1. נערך למלחמה

2. התפלל

3. שלח מתנות.

נראלי שזה משמעותי...

איך אדם מציל את עצמו או חברו מרודף.

יש איזה דיון שאני מעדיף לא לפתוח פה לגבי איזו עבירה מאוד מסויימת.

כמו @אריק מהדרום כתב, זה דיון בדין רודף. מאמין שמאמרים בדין רודף שאפשר למצוא בגוגל נוגעים בפרטים האלה.

לא מצליח להזכר בע"פ בדיון ההלכתי, אבל אם יש פה נפקא מינה להלכה פשוט שצריך לשאול רב.

דף כז: מאמצע העמוד עד כח. עיין עין מישפט נר מיצווה

כמדומני שהוא מדבר על איסורים

אם הוא מכריח אותך באלימות, אז צריך לשאול האם מותר להתגונן באלימות, גם אם הוא מכריח אותך לעשות משהו מותר.

אם יש פקקים לפני שבת

לא אתה...

הרי זה באונס גמור, אתה גם לא זה שעושה את העבירה בכחך, וגם אז ספק אם ההכבדה הזאת ניכרת... ולמה צריך אלימות? אפשר ללחוץ בכח על הכפתור של הירידה מהאוטובוס.

א. כדאי תמיד להיזהר מצאת לנסיעה סמוך לשבת.

ב. בדרך כלל, כשתקועים בפקק הרבה זמן, נהגים מסכימים לפתוח את הדלת, וכנראה שאם מבקשים בצורה מתאימה, יהיה אפשר לשכנע את הנהג בלי אלימות.

ג. כמו שכתבו פה, אפשר ללחוץ בכח על הכפתור.

יש איסור לנסוע בספינה כמה ימים לפני שבת מהסיבה הזאת. אז אתה צודק שבפועל המציאות הספציפית הזאת לא כל-כך מצויה.

למרות שמכביד על הספינה נחשב אנוס

הטעם שם הוא אחר, לא זוכר בע"פ

כוון שהאוטובוס מונע במנוע דיזל אין קשר בין היותך  עליו לבין כמות הניצוצות שיבעיר הנהג . 

וזה באופן שבועי שחוזר על עצמו עם אותו הנהג או הקו. 

הייתי מקבל על עצמי לא לעלות על קו לאחר 11:00 ביום שישי. כמעט היה לי מקרה כזה וזה מה שנהגתי בעצמי.

אם הנסיעה ארוכה יותר מ4 שעות גם בלי פקקים, הייתי אפילו יוצא הרבה יותר מוקדם בבוקר (אני יוצא לעתים בימי חמישי כי שבת הרבה יותר חשובה).

בכל מקרה אין אפשרות לרדת באופן אלים:

1. זה יזעיק שוטרים, וזה לחלוטין יגרום לעוד חילול שבת אם יעצרו אותך.

2. עצם משקלך זניח ולא ישפיע על פעולת המנוע אך התנהגות אלימה (אם כבר שקיעה) תגרום לנהג לבצע עוד פעולות שתשפיע על המנוע.

3. משעה שאתה אנוס פשוט רד מתי שהאוטובוס עוצר (דמיין מעלית שבת, הנהג היה ממשיך אתך או בלעדיך באותו האופן) אך מלכתחילה אין להגיע למצב זה, וזה לא שהנהג רוצה שתחטא (יש חריגים שבחריגים אך המקרה שצוין וודאי לא תוכנן מראש ע"י הנהג) וייתכן שהוא לא יהודי אז הנהיגה לא אסורה עבורו.

4. חילול ה', במיוחד אם יש אפשרות לאוטובוסים אחרים.

אם מדובר על מקרים אחרים נדירים, יש לפרט ולשאול פוסק ישירות. אם הכרח פסיכולוגי - דבר עם רב או עם מישהו שנראה לך שיעזור, אם הכרח פיזי לא חוקי - פנה למשטרה, כמובן שאל תיתן למישהו לפגוע בך לפני כן.

אם זה מקרה כמו שציינת - למד מהמקרה ועשה השתדלות שהתנאים להיווצרותו לא קיימים פעמים נוספות.

עריכה: לא ראיתי את תאריך השאלה, הגעתי מהעמוד הראשי ואני מניח שגם הגעתי באיחור, מקווה שלא סתם הקפצתי את ההודעה.

אני מרגיש ששאלה כזו יכולה להישאל ע"י בן אדם שמותקף בצורה כלשהיא (אולי מינית), או משהוא שרוצה להראות לכולם כמה הדת היא דבר אלים.

אם אתה האפשרות הראשונה- לך לטיפול. לא יעזור כלום חוץ מזה!!!

אם המקרה השני- על כל המגיבים לענות בחכמה.

אם לא זה ולא זה- יש כבר תשובות.

נטען שחרדים התנהגו באלימות

נ.ב. תודה על ההמלצה אני אבדוק אפשרויות 

ופעם

ובגלל זה להמציא מונח עירבוביסטי "אלימות דקדושה"?

השאלה היא האם היה מותר להם או אפילו אולי הם היו חייבים 

או למה לחשוב שזה עשוי להיות רצוי, ועוד להמציא לזה מונח מיוחד 'אלימות דקדושה'

אם רוצים לשאול על מקרה יוצא דופן, אז מסבירים מה היה (או יהיה) המקרה, מה גורם לך לחשוב שכדאי לפעול בכוח, ואז ניתן לשאול אם זה נכון

1.השאלה לא מה אדם דתי חושב אלא מה ההשקפה הדתית הנכונה

2.המונח 'אלימות דקדושה'  בא ככותרת שאמורה לעורר תשומת לב[ואכן הצלחתי לעורר אפילו מישהו עם כ"כ קצת השתתפות בפורום כמוך]

3.כאשר פתחתי את השרשור זה היה ברור שזה בעקבות מה שקראה באל על.

1. אבל אתה מדבר פה עם אנשים דתיים (ואני מקווה שגם אתה דתי), ולכן "אזלת לקרתא זיל בנימוסייא"

2. תודה על הציון. השאלה אם ראוי לערבב בין אלימות לקדושה אפילו רק ככותרת למשוך את הקוראים. 

3. לי זה לא היה ברור, ונראה לי שלמעשה כמעט לאף אחד. בפרט שאף דתי לא חושב לעשות מעשי אלימות, ובודאי לא מתכנן אותם.

4. אין בדבריי משום קריאת תיגר, אלא להסביר מה עורר אנשים לתמוה - הכותרת של "אלימות דקדושה" ועוד ללא כל פירוט.

1.לא הבנתי(אני אכן דתי)

2.לדעתי הכותרת לא כ"כ נוראית 

3.בזמן שהשרשור נפתח זה היה ברור(הנושא של טיסת אל על היה מאוד מדובר)דווקא בגלל שהחרדים התגוננו בטענה שהם לא הפעילו אלימות פתחתי את הדיון בטענה שאולי היה מותר להם להתנהג באלימות

4.אין לי מה להגיב 

1.2. אנשים דתיים הם נגד "אלימות", ובהתאם - בעד "קדושה", לפיכך הכותרת נשמעת לא מתאימה

3. א. לא כל מי שנמצא בפורום "בית מדרש" מצוי ב"אקטואליה וחדשות". 

3.ב. אתה מוסיף טיעון שלא לגמרי מובן. אם החרדים התגוננו בטענה שלא הפעילו אלימות, הרי שזה טיעון מצויין, וסוף פסוק. עכשיו מה אתה שואל, אתה שואל שאולי הטיעון הזה לא טיעון הוגן? או שאתה מציע לעתיד אם כדאי כן להפעיל אלימות? עיניך הרואות שהדתיים לא אוהבים זאת, וכדי לטעון שזו טעות יהיה עליך להביא מקור מוסמך וברור. לפי התורה "המרים יד על חבירו נקרא רשע", טענתך כאמור נשמעת בלתי מובנת.

4. אז, אל תגיב

2.1.אנשים דתיים בד"כ נגד אלימות לפעמים בעד

3 א. אני לא חושב שהם עד כדי כך מנותקים

3.ב.השאלה מה הם היו צריכים לעשות ,מה שדתיים אוהבים לעשות לא רלוונטי אלא מה צריך לעשות לפי התורה ולא אמרתי שצריך אלא שאלתי האם צריך, המרים יד .. לא בהכרח  רלוונטי

4.  ...

1.2.3.אנשים דתיים הם נגד אלימות, ולכן כשאתה לא מסביר שזה קשור לאל על זה נשמע להם מנותק, ומה שדתיים אוהבים זה רלוונטי מכיוון שמנהג ישראל תורה והנח להם לישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם וכו', ואכן רוח התורה היא נגד אלימות, ואם אין חוק מיוחד למקרה מיוחד, אז אין יוצא דופן.

הדיון לי היה לגבי מה דעת התורה אם אתה רוצה אתה יכול לפתוח שרשור אם שאלה האם דתיים אוהבים אלימות ואני די בטוח שלא יהיה מישהו שיכתוב שכן ,מנהג ישראל תורה לא כשזה נוגד את ההלכה ,באמת צריך לבדוק מה הדין זה כל הדיון ,לא קבעתי שהדין הוא שמותר לפעול באלימות אלא רק שאלתי

מנהג ישראל תורה זה כל היכן שזה מתאים לרוח החוק, וכאן מנהג ישראל מתאים לרוח החוק. אני בסך הכל הסברתי את התמיהה. וכעת התמיהה מתגברת - לשאול האם דתיים אוהבים אלימות? זה רק מחזק את תמיהת התמה מי השואל? קורבן או שמאלן? - בית המדרש שפתחה את הדיון הזה. בית מדרש נועד לדון בדברי תורה. "אלימות" היא מונח שהגיע מחוץ לתורה, ולפיכך אינו חלק מלימוד תורה, ואהבת אלימות בודאי אינה חלק מדברי תורה. אתה יכול אם כבר לשאול: "מה יחס התורה לאלימות?" זיל קרי בי רב.

אני לא בטוח שאנחנו מדברים אותה שפה 

נ.ב. לא יפה להגיד שאני קורבן או שמאלן כי זה עושה לי אאוטינג 

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!