1- מישהי שאלה אותי אם אני כבר חושבת על להתחתן, ואמרתי לה שכן, אז היא אומרת לי שבדיוק היא דיברה עם גבר שגם חושב להתחתן אז אולי נוכל לעשות את זה ביחד...

2- מרצה שלי בסוף השיעור קראה לי ואמרה לי שיש לה בן שנראה לה מתאים לי אם אני רוצה שהוא יקבע איתי דייט.

3- הלכתי לראיון עבודה ומי שראיינה אותי אמרה לי שלא התקבלתי אבל יש לה הצעה בשבילי...

כשסיפרתי לבעלי את כל ההצעות ההזויות והמעניינות שקיבלתי- אז היא שאל אותי אם התחתנתי איתו כי הוא היה ההצעה הכי הזויה ומעניינת...

מקווה שלא אאוטינג..

במקום בו אני עובדת יש חדר אוכל גדול לעובדים לארוחת צהריים,

לפני שנה בערך כששמתי את המגש שלי בפינוי העובדת מטבח שאלה אותי אם אני בעניין להכיר מישהו,

כי יש פה אם ראיתי את העובד מטבח עם הפיאות, נו, זה שמפנה את הזבל והיא חשבה שזה יכול להתאים

והיא כבר שאלה אותו והוא אמר שלא אכפת לו..

שאני מכיר את האנשים ( לא היכרות ממש קרובה) אמא והבת שלה היו בחנות וראו את אחת העובדות. ישר חשבו על הבן\האח והציעו לה, היא הסכימה ובסופו של דבר הם התחתנו. הדבר המפתיע הוא שהבחורה עבדה במקום הזה יום אחד, לא התאים לה והיא עזבה.

והמוכרת הסתכלה עלי וספק שאלה ספק קבעה שאני דתי (הייתי עם כובע), שאלה אותי בן כמה אני והאם אני כבר יוצא, פשוט יש לה בת בגיל... 

מה זה אומר שלבנים אין סיפורי פדיחות של הצעות?

בכל מקרה שלי, שני חברים טובים שהתחתנו עם חברות טובות מאותו יישוב התלבשו עליי והחליטו שאני צריך להתחתן עם החברה השלישית של נשותיהם, מפה לשם מסתבר שהיא בת שש עשרה...

הניח לי מכתב על השולחן

עם הצעה לצאת איתו....

ביקשתי מצד ג' שיסבירו לו שלא רלוונטי.

חיכיתי למטה לאיזה תור שהיה לי בבניין, והוא נגש אלי (הייתי אז בת 24 והוא נראה בן 40) אמר שהיה רוצה להתחתן, ומוכן אפילו להיות דתי בשבילי...

התרשמתי מהמוכן להיות דתי בשבילך

הייתי נוסעת איתה כל יום לבית הספר באוטובוס- נסיעה של שעה. היינו מפטפטות המון.

יום אחד היא פגשה אותי ברחוב, בקשה ממני לבוא איתה הצידה, ואמרה לי שהיא רוצה להציע לי את הבן שלה (צעיר ממני בשלוש שנים)

זה תמיד אותו אחיין?  כמה אחיינים יש לך?

ב-מה זה המקור?

מזכיר לי 

חברה שלי נהרגה בתאונה.

בחזור מהלוויה מישהו ניגש  לבעלה האלמן הטרי ואמר לו שיש לו הצעה בשבילו.

סיימו להגיד את כל מה שאומרים ליד הקבר ומישהו הגיע אליו ואמר לו- לא טוב היות האדם לבדו, יש לי מישהי בשבילך, תתחתן איתה מהר מהר.

מה עובר?!

יום ראשון של חוה"מ סוכות , הקדמתי להגיע לבית הכנסת .

נכנסת אישה מבוגרת ומספרת בקול רם לכל מי שנמצא שבעלה בבית עם רגל שבורה ואין לו לולב לברך עליו . הבטחתי לה שבסיום התפילה אעלה אליהם , היא אמרה תודה ויצאה .

כמה דקות אחרי היא חוזרת ואומרת "אתה עושה לנו טובה גדולה , גם אנחנו רוצים לעשות לך . אנחנו מכירים מישהי ..." .

מיד עובר לי בראש : "או שהיא לא יודעת שאני בן 17 , או שבמושגים שלה הגעתי לפירקי" .

ניסיתי את האפשרות הראשונה : "תודה רבה , אבל אני רק בן 17" . היא התנצלה ויצאה .

1. הייתי בירדנית עם חברים, לידינו ישבה משפחה גדולה. אחרי כמה דקות שהייתי במים הגיע אלי איזה אבא אחד משם ושואל אותי בן כמה אני? (הייתי אז בן 19) עניתי לו, ואז הוא אומר לי "וואי, אתה יכול להתאים לבת שלי!" ואז הוא אמר לאיזה בחורה שהייתה לא רחוקה ממנו: " דניאל, מה את אומרת עליו? דווקא חמוד, מתאים לך?"

כמובן ששנינו התפדחנו מאוד... 

2. הייתי בתור לקופת חולים, הגיעה אלי איזה זקנה תימניה דוברת אנגלית (אחד הנדירים!), וביקשה ממני עזרה עם כמה מסמכים שם, עזרתי לה כמה דקות ואז היא חזרה לשבת, ואז היא פתאום שוב באה אלי ושואלת אותי בן כמה אני? עניתי לה שאני בן עשרים, אז היא אמרה ''איזה באסה, אני מחפשת מישהו בשביל מישהי בת 27, נכדה שלי. בחורה טובה... אז אולי יש לך מישהו בשבילה?"

זה היה בהחלט חמוד ומעלה חיוך..

1. מורה מהבי"ס בשרות שרצתה להציע לי את אח שלה.

מפה לשם היא ניסתה לקשור איתי שיחה גם אחרי שאמרתי לה שאני לא מעוניינת.

הדבר הראשון שהיה חשוב לה לברר הוא האם אני נוהגת לפי השולחן ערוך או לפי הרמ"א!

(וזה היה גם הדבר האחרון שדיברנו עליו)

2. עשינו פרסום למדרשת ערב לנשים בשירות. ניגש אלי אדם בלי כיפה שלידו היה ילד עם כיפה, והתחיל לשאול אותי:

את דתיה? את מכירה בנות דתיות? את יכולה לשדך לי מישהי? את רוצה לצאת איתי?

3. היתה תקופה די ארוכה ששני אחיינים שלי רצו ממש להתחתן איתי!

4. אחיין אחר שאל אותי פעם (כשהייתי בת עשרים): את יודעת עם מי את רוצה להתחתן?

אני: עוד לא.

הוא: כי יש מישהו שאני רוצה שתתחתני איתו.

אני: מי זה?

הוא: הוא גר פה (מצביע על הבית שליד, עמדנו בחוץ). הוא הבן של השכנים.

ובדיוק מישהו יצא מהבית המדובר!!!

5. באתי באופן חד פעמי לחוג ריקודי עם ומישהי שם ראתה אותי ואמרה: אני רוצה אותך לבן שלי!

אז המורה  (שלמדתי אצלה בקורס אחר) שאולת אותי בקול: יש לך חבר?

מבירור קצר הבנתי שזה לא רלוונטי...

ארץ השוקולד, דווקא לא. המורה היא כזאת ששואלת הכל בישירות.

וכשגמגמתי ש..לא, לא בדיוק, המורה אמרה: יאללה אז תצאי איתו!

לגבי האחיינים, שניהם היו בשלב שהם היו מאד מודאגים מזה שהם לא מכירים את מי שהם יתחתנו איתה. אז ניצלתי את ההזדמנות ללמד אותם איך הדברים עובדים (עם סיפורים על עוד אנשים במשפחה).

כנראה לכולם היו סיפורים מעניינים.

אחד טרי טרי מאתמול בלילה.

אני נוסע בטרמפ מקדימה יושב הנהג ולידו טרמפיסטית.

אני חצי ישן מאחורה ואז הנהג מעיר אותי במשפט- "וואלה אחי אתה נראה אחלה בן אדם- רוצה לצאת עם הבת שלי?"

אני חצי ממלמל לו שעזוב, אני לא מכיר, לא יודע מי זאת ומה היא רוצה בחיים, וגם אני לא בטוח אם אני בכלל רוצה לצאת.

אז הוא עונה לי- מה הבעיה אחי, בוא תכיר. ואני לזוועתי מגלה שהטרמפיסטית זה הבת שלו... 

ואני והיא רוצים לקבור את עצמנו מרוב מבוכה.

והנהג לא עוצר... "מה, אתם נראים לי זיווג משמיים! תראו איך שניכם מובכים..."

בקיצור ירדתי בתחנה הבאה.

מניח שכן...

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת