מה שכן, אי אפשר לשלול לגמרי את חיוב הלימוד של נשים. מצד תלמוד תורה לכאורה כן, אבל יש עניין לידיעת הלכות ובשביל זה צריך ללמוד
ועע השורש השנים עשר ברמבם שם

אז אולי זה לא הוא
בכמ, אעיין שם כשתהיה לי גישה ואבדוק

המטרה היא להיות תמיד בהתקדמות
צריך לבדוק כל הזמן איפה את היום ביחס למה שהיית אתמול.
ובטח שלא להשוות את עצמך לאחרים.

רוחנית 

התפתחות אישית

עבודה

לימודים

 

כל דבר בחיים שאת מעריכה ורוצה שהוא יהיה חלק ממך

יש דברים שהם יעדים לעשות וי שהושלמה המלאכה וזהו לדוגמא סיום תואר, רישיון נהיגה ומטלות שונות

אבל התעלות רוחנית והתפתחות אישית אין לזה יעד, זה השקעה יומיומית וגם מרווחים מזה יום יום.

ו.. הכוחות שלנו ממש לא מוגבלים
אנחנו רק צריכים להאמין בזה!

יש כיוון כלשהו אליך צריך לשאוף. מעין יעד שנע קדימה ככל שאנחנו מתקדמים. שממקום נמוך כל אבן חצץ נראית שיא ההר וכל פעם מחדש מגלים שיש לאן להתקדם.



צודק. יש אילוצים טכניים. של עשרים וארבעה שעות ביממה וגוף שצריך לנוח לפעמים וכו.

רישיון נהיגה זה יעד.
תואר זה יעד.

כיבוד הורים זה לא יעד
חיזוק בטחון עצמי זה לא יעד
תמיד אפשר "להשתדרג" במידות תכונות וכו'

את גם לא חייבת להתקדם אבל כדאי לך...

ו... אני בת

לא מסכימה...

כיבוד הורים הוא יעד. לעולם לא נגיע אליו? הגיוני. לא סותר את זה שזה יעד.

יש לי יעד לקבל 100 במבחן. אני אצליח? לא. אבל אני אשתדל להגיע קרוב ככל שאוכל.

יעד זה דבר שעושים
מסמנים וי
וזהו!
הוא נגמר ואין מה לעשות איתו יותר.
רישיון עושים וזהו זה נגמר!

כיבוד הורים
גמילות חסדים
עבודה על בטחון עצמי
זה לא נגמר תמיד אפשר לעשות עוד ועוד

יעד זאת מטרה
את מדברת על הישג.

עושים מה שצריך.
"ההתקדמות" היא היא העשייה.

או שזה תמיד מהלך של התקדמות אינסופית ושיפור והתעלות?

בדומה לסיפור הלב והמעיין(אם אני זוכר נכון) שהמטרה היא תמיד השאיפה למעלה.

ויש פסקה יפה של הרב קוק "כי לא להגיע לאיזה מידה ידועה היא מטרתנו הכללית, כי אם להתעלות וללכת תמיד הלוך ועלה"

אבל לכוחות המוגבלים שלנו יש מקסימום

הוא נזיר ל"ג ע"ב
אפשר בכלל לומר את זה? (כלומר, חוץ מהמילי דיבחותא בפתיחת הר"ת דלעיל)
יש דינים מסובכים מתמטית. מסכת קינים. נידה.
מסובכים לשונית. יבמות. חלקים מגיטין-קידושין.
יש עולמות מושגים (לצערנו) פחות מוכרים. זבחים. מנחות. תמורה. כל סדר קדשים בערך.
ויש את רבי חנינא סגן הכהנים. וערכין ח. וזבחים נ. אבל בכלל, איך אפשר להגדיר משהו בתור 'קשה'? מה זה 'קשה' בעולם התורה? יש קל וקשה בתורה?


טוב. תסכל אותי שאף אחד לא הבין. נזיר ל"ג: הוא עמוד שאין בו גמרא, רק פירוש. נזיר ל"ג ע"ב זה ללא גמרא עם ביאור.

ובמה?

שפת ביינישים

אני צריך להזכיר לעצמי שאנשים לא דוברים את זה...

ברור.... אבל לא אוחזים בסוגיא אחת בפעם... זה קשה... באיזו מסכת?
והי, אנחנו דוברי ביינישית! (@רגע שלם)

חולין כו: , בבא בתרא לג., מכות ה.,ערכין טז., ופסחים טו;
אבל זה משתנה כל יום...

זה לא עושה כאב ראש 5 מקומות בו זמנית?

אחרי שעתיים על סוגיה מוקשית אין לי עוד יכולת להחזיק בה ראש
עוברים למשהו אחר, וחוזרים אליה לפני שהולכים לישון. ואז בדרכ עד הבוקר זה כבר מובן

תשובה ל@שמש וסערה ו@לכל הנגועים בדבר, אומר הרב קוק שמי שמואס בתורה  יש עליו דינים קשים שאין המקום לפרטם (שם,שם) ובעצם מתוך כך שואלים מה זה מואס בתורה, עונים לנו רבותינו שזה אדם שמבטל איכות תורה כלומר לימינו אם אני יכול ללמוד דף גמרה קשה ולהתעמק בו, ואני במקום זאת לומד את החוברת משניות של אח שלי מכיתה ב' יוצא שאני מואס בתורה, והרב קוק נוזף קשות במואסים ולכן תשובה לשאלה פה אין קל ואין קשה בתורה, בתורה יש איכות ואין איכות יש יכולת ויש יכולת ויש לא בא לי להפעיל את המוח ואדם כזה עובר עבירה חמורה .

 

לשאלה אחרת תשובה ל@יהיה בסדר!!! ול@שמש וסערה היעד הוא להתענג על ה' ולהפיץ את אורו בעולם וצריך לבדוק שאני בכיוון היעד ולא סוטה ממנו אחרת אפשר ליפול עמוק (לא תמיד מצליחים אבל צריך להשתדל)

 

לשאלה אחרת תשובה לל@שמש וסערה פירוש דברי זה שפעם בא הרב שלי וחבריו לר' אבורם שפירא לבדוק את הישיבה והם שאלו אותו שאלות ואחד הדברים היה שהם מדריכים בסניף ובין שלישי הם רוצים לצאת מהסדר ערב לפעילות ובערב לחזור ולהשלים את החומר להפתעתם עונה להם ר' אבורם שפירא שאין דבר כזה להשלים תורה או שהפעילות יותר חשובה מהסדר ערב או שלא כי אנחנו מצווים ו"והגית בו יומם ולילה" ולכן את התורה לא את החומר שהפסדתם בסדר ערב לעולם לא תוכולו להחזיר ומתוך כך אנו למדים שלעולם אי אפשר להגיד היום עבדתי את ה' בשלמות כי כל זמן פנוי שלא למדת, הפסדת תורה (המאמר כתוב בלשון זכר אך מחוון גם ללשון נקבה)

יש עניין שיש קל וקשה. שים לב, אתה אמרת "אם אני יכול לקחת דף גמרא קשה".ובכל מקרה,אף אחד לא אמר שלא ללמוד ברכות בגלל שזו מסכת קלה יחסית לבבא בתרא למשל.או למנחות. עד כמה שהבנתי את הפסקה הנ"ל, ולמיטב זכרוני גם הרב חגי לונדין פירש כך, שכמו שאמרת, יש עניין של יכולת ואי יכולת ושל ניצול מיטב כוחות מול השארות ברמה רדודה. ואם יש לך יכולת להבין משהו שלאחיך בכיתה ב' אין, כנראה שזה חלק יותר "קשה" בתורה, בין בגלל הסגנון, השפה, או בגלל שהנושא עצמו קשה יותר. ועע נגעים ואהלות שנאמר שתהילים שקולים. ולענד יש מקום לקשר בין השניים, עוד לא פגשתי רב שהתיר לבטל סדר ערב בשביל לקרוא תהילים (אם כי יש עניין שתפילה קודמת לתורה. כך שתלוי במה בדיוק אתה עוסק)

 

לא שאלתי מה היעד. אלא איפה היעד. ואיפה אנחנו אמורים להיות ביחס אליו באידיאל ובמעשה.

 

המאמר לא יכול להיות מכוון למי שלא מצווה בוהגית בו יומם ולילה. ברור שלא החומר עיקר אלא הלימוד בעצמו. אבל גם יש עניין לחומר. בקשר לאיזו שאלה זאת?

ואיך הגעת למסקנה זו?

פשוט שמשהו קשה יותר אבל ברמת מסוגלות מותאמת יהיה איכותי יותר.

אם כל יום את של אותו היום, של יום האתמול, של לפני שבוע, לפני חודש, לפני שלושה חודשים, ולפני שנה, תוך שבע שנים בהכרח תהיה בקיאות כלשהי
השאלה היא האם אין יתרון לפשוט שבע פעמים רצוף וסיימנו, ואח"כ לחשב מסלול מחדש, לשמח לבב אנוש בסוגיות יפות ובקרבת הסיום ובחדוות ההתחלה כל פעם מחדש
ואולי סתם לשמה ואולי לעיון ואולי ואולי ואולי. רק שמתוך ואוליים לא נשאר עם כלום

ואולי אני היצר הרע של עצמי
ואלי ואולי ואולי והאמת היחידה היא שאני מתכחשת לאמת.
(משכן התכלת זה כמו הקסטרו של הציצית. קחו רגע)
אולי ניקח על עצמנו פרויקט גדול? נגיד לסיים ש"ס גמרא. יקח זמן, זה לא יהיה פרוייקט של שבוע וגם לא של חודש, כי יש לי עוד דברים בחיים לצערי. אבל מן הסתם זה כן יהיה אפשרי בשלב מסוים
(על מי בדיוק אני עובדת? אני לא אהיה קרובה לזה. אני בכז בת בת 15 ולא מזמן סיימתי פרוייקט גדול אחר)
מה לא מזמן? לפני חודשיים כבר. וסיימתי אותו אז עם בערך פעם וחצי. אז אולי זה כן יהיה אפשרי
מרוב אולי כבר לא רואים את האמת.

וילדים מהלכים ברחובות ומבטם אפל
רגעים של שקט מתחלפים בדממה תהומית
וחושך הליל בוער בשקט בעוד הכל מתגלגל

בבעלי חיים מבצעים ניסויים,
באנשים מבצעים נישואים,
ואותי?
זורקים בשקט לבין הפרקים. מותר להפסיק, אל תדאגו
רגעים יעברו וקישואים ירקבו
ואור חשכת נגה יהל
ובניין עדי עד ביום שמחת ליבו
ביום חורבני, חורבן מקדשי
מתקתק השעון ודופק הלב.

לוח מודעות מהבהב בשממה
חדרג קורא בעוצמה ודומם
ומחברת חומה נטושה ברחוב
חתולים מהלכים וזבובים נלכדים.
ואני?

נגד גם מקום כזה של מבינים, יודעי עניין
השאיפה מעלה היא ברורה. מה שלא ברור זה הגבול, ומה קודם למה
נגיד מקדש. בסיס רוחני. האם צריך בסיס רוחני בשביל מקדש או מקדש בשביל בסיס רוחני או שזה במקביל, ואיך זה במקביל אם זה לא מעכב ומקדם
כל דרך ארוכה היא דרך שיש קצרה ממנה. כמעט תמיד יש קצרה ממנה. השאלה היא מה המחיר הנדרש לשלם בעבורה
ולניסוך עולים בלי כלום, אבל עולים. ואח"כ מישהו מסייע להשיג. ואולי גם אנחנו
עייפתי מתמיהות בלא מענה. והרמבם אומר שלא תתרשם עד אשר תדע את כל החיבור ויהיה הוא ספרך ותלמדהו בכל מקום כדי שתשיג את כל תועלתו. כמה מזה אני משליכה על המציאות?

כבר אמרו והוגב לפניך.

ואבציל
ואסתגר שנית.
ואוושי ברכות מכל עבר,
כשושנה בין השושנים,
כרכינן בספרא אדום
מדם עצמי ומדם הקוצים.
ואזדכך ביסורים
יסורי-פיתולי נפשי עצמי
המחפרת עצמה בגשמיותי, משתוקקת אל בוראה,
כלואה בגוף בשר ודם עצל.
כלום אזדכך? והרי
מביטים באור (אור אינסוף) מסתנוורים
למוות החיים
לחיים שאחרי המוות, יש, מחירים
וארנקי? ריק מכל.
ודמעותי? ישטפוני הרחק הרחק, למען לא אבוש
ואכלם.

1.שורף את הכל עד דק
בהצתה מאוחרת קמעא
לשכוח, היה, עבר, נגמר
הגיע הזמן להתחיל מהתחלה.

פעם, מאה ואחת, ארבע מאות
דמעות של שחרית שוב יורדות
מחזיק את הדף לרגע קלוש
שוב
ר את הבסיס הנותר.

מתחיל מבראשית, בפחד, תהומי
ותשתוחחי, כלה
כלה, נגמר, סוף ההתחלה
מאושר, מבויש, שרוף מבפנים.
לא זכה.



2.
הספירה לאחור החלה.

אשכרה.

קפוץ לי