכח, זה כבר מוריד חצי אבן והחצי השני כבר לא סיפור, כי יש לך את הכח!

(אגב, לפי מה שכתבת את בכל מקרה לא מתכננת עוד ילדים, אבל כל ילד שנולד, נולד עם הכוחות להתמודד עם האתגרים שיעמדו בפניו)

תמיד חשבתי שאני בן אדם חלש ולכן לי לא יקרו דברים.

אז מסתבר שקרו ומסתבר שאני יותר חזקה משחשבתי

אבל זה לא חוזק שמגיע מאמונה וכו אלא יותר מחוסר ברירה

כלומר- מההבנה שזה פשוט עדיף לי על פני לשקוע במצב

ודווקא לא הרגשתי שהיו פה תגובות שלא נעמו לי, אבל אני מבינה

על מה את/ה מדבר/ת

קראתי הכל גם אם לא הגבתי

לגבי מה הכמות אני לא זוכרת להגיד, בזמנו הרב שלנו הנחה אותי. אני כן זוכרת שהשתייה היה רק מים ולגבי אוכל אכלתי לשיעורין עוגיות מלוחות (משהוא שלא יעשה לי בחילה)

הריון עם המטומה שהרב אמר לאכול ולשתות שיעורים.

היה לי כוסיות לשתיה בגודל של פחות משיעור וקופסא קטנה למדוד כמות של אוכל.

שתיתי מים, תה ומיץ ענבים.

אכלתי- ענבים, קרקרים, גבינה, בייגלה, מעדן, כל פעם מדדתי כמה נכנס בקופסא ואת זה אכלתי. יש גם שעון חול עם הזמן שצריך לחכות בין אכילה לאכילה אז כל פעם שאכלתי מנה מדודה או שתיתי הפכתי את השעון.

בהצלחה רבה ושיעבור בקלות❤️

לי ידוע שזה מוקצה. שווה לבדוק..

שבסוף בפועל פשוט חיכיתי עשר דקות, עבר כבר זמן מאז...

קיבלנו ערכה ממתנת חיים ליום כיפור עם שעון חול של 9 דק' אז כנראה שזה מותר.

גם ראיתי לא מזמן איזה דיון שהסביר למה אין בעיה בשעון חול במשחק

יכול להיות שיש לארגונים כמו עזר מציון או יד שרה.

שיעורין ומדדתי עם מזרק ושפכתי לכוס חדפ וסימנתי עליה עם טוש ארטליין. הכנתי כמה כוסות חדפ שקופות כאלה לפני כיפור לשימוש

אכילה לא יצא לי

הוא מסביר בסוף בדיוק איך למדוד את השיעורים

*הלכות יום כיפור לנשים* /הרב טל מרום - סוגה בשושנים

כידוע יום הכיפורים הוא יום צום מדאורייתא, החמור ביותר מבין כל הצומות ואיסור אכילה ושתיה בו כרוך בכרת.

נחלק את הפסיקה למספר מצבים נפוצים:

*יולדת -*

1. *בתוך* 72 שעות מרגע הלידה - ברור שאין חיוב לצום. אוכלת ושותה כרגיל

2. *לאחר* 72 שעות עד שבוע לאחר הלידה - אם אומרת שצריכה לאכול, מאכילים אותה. ואם אינה צריכה - צמה כרגיל.

3. לאחר שבוע ימים מהלידה - נחשבת כאדם רגיל וצמה כרגיל.

*מניקה -*

להתכונן לצום כראוי בימים שלפני - לאכול ולשתות היטב.

להתחיל את הצום וגם בצום עצמו - להיות במקום ממוזג, לנוח, לוותר על התפילות (ובמידת הצורך אם הבעל צריך לעזור, יוותר על התפילות - חלקן או כולן - כדי להישאר לעזור לאשתו)

במידה ורואה שיש חולשה משמעותית שלא עוברת, מעבר לצום רגיל (סחרחורת שלא חולפת גם אחרי מנוחה, חשש לעילפון או בחילות והקאות שלא מפסיקות) אפשר לשתות לשיעורין.

*הסבר על שיעורין בהמשך הדברים*

מי שיכולה להניק לסירוגין או לשלב מזון נוסף לתינוק (חלב שאוב או מוצקים) - כמובן שהדבר עדיף.

במידה ויש התמעטות בחלב והתינוק לא רגוע - לשתות לשיעורין.

מי שיודעת על עצמה מצומות קודמים שיש פגיעה לאחר הצום בכמות החלב באופן משמעותי ובלתי הפיך עד כדי הפסקת החלב לגמרי - לשתות לשיעורין.

*מעוברת -*

הדברים אמורים בהריון תקין ורגיל, במידה ויש חוות דעת של רופא לגבי הצום, יש להיוועץ ברב.

מעוברות חייבות בצום ולכן עליהן להתכונן היטב לפני הצום (לאכול ולשתות היטב) לנוח במהלך הצום, במקום ממוזג, לוותר על התפילות (להיעזר בבעל במידה ויש צורך).

להתחיל את הצום ובמידה ויש בחילות, הקאות משמעותיות ו/או מתפתחים צירים (אפילו קטנים) יכולה לשתות לשיעורין. מעוברת בחודשי הריון מתקדמים שלא מרגישה תנועות עובר תנסה לשכב על הצד במשך 10-15 דקות ואם לא מרגישה תנועות יכולה לשתות שתיה מתוקה פחות מכשיעור בכדי להרגיש את תנועות העובר.

אדם קרוב אצל עצמו, לב יודע מרת נפשו וברגע שאישה מרגישה שהמצב מתדרדר ואי אפשר להחזירו לאחור - לא להחמיר ולשתות לשיעורין מיד.

*אכילה לשיעורים* – *ברוב המקרים ניתן להסתפק בשתייה מזינה לשיעורים, ואין צורך באכילה. במקרים כאלו האכילה אסורה מכיון אשכילה ושתייה הם שני איסורים נפרדים ביום כיפור*, וגם כשהותר אחד מהם, לא הותר השני.

אם הרופא אומר שלא מספיק רק לשתות, ויש צורך גם באכילה, והרב פסק כך למעשה – יש למדוד ולהכין קודם הצום מאכלים בכמות של פחות מכשיעור. השיעור של אכילה ביום כיפור נקרא 'ככותבת הגסה', ובניגוד לשיעור של שתייה, הוא שיעור קבוע שאינו תלוי באדם עצמו.

באופן מעשי, שיעור זה הוא מעט פחות מ-30 סמ"ק (הכוונה שניתן להכניס את המאכל לתוך קופסה בנפח כזה), ואם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדילו למעט פחות מ-33 סמ"ק. אם גם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

*טבילה ביום כיפור -*

המקוואות סגורים בליל כיפור מכיוון שתשמיש המיטה נאסר. מי שצריכה לטבול בליל כיפור דוחה את הטבילה למוצאי הצום. את רוב ההכנות אפשר לעשות לפני כניסת הצום בערב יוהכ"פ ובסיום הצום לחפוף, לרחוץ את הגוף היטב, לנקות את הפה ובין השיניים ולעיין שאין חציצות.

*הפרדת מיטות ומגע -*

יום כיפור אסור בתשמיש מיטה. בליל כיפור צריך להפריד מטות ולנהוג כדין הרחקות של נידה, לגבי הרחקות ביום, יש מקום להקל במגע שאינו של חיבה ובהושטה מיד ליד.

*נטילת גלולות ביום כיפור -*

אם אפשר ליטול את הגלולה לפני ואחרי הצום - עדיף.

במידה ואין אפשרות - ליטול אותה בלי מים

ומי שלא יכולה - ליטול עם שתיה מאוד מרה (2 שקיות תה קמומיל במים ולהשרות עד שהמים יספגו היטב) ופחות מכשיעור. אין צורך לברך לפני או אחרי.

חולה שאוכל או שותה ביום כיפור - אין צורך לעשות קידוש.

*איך מחשבים שיעורין?*

ממלאים לפני הצום את כל חלל הפה במים (שתי לחיים מלאות). פולטים את המים לכוס, מחלקים את הכמות לשתי כוסות (חצי-חצי). חצי מהכמות היא מלוא לוגמיו אותה אסור לשתות ביום כיפור ולכן אישה שותה *פחות* מחצי הכמות. כדאי לסמן על הכוס את קו גובה המים והכוס הזו תלווה אותה במהלך הצום.

בין שתיה לשתיה הפרש של 9 דקות.

בשעת הצורך אפשר לרדת מ9 ל-7 ול-5 ואפילו ל2 דקות.

עדיף לשתות מיץ ענבים כי יש בו סוכרים שיכולים לחזק את הגוף ולתת אנרגיה הרבה יותר משתיית מים. דוגמאות נוספות למשקאות מזינים: מיצי פירות טבעיים, יוגורט נוזלי, מרק מזין נוזלי, שהוכן לפני הצום.

כל שתיה כזו היא היתר בפני עצמו כך שאם האישה התאוששה, מפסיקה לשתות לשיעורין ובמידת הצורך - תחזור שוב לשתות לשיעורין.

להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

לשאלות נוספות והצטרפות לקבוצת סוגה בשושנים - שות הלכתי בטהרת המשפחה

נתנאל ובת-חן ווייל

לגבי הזמן בין לבין. וגם לגבי זה שניתן כל שתיה ולא כל שתיה צריכה היתר בפני עצמה.

לכן נראה לי עדיף שכל אחת תשאל אצלה...

מותר לשתות כל משקה נוזלי כולל יוגורט שוקו וכו

אכילה נמדד לפי נפח לכן תכיני לך מראש מזון כמה שיותר דחוס כמו שקדים תמרים וכו.

פעם ראיתי טבלה ממש כמה שקדים זה שיעור כמה פתיבר אבל אני לא יודעת איפה למצוא

אני קיבלתי היתר בזמנו רק לשתיה בשיעורים, אז לא יודעת לגבי אוכל

אבל בשביל השתיה חילקו מטעם הקופת חולים כמו שלוקים של מים, שכל שלוק זה השיעור שמותר

ועקבתי בשעון וכל 9 דק' שתיתי שלוק של מים

אחרי לידה, שתיתי מיץ נראה לי או מים, ואכלתי ענבים.

רק משהו חשוב, זוכרת שטעיתי, אז אומרת לך שלא תעשי את הטעות שלי, אני הייתי אמורה לצום בעצם בין ביס לביס לא זוכרת כמה דקות נגיד 5 דקות, והפאדיחה שעשיתי היתה ששתיתי שלוק ואז אחרי 2 דק אכלתי ענב וספרתי 5 דקות בנפרד, כאילו בין השליה לשתיה 5 דק' ובין האוכל לאוכל 5 דק' ואז למעשה לא היה מקום של 5 דק' ברצף.. אחרי כמה זמן קלטתי ועצרתי. בקיצור, טפשות, לא מבינה למה חשבתי ככה, טוב, הייתי 4 ימים אחרי לידה 🫣

בכל אופן, להתחיל את השיעורים מיד, לא לחכות שתהיי צמאה או רעבה , כי אז זה ממש גרוע ותצטרכי לשבור הכל .

יודעת, לא מחברים בין השתייה לבין האכילה. ככה שזה דווקא נשמע בסדר גמור

ההפסקה צריך להיות בין שתייה לשתייה ובין אכילה לאכילה

לא בין אכילה לשתייה.

השיעורים לא מצטרפים

אז אפשר שיעור אכילה ושיעור שתיה אפילו יחד

חוץ מזה - הוא רגוע? יש לו זמן ערות רגוע ביום? איך העליה במשקל? פשוט לוודא שאין משהו אחר שמפריע לו...

יש לו מעט מאוד זמנים רגועים.

עליה במשקל מעולה.

היינו כבר אצל רופא ששלל כל סיבה אחרת לכאבים או משהו בסגנון..

מאוד יכול להיות שמשהו מפריע לו, והרופא לא עלה על זה.

יש מצב למשל של ריפלוקס סמוי, שזה מאוד כואב להם, והם לא מסכימים להיות בתנוחת שכיבה. אבל מבחינת הרופא הוא עולה במשקל והכל בסדר.

(ריפלוקס סמוי אפשר לזהות אם רואים התפתלויות בזמן האוכל)

יש עוד מצבים שגורמים להם לכאבים או לחוסר נוחות.

הוא רגוע בהנקה, ובזמנים המעטים הכן רגועים שיש לו- אין לו בעיה לשכב על הגב..

לא עבר מעצמו. הייתי ישנה איתו בעיקול המרפק, בלי יכולת לזוז כי אחרת הוא התעורר. אפילו על בעלי הוא ישן פחות טוב. התחלנו איתו תהליך ללמד אותו לישון לא עלי בגיל חודשיים בערך. התחלנו מלהניח בעגלה תוך כדי נדנוד, מגע בגב והמהום קבוע. ככה הוא שרד לפעמים חמש דקות שלימות. לאט לאט הזמן התארך. אח"כ עברנו לרק נדנוד ואז לנדנוד אבל רק בהתחלה ופעם בדקה וכו'. בסוף הגענו למצב שהוא הצליח לישון על מזרון אחרי שנרדם עליו בזמן שישבו לידו. זה קרה כשהיה בן חצי שנה בערך.

בדיעבד יש דברים שיכול להיות שהשפיעו ושווה לך לבדוק. יש לו לשון מעט קשורה. לא הפריע לינוק עד שהיה בן 3 חודשים, אבל מאוד יכול להיות שהשפיע על חוסר השקט. היו פה כמה סיפורים דומים בערך באותה תקופה.

יש לו רגישות תחושתית גבוהה. קשה לבדוק את זה אצל תינוק, אבל בגיל שנתיים הוא כבר הסכים ללבוש רק בגדים מאוד מסויימים כי השאר "מגרד".

בהצלחה ומקווה שאצליכם יהיה פשוט יותר.

וממליצה מאד על הספר של הלוחשת לתינוקות, לי מאד עזר.

למרות ששיטות ההרדמה שלה דווקא לא עזרו לי... אבל סדר היום ממש עזר לי.

תודה! אנסה לקרוא

אבל אצלי דווקא כן ישנו במנשא.. ניסית מנשא קשירה מבד? אצלי הכי אוהבים אותו בגיל הזה...

זה לא הסתדר לבד... רק כשעבדתי על הרדמה עצמאית. היו תינוקות שעבדתי כבר בגיל הזה אבל אז התקלקל במשבר 4 חודשים... אז התחלתי לעבוד על זה רק אחרי 4 חודשים. שוקלת לקנות ערסל ניע-נוח לפעם הבאה, אומרים שהוא ממש עוזר לבעיה הזאת.

וואי באסה לשמוע שלא עובר לבד..

זה מציל את החיים שלי בשלב הזה. עוזר גם לכאבי בטן כי קצת לוחץ את הבטן של התינוק על הבטן שלי וגם עוזר להרדים

יכול להיות שזה סתם ולא קשור אליכם אבל משתפת לסיכויי שזה יועיל...

גם אצלי הקטנה היתה ישנה רק רק עלי עד שהתרנו לה את הלשון. היתה לה לשון קשורה אחורית, שלושה רופאים אמרו שהלשון לא קשורה (והיא גם עלתה במשקל ולא פצעה אותי בהנקה) ורק כשלקחתי למומחית היא אמרה שכדאי להתיר והיה שינוי משמעותי. כנראה מה שהיה זה שהלשון הקשורה גרמה בליעה מטורפת של אוויר בהנקה (בנוסף למאמץ גדול בהנקה אז ההנקות היו קצרות ותכופות) וכל האוויר גרם גם לריפלוקס.

אחרי ההתרה היא לא נהייתה פתאום תינוקת רגועה אבל לגמרי הרבה יותר רגועה מלפני, והצליחה לישון גם בשכיבה בעגלה (למיטה לקח עוד זמן להרגיל.. אבל לפחות היא לא היתה עלי).

שבשבועיים הראשונים הוא לא היה ככה בכלל!

הוא היה ישן מעולה, אפילו רק הייתי מניחה ונרדם ל 3-4 שעות בכיף..

אז אני פשוט לא יודעת מה השתנה..

ואולי זה שכן היה ככה בהתחלה מראה שזה ען נקודתי ויוכל לחלוף אחרי תקופת גזים וכד'?

אצלי בשבועות הראשונים היו ימים כאלה וימים כאלה. ממש היו ימים שהייתי מניחה והיא היתה נרדמת, ואז יום אחרי צרחות בלתי פוסקות. לא יודעת מה היה שונה שם.. (אולי הרפלוקס התחיל רק אחרי הצטברות של האוויר?).

אגב אני זוכרת שגם עם הגדול שלי היה כמו שאת מתארת- בשבוע הראשון היה תותים ואז בגיל שבוע וחצי התחיל להיות ממש לא רגוע. תמיד ייחסתי רק לגזים, אבל בדיעבד אני יודעת שכנראה יש לו לשון קשורה ובאסה שלא היתה לנו מודעות לזה. מניחה שזה היה שילוב של הלשון הקשורה וההשלכות שלה, והגזים הרגילים.

אם כי התינוק שלי שהיה הכי קשה להרדים אותו התקשה כבר באשפוז אחרי הלידה.

לא ירדו ממני לדקה עד גיל 4 חודשים, ובגיל 4 חודשים התחילו לתת לי לנשום קצת

ומצטרפת למי שכתבה לנסות ללמד אותו לינוק בשכיבה. הרבה יותר קל ככה.

הנקתי בשכיבה ילד קודם.. אבל הפעם הוא לא זורם על זה..

להתחיל כל הנקה משכיבה, ואז כשהוא מתעצבן לעבור לישיבה? או חצי שכיבה וחצי ישיבה, או כשאת שוכבת אבל הוא בתנוחה קצת אחרת, נגיד על הצד? אני לא ממש בטוחה, אבל אם תצליחו למצוא סיסטם שעובד לכם כנראה שזה יקל על שניכם...

לחזור בגלל הסיבה עכשיו? הוא יעשה משהו אחר?

שווה להתייעץ עם זה שהייתם אצלו

של החיים, הם למעשה חלק מההריון . התינוק מאוד עוברי עדיין וזקוק להמון מגע וכרבול ... זה לא פינוק, זה ממש צורך שלו כדי לחיות, לגדול ולהתפתח. תנסי לנשום עמוק, זה גיל שעובר כ"כ מהר ונתגעגעים לעוברון הזה שהיה מקופל עלייך כמו כדור חמוד. תנסי להרים רגליים ולעצום עיניים ולנוח.

אין יותר מלחיץ מ"אני מתלבטת אם להגיד לך משהו"...

אוף.

חיבוק גדול!

חוויה של טבילה מעורבבת עם כ"כ הרבה רגשות, אני תמיד מדמיינת שיש נשים (סליחה) שמנות ממני/ מכןערות ממני/ מבוגרות ממני/ מוזרות ממני שטבלו פה .. אז... לא יזכרו אותי...

מעולם לא נתקלתי באמירה כזו של בלנית, נשואה מעל 20 שנה, ההפך אני ממש מרגישה שהן מנסות להיות בלתי נראות, לא מסתכלות עלי , מסתובבות לצד השני , ומסתכלות רק על הטבילה כשאני בתוך המים( בעיקר באחד המקוואות בעיר שלי, אבל גם בשני הן בסדר). אני חושבת שאת יכולה לבקש שהבלנית לא תסתכל, שתסתובב ותסתכל רק אם כל בראש במיים, והטבילה כשרה, זה בעצם התפקיד,שלה. לא דום דבר מעבר.

ולנסוע למקווה איר זה יותר זמן, וכמו שאני מכירה את עצמי אני פשוט רוצה לגמור עם זה כמה שיותר מהר

אצלנו בזמן שהטובלת יורדת לבור הטבילה הבלנית עומדת עם הגב אליה או מרימה את המגבת למעלה שתחצוץ.

יש רק בלנית אחת?

אצלנו יש כמה

את המשפט הנ"ל היא אמרה לי כשחזרתי לחדר להתארגן

אם כן תבקשי מהאחראית שלא ישבצו אותה אצלך, ומקווה שיהיה לך בלנית נעימה ורגישה יותר

זה זמן כזה רגיש, שצריך להיות אובר ואקסטרה רגישים

אצלנו אני בכלל לא רואה את הפנים של הבלנית... היא דופקת על הדלת שלי ומיד מסתובבת לחדר של הבור ואני הולכת אחריה ואז נכנסת למים ורק אז היא מסתכלת על הטבילה ומיד יוצאת ומחכה עד שאני אכנס לחדר שלי חזרה.... גם ככה כל הקטע של הטבילה לא נחמד להרבה נשים!

ומה זה המשפט הזה לא הבנתי, לא משנה מה היא רצתה להגיד זה ודאי לא עניינה!!

היום אני כבר יודעת לשים גבול

מבקשת שלא יבדקו אותי ולא ישאלו שאלות (ממש נעים לעמוד מול אישה זרה עם מגבת ולהתחיל לדבר איתה 😵‍💫)

לאחרונה הגיעה אצלינו בלנית חדשה צעירה,

כשנכנסה אמרתי לה אני מוכנה והכל בסדר ( כלומר אין צורך לחפור)

אז היא שואלת אותי

מה.. זה פעם ראשונה שלך במקווה הזה 😲?? כאילו אני המוזרה פה

באמת שאין לי מילים.

כנראה שרוב הבלניות בסדר גמור אבל מספיק פעם אחת לעבור אי נעימות והשפלה כדי לגרום לכל הדבר הזה להיות הכי שנוא עליך בעולם

אני חזרתי גם אחרי 4 חודשים,

וכן ניסיתי בתקופה הראשונה שאיבות תוך כדי ואם היה צריך היה גם תמל.

אחרי 9 חודשים נשברתי והפסקתי שאיבות והמשכתי עוד קצת הנקה אחרי ובלילה אבל זה מחזיק מעמד הרבה פחות טוב ודיי מהר הפסקתי פשוט לגמרי.

אז קחי בחשבון שלפעמים כשלא שואבים בעבודה זה משפיע גם על האחרי...

בהצלחה!!!

בעבודה וזה גמר אותי פיזית

חוסרת אחרי החגים משלבת מעכשיו תמל בבית

ח

ואחרי זה רק בקבוק.

לשלב גם וגם לא הצלחתי. ברגע שעברתי לבקבוק עברתי לגמרי

אם את רוצה להביא תמל הייתי כן שואבת בהתחלה ומורידה שאיבות לאט לאט שלא יהיה גודש.

הסתגלות לעצמי

להסתגל לפרידה מהתינוק

מהשינוי בסדר יום

וגם בשבילו

למרות שלא הייתי בטוחה אם הוא צריך

גם אם הוא לא יודע להביע את הקושי שלו פוחד מפרידה, עדיין הוא היה רגיל להיות 24/7 עם אמא ופתאום לעבור ל8 שעות רצופות במקום אחר עם מלא רעש וילדים ובלי אמא נראה לי ממש יותר מדי

כדאי לעשות בהדרגה של כמה ימים...

והגדולה שלי (שנה ו9) אצלה ואם אוציא את התינוקת מה עם הגדולה? זה יהיה לי קשה להוציא את שניהן מוקדם או שהגדולה תשאר ותבכה

אולי כן לעשות יום- יומיים שאת אוספת את שתיהם מוקדם, ואז רגיל אבל פחות קריטי

גם לכאלו שלא נראות הנקה יש ריצרצים בצדדים שהופכים אותם למתאימות

איך אמורים להניק מהריצ'רצ'ים האלו בצדדים

ספיציפית של הודולה ארוכים ממש, ואז אפשר להזיז את השמלה מהצד ולהניק. ממליצה לבשוק את זה כשמודדים.

חגיגיות עם רוכסן

ובכללי אני לא קונה "שמלות הנקה" אלא שמלות עם כפתורים/וי/ רוכסן וכו'

לתאירי יש דברים מהממים אבל הסטודיו שלה בקרית מלאכי

וגם נראה לי שיש בחנות שנקראת "לב שמח" (ראיתי אחת באלעד ואחת במודיעין עילית)

אם רחובות קרוב לך אז על כל רחוב הרצל יש כל מיני חנויות

יש גם חנות שנקראת קמי שאו אני לא בטוחה במרכז איפה היא, אבל יש אותה ברחובות, באחת הסמטאות של הרחוב הנ"ל

מורידה את הכתפיה מהכתף ואז ממש נוח לי להניק, ויש סרפנים ממש יפים וחגיגיים (כי כבר נמאס לי שכל השמלות שבת שלי הן מעטפת או כפתורים)

שהפתח מרובע גדול עם גומי כזה

יש לי חולצת בסיס ואני פשוט שולפת את השרוול

יש לך רעיונות למקומות ספציפיים בהם אוכל למצוא?

אני מאוד אוהבת את הסגנון והגזרות

וגם היה לי ממש נוח.

מגוון של שמלות ממש מוצלחות

מבחר גדול של שמלות הנקה חגיגיות

קשיי המעבר למיטת מעבר😉

גם אצלי בגיל שנתיים העברתי למיטת מעבר וכמובן קם ממנה עצמאי, אך היה מגיע אלינו לחדר ונרדם בחזרה על המיטה שלנו..לאט לאט הם מתרגלים..

יכול להיות חוויה מאד לא נעימה

אולי הייתי מתיישבת לידההבמיטה כשהיר קמה. מתעקשת שאי אפשר לקום מהמיטה

אבל ללוחשת לתינוקות יש פרק על מעבר למיטת מעבר ושיטות איך לעזור לילד לישון לילה שלם. אני משתמשת בעקרונות שלה אבל שלי עוד בלול. הוא היה קם בלילות ומתלונן שרוצה לצאת, השתמשנו בהורד - נמצאים ליד ופשוט מורידים שוב ושוב לשכיבה (אני אומרת לו 'ראש על הכרית' עד שהוא חוזר לישון). העיקרון שלה בגדול זה בהדרגתיות ובעקשנות - לשבת ליד ולהחזיר למיטה, עד שלומדים ואז בהדרגה לצאת מהחדר (כל שלושה לילות נגיד יושבת קצת יותר רחוק ממנה עד שיוצאת לגמרי וילדה לומדת להישאר במיטה לבד). ממליצה לך לבדוק בספר שלה, יש שם ממש סיפור כזה על ילד שהיה קם מהמיטה כל הזמן להורים

מקווה שיעזור לך❤️

היא שתהיה בריאה

בלול- אם היינו לידה לא היתה נרדמת. רק כשהיינו אומרים לילה טוב נשיקה והולכים תוך שנייה בום

כאילו אם אנחנו שם רןצה לשחק

גם עכשיו אם יש לה יותר כוח אז בהרדמה הראשונה היא לא נרדמת ראשונה, אחותה קודם, אנחנו אומרים לה לילה טוב יוצאים ושתי דק אחר כך רדומה

אני לא בנויה לפרויקטים באמצע הלילה והרבה יותר קל לי שהם פשוט באים לישון במזרון לידי

מבינה את הצורך שלהם בביטחון ובקרבה

וזה לא דורש ממני לקום ולהרדים באמצע הלילה..

עד היום למעשה הבן שלי ישן איתנו משלב מסויים בלילה וזה לא מפריע לי בכלל

אני גם לא

אבל עם הגדולה תקופה ארוכה פשוט באה כי באמת אין כול למלחמות

זאת אם מתעוררת כשאנחנו ישנים- לרוב לא תהיה לה בעיה לחזןר למיטה נשב לידה קצת ושלום

אבל אם אנחנן עוד ערים (וזה נפוץ ב12…) זה הסיוט

היא גם לא רוצה את המיטה שלנו

היא מסכימה להיות במיטה רק אם יושבים לידה וגם אז לא תמיד עם ראש על הכרית

ויכול לקחת לה המון זמן להרדם

ואם יותאים מהחדר היא באה

ככה שתהיה אווירה של אמצע הלילה

כי באמת לרוב בעיני הרבה מבעיות השינה נובעות מעייפות יתר, אבל

אולי להשכיב אותה לישון יותר מאוחר?

את בטוחה שבמעון ישנים רק מ 12-14? המעונות אצלנו לרוב מתחו יותר את השינה, השכבו לפני 12 והעירו אחרי 14:00...אז אולי באמת כבר ישנה מספיק?

לא יודעת האמת מאחלת לך שכן תחזור לשעות השינה הרגילות שלה בלי להתעורר, כי נשמע ממש טוב

וגם היא באמת עייפה בשבע

עייפה עעיניים אדומות בכיינית עצבנית

לא מבינה האמת ששמים במיטת מעבר בכזה גיל

מיטת תינוק נותנת בטחון ובאמת אי אפשר לצאת ולהסתובב בבית סתם ככה בלילה

אצלי לפחות מעולם לא יצאו בגיל הזה לבד

הילדים שלי היו במיטת תינוק עד גיל שנתיים++ וישנו מעולה

וממש לא לסגור עליה את הדלת לדעתי. זה יכול ליצור טראומה של בהלה ש- למה בעצם? במיטת תינוק גם אם היא קמה היא נשארת במיטה (אאכ והיא נינג'ה קטנה) הבן שלי כשהיה מתעורר היה נשאר במיטה מתקשקש עם איזה ספרוו בד מתעייף וחוזר לישון

ובלי קשר בגלל שעברנו דירה ועיצבנו את החדרים- זה יותר יפה חחח

כדי שיהיה לשניהם האמת. מיד 2.

ולדעתי העיצוב של החדר הוא שיקול שולי לעומת מה שאת מתארת

את רואה את עצמך מתעוררת בלילה ןרדוף אחריה אחרי לידה שתחזור לישון? במיטת מעבר אפשר לישון גם בגיל יותר מאוחר. לדעתי הנוחות לוקחת (אם כי אני מבינה שכשזה לא לפי התכנון זה מבאס)

סתם נו כן

אבל זה הקטע היא לא כל הלילה טיילת

היא מתעוררת

צריך להרדים אותה שוב

וזהו עד הבוקר (בניגוד לבת הארבע שבאה אלינו ורוצה חיבוק ורוצה מים ומקסים פשוט)

אני העדפתי לחסוך את זה האמת..

יכולים להסתובב בבית ולעשות מלא בלאגן. וזה יכול גם להיות מסוכן.

זה לא הבעיה שצריך לקום אליה, אלא שהיא יכולה להסתובב והיא לא מודעת לסיכונים סביבה

זה השנקל שלי לפחות

יכול להיות גם ביום, לא רק בלילה. צריך להתאים את הבית לילדים קטנים שלא יהיו דברי סכנה.

לק"י

ולא כי כולם פה הם ילדים טובים ירושלים🤭

כנראה שאמצע הלילה פחות קורץ להם להשתובב בלעדינו.

לק"י

ולזה הגבתי.

בגלל שעוד מעט יהיה עוד תינוק קטן אז היא מתכוננת ומכינה אותה מראש למיטת מעבר כך שבע"ה עד הלידה היא כבר יותר תתרגל.

אני ממש מבינה את המהלך..בדרכ ההתרגלות למיטת מעבר לא לוקחת נצח.

לא רואה סיבה להשאיר במיטת תינוק, במקרה שלה הייתי קופצת על ההזדמנות של לידה נוספת בע"ה ומעבירה עכשיו (כך גם עשיתי עם ילדי בהפרשים צמודים). להשהות את זה ולהעביר למיטת מעבר כשיש עוד תינוק בן כמה חודשים לא יותר קל לדעתי.

כל אחת ומה שהתאים לה

לי התאים 2 מיטות תינוק כשהיו לי צמודים קטנים אז אני ממליצה, היא תחליט מה לעשות כמובן

בעיניי מיטת מעבר היא ממש מיותרת אגב (הייתה לי)

הצגתי רק עוד נקודת מבט

היא בציטת חבר ואחותה במיטה הגדולה יותר שלו

לא חושבת שאחזיר אותה למיטת תינוק היא בעקון בטוחה שהיא בת 17 ומאוד אוהבת את העצמאות שיש לה (לא ניתנת שנאכיל אותה למשל)