1. נערך למלחמה

2. התפלל

3. שלח מתנות.

נראלי שזה משמעותי...

איך אדם מציל את עצמו או חברו מרודף.

יש איזה דיון שאני מעדיף לא לפתוח פה לגבי איזו עבירה מאוד מסויימת.

כמו @אריק מהדרום כתב, זה דיון בדין רודף. מאמין שמאמרים בדין רודף שאפשר למצוא בגוגל נוגעים בפרטים האלה.

לא מצליח להזכר בע"פ בדיון ההלכתי, אבל אם יש פה נפקא מינה להלכה פשוט שצריך לשאול רב.

דף כז: מאמצע העמוד עד כח. עיין עין מישפט נר מיצווה

כמדומני שהוא מדבר על איסורים

אם הוא מכריח אותך באלימות, אז צריך לשאול האם מותר להתגונן באלימות, גם אם הוא מכריח אותך לעשות משהו מותר.

אם יש פקקים לפני שבת

לא אתה...

הרי זה באונס גמור, אתה גם לא זה שעושה את העבירה בכחך, וגם אז ספק אם ההכבדה הזאת ניכרת... ולמה צריך אלימות? אפשר ללחוץ בכח על הכפתור של הירידה מהאוטובוס.

א. כדאי תמיד להיזהר מצאת לנסיעה סמוך לשבת.

ב. בדרך כלל, כשתקועים בפקק הרבה זמן, נהגים מסכימים לפתוח את הדלת, וכנראה שאם מבקשים בצורה מתאימה, יהיה אפשר לשכנע את הנהג בלי אלימות.

ג. כמו שכתבו פה, אפשר ללחוץ בכח על הכפתור.

יש איסור לנסוע בספינה כמה ימים לפני שבת מהסיבה הזאת. אז אתה צודק שבפועל המציאות הספציפית הזאת לא כל-כך מצויה.

למרות שמכביד על הספינה נחשב אנוס

הטעם שם הוא אחר, לא זוכר בע"פ

כוון שהאוטובוס מונע במנוע דיזל אין קשר בין היותך  עליו לבין כמות הניצוצות שיבעיר הנהג . 

וזה באופן שבועי שחוזר על עצמו עם אותו הנהג או הקו. 

הייתי מקבל על עצמי לא לעלות על קו לאחר 11:00 ביום שישי. כמעט היה לי מקרה כזה וזה מה שנהגתי בעצמי.

אם הנסיעה ארוכה יותר מ4 שעות גם בלי פקקים, הייתי אפילו יוצא הרבה יותר מוקדם בבוקר (אני יוצא לעתים בימי חמישי כי שבת הרבה יותר חשובה).

בכל מקרה אין אפשרות לרדת באופן אלים:

1. זה יזעיק שוטרים, וזה לחלוטין יגרום לעוד חילול שבת אם יעצרו אותך.

2. עצם משקלך זניח ולא ישפיע על פעולת המנוע אך התנהגות אלימה (אם כבר שקיעה) תגרום לנהג לבצע עוד פעולות שתשפיע על המנוע.

3. משעה שאתה אנוס פשוט רד מתי שהאוטובוס עוצר (דמיין מעלית שבת, הנהג היה ממשיך אתך או בלעדיך באותו האופן) אך מלכתחילה אין להגיע למצב זה, וזה לא שהנהג רוצה שתחטא (יש חריגים שבחריגים אך המקרה שצוין וודאי לא תוכנן מראש ע"י הנהג) וייתכן שהוא לא יהודי אז הנהיגה לא אסורה עבורו.

4. חילול ה', במיוחד אם יש אפשרות לאוטובוסים אחרים.

אם מדובר על מקרים אחרים נדירים, יש לפרט ולשאול פוסק ישירות. אם הכרח פסיכולוגי - דבר עם רב או עם מישהו שנראה לך שיעזור, אם הכרח פיזי לא חוקי - פנה למשטרה, כמובן שאל תיתן למישהו לפגוע בך לפני כן.

אם זה מקרה כמו שציינת - למד מהמקרה ועשה השתדלות שהתנאים להיווצרותו לא קיימים פעמים נוספות.

עריכה: לא ראיתי את תאריך השאלה, הגעתי מהעמוד הראשי ואני מניח שגם הגעתי באיחור, מקווה שלא סתם הקפצתי את ההודעה.

אני מרגיש ששאלה כזו יכולה להישאל ע"י בן אדם שמותקף בצורה כלשהיא (אולי מינית), או משהוא שרוצה להראות לכולם כמה הדת היא דבר אלים.

אם אתה האפשרות הראשונה- לך לטיפול. לא יעזור כלום חוץ מזה!!!

אם המקרה השני- על כל המגיבים לענות בחכמה.

אם לא זה ולא זה- יש כבר תשובות.

נטען שחרדים התנהגו באלימות

נ.ב. תודה על ההמלצה אני אבדוק אפשרויות 

ופעם

ובגלל זה להמציא מונח עירבוביסטי "אלימות דקדושה"?

השאלה היא האם היה מותר להם או אפילו אולי הם היו חייבים 

או למה לחשוב שזה עשוי להיות רצוי, ועוד להמציא לזה מונח מיוחד 'אלימות דקדושה'

אם רוצים לשאול על מקרה יוצא דופן, אז מסבירים מה היה (או יהיה) המקרה, מה גורם לך לחשוב שכדאי לפעול בכוח, ואז ניתן לשאול אם זה נכון

1.השאלה לא מה אדם דתי חושב אלא מה ההשקפה הדתית הנכונה

2.המונח 'אלימות דקדושה'  בא ככותרת שאמורה לעורר תשומת לב[ואכן הצלחתי לעורר אפילו מישהו עם כ"כ קצת השתתפות בפורום כמוך]

3.כאשר פתחתי את השרשור זה היה ברור שזה בעקבות מה שקראה באל על.

1. אבל אתה מדבר פה עם אנשים דתיים (ואני מקווה שגם אתה דתי), ולכן "אזלת לקרתא זיל בנימוסייא"

2. תודה על הציון. השאלה אם ראוי לערבב בין אלימות לקדושה אפילו רק ככותרת למשוך את הקוראים. 

3. לי זה לא היה ברור, ונראה לי שלמעשה כמעט לאף אחד. בפרט שאף דתי לא חושב לעשות מעשי אלימות, ובודאי לא מתכנן אותם.

4. אין בדבריי משום קריאת תיגר, אלא להסביר מה עורר אנשים לתמוה - הכותרת של "אלימות דקדושה" ועוד ללא כל פירוט.

1.לא הבנתי(אני אכן דתי)

2.לדעתי הכותרת לא כ"כ נוראית 

3.בזמן שהשרשור נפתח זה היה ברור(הנושא של טיסת אל על היה מאוד מדובר)דווקא בגלל שהחרדים התגוננו בטענה שהם לא הפעילו אלימות פתחתי את הדיון בטענה שאולי היה מותר להם להתנהג באלימות

4.אין לי מה להגיב 

1.2. אנשים דתיים הם נגד "אלימות", ובהתאם - בעד "קדושה", לפיכך הכותרת נשמעת לא מתאימה

3. א. לא כל מי שנמצא בפורום "בית מדרש" מצוי ב"אקטואליה וחדשות". 

3.ב. אתה מוסיף טיעון שלא לגמרי מובן. אם החרדים התגוננו בטענה שלא הפעילו אלימות, הרי שזה טיעון מצויין, וסוף פסוק. עכשיו מה אתה שואל, אתה שואל שאולי הטיעון הזה לא טיעון הוגן? או שאתה מציע לעתיד אם כדאי כן להפעיל אלימות? עיניך הרואות שהדתיים לא אוהבים זאת, וכדי לטעון שזו טעות יהיה עליך להביא מקור מוסמך וברור. לפי התורה "המרים יד על חבירו נקרא רשע", טענתך כאמור נשמעת בלתי מובנת.

4. אז, אל תגיב

2.1.אנשים דתיים בד"כ נגד אלימות לפעמים בעד

3 א. אני לא חושב שהם עד כדי כך מנותקים

3.ב.השאלה מה הם היו צריכים לעשות ,מה שדתיים אוהבים לעשות לא רלוונטי אלא מה צריך לעשות לפי התורה ולא אמרתי שצריך אלא שאלתי האם צריך, המרים יד .. לא בהכרח  רלוונטי

4.  ...

1.2.3.אנשים דתיים הם נגד אלימות, ולכן כשאתה לא מסביר שזה קשור לאל על זה נשמע להם מנותק, ומה שדתיים אוהבים זה רלוונטי מכיוון שמנהג ישראל תורה והנח להם לישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם וכו', ואכן רוח התורה היא נגד אלימות, ואם אין חוק מיוחד למקרה מיוחד, אז אין יוצא דופן.

הדיון לי היה לגבי מה דעת התורה אם אתה רוצה אתה יכול לפתוח שרשור אם שאלה האם דתיים אוהבים אלימות ואני די בטוח שלא יהיה מישהו שיכתוב שכן ,מנהג ישראל תורה לא כשזה נוגד את ההלכה ,באמת צריך לבדוק מה הדין זה כל הדיון ,לא קבעתי שהדין הוא שמותר לפעול באלימות אלא רק שאלתי

מנהג ישראל תורה זה כל היכן שזה מתאים לרוח החוק, וכאן מנהג ישראל מתאים לרוח החוק. אני בסך הכל הסברתי את התמיהה. וכעת התמיהה מתגברת - לשאול האם דתיים אוהבים אלימות? זה רק מחזק את תמיהת התמה מי השואל? קורבן או שמאלן? - בית המדרש שפתחה את הדיון הזה. בית מדרש נועד לדון בדברי תורה. "אלימות" היא מונח שהגיע מחוץ לתורה, ולפיכך אינו חלק מלימוד תורה, ואהבת אלימות בודאי אינה חלק מדברי תורה. אתה יכול אם כבר לשאול: "מה יחס התורה לאלימות?" זיל קרי בי רב.

הרבה כוחות יקרה!

הלוואי שהיתי יכולה לעזור לך

אין פה שום משפחה חדשה בשכונה 

גמר חתימה טובה

עצם הצבעת נשים בבחירות, דווקא הרב קוק התנגד לזה (כמו שגם התנגד לבית יעקב).

לתשומת לב, אלו שמנסים להשתמש בו בטענות שצריך "להתקדם" ולהתאים את ההלכה...

שמשפיעה באופן ישיר על כוחה של המפלגה.

ולכן הגיוני לסבור שבאופן עקרוני ראוי שלא לתת לאישה עסק בציבוריות, ומשום עת לעשות לה' כן לקרוא לנשים להצביע

אבל חברות בכנסת ובממשלה היא קצת שונה

זה כן יכול להשפיע על הפופולריות של המפלגה בקרב ליברלים יותר, ופה נכנסת הסוגיה התורנית

אולי @הסטורי או @אריאל יוסף ידעו

(אני רק יודע שהרב עוזיאל והרב ישראלי והרב הרצוג והרב חיים דוד הלוי ועוד התירו הלכתית בספרים שלהם. כמו כן - ראיתי שבמפדל היו טובה סנדרהאי, שרה שטרן-קטן, וגילה פינקלשטיין וכמובן איילת שקד, אורית סטרוק ועידית סילמן)

הרב אבינר לחוטובלי: אם ממילא יש ח"כיות, עדיף לבחור בטובות ביותר - כיפה

(אני חושב שהיה זכור לי משהו כזה במעורפל)

ניתן לקיים הלכה ולהיות נבל ברשות

שעלולות להתחפש ל'רוח התורה'

(זה לא פוסל כל טיעון של 'רוח התורה', וגם לא בהכרח במקרה הספציפי הזה. רק מציב במקום לגיטימי את הטענה ההופכית 'לפעמים רוח התורה זה רק תירוץ לשוביניזם')

"הנה קבלתי מכתבו הארוך מאד המלא דברי תוכחה על כל גדותיו על מה שלפי דעתו נדמה לו שתשובותי סימן י' וסימן ע"א מספרי אגרות משה על אבן העזר יגרמו איזה פרצה בטהרת וקדושת יחוס כלל ישראל וכו', אבל האמת שאין בדברים שכתבתי ושהוריתי שום דבר שיגרום חס ושלום איזה חלול בטהרת וקדושת ישראל אלא תורת אמת מדברי רבותינו הראשונים, והערעור של כבוד תורתו הרמה על זה בא מהשקפות שבאים מידיעת דעות חיצוניות שמבלי משים משפיעים אף על גדולים בחכמה להבין מצות ה' יתברך בתורה הקדושה לפי אותן הדעות הנכזבות אשר מזה מתהפכים חס ושלום האסור למותר והמותר לאסור וכמגלה פנים בתורה שלא כהלכה הוא, שיש בזה קפידא גדולה אף בדברים שהוא להחמיר כידוע מהדברים שהצדוקים מחמירים שעשו כמה תקנות להוציא מלבן. ואני ברוך ה' שאיני לא מהם ולא מהמונם וכל השקפתי הוא רק מידיעת התורה בלי שום תערובות מידיעות חיצוניות, שמשפטיה אמת בין שהוא להחמיר בין שהוא להקל. ואין הטעמים מהשקפות חיצוניות וסברות בדויות מהלב כלום אף אם להחמיר ולדמיון שהוא ליותר טהרה וקדושה"

רק מתלמידי חכמים גדולים וצדיקים ששימשו את רבותיהם הגדולים בדור שלפני, ואם זה מגובה המקור מאגדתא בארון הספרים היהודי, מה טוב. ואז זה וודאי שזה לא מרוח חיצונית.

אם אדם מהרחוב טוען שדעות ת"חים גדולי הדור (באגדתא או בהלכתא) זה רק תירוץ לשווניזם זה ביזוי ת"ח . כמובן ניתן לחלוק, אך לא לטעו ןשזה תירוץ לשווניזם.

ב. בסוף זה מוכרע אחרי כמה דורות לפי מה שהאומה קיבלה על עצמה לדורותיה בהנחיית חכמיה. בדורו של הגרא היתה שאלה אם החסידות ראויה לבוא בקהל, ובדורו של הרמבם היתה שאלה אם הפסילוסוטפיה היהודי תראויה לבוא בקהל, ובדורו של הרב קוק האם התייחסות חיובית לציונית חילונית ראויה לבוא בקהל. אחרי כמה דורות כל אלו הוכרעו כחלק אינטגרלי מרוח היהדות (למרות שבקשר ליחס לצינוות החילנוית עדיין לא הוכרע במלואו , בניגוד לחסידות ופיסלופיה היוהדית). אבל כמובן כל בית מדרש שאין לו בניין אב אינו בית מדרש. אם יש דעה שנאמרת על ידי אנשים שאינם תלמידי חכמים ששימשו את רבותיהם, היא סתם עוד דעה שמנסרת בחלל העולם וצריך להזהר ממנה כמו כל דעה לא תורנית, הלנו היא אם לצרינו.

ג. בכל מקרה כשם שלא מבררים הלכה על ידי אגדתא, כך לא מבררים רוח תורה על ידי הלכה. אחרת ניתן למצוא היתרים הלכתיים לאשת יפת תואר או להריגת גויים, ולהיות נבל ברשות. כל המערבב הלכה ואגדא עובר באיסור כלאיים, הן בפסיקת הלכה והן בעיון מה רוח התורה

ואם המקור של הרמב"ם לכך הוא מקור חיצוני ולא דגרי רבותינו, זה משנה?

של חכמי דורינו גדולי הדור לזה, והאם ראוי להכירע כמורה נבוכים להנהגת דורינו.

כשםששאתה לא פוסק מהגמרא להלכה אלא על פי ראשונים ואחרונים עד פסוקי דורינו, כך לא נתין להכיע ברוח התורה להנהגות ציבוריות ממורה נבוכים על פי פרשנות של אדם מהרחוב, אלא רק על פי גדולי חכמי התורה ששמשו את רבותיהם.

ב. מה כתוב בעניין זה במורה נבוכים?

ג. בכלל לא נכנס ספציפית למחלוקת הספציפית הזו של נשים בפוליטיקה

דיברתי בכללי על הספר, לא על עניין זה, כי לא מכיר התייחסות במורה נבוכים לנושא הזה.

בסופו של דבר, המורה נבוכים מבוסס גם על חכמת יוון ולא רק ענייני קודש, לכן תהיתי איך אתה מתייחס לספר שרב חשוב כתב שמסתמך על מקורות חיצוניים, האם זה נחשב רוח התורה או שלא?

על שום ערך מערכי יוון.

לוקיגה היא אוניברסלית בין אם יווני גילה אותה ובין אם סיני.

משפט פיתגורסלא הופך להיות יווני כי יווני גילה אותו, כנל לוגיקה אריסטוטלית. אריסטו לא המציא כלום, הוא גילה.

כשם שכוח הכבידה אינו אנגלי רק בגלל שאנגלי כילה אותו.

שמע האמת ממי שאמרה. חכמה בגוים תאמין,תורה וערכים בגוים אל תאמין.

ב. לעיתים יש ערכים גויים שנקלטים באומה היהוגית לדורותיה אחרי זיכוך ובירור ורגולציה, ורק אחרי אישורחכמי ישראל וקבלת האומה. קוראים לזה ליקןט ניצוצות. אבל דווקא מורה נבוכים אינו דוגמא לזה, מאחר שהוא מבוסס 100 אחוז על שכל ולוגיקה, וכלל לאעל מיסטיקה וערכים

א. מקורות של אגדתא שמלאים בארון הספרים היהודי

ב. יותר חשוב - דעות בעניינים אלו של תלמידי חכמים גדולים ותצדיקים ששימשו את רבותיהם בדור הקודם.

(ג. במקרה של מוסר טבעי - מצפון שכל ישר ואינטואיציה)

א. ככלל, נשמע נכון, אבל לפעמים ההבנה של התובנה הנכונה מאוד קשה, אתן לדוגמא את המחלוקת על מידת השכרות הרצויה בפורים התלויה בהבנת האגדתא על רבה ורבי זירא.

ב. גם כאן, לעיתים רבות יש מחלוקות בנושא.

ג. שכר ישר ואינטואיציה שונה לרוב בין בני אדם.

א. לכן יש את ב'. וכמובן לא רק גמרא אלא דברי אגדתא של חכמינו שאחרי הגמרא בכל הדורות. למשל ברור שיש התייחסות לשכרות בפורים מהגמרא עד ימינו אצל ראשונים ואחרונים.

ב. מחלוקת יש גם בהלכה. לגיטימי. כבר אמרו רבותינו עשה לך רב.

ג. דיברתי ב ג על מוסר טבעי, לא על מוסר תורני שאינו טבעי

א. ועדיין יש מחלוקת בכך מן הקצה ועד הקצה.

ב. זה עונה לפרט, אבל זה נותן טווח גדול במה הכלל חושב.

ג. גם בהנחה מה טבעי יש הבדל בין בני אדם.

א. גם בהלכה יש מחלוקות מהקצה אל הקצה. אין הבדל. בסוף יש ליהדות גבולות גזרה ברורים של רוח תורה, ויש גם דברים שמוכרעים לדורות (למשל ברור שכל רב יטען היום שנגד רוח התורה לשאת שתי נשים בימינו, גם אם יש היתר הלכתי). בכל מקרה הרבה פעמים רוח תורה אינה חד משמעית אלא יותר מגמה וכיוון תרבותי מאשר שאלה חד משמעית של אסור/מותר.

ב. כנ"ל בסוף האומה לדרות מכריעה בכלל מה נשאר ומה נופל וכמה חלק כל דעה ושיטה מקבלת.

לגבי דילמות ערכיות של פוליטקאי - ראוי שייתיעץ בענינים ערכיים עם כמה שיותר מגוון רחב של רבנים גם אם חולקים אחד על השני , כמובן בתנאי שהם מתאימים להשקפת מפלגתו (למשל אין סיבה שסמוטריץ יתייעץ עם הרב לנדוי). בסוף כיו םבדמוקרטיה אתה יכול להביא להצבעה בקלפי את כל הדעות. באשר למה יקרה בימי המלך המשיח או מה קרה בבית ראשון ושני - אני מעריך שהשליטים התייעצו עם כל המגוון של החכמים

בדור (ונבאים כשהיתה נבואה ושתהיה בעתיד). וכמובן אין מנוס מכוחניות פוליטית כי כך העולם עובד, למשל ראה את נידוי רבי אליעזר או נידוי רבי מאיר ורבי נתן או חרם הגרא על החסידים, אך בסוף גם פה האומה לדורותיה תכריע. אך כמובן זה תפקיד מלך אידאלי שיש לו רוח קודש - שהוא בסוף זה שמכריע בעצמו לבד בשורה התחתונה בעניינים ערכיים, ושאר דעו תהחכמים הם רק המלצה לגביו.

ג. בחלק - ג , דברתי על דברים שברורים שהם טבעיים. ובענין הזה אין הבדל בין יהודי לגוי. אי אפשר ללמד זכות על אייכמן, כי עשה משהו שברור שהוא נגד המוסר גם אם לפי החוק

א. שים לב שהדוגמא שהבאת היא משהו שבו הוטל חרם בנושא של רבינו גרשום.

ב. טענה מעניינת.

ג. סבבה, זה מאוד מסייג את האמירה בסוף לדברים מוסכמים.

א. דברתי על זה שגם רב תימני יאמר לתימני היום שזה נבל ברשות התורה לשאת שתי נשים, למרות שמותר לו הלכתית ולא חל עליהם חרד"ג (אפילו אם התימני גר במדינה שזה מותר ואין דינא דמלכותא).

ב. זה בסוף נאמר על המשיח שנחה עליו רוח ה שבאמצעותה ידע את הערכים לשפוט , וגם שלמה ביקש לב חכם לדעת טוב ורע לשפוט , והיתה חכמת אלוקים בליבו.

ג. במוסר טבעי זה נכון. אבל יש דברים שהם מוסרברור והפוסטמודרנה והפרוגרס חוטאים בהם ברמה התרבותית

בזמן המנדט הבריטי, כבר בשנת תרפ"א.

חשוב לציין ברקע, שכל המושגים של בחירה דמוקרטית היו יחסית חדשים בעולם וברוב מוחלט של המדינות שכן היו דמוקרטיות - לא היתה זכות הצבעה לנשים (לדוגמא: בשוויץ זכות ההצבעה לנשים ניתנה רק בתש"ל!).

הועברת לדף אחר

בציבור הדתי/חרדי (מושג זהה במונחים של אז) עלתה התנגדות חריפה כפולה - גם שזה אסור תורנית הלכתית/השקפתית וגם שזה פשוט 'נישט שייעך' (=לא שייך) נשים חרדיות (סטייל 'בתי האונגרין' מאה שנה אחורה) - פשוט לא ילכו להצביע ולא יבינו מה רוצים מהן.

רמת הניכור היתה כזאת שרבים מהציבור הדתי האמינו, שגם מפלגות הפועלים לא באמת חושבות שנשים צריכות להצביע, אלא זה בסה"כ דרך להכפיל כח - כי הפועלות ילכו להצביע והדתיות לא...

השלטונות הבריטיים (שגם אצלהם עברו באותן שנים תהליך של נתינת זכות הצבעה לנשים) הכריעו שאמנם תינתן זכות הצבעה לנשים, אך במשפחות שמרניות הבעל יוכל להצביע גם בשביל אשתו. (כן, היום זה נשמע הזוי).

נוצר פולמוס בין רבנים 'מקלים' שטענו שאפשר להתיר, לבין 'מחמירים' שטענו לאיסור גמור. הרב קוק תמך עקרונית בעמדת המתנגדים להשתתפות נשים בבחירות, אבל הקפיד לא לפסוק שזה אסור, אלא רק שזה לא מתאים לאורחות היהדות והצניעות, אה וגם אם נשים יתערבו בענייני ציבור, זה עלול ליצור בעיות בשלום בית.

אגב, הפולמוס הזה היה אחד מכמה עניינים (יחד עם הקמת הרבנות הררשית), שדחף את 'העדה החרדית' לדרוש מהבריטים להכיר בציבור שלהם כ'עדה דתית נפרגת' ולא כחלק מ'הישוב המאורגן' שקיבל סוג של סמכויות אוטנומיות מהשלטון הבריטי כלפי היהודים.

היה ויכוחים סביב חברות כנסת דתיות כמו סביב מזכ"ליות ליישובים?

אבל חידשת לי ששנים קודם היו שתי ח"כיות.

לגבי עצם ההצבעה המציאות ניצחה. ברגע שיש זכות הצבעה, אם נשים לא תצבענה, מפסידים חצי מהכח.

גולדה מאיר היתה בשלב מסויים מועמדת לראשות עריית תל אביב, ולטענתה היא לא נבחרה כי החרדים התנגדו (כידוע, היו בתל אביב אדמו"רים וחסידיהם בהמונים).

אכן כפי שציינו כאן, הרב ישראלי הסביר שמינוי לזמן, שלא קבוע ובוודאי שלא עובר בירושה - אינו מוגדר 'שררה' וממילא מותר שיהיו נשים (וגויים).

גם פה מדובר על אופן שבו התפקיד עובר בירושה?

"ולא המלכות בלבד, אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם"

אם אתה רוצה, הרב ישראלי כאן: עמוד הימיני פרק יב אות ח

וסיכום טוב של דעות המתירים ונימוקיהם כאן:

נשים בתפקידים ציבוריים - הרב חיים נבון

של הליכה לקלפי ולכן הוצע אז פיתרון שבחלק מהמקומות הגברים יצביעו עבור הבנות במשפחה.

אתה יודע אם הוא צודק בכך?

כי שבתאי טבת מפנה לפשרה שהושגה בפועל

ואם היו מצביעים כולם (בניגוד להחלטה שקבלו להחרים את הבחירות בשל נושא הצבעת הנשים), כל ההיסטוריה של המדינה יכלה להיות שונה.

סתם, אנקדוטה מעניינת.