בעקבות חטא המרגלים נגזר על בני ישראל עונש מיתה, כנאמר "אכנו בדבר..". ומצינו שמשה זועק לה' שיבטל עונש זה, בנימוק שאם אכן יבוצע העונש, אזי: "ואמרו הגוים.. מבלתי יכולת ה' להביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע להם (ולכן) וישחטם במדבר".

שואל הרבי: כיצד ייתכן שבעת גזירה כזו על כל עם ישראל, משה לא תובע ומתפלל על בני ישראל עצמם כלל, אלא כל טענתו היא בנימוק ובסגנון של 'למה יאמרו הגויים' (כנאמר "ואמרו הגוים מבלתי יכולת..") ? אמנם יש הגיון לפחד משה, שהרי אם בנ"י ימותו במדבר, יהי' חילול ה' גדול בקרב הגויים, אך מ"מ הי' צריך לכל לראש להתלונן ולחוס על בנ"י מצד עצמם ורק לאחרי זה להזכיר שזה גם חילול ה'. וע"ד כבחטא העגל שתביעת משה הי' לכל לראש על בנ"י: "למה ה' יחרה אפך בעמך..", ורק אח"כ טען "למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם להרוג אותם.."?

(ואדרבה: רואים שטענה זו ד"ואמרו הגוים" התקבלה ופעלה את "וסלחתי כדברך", וכפי שרש"י כותב "כדבריך – בשביל מה שאמרת פן יאמרו מבלתי יכולת ה'..", ובפועל הם מתו בפרק זמן ארוך של ארבעים שנה)

מבאר הרבי: ידוע שע"י התנהגות שעל פי רצון ה', החיים הגשמיים הם כמו שצריך להיות, ככתוב "אם בחוקותי תלכו.. ונתתי גשמיכם בעתם..", ואם להיפך – אזי יבואו כל מיני חולאים וכו' כמפורט שם. והנה, מכיוון שהקב"ה הרי תכלית הטוב, א"כ ה"עונשים" אינם באים לרעת האדם בתור נקימה באדם וכדו', אלא לטובתו בלבד, היינו, כדי לטהרו ולזככו (ולנקותו מהלכלוך שגרם לעצמו ע"י החטא). ולכן, אצל כאלה שיש להם יסורים וצער וכו' בעוה"ז כתוצאה מעבירות חמורות שעשו, הקב"ה 'לוקח' את חייהם כדי שלא יחיו חיים מיוסרים. וכמו שמצינו באברהם אבינו שמת חמש שנים קודם זמנו, כדי שלא יחיה חיי צער כתוצאה מהנהגת עשו.

ועפ"ז י"ל דיש חילוק בין סיפור המרגלים לבין חטא העגל: בחטא העגל, מכיוון שהי' אפשרות לבנ"י לשוב אל ה' בעשיית תשובה ועי"ז יכופר להם החטא ובמילא חייהם בעוה"ז מכאן ולהבא יהי' כמו שצריך להיות, ללא חיי צער, לכן משה התפלל עליהם שיישארו בחיים (כדי שיעשו תשובה). לעומת זאת אצלנו בחטא המרגלים (שהגיע לאחר חטא העגל וחטאים נוספים), מכיוון שלא הי' אצלם שינוי לטובה מחטאיהם הקודמים*, היינו שלא עשו תשובה עליהם, לכן משה לא התפלל עליהם מאחר שה"אכנו בדבר.." כאן הוא (לא 'עונש' בשבילם אלא) לטובתם של בנ"י, בשביל שלא יחטאו עוד בעוה"ז, ושמיתתם תהי' לכפרה ע"כ כנ"ל.

ועפ"ז יומתק מדוע שכשמשה מדבר בנוגע למיתת בנ"י, מבטא זאת במילה "וישחטם במדבר" (ולא "והרגם במדבר" וכדו'): כי תכלית עניין השחיטה (בבעל חי) היא (לא הריגה וכיו"ב, אלא) 'העלאה' של הבהמה לצורך אכילת האדם וכדו' (העלאת מין ה'חי' למין ה'מדבר'). וכפי שנאמר בקשר לעקידה שאברהם הלך "לשחוט את בנו" שזה לא הי' לשם 'הריגה', אלא לשם העלאה – "והעלהו שם לעולה", קרבן לה'.

לפי"ז פחדו ותפילתו של משה הוא רק על החילול ה' שייווצר מכך, שאם בנ"י ישבוק כעת את חייו, אזי הגויים יאמרו שזה מפני ש"מבלתי יכולת ה' להביא את העם הזה אל הארץ..", כלומר: באם הי' זה ביכולת ה' להביא את עם ישראל לארץ, הי' מקיים את שבועתו ומביא, והי' הורגם בארץ. ולכן, מכך שה' לא קיים את שבועתו אלא הרגם במדבר, לכן כנראה שאין זה ביכולת ה'. וא"כ מובן המילים "וישחטם במדבר" (א. הי' זה שחיטה. ב. הי' זה לפני בואם לארץ).

הם מתגייסים (לא יודע בדיוק כמה אחוזי הגיוס שם, אבל הם לא כמו החרדים, זה בטוח), אבל לעומת הדתיים-לאומיים שמתייחסים לצבא כחלק מהתחייה הלאומית של עם ישראל, כחלק מהגאולה, החב"דניקים מתייחסים אל זה בצורה פרגמטית, שצריך צבא באופן טכני כדי להגן על העם (כך לפחות ידוע לי). אגב, זו תפיסה שדומה גם לתפיסה החילונית את הצבא. הויכוח העקרוני הזה הוא לא רק לגבי הצבא, אלא לגבי כל מוסדות המדינה וכו'.

אבל בחבד הכל סובב סביב השליחות של האדם, אז אולי בטוחים שזו השליחות של הבחורים בגיל הזה...

אני יודעת שבתי ספר של חבד וכאלו לא נחשבים חרדיים אלא ממלכתידתי כי הרבי רצה שאנשים שלא שולחים את הילדים שלהם לחרדי-ישלחו לחבד ויקבלו חינוך מספיק חרדי ומספיק ממלכתי... אז ישיבות חבדניקיות זה כמו הסדר או כמו ישיבות חרדיות?

חשבתי על זה, התלבטתי אם לכתוב את זה. חלק מהמידד של השירות בצה"ל בחב"ד זה המידד של השליחות, שכדי לקדש את שם ה' בעולם ולגרום לשם שלו להיות אהוב בעולם, הם הולכים לצבא (לא יודע בוודאות אם זה השיקול שלהם, אבל זה בהחלט הגיוני). אבל בסופו של דבר אצלם זה רק כלי כדי להגן/לקדש את שם ה' בעולם. מבחינת התפיסה החבדי"ת אין ערך עצמי (ערך מקודש) לצבא. לא כ"כ הבנתי את השאלה שלך בסוף.

נ.ב אינני חב"דניק והדברים נכתבו לפי ראות עיניי. עדיף שתשאלי חב"דניק שיסביר לך את תפיסתם.

אה, עכשיו הבנתי. לא יודע. מניח שבאמצע (יש אפשרות אך לא חובה)

יש ישיבות שהמקובל בהן הוא לעשות פטור (כמו הישיבה בכפר חבד) ויש כאלה שיש להן הסכמים עם הצבא על שירות אחרי שנת לימודים ב770 ורצוי גם חתונה (כמו הישיבה בקרית גת)

שתיהן ישיבות גדולות עם לא מעט תלמידים.

אבל חייבת להדגיש שבסופו של דבר זו תהיה הבחירה האישית של הבחור לכאן או לכאן וזה לא משנה איפה הוא לומד.

באף ישיבה אין איסור מפורש ללכת לצבא (אלא רק מינימום דחיית שירות עד אחרי החתונה) אבל גם אין יותר מידי עידוד לצבא.

לדוגמא במשפחה שלי חלק עשו פטור משירות וחלק שירתו.

אחת הבעיות המרכזיות שגורמות להמון בחורים להוציא פטור זה שהצבא עושה להם בעיות עם שנת הלימודים ב770 אחרי 3 שנים בישיבה גדולה ואף בחור לא רוצה להיות עריק ולהסתבך.

התוצאה היא שחלק מהבחורים עושים פטור וחלק חותמים על הסכם מסויים שדוחה להם את השירות לאחרי החתונה.

לרוב מי שעשה פטור כבר לא יעשה צבא, אם כי יש כאלה שמבטלים אותו (לפעמים אפילו בגיל 30+ ואז הם מתגייסים לפיקוד העורף, הרבנות או כל מיני דברים בסגנון).

תודה

ראיתי כבר בזמנו את העלונים שמתארים איך יבוא המשיח ואז משבר האקלים ייעלם כהרף עין (ועוד נגזרה מכך מסקנה שאין מה להיות מוטרדים).
לחשוב שמחנות הפליטים הרעילים והמסוכנים - והעמוסים אנשים מלאי שיטנה ומשטמה לישראל - משמשים כאיזה מטה זעם הולוגרפי תיאולוגי, זה בערך אותו ההיגיון.

אגב, העלונים ההם הופיעו למיטב זכרוני עוד כשבחיים היתה חיותו, אבל גם אם אני טועה בכרונולוגיה הזו אזי מכל מקום הם הופיעו כשהמשיחיזם שלאחר המוות עוד היה בשיאו.

מובן שכל התפיסה הזו נשענת על ימי ההאדרה המטורללת למבצע "סופה במדבר" (שחרור כוויית מהפלישה העירקית) ותום הקומוניזם במדינות הסובייטיות-לשעבר, שיצרו שבתאות ברורה ומובהקת.