"אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף" - כך נאמר במקורות והגוף הוא כינוי לאוצר הנשמות.

יש בשמיים כמות מסויימת של נשמות שצריכות להגיע לעולם למלא בו תפקיד, ונשמות שכבר היו כאן וצריכות לחזור לתקן משהו.

ומשיח לא יבוא ולא תהיה גאולה עד שכל הנשמות הללו תחזורנה/תגענה לעולם.

ולנו יש את הזכות לעזור להן להגיע לעולם, ואת האחריות לדאוג שתקבלנה את התנאים האופטימיים על מנת למלא את תפקידן.

מעבר לזה, ילדים הנהרים באופן טבעי הם "תוצר לוואי" של קיום מצוות עונה.

במצוות עונה מחויבים כל זוג נשוי, ואין היתר לקחת מניעה סתם כי לא בא לי להביא ילדים., אלא רק בפסיקת רב בהתאם לנתונים.

יש אלוקים, והוא מחליט מתי ייוצר ילד כתוצאה מהמצווה, וזה ממש לא בשליטה של אף אחד בעולם!!

גם תחת מניעה יכול להיווצר הריון ברצון האלוקים, ואפשר לא להיות תחת מניעה ולא ייוצר ילד גם כשהכל תקין לכאורה.

מבחינתי, הביטוי "להביא ילדים" פסול במהותו.

אין כזה דבר להביא ילדים, ואנחנו לא בוחרים האם ייווצר הפעם ילד או לא.

אנחנו כן אחראים לילד שנוצר (מדגישה - שנוצר!! לא שיצרנו...), ולכן לקיים יחסים כזוג לא נשוי שלא באמת מעוניין להקים משפחה - זה עוול כלפי הילד שעלול להיווצר.

אבל למה זה טוב שיהיו ילדים??

באמת שואלת

אולי כי אני דווקא לא מאוד שמחה שנולדתי

ocd שכרגע ב"ה מתבטא רק בדיכאון קליל 

(אני זוכרת כל מי שכותב פה על ocd...)

אבל קצת מרגישה שטוב שאני לא מרגישה רצון לעוד ילד

כי ככה אני לא נאלצת להתמודד עם הדילמה הזאת,

בסופו של דבר אני כן חושבת שהסיבה שאנשים עושים את זה

זה בגלל באושר שילד מביא, אני ממש מתקשה להבין איך אפשר

להביא ילד כי זאת מצווה, מרגישה שזאת לא מצווה חיובית

ואני חושבת שהרבה דתיים רוצים הרבה ילדים לא רק בגלל המצווה אלא

בגלל שכשגדלים וחיים ככה זה גורם להרגיש שזה המצב הטבעי

ולרצות אותו, כשהיו לי ילד אחד או שניים חשבתי שארצה 10 ילדים

ולא הרגשתי שזה בגלל מצווה אלא כי זה מה ש"בא לי" בשביל עצמי

האמת שאני די בשוק לקרוא פה שיש כאלה שעושים את זה בגלל המצווה

אני חיה בסביבה דוסית טרור ובחיים לא חשבתי שזה ככה

ובע"ה שהכל יהיה רק מתוך בריאות.

לי אמרו שה' ציוה את הגברים כי:

בכל מצווה שה' נותן יש בחירה חופשית - הגברים מחליטים מתי להוציא את הזרע.

אותנו הוא לא ציוה מכיון שההריון והלידה כואבים וכל אישה תחליט אם היא רוצה ללדת ולהביא נשמות לעולם.

כמובן שמתי שתביאי ילד לעולם זה מאד ישמח את ה'..

מקווה שהייתי ברורה.. תקנו אותי אם כתבתי לא נכון

כך שמעתי

בעבר גבר התחתן עם כמה נשים,אז נשים לא היו חייבות

זה לא ציווי ה' להביא ילדים..

באמת אני לא מבינה למה יש בעיה הלכתית בזה..

מישי.. עזרה??

בדיוק אמרתי לבעלי שמזל שזה קרה אחרי שנולדו לנו ילדים,

אחרת אולי לא היו לנו

למה שלא יהיו מאושרים? כך הסטטיסטיקה אומרת

וזה לא שאני "מרגישה" אלא שזאת המציאות, אז באמת חבל שזאת המציאות

לא יודעת את המניעים לרצן אבל אני יודעת שבא לי גם את האהבה המיוחדת הזו וגם למשיך את השולשלת המשפחתית והיהודית וגם הברכה המיוחדת שילדים מביאים, וגם לתת למישהו שהוא ממש חלק ממני, וגם מרגיש לי שנותן חיבור מיוחד בין הזוג,

בקיצור יש לי מלא רצונות בזה...
אני לא יודעת אם הם נכונים ובטוח יהיו כאלה שיחלקו עלי אבל ככה זה אצלי.

ובכ"ז היום לא מאושרת בנסיבות שלא היו תלויות באיך שגידלו אותי

ולא בשום דבר חיצוני או ניתן למניעה

רק הסקרים מהסוג הזה פתאום נורא חשובים, כאילו חשוב מה חושבים רוב בני האדם.
עיין ישעיהו מ'.

סקרים שבהם לנבדק אין צורך למצוא חן בעיני הסוקר, כמו בסקרים הפוליטיים, הם יותר אמינים.

כששואלים בסקר "האם תסכים לסיפוח שטח תוך איזרוח כל יושביו הלא-ישראלים, או להצהרה על סיפוח - תוך התחמקות פאתטית מכך שבאותה מסגרת יאוזרחו יושביו הלא-ישראלים - רק כדי להציג זאת כניצחון גדול" - בין אם התוצאה תהיה הסכמה גורפת או התנגדות גורפת של הנסקרים - ההתייחסות לכך כאן תנוע בין "אנחנו לא מוטרדים ממה שחושבים יהודים שאינם שומרים תורה ומצוות או שדעתם בנוגע ליישוב ארץ ישראל איננה עולה בקנה אחד עם דעתנו, שלא לומר מה שחושבים לא-יהודים", לבין "לא ברור מה פתאום עדיין יש אזרחים ישראלים לא-יהודים וברור לחלוטין שדעתם כלל לא אמורה להיכלל בסקרים".
אבל כששואלים בסקר "האם אתה מרוצה מההתנהלות הנוכחית של ממשלת ישראל, על כל הדמגוגיה בענייני איראן והפופוליזם בעניין העברת השגרירות האמריקנית לעיר שאפילו מחלקת המדינה לא מכירה בה באופן רשמי כבירת ישראל ובוודאי לא בשטח שסופח ושעליו ממוקם הבניין, ושבאופן צפוי לגמרי אליו גם הועברה פעילות הקונסוליה מרחוב אגרון, כך שיש הרבה סיכוי שבעתיד זו בכלל תיהפך לשגרירות האמריקנית לפדרציה הישראלית-פלשתינית המאוחדת שבירתה ירושלים, ואת כל זה מטייחים רק כי נוח יותר להציג זאת כניצחון גדול ועצום ובומבאסטי ולהתפאר ולהתרברב", אז פתאום נורא חשוב לנפנף באחוז הגבוה של ישראלים שחיים בכל מיני אשליות.

הייתי מנתקת. ובטוח לא היתה לי סבלנות להקשיב עד סוף השאלה!!!!

אושר וביטחון גם להורים אבל גם לילדים עצמם.

וא"א לחזות אותם מראש

ואם בן אדם לא מאושר אפילו רק בגלל קשיים נורמטיבים

אין שום טעם לחייו, לי מאוד קשה לחיות כדי לעבוד את ה'

ולהביא ילדים כדי לעבוד את ה' כשזה בלי שמחה,

בסופו של דבר גם אם העולם הזה הוא רק עולם הזה, צריך לעבור אותו בטוב

האלוקים נתן את האושר בלבו של כל אדם ואדם, איש ואיש באשר הוא.

אבל אני תמה על סכלותם של בני האדם. שאילו היו יודעים גודל האושר המצוי בלבם היו כל ימי חייהם מלאים נקודות נקודות של פז ועיניהם נוצצות כשני כוכבי נוגה ורגליהם קלות כאיילות.

ועתה שאינם כן שמח אני ומאושר כאילו נתנו לי כולם איש איש חלקו ועל כן עיני מאירות כשני שמשות הממיסות כל עצב ועננת יגון אצל הנמצא בקרבתם, כל שכן אצל המביט בהם עצמם.

אנוכי המשורר חי כאדם חרדי, ועל כן אני מאושר. מי שמקיים את התורה והמצוות בצורה מקסימלית כפי יכולתו אין מאושר ממנו עלי אדמות. אבל מי ששבוי ביד יצריו מה לו כי ילין אלא על נפשו ועל כן אם נגדל בנינו על ברכי התורה והיראה הם יודו לנו כל ימיהם על שהם באו לעולם נפלא כ"כ. 

שחווים קשיים כ"כ גדולים שאין להם אפשרות להיות מאושרים

וגם אם הם מצליחים איכשהו להיות מאושרים הקשיים שלהם 

עדיין בלתי נסבלים, וכשיש חסר בחומרים במח שום תורה ושום מצוות לא יעזרו

אנסה להחליף/להוסיף מינון/להוסיף עוד סוג

החזון איש כידוע היה איש בעל מכאובות גדולים מילדות עם אשה לא בריאה בנפשה בסוף ימיה וללא ילדים, וכל מי שקורה את כתביו רואה שהוא היה אחד האנשים המאושרים בעולם. לא מובן מה זה התירוץ של חסר במוח, אני לא דן ולא שופט בל מאוד קל להיות עצוב ומסכן ובדיכאון. זה אולי מביא תשומת לב, אבל זה לא עוזר לא נפשית ולא פיזית.  אני לא מבין איך מישהו עם חבלי מוח מסוגל לכתוב. 

ואני עדיין לא בדרגת החזון איש

יש לי מח שנותן לי יכולת כתיבה אבל לא נותן לי יכולת אושר

זה לא הכל או כלום

אבל זה אומר שזאת המציאות אז מה אכפת לי שתיאורטית

זה נכון כשאני לא מרגישה את זה במציאות?

אם למשל את חולה במחלה תורשתית קשה הגורמת סבל,

או חושבת שאדם אדם מרושע שיגדל ילדים מרושעים,

זה עניין אחד,

אבל רוב המעלים טיעון זה - סובלים מבעיות מינוריות וקלות לפיתרון,

ודווקא הרשעים - לא בוחלים מריבוי ילדים סובלים.

אם את סובלת מדיכאון, את עלולה להצטער שנולדת.

אבל הבעיה אינה זה שנולדת - אלא הדיכאון.

ופיתרון הבעיה יגרום לצער הפוך - על שלא הולדת.

עניין נוסף הוא התיקון: תיקון נשמתך ותיקון דרך עשיית מצוות,

אם ילדותך גרמה לך כאב נפש, גידול ילד לחיים מאושרים יאפר לך גם לתקן את צערך, וגם להביא טוב לעולם.

אבל,

אם כבר הולדת, והשאלה היא ריבוי ילדים,

אין חכם כבעל נסיון,

ההלכה דורשת בן ובת - מינימום של 2 ילדים,

ואם את מעידה שיש לך עכבה נפשית עזה מילודה - בהחלט ייתכן שאת צודקת.

(למרות שאני כן מרגישה קצת ככה אבל לא זאת הסיבה)

אלא בגלל שכך העולם בנוי, הקב"ה ברא עולם קשה

עם אנשים לא מאושרים, למה? לא יודעת, אבל אנחנו צריכים להתמודד

עם המציאות הזאת ולהחליט אם לקחת סיכון שילדינו לא יהיו מאושרים

או פשוט לא להביא אותם

שמאוד קשה לי לחיות ולהביא ילדים בלי אושר מתוך אמונה

שזה מה שנכון וזה המסלול שלנו

זה מתבטא למשל בחוסר חיות ורצון לצאת, לפגוש חברות, ולעשות דברים שפעם אהבתי

אבל זאת לא ההגדרה של אושר אלא חלק מהביטוי שלו, אצלי לפחות

אז אני לא יודעת להגדיר אבל כן יודעת שפעם הרגשתי שטוב לי ולא חסר לי כלום

ורציתי לחיות כי זה היה נראה לי הדבר הטוב ביותר שיכול להיות

והיום אני כן מרגישה שחסרים לי דברים (ההסתכלות על המציאות השתנתה)

ורוצה לחיות רק כדי לא למות, בתור ברירת מחדל ובגלל יצר החיים ולא יותר מזה

האם לילדים שלך יהיה מה לעשות פה? יהיה משמעות ותכלית פה?

זה ממש לא אומר שהם יהיו מאושרים

ומבחינתי חיים ללא אושר, גם אם הם עם תכלית, הם לא חיים

"איזהו עשיר, השמח בחלקו". אושר הוא דבר סובייקטיבי. לא עלינו, גם בגטאות האנשים לא היו במצב של דיכאון תמידי.

כמעט  בלתי אפשרי לבן אדם שלא שמח בחלקו לנצח את זה

ויש גם קשיים שלא תמיד ניתנים לפתרון ולפעמים הם בלתי נסבלים

אפילו יותר מלא להיות מאושרים, עברתי גם את זה

באמת!

אני לא חוששת על הילדים שלי בגלל מה שעובר עלי, זה לא משפיע עליהם

בצורה דרמטית ב"ה ולא בגלל זה אני לא רוצה עוד ילדים, אני חוששת בלי קשר

כי אף אחד לא מבטיח לי שהם יהיו מאושרים  

את הקושי הגדול כבר עברתי, עכשיו זה רק השאריות

מסכימה מאוד עם מה שכתבת אבל רק ברמה השיכלית

כלומר- זה שזה נכון שיכלית לא עוזר לי אם אני לא מצליחה *להרגיש* את זה

ולהרגיש הרבה הרבה יותר קשה מלהבין שיכלית

יש פה הרבה חכמים שכותבים כל מני רעיונות ועידודים מבלי להכיר את הכותבת,

ובוודאי שלא יודעים מה עבר עליה שגורם לה להרגיש כך,

מנסיון, כשמישהו מנסה לעודד אותך בזמן שלו לא היה נסיון דומה, זה לא רק לא מרגיע אלא אפילו גובל במעצבן...

דבר אחד חשוב לזכור (זה עזר לי מאד בזמנים הקשים בחיי)!

כשהקב"ה נותן למישהו נסיון, קושי, אתגר או איך שלא תקראי לזה, אלוקים גם נותן איתו את הכח להתמודד עם האתגר ולהתגבר עליו!

אנשים עם הרבה קשיים, הם אנשים חזקים!

אם למישהו לא היה את הכח להתמודד עם הקושי, אלוקים לא היה נותן לו אותו...

וברגע שאת יודעת שיש לך את הכח, זה כבר מוריד חצי אבן והחצי השני כבר לא סיפור, כי יש לך את הכח!

(אגב, לפי מה שכתבת את בכל מקרה לא מתכננת עוד ילדים, אבל כל ילד שנולד, נולד עם הכוחות להתמודד עם האתגרים שיעמדו בפניו)

תמיד חשבתי שאני בן אדם חלש ולכן לי לא יקרו דברים.

אז מסתבר שקרו ומסתבר שאני יותר חזקה משחשבתי

אבל זה לא חוזק שמגיע מאמונה וכו אלא יותר מחוסר ברירה

כלומר- מההבנה שזה פשוט עדיף לי על פני לשקוע במצב

ודווקא לא הרגשתי שהיו פה תגובות שלא נעמו לי, אבל אני מבינה

על מה את/ה מדבר/ת

קראתי הכל גם אם לא הגבתי

בן 3 וחצי

הבנתי שזה במקום המנה של כיתה א', ושמחתי מאוד שאיפשרו לנו לחסן אותו בטיפת חלב בלי תור. כל עניין החצבת מלחיץ מאוד, ואנחנו גרים בעיר עם התפרצות

לק"י

לנו הציעו לעשות בטיפת חלב בחופש שלפני כיתה א'. וגם הציעו לעשות כבר גם את של כיתה ב'.

עשינו רק את של א', ובכיתה ב' באתי אליהם לכיתה כשהם עשו.

(סליחה אם אני רק מבלבלת יותר😅 אין לי מושג לגבי מה ששאלת....).

לא על חצבת.

זה במקום החיסון של כיתה א'. חיסון חצבת זה שתי מנות, ומהרגע שקיבלת אותן זה לכל החיים.

הרעיון הוא שצריך שתי מנות חיסון בשביל להיות מחוסנים, כשבדר"כ נותנים את המנה השניה יחד עם עוד חיסונים בכיתה א', ועכשיו כיש התפרצות חצבת מקדימים את החיסון כדי שהם יהיו מחוסנים גם אם הם עוד לא הגיעו לכיתה א'

בדקתי בגוגל ובכיתה א' נותנים את החיסון המרובע.

לק"י

כשאני שאלתי על זה בטיפת חלב, אמרו לי שבגלל שאין אצלינו התפרצות, אז לא מקדימים.

(האמת שב"ה שאין...שימשיך ככה😅).

הם לא מקדימים איפה שאין התפרצות ... הם אומרים שקודם הם צריכים מספיק חיסונים לכל מי שלא התחסן.

ביררתי עם רופאה, היא אמרה שמחסנים מנה שניה בבית ספר כדי שכמה שיותר ילדים יתחסנו (בבית ספר יש יותר סיכוי שיתחסנו מאשר ההורים בטיפת חלב)

מבירור קצר בהרבה מדינות נותנים את 2 המנות בהפרש של כמה חודשים ( כמו הרבה חיסוני שגרה)

בכל מקרה זה מעלה את אחוזי ההגנה ולא מחסנים שוב בכיתה א 

לפני שנים, כשהילדים שלי היו בני 2.5 ו4, נחשפנו לחולה חצבת.

ואז קראו לנו לקבל את המנה השניה בדחיפות. מסתבר שזה עוזר אם מתחסנים בתוך 48 שעות אחרי החשיפה.

כשהגיעו לכיתה א' הסתבר שהם פטורים מחיסון )ומאד שמחו כשכל הכיתה התחסנה והם לא 😀(

אחרי 2 מנות הם מחוסנים לכל החיים

החשש שלי היה, שהחיסון לא אפקטיבי מספיק אם קיבלו אותו בגיל צעיר מידי, אבל גם לילד בן 2.5 אמרו לי שזה מספיק טוב. כנראה שהסיבה שמנה שניה היא רק בכיתה א' ולא קודם , היא מה ש@שומשומ כתבה.

ועוד מסר חשוב - אם אתם בסביבת התפרצות עם ילד שעוד לא חוסן ויש לכם חשד שנחשפתם לחולה, תלכו מהר! כמה שיותר מוקדם, זה עשוי להציל גם לאחר חשיפה. 

אצלנו בבית הספר מאפשרים להורים שרוצים לבוא ולהיות עם הילד בשעת החיסון. אפשר לדבר עם המורה

וזה אומר שהילד מחוסן.

ד"א המליצו לי כבר לחסן את הבייבי. מ3 חודשים אחרי החיסון הראשון זה נותן הגנה מושלמת.

עוד לא חיסנתי חיסון שני, אבל מתכננת בקיץ בעז"ה לעשות.

לי האחות בטיפת חלב.

החיסון הראשון מספק הגנה, אך לא מוחלטת.

במידה ויש התפרצות באזורכם זה כבר ממש כדאי.

בחיסון אחד.

חיסון לפני גיל שנה זה לא במקום החיסון מעל גיל שנה אלא בתוספת.

בשונה מהקדמת החיסון של כיתה א' לאלו שקבלו מנה ראשונה אחרי גיל שנה.

אחרי שהתינוק נולד.

הוא לא יכול להתחסן עד גיל חצי שנה אז הרגיש לי יותר בטוח שלפחות הגדולים יהיו מחוסנים פעמיים

החיסון עם "אחות זרה".

אני הגעתי עם הבת שלי לחיסון של כיתה א' ולא הסכמתי שיחסנו לפני שאני מגיעה.

מעבר לזה, אפשר גם לקחת לחיסון אחה"צ במרפאה ולא לחסן בבית הספר. בחירה של ההורים.

בכל אופן, אני לא הקדמתי לקטנים של את החיסון אבל זה ממש תלוי איפה את גרה.

כי החיסון הראשון נראה לי מספיק גם בזמן התפרצות

וגם כי אין התפרצות באיזור שלנו

הלוגיקה המקורית של חיסון אחרי מס' שנים נראה לי יותר חשוב

מרצון של משרד הבריאות לחסן כמה שיותר בלי הבחנה מספקת

החיסונים במסגרת מותאמים לילדים

כולם עוברים אותו ויש מסגרת תומכת 

המנה הראשונה מגינה את הילד מהמחלה, אבל לא מכסה את זה ב100 אחוז אלא ב 93-95 אחוז. וגם אם יחלה סביר להניח שהמחלה תהיה פחות קשה ומסוכנת.

עם 2 מנות אז הוא מחוסן כמעט לחלוטין.

ובעיקרון אין סיבה להמתין עם החיסון עד כיתה א

להיפך

עדיף כמה שיותר מוקדם במיוחד בתקופה כזאת שיש התפרצות. 

יש רק סגולות וסיפורים, ומתכונים והמלצות שאף אחד מהם לא באמת משפיע ביולוגית. 

להוסיף בדל של סיכוי, לדבר שהוא סטטיסטית סביב 50%
זה לא נחשב להשפיע. 

אפילו באתר מקווה….

רוצים בת ?! • מקוה.נט

נגיד אני מכירה זוג שזכו ל2 תאומים בנים ואחרי זה עוד זוג של תאומים בנים

אח של האישה זכה עם אשתו ל2 תאומות ואחריהן עוד שתי תאומות (לשני האחים האלה יש רק 2 זוגות תאומים מאותו מין, אין להן מהמין השני)

וגיסתי ילדה 3 בנות ואחריהן זוג תאומות בנות

מרגיש שזה לא מקרי אלא יש דפוס חוזר

ומושפע מהגנטיקה של האם. הנטייה התורשתית מתבטאת ביכולת לשחרר יותר מביצית אחת בביוץ (ואז התאומים כמובן לא זהים).

תאומים זהים הם גם חלק מהמקריות של הטבע, ולא גנטיקה.  

מבחינה גנטית-ביולוגית, האב הוא זה שקובע את מין העובר.

כל תא בגוף שלנו מכיל כרומוזומי מין. קיימים שני סוגים עיקריים: X ו-Y.

האם נושאת שני כרומוזומי X (כלומר XX). לכן, הביצית שלה תמיד תכיל כרומוזום X בלבד.

האב נושא כרומוזום X וכרומוזום Y (כלומר XY). תאי הזרע שלו מתחלקים לשני סוגים, כאלו שנושאים X וכאלו שנושאים Y.

המין נקבע לפי סוג הזרע שמצליח להגיע ראשון לביצית ולהפרות אותה:

זרע X + ביצית X = עובר ממין נקבה (XX).

זרע Y + ביצית X = עובר ממין זכר (XY).

מכיוון שהביצית תמיד תורמת X, ה"החלטה" הגנטית תלויה בזרע של האב

למרות שיש המון "שיטות סבתא" (תזונה, תזמון יחסים מול מועד הביוץ, תנוחות), המדע עדיין לא מצא הוכחה חד-משמעית לכך שניתן להשפיע על התוצאה באופן טבעי. בטבע, הסיכוי הוא פחות או יותר 50-50.

להריון הראשון נכנסתי במשקל הכי גבוה- נולדה בת. לשני והשלישי נכנסתי במשקל נמוך יותר- נולדו בן ובת.

בדקתי באינטרנט וזה ההסבר:

יש פולקלור בקרב טייסי קרב על כך שנולדות להם כמעט רק בנות.

• ההסבר המיתולוגי: הלחץ האטמוספרי או כוחות ה-G שפועלים על הגוף בטיסה פוגעים בתאי הזרע הנושאים את כרומוזום Y (שהם קטנים ומהירים יותר אך פחות עמידים) ומשאירים את הזרעים הנושאים X "בחיים".

• האמת המדעית: מחקרים שנעשו על טייסים הראו תוצאות מעורבות. חלקם אכן הראו נטייה קלה לבנות, אך לא נמצאה הוכחה חותכת שזה קשור ישירות לטיסה עצמה.

אחת התאוריות הביולוגיות המוכרות גורסת כי במצבי לחץ קיצוני, מתח נפשי או חשיפה לתנאים סביבתיים קשים, הגוף נוטה "להעדיף" לידת בנות.

• ההסבר: עוברים ממין זכר (XY) נחשבים לעיתים לרגישים ופגיעים יותר מבחינה ביולוגית בשלבים המוקדמים של ההיריון.

• התוצאה: תחת סטרס גבוה (כמו בשירות קרבי אינטנסיבי), יש סיכוי גבוה יותר שהריונות של בנים לא ישרדו את השלבים הראשוניים, או שזרע "נשי" (X) יפגין עמידות גבוהה יותר.

ואולי יש התאמה למה שכתבת על תת-משקל? שגם זה ביטוי למצבי קיצון? 

בשביל שיצא זכר, העובר צריך "להתאמץ"

כלומר הביולוגיה סוג של מושכת לכיוון הנקביות, כולנו התחלנו בעוברות עם מאפיינים נקביים, אבל אצל זכרים יש טסטוסטרון וכו שעוזרים לעוברים "להפוך" לזכרים.

(לכן נגיד לכולנו יש פטמות. גם לגברים)

אחרי 4 בנים היא התפללה על בעלה שיזכה לקיים מצוות פרו ורבו (לפי השיטה שפרו ורבו זה בת ובן)

החמישית זו גיסתי היחידה והמהממת😊

אבל עליתי על השיטה איך להרגיש שלמה ללא חסרים

גם עם בנים בלבד

בסוף גם אם יולדים הפוך ממה שרצו לפחות מרגישים שלפחות ניסיתם 🤣

וככל שאת יולדת יותר ויותר ילדים את יותר ויותר מבינה איזה פלא ונס גדול ומתנה שקיבלנו בחינם ממש! ומה זה משנה בן או בת

זה פשוט כיף לגדל אותם בשמחה ובבריאות

ביי

אמא ל5 בנים 🙃

שהוא העשירי מ10 אחים בנים בלבד

כשאחותי התארסה אמרתי לבעלי

תראה מה יכל לקרות אם היינו מתמידים 😂

מצד שני יש בזה משהו ממש נוח כולם אותו המין. אני רואה אצלי בבית.

מודה שביום שאולי תיוולד לי בת אז אני אשמח מאוד אבל גם יהיה לי חששות כי כבר התרגלתי.

ואם במספרים הזויים אנחנו מדברות

אז גיסתי באה מבית של 12 בנות (ועוד 2 בנים)

וגיסי מבית של 11 בנים ו4 בנות.

לא מצליחה להבין איך מפעילים מכונות בכאלו בתים 🙃🤣

מתוכם רק בת אחת, וגם לה יש תאום😂

מבית עם 11 ילדים (גם בנים גם בנות בעיקר בנות)

2 מכונות כביסה/ ייבוש

ואיפה יש מקום לככ הרבה מיטות בבית?

13 ילדים

3 נשואים 10 בבית

תכלס אחרי כל חתונה נולד עוד אחד אז הם אף פעם לא היו 13 ביחד

יש 3 חדרי שינה

2 הקטנים עם ההורים

4 בחורות בחדר עם מיטת קומותיים

הקטנים בעוד חדר

וחלק ישנים בסלון קבוע....

ויש מכונת כביסה אחת ומייבש אחד וכל הזמן בפעולה

רוצה בנים, 

יש לי בן בכור ואחריו בת. ועכשיו בהיריון-מסתמן שעם עוד בת, מחכה לסקירה מאוחרת, לוודא. 

אבל בגדול, נראה לי שמה שקרה אצלי באופן אישי, זה שהיחסים היו לקראת סוף הביוץ בהיריון השני והשלישי.. אז נראה לי שיוצא בת.. 

אני לא מבינה בזה מספיק, 

אבל נראה לי שזה המצב אצלי.. 

כמובן ש.. תודה לה' על היריון בריא ותקין! 

 בהיריון הבא ננסה אחרת.. 

בפורים יש בעיקר פקקי ענק

רעש נוראי (מוזיקות רמקולים)

והרבה אנשים ברחוב

בעיניי אין שום דבר מעניין בכלל ובפרט לילדים

יש אווירה טובה, שירים ותחפושות מצחיקות 🤣

פחות מתאים עם ילדים בעיניי.

אצלנו יש מסגרות בשושן פורים אז אפשר ללכת רק אנחנו

אין חניה. מלא פקקים. 

אולי כדאי לשקול הגעה ברכבת.

או חניון חנה וסע של הרכבת הקלה.

אם תלכי לרחוב יפו תראי שיכורים, ציבור מגוון.

אם תלכי בגאולה - תראי שיכורים חרדים / חסידים

המטרה העיקרית שלנו היא ללכת לבקר חברים שגרים בבתי הונגרין. והדרך לשם מגניבה לגמרי.

איכשהו תמיד אנשים ששלחו משם תמונות זה היה נראה מגניב,

האמת שגם עוד לא מצאנו מה לעשות בפורים עצמו אצלנו

לחוות שמחה אותנטית, מראות מעניינים

במקום לשבת בבית ולשמוע את כל השירים והחגיגות בבתים השכנים …

ישמעו ממכם שירים וחגיגות

למה לא?

בעיני- אין על פורים משפחתי.. עפ חברים או משפחה אמיתית.. סעודה שיכולה להתחיל בצהריים ולהמשך עד הערב אם נמצאים עם האנשים שכיף לך איתם

(ואומרת את זה בתור מישהי שהולכת לארח פה בפורים לפחות 20 איש, כולל בחורי ישיבה בשיעור א שכנראה ישתכרו בפעם הראשונה🤮😵‍💫)

אבל יותר אווירה של מסיבת סטודנטים/פסטיבל

ממש לא בהכרח ביגוד צנוע

וגם לא לגיל של ילדים בכללי

ברשויות גדולות לפעמים עושים משהו מיוחד לילדים נגיד באיזה פארק גדול. דוכנים של אוכל ומשחקים וציורי פנים וכו.

תבדקי בתל אביב. הם משקיעים הרבה פעמים בעניין הפעילויות לילדים.

לא הייתי יוצאת עם ילדים סתם כך לאיזור מבוגרים בפורים, בגלל השכרות…

(אבל מי לא אוהב ציורי פנים ובועות סבון?)

לטייל פה בזמן שהילדים עוברים בין הבתים ושולחים משלוחי מנות זה בדיוק התמונות שאת רואה בדר'כ בבוקר לפני סעודת פורים

אבל באמת אם את לא כסה מכירה אנשים אז אין סיבה להסתובב ביום כזה בירושלים...

יש בשוק וביפו המון חגיגות

לא נראלי מתאים לילדים

ביום הכל עמוס אבל לא כזה מעניין

מלא פקקים, אין בכלל מקומות חניה בשום מקום.

עמוס ומעצבן..

כיף לנו במקומות שאנחנו מתארחים, אבל המעבר ממקום למקום על הפנים.

בעיני אין מה לבוא במיוחד לירושלים אם אין מקום ספיציפי שמעניין אתכם להיות בו.

לא יודעת אם זה מייחד דווקא את ירושלים, או שבכל ריכוז דתי בפורים יש ככה.

יש הרבה אנשים מחופשים, הרבה שירים, הרבה שיכורים (אם אלה בחורי ישיבה אז בדרך כלל אלה שיכורים "מהוגנים"), הרבה שמחה ברחוב.

יש גם הרבה פקקים, ולהתנהל ברכב זה סיוט.

לי אישית קשה עם הרעש הרב שמייצר הרחוב בפורים, אבל יש כאלה שאוהבים...

טיפסו לנו על האוטו כשאנחנו בפנים מנסים לנסוע

נטפלו אלינו להגיד שאנחנו מיזרוחניקים וכופרים שוב ושוב

כל זה בשתי פעמים שונות ובאוזני הילדים שלי כמובן

והיו עוד מקרים כשהייתי נערה

בעיני לא מהוגן בכלל

או בשעות הבוקר המוקדמות

החל משעות הצהריים המוקדמות עומס מטורף בדרך לירושלים.

לא יודעת אם זה מראות ואווירה שמתאימה לילדים קטנים, נוער ומעלה זה חגיגי וסוחף

יש בדכ עדליאדע במרכז העיר, אבל לא יודעת אם בסגנון דתי או אחר. 

ממליצה להתקרב לעיר ביום הזה.

לוקח שעות ארוכות להגיע מאזור לאזור

פקקים איומים.

ה"עד דלא ידע" שהעיריה עושה, בעיני, לא מתאים לציבור הדתי.

באזורים החרדיים שם יש הרבה אקשן- הנסיעה פשוט מסייטת.

לי אין ברירה כי צריכה ללכת להורים לסעודה, למדנו לסוע מוקדם בבוקר כדי לא להקלע לפקקים, ועדיין לוקחים בחשבון שנסיעה שבד"כ לוקחת 20 דקות תקח שעה וחצי.

בחזור הסיוט נוראי אפילו יותר.

בקיצור

תעשו כיף עם הילדים בבית.

אני לא מתחברת לירושלים בפורים.

אבל כנראה זה תלוי באזור

באזורים שהיינו היה שיכורים ממש בצורה לא כיפית.אנשים שחסמו אוטובוסים ומכוניות, מלא שעשנו כולל נערים. ומחר ספריי שלג שבעיני זה דוחה

לא חושבת שיש בפורים משהו מיוחד דווקא בירושלים (בניגוד להרבה חגים אחרים...) אני חושבת שבהרבה ריכוזים דתיים אפשר למצוא אוירה מקסימה בפורים. אני באופן אישי יותר נהנית בפורים ביישוב, אחרי ששנים רבות הייתי בפורים בירושלים...

ולמרות שההורים שלי עדיין גרים שם, אחרי פעם או פעמיים של נסיעות סיוטיות, החלטתי שאני לא באה לירושלים בפורים.

ובאמת שירושלים עיר מהממת ומיוחדת.

אבל בפורים, אם לא גרים שם ומתנהלים ברגל בלבד, זה לא שווה את זה 

קיבוע לקיר דורש קדיחה, לצערי וצערך.

אצלי המים לא הורסים ולא שמתי רגליים אבל אני שוטפת בסמרטוט, לא שופכת.

אם את שופכת זה ייהרס.

לק"י

אז כדאי שנשים רגליים. לא ניקח סיכון על הפעמים שאנחנו כן שוטפים😅

ונחפש מקדחה משכנים בהשאלה.

יש אצלינו 2, בלי רגליים, לא נהרס מהמים..

אני כן יגיד שאנחנו לא שופכים מים הרבה אבל מה שכן לא ראיתי שנהרס וזה עוד יד שניה ומאיפה שהגיע יודעת שכן היו שופכים מים בתדירות גבוהה 

האמת שנראה לי שהכי פשוט לוותר על הרגליים כרגע. ואם נראה שמתחיל להיהרס או שאנחנו שוטפים עם כמויות של מים, אז נחבר אותן.

יש בפנים מפתח אלן כזה שאיתו מבריגים.

לקיר כן צריך אבל אני לא קיבעתי.

לרגליים לדעתי מספיק מברג ידני.

צריך לא מעט ברגים

בעלי הרכיב לא מזמן

זה היה אולי 20 ברגים

הוא השתמש במברגה חשמלית 

אנחנו לא קבענו לקיר

כמה כוורות

אלה שיש להן 2 קומות יציבות

אלה עם 4 קומות פחות יציבות

אבל אם הן עומדות בפינה או במקום שלא מזיזים מטפסים

זה לא מסוכן 

כל הילדים שלי עלו ובדקו ,לפחות שלב אחד 🙄😅

למזלי זה היה מקובע, לצערם הם נתקעו בגובה כלשהוא חח

ולדעתי ההרכבה היתה די פשוטה, אבל לקבע כן צריך מישהו שיודע לקדוח בקיר .

לק"י

כצפוי עוד לא הרכבנו🤦‍♀️

אני תוהה אם זה יקרה עוד כשיהיו ילדים בבית או רק לנכדים.

חבל זה לא מאוד מסובך

פשוט תתחילי ותראי שזה זורם

עבר רק שבוע..

בעלי אומר על זה- "לא צריך להזכיר לי כל חצי שנה"😂

בכל מקרה, לילדים שיש או שיהיו, עדיף למנוע מראש את הסיכון המיותר הזה.

ולגבי מים- אם אתם לא שופכים כמויות, אין צורך ברגליים.

תתחדשו ותהנו 🥰

אני למדתי להרכיב הכל לבד.

איקאה ההוראות ממש פשוטות, וכוורת זה יחסית קל.

תוציאי קודם את כל החלקים, תראי מול ההוראות שאת מבינה מה כל חלק, ותתחילי לפי השלבים בהוראות.

אם תתקעי באמצע בעלך יהיה חייב לעזור..

לק"י

אני חוששת שנרכיב, ואז נתקע עם זה שוכב באמצע הבית עד שנקבע לקיר.

אבל צודקות כולכן, מקווה מחר לפשוט על זה💪

מישהו צריך לתפעל את העסק

אני בדר"כ בכובע של מנהל עבודה

מתאמת זמן שמתאים לשנינו

מוודאת שיש את כל האבזור הדרוש

עוקבת אחרי ההוראות

מצביעה על החלקים לפי הסדר

ובעלי מבצע את העבודה הפיזית (עם הפסקות)

לכוורת כמו שלך צריך לפנות לפחות חצי שעה להרכבה (לא יודעת כמה זמן זה קיבוע לקיר)

אגב יש לאיקאה שירותי הרכבה

כשקניתי ארון מורכב

הזמנתי הרכבה

לק"י

הרכבה עלתה עוד 250.

גם ככה ההובלה עלתה יקר...(290).

וחושבני שנסתדר עם זה.

אולי יש דברים שאפשר לעשות אותם שוב כמו שהיית רוצה?

אולי, וכנראה זה מה שנכון

אבל זה לא ירפא לי את הבאסה והפספוס מהברית שהיתה

וזה קשה לי

אני באמת יכולה להבין אותך... אולי תרצי לשתף מה הפריע לך?

אשתף אותך שגם בברית שלנו - במעמד הברית בעלי החליט שהוא מוסיף שם נוסף 🤦‍♀️

ובתמונות גיליתי שהמאפרת הדביקה לי ריסים בצורה לא מדויקת, בצד אחד היה חסר ריסים. תתארי לך איך זה היה נראה. אז אין מה לדבר על התמונות..

אחרי הברית ישר נכנסתי להניק וכשיצאתי אנשים כבר התחילו ללכת..

אבל גילוי נאות האמת היא שאצלי שלא משנה לי כלום מזה- זה התינוק שאני כלכך אוהבת אמאלה כמה הוא מתוק.. אני פשוט מכורה אליו!

מפריע לי שהבגד של התינוק היה קצת גדול ולא ישב בול

ושלא הייתי עם תכשיטים שרציתי, מרגישה פחות נשית...

וגם אני מאוהבת ברמות בילד אבל זה לא מוריד לי מהבאסה

תסתכלי פה למשל

https://pamotmuna.co.il/

ואפשר לבנות מדף מזכוכית או אבן, פינתי ויפה ועליו להדליק. זה זכוכית למשל:

אני באופן אישי מדליקה על בר קטן וגבוה שיש לי.

מדף עץ?

אוהבת את המראה , מתלבטת אם בטיחותי מספיק

בדרכ אני לא יוצאת לתפילה אבל לפעמים כן ואז להשאיר את הבית לבד.. או כשהולכים לישון

אני לא בטוחה כמה זה בטוח, אבל מניחה שיש עוד צורות וויטרינות זכוכית לנרות.

וגם אצלי זה היה בטוח כי הנרות בתוך בית נרות קטן.

אבל בגלל הפיח העברתי למדף אחר שהיה שם

לא, זה גם שיש (כאמור, דירה שכורה)

ארון נעליים של איקאה שמשמש לאחסון (לא של נעליים), אני מדליקה מעליו. כזה:

BISSA ארון נעליים עם 2 תאים, לבן, ‎49x28x93 ס"מ‏ - IKEA

זה ממש בהישג יד

שמספיק גדול בשביל שאם חלילה נופל נר, אז הוא נופל עליו.

ואז יש לך יד חופשית.

(מניחה את המגש איפה שבא לך להדליק, עליו פמוטים, וזהו)

יש גם "ביתנים" כאלו לנרות. שזה ממש עם קירות זכוכית וכאלה ופתחים צרים מאוד בשביל החמצן לאש (ודלת נפתח בשביל ההדלקה עצמה)

שגם את זה את יכולה לשים אפילו בכוננית מעץ (כי הנרות עצמם כלואים בחומר שלא נשרף)

אני הרבה משתפת אותם בכל גיל.

הילדים שלי למדו למיין כביסה בגיל 1.5-2

נתתי להם לעזור לי ל'בשל',להניס ירקות חתוכים לסיר,קערה עם סכין בטיחותית לחתוך,

עומגים לידי בזמן שאני שוטפת כלים ובכללי ממש משטפת איתם במה שעושה.

אבל צריך לזה הרבה סבלנות ולקחת בחשבון הרבה פיקשושים.

עם ילדה אחת ובהריון

ולמדתי לאט לאט להכניס את המשימות תוך כדי שאני איתה בצהריים

אי אפשר להיות מושבתת כל הזמן שאני איתה

שמה לה משחק,בהתחלה יושבת איתה קצת 

באישהו שלב קמה, מכניסה כביסה, מבשלת

ומידי פעם ניגשת אליה

נקיונות יותר בערב כשהיא ישנה או שבעלי עושה את זה

לפעמים אני מניחה אותה בכסא אוכל לידי 

והיא אוכלת לבד נגיד פסטה או חביתה מקושקשת

אני משתדלת לעשות איתם. נניח להכניס למכונה, להוציא, לקפל-נותנת לקטנים למיין גרביים, או להגיד לי של מי כל בגד.

ומה שלא-אחרי שהם ישנים, או בששי בבוקר. 

זה כבר כן גיל שהוא מבין ומתלהב..

כביסה ניסיתי ביחד איתו ודווקא מצא חן בעיני כשהוא כן זורם עם זה..

במטבח הייתי ממש שמחה לעשות איתו, פעם הוא היה יושב בכסא שלו והייתי מראה ומסבירה לו אבל יש לנו מטבח קטן (ומאמינה שלעוד פה אז אשמח לשמוע רעיונות) והוא כבר כן רוצה להיות יותר פעיל אבל חוץ ממגדל למידה שאין לנו מקום וכסף לזה לא מצאתי פתרון מספיק בטיחותי.... וכשהוא חופשי זה פחות מצליח😅

כשהמשענת בצד הרחוק ואני משגיחה שעומדים הכי קרוב לשיש. אם יש לכם כיסאות כתר, אז אפשר גם לעשות ערימה של כמה ולשבת ליד השולחן, זה גם פחות מסוכן וגם בד"כ הם פחות יורדים כשהם יושבים.

עוד פתרון זה להביא דברים לרצפה (מה שאפשר): אני שמה את הכביסה המלוכלכת על הרצפה ונותנת לה להכניס למכונה, נותנת לה למשוך את הבגדים הנקיים מהחבל ולשים על הספה, להביא לי אטבים, להשקות עציצים במרפסת...

עוד משהו שעובד אצלי זה לשים לה צלחת עם פצפוצי אורז או משהו כזה דומה והיא אוכלת אותם אחד אחד, זה מעסיק למיליון זמן ואני יכולה להספיק מלא דברים.

אבל ממש קפצה לי השעה שבה הוא הולך לישון בכזה גיל. אני די בטוחה שזה מאוחר מידי ואפשר להקדים את שעת השינה, הבת שלי הולכת לישון מקסימום בשבע והיא גדולה בכמה חודשים.

זה משתנה בין הילדים, אבל שעה מאוד נורמלית לישון בגיל הזה.

הרבה ילדים ישנים בצהריים, ולא עייפים כל כך מוקדם.

וזה תלוי גם מתי קמים בבוקר.

אצלי אף פעם לא היה בית שקט בשעה שבע.

בכזה גיל אמורים לישון סביב 14 שעות ביממה, אז זה תלוי כמה ישנים בצהריים ותמיד יש יוצאי דופן, אבל בגדול זה אומר סביב 12 שעות שינה בלילה.

הרבה פעמים זה שהולכים לישון מאוחר זה בגלל עייפות יתר, אז כדאי לבדוק את זה.

הוא קם בסביבות 7 וחצי, לפעמים אפילו קצת אח"כ.. ועוד ישן שעתיים במעון אז כן מתקרב ל14, באופן כללי מאז ומתמיד לא אהב/ הצליח לישון מוקדם..

אבל ב"ה לאחרונה לרוב הוא במיטה אחרי מקלחת בסביבות עשרים ל8 ואז תלוי כמה זמן לוקח לו להרדם..

הבת שלי בת שנה וחצי כמעט

חצי מהדברים שכתבת אני לא יכולה לתת לה עדיין

היא תנסה לטעום ולמרוח בכל מיני מקומות וכו'

לק"י

אני בשנים האחרונות בימי שישי בבית עם הקטן התורן.

והבן הרביעי שלי היה עוזר לי במטבח, וזה כלל שפיכת כורכום ומריחה עם הידיים😂

אבל הוא גם היה אוהב לערבב וכאלה. 

האמת שהילד הזה גם עכשיו בגיל שלוש ורבע אוהב את השטויות האלה- לשפוך מים על הרצפה, לשפוך שמפו ולעשות חליקות😳 וכדומה.

צחוק צחוק,

ככה גיליתי שאחת הבנות בגיל שנתיים עושה בצקים יותר טוב ממני.

היא עדיין אלופה בזה והיא בת עשר.

והבן הגדול שלי מאז לא עזב את המטבח עד שעזב את הבית.

ויש לי שני קטנטנים בבית

וזה באמת לא פשוט מטלות הבית.

אצלנו קודם כל זה מתחלק ביני לבין בעלי.

כביסות נגיד אני עושה, תוך כדי שאני עם הילדים אחה"צ.

הם משחקים בסלון ואני מתקתקת קיפולים, תליה על החבל, מכניסה מכונות וכו'.

כלים בדר"כ בעלי עושה בערב.

אני מאפסת את הבית כשהילדים מתקלחים, נכנסים למיטות.

לפני שהם מתקלחים הם אוספים צעצועים (לפעמים לא... אנחנו משתדלים לעמוד על זה), 

אני מסדרת את שאר הדברים ומעבירה שואב שוטף על הסלון מטבח שתמיד נורא מתלכלך.

מה שהכי קשה לי זה עניין הבישול. פשוט לא מגיעה לזה.

לפעמים עושה דברים ממש מינימליים.

וכשכבר כן מבשלת אז עושה בכמויות גדולות שיהיה כמה ימים קדימה.

לפעמים גם בעלי מבשל.

כשהם סוף סוף נרדמים בערך בתשע אני לא עושה כלוםםםםם

חייבת לנוח קצת ובדר"כ די מהר מתקפלת לישון.

ב"ה בעלי מאוד נרתם ועוזר.. בעיקר עם הכלים ולסדר את הבית, פשוט עדיין יש מה לעשות ב"ה🙏🏻

אולי קשה יותר

אבל אני באופן אישי הכי ערנית על הבוקר

אם הלכתי לישון מוקדם, בבוקר יכולה להספיק המון בחצי שעה שעה

הכל תלוי מתי את צריכה לצאת מהבית

ומצטרפת להצעה לעשות דברים תוך כדי הצהריים שאת עם הילד

עושה בסיסי ואז בחמישי משתדלת לתת יותר פוש 

מאוד תלוי ביום שהיה לי, כמה ישנתי, ומה יש לעשות

האידיאלי מבחינתי זה לחזור לנוח חצי שעה ארבעים דקות ולקום עם כח לעשות

בתכלס הנה אני ערה בשעה כזו והכנסתי רק מכונה היום כי היה יום עמוס

אני משתדלת מאוד לעשות במהלך היום והערב ומה שלא מספיקה משלימה בשישי/ מוצש כדי להתאפס

איזור דרום

אפשר גם מרכז

קופח מכבי

תודה רבה 🙏 

בבלינסון

הייתי אצלם והייתי מרוצה

אצלי שללו (אחרי שרופא לא המטולוג אמר שכן יש לי משהו)

מי אבחן אותך עם קריות גבולית? 

ביקשתי מהרופא שלי (פרטי) לעשות בדיקות קרישיות

הערך יצא גבולי וביקש בכל זאת שאקח נוגדי קרישה והגדיר אותי עם קרישיות בעצם.

והרופא נשים שהיה לי בהריון הקודם אמר שלדעתו בכלל אין כלום אבל אם כבר אני לוקחת אז בא נמשיך

כאילו אין לזה השלכות של זריקות כסף אי נעימות וכו 🙄

כי באמת יכול להיות שאין בכלל סיבה לקחת תרופות.

הפלות נותנים כל מיני נוגדי קרישה

אני הגעתי למסקנה שזה לא נכון ההנחיה הזאת באופן כללי. הלכתי להמטולוג שנתן בדיקות יותר מקיפות ואמר שאין צורך בתרופות. ובאמת התברר שההפלות לא היו קשורות בכלל לקרישה.

מקווה שלא עברת הפלות, אז בכלל נשמע תמוהה ההנחיה של הרופא. מצד שני הוא אבחן עם קרשיות גבולית. מצד שלישי הוא לא המטולוג כך שלא יודעת כמה לסמוך על ההנחיה שלו אז בוודאי שכדאי לברר את זה לעומק אחת ולתמיד. 

לא לרופא נשים

3 המטולוגים שונים אמרו שרופאי נשים מחלקים מדללים כמו סוכריות

ואם יש לך המטולוג שמומחה להריוניות- הכי טוב

(קלישהוא כזה)

יש לו תורים זמינים יחסית

עברתי 2 רופאות עד שהגעתי למשהי נורמלית שאני יכולה לסמוך עליה. קוראים לה לזרי שדן , מהממת.

אבל רק שתדעי כתבתי לך בעבר אני חושבת שבנושא הזה של הקרישה יש המון המון חילוקי דיעות בין הרופאים אם לתת טיפול או לא ואם כן מה לתת, רופאי הנשים גם כן נותנים מעצמם הרבה פעמים קלקסן/אספירין

תלכי למשהו אחד /אחת שאת יכולה לסמוך עליו/ה כי אחרת תלכי לאיבוד שכל אחד יגיד לך משהו אחר

בהצלחה יקרה! 

זכרתי שענית לי אבל לכי תמצאי את השרשור עכשיו

עושה לי צילום מסך תודה 🩷