1- מישהי שאלה אותי אם אני כבר חושבת על להתחתן, ואמרתי לה שכן, אז היא אומרת לי שבדיוק היא דיברה עם גבר שגם חושב להתחתן אז אולי נוכל לעשות את זה ביחד...

2- מרצה שלי בסוף השיעור קראה לי ואמרה לי שיש לה בן שנראה לה מתאים לי אם אני רוצה שהוא יקבע איתי דייט.

3- הלכתי לראיון עבודה ומי שראיינה אותי אמרה לי שלא התקבלתי אבל יש לה הצעה בשבילי...

כשסיפרתי לבעלי את כל ההצעות ההזויות והמעניינות שקיבלתי- אז היא שאל אותי אם התחתנתי איתו כי הוא היה ההצעה הכי הזויה ומעניינת...

מקווה שלא אאוטינג..

במקום בו אני עובדת יש חדר אוכל גדול לעובדים לארוחת צהריים,

לפני שנה בערך כששמתי את המגש שלי בפינוי העובדת מטבח שאלה אותי אם אני בעניין להכיר מישהו,

כי יש פה אם ראיתי את העובד מטבח עם הפיאות, נו, זה שמפנה את הזבל והיא חשבה שזה יכול להתאים

והיא כבר שאלה אותו והוא אמר שלא אכפת לו..

שאני מכיר את האנשים ( לא היכרות ממש קרובה) אמא והבת שלה היו בחנות וראו את אחת העובדות. ישר חשבו על הבן\האח והציעו לה, היא הסכימה ובסופו של דבר הם התחתנו. הדבר המפתיע הוא שהבחורה עבדה במקום הזה יום אחד, לא התאים לה והיא עזבה.

והמוכרת הסתכלה עלי וספק שאלה ספק קבעה שאני דתי (הייתי עם כובע), שאלה אותי בן כמה אני והאם אני כבר יוצא, פשוט יש לה בת בגיל... 

מה זה אומר שלבנים אין סיפורי פדיחות של הצעות?

בכל מקרה שלי, שני חברים טובים שהתחתנו עם חברות טובות מאותו יישוב התלבשו עליי והחליטו שאני צריך להתחתן עם החברה השלישית של נשותיהם, מפה לשם מסתבר שהיא בת שש עשרה...

הניח לי מכתב על השולחן

עם הצעה לצאת איתו....

ביקשתי מצד ג' שיסבירו לו שלא רלוונטי.

חיכיתי למטה לאיזה תור שהיה לי בבניין, והוא נגש אלי (הייתי אז בת 24 והוא נראה בן 40) אמר שהיה רוצה להתחתן, ומוכן אפילו להיות דתי בשבילי...

התרשמתי מהמוכן להיות דתי בשבילך

הייתי נוסעת איתה כל יום לבית הספר באוטובוס- נסיעה של שעה. היינו מפטפטות המון.

יום אחד היא פגשה אותי ברחוב, בקשה ממני לבוא איתה הצידה, ואמרה לי שהיא רוצה להציע לי את הבן שלה (צעיר ממני בשלוש שנים)

זה תמיד אותו אחיין?  כמה אחיינים יש לך?

ב-מה זה המקור?

מזכיר לי 

חברה שלי נהרגה בתאונה.

בחזור מהלוויה מישהו ניגש  לבעלה האלמן הטרי ואמר לו שיש לו הצעה בשבילו.

סיימו להגיד את כל מה שאומרים ליד הקבר ומישהו הגיע אליו ואמר לו- לא טוב היות האדם לבדו, יש לי מישהי בשבילך, תתחתן איתה מהר מהר.

מה עובר?!

יום ראשון של חוה"מ סוכות , הקדמתי להגיע לבית הכנסת .

נכנסת אישה מבוגרת ומספרת בקול רם לכל מי שנמצא שבעלה בבית עם רגל שבורה ואין לו לולב לברך עליו . הבטחתי לה שבסיום התפילה אעלה אליהם , היא אמרה תודה ויצאה .

כמה דקות אחרי היא חוזרת ואומרת "אתה עושה לנו טובה גדולה , גם אנחנו רוצים לעשות לך . אנחנו מכירים מישהי ..." .

מיד עובר לי בראש : "או שהיא לא יודעת שאני בן 17 , או שבמושגים שלה הגעתי לפירקי" .

ניסיתי את האפשרות הראשונה : "תודה רבה , אבל אני רק בן 17" . היא התנצלה ויצאה .

1. הייתי בירדנית עם חברים, לידינו ישבה משפחה גדולה. אחרי כמה דקות שהייתי במים הגיע אלי איזה אבא אחד משם ושואל אותי בן כמה אני? (הייתי אז בן 19) עניתי לו, ואז הוא אומר לי "וואי, אתה יכול להתאים לבת שלי!" ואז הוא אמר לאיזה בחורה שהייתה לא רחוקה ממנו: " דניאל, מה את אומרת עליו? דווקא חמוד, מתאים לך?"

כמובן ששנינו התפדחנו מאוד... 

2. הייתי בתור לקופת חולים, הגיעה אלי איזה זקנה תימניה דוברת אנגלית (אחד הנדירים!), וביקשה ממני עזרה עם כמה מסמכים שם, עזרתי לה כמה דקות ואז היא חזרה לשבת, ואז היא פתאום שוב באה אלי ושואלת אותי בן כמה אני? עניתי לה שאני בן עשרים, אז היא אמרה ''איזה באסה, אני מחפשת מישהו בשביל מישהי בת 27, נכדה שלי. בחורה טובה... אז אולי יש לך מישהו בשבילה?"

זה היה בהחלט חמוד ומעלה חיוך..

1. מורה מהבי"ס בשרות שרצתה להציע לי את אח שלה.

מפה לשם היא ניסתה לקשור איתי שיחה גם אחרי שאמרתי לה שאני לא מעוניינת.

הדבר הראשון שהיה חשוב לה לברר הוא האם אני נוהגת לפי השולחן ערוך או לפי הרמ"א!

(וזה היה גם הדבר האחרון שדיברנו עליו)

2. עשינו פרסום למדרשת ערב לנשים בשירות. ניגש אלי אדם בלי כיפה שלידו היה ילד עם כיפה, והתחיל לשאול אותי:

את דתיה? את מכירה בנות דתיות? את יכולה לשדך לי מישהי? את רוצה לצאת איתי?

3. היתה תקופה די ארוכה ששני אחיינים שלי רצו ממש להתחתן איתי!

4. אחיין אחר שאל אותי פעם (כשהייתי בת עשרים): את יודעת עם מי את רוצה להתחתן?

אני: עוד לא.

הוא: כי יש מישהו שאני רוצה שתתחתני איתו.

אני: מי זה?

הוא: הוא גר פה (מצביע על הבית שליד, עמדנו בחוץ). הוא הבן של השכנים.

ובדיוק מישהו יצא מהבית המדובר!!!

5. באתי באופן חד פעמי לחוג ריקודי עם ומישהי שם ראתה אותי ואמרה: אני רוצה אותך לבן שלי!

אז המורה  (שלמדתי אצלה בקורס אחר) שאולת אותי בקול: יש לך חבר?

מבירור קצר הבנתי שזה לא רלוונטי...

ארץ השוקולד, דווקא לא. המורה היא כזאת ששואלת הכל בישירות.

וכשגמגמתי ש..לא, לא בדיוק, המורה אמרה: יאללה אז תצאי איתו!

לגבי האחיינים, שניהם היו בשלב שהם היו מאד מודאגים מזה שהם לא מכירים את מי שהם יתחתנו איתה. אז ניצלתי את ההזדמנות ללמד אותם איך הדברים עובדים (עם סיפורים על עוד אנשים במשפחה).

כנראה לכולם היו סיפורים מעניינים.

אחד טרי טרי מאתמול בלילה.

אני נוסע בטרמפ מקדימה יושב הנהג ולידו טרמפיסטית.

אני חצי ישן מאחורה ואז הנהג מעיר אותי במשפט- "וואלה אחי אתה נראה אחלה בן אדם- רוצה לצאת עם הבת שלי?"

אני חצי ממלמל לו שעזוב, אני לא מכיר, לא יודע מי זאת ומה היא רוצה בחיים, וגם אני לא בטוח אם אני בכלל רוצה לצאת.

אז הוא עונה לי- מה הבעיה אחי, בוא תכיר. ואני לזוועתי מגלה שהטרמפיסטית זה הבת שלו... 

ואני והיא רוצים לקבור את עצמנו מרוב מבוכה.

והנהג לא עוצר... "מה, אתם נראים לי זיווג משמיים! תראו איך שניכם מובכים..."

בקיצור ירדתי בתחנה הבאה.

מניח שכן...

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.

גם קראתי פעם שעשיית חסד (התנדבויות וכד') מסייעים לזה. זה הצד השני של חסד = מים. אם אני לא טועה. כדאי ל ברר.

יש ספר שאולי יכול להועיל: על חטא ותשובה - מאיר גרוזמן.

מאמינה שהרב ארז דורון, הרב פנגר ורבנים ברסלבים 

ועוד, מדברים על כך. אתה לא היחיד.

ולבקש על זה מהשם. קודם כל. אלא מה?!

"כל עוד האדם חי, אפשר לתקן!"

הכלב שבך לא שב על קיאו. יש שם חוסר וזו הדרך למלא אותו. במקום מלחמה ריקה כדאי לחפש מה מביא אותך לשם.

מה הצורך שלא מתמלא?

איפה בלו''ז?

לך תעשה ספורט בגינת כושר, לך לעשות יוגה (יתן לך זמן גוף חיובי!). אל תתעסק בכלל בדבר הזה. גם לא כשאתה נחשף אליו. פשוט לעסוק בחיובי.

סליחה על הפלישה כאישה שאנוכי (שמן הסתם לא חוותה את האתגר הזה).

אם לא הייתה הלכה, נניח אם תקח גוי, האם מעשה כזה הופך אותו לאדם רע ומלוכלך? חלילה.

כמובן אנחנו כיהודים יש לנו הלכה ותורה, שאוסרת עלינו. ויש לשמור על המצוות וכו'. אבל אני מרגישה שבמצווה הזו, עושים לה יח"צ של גועל נפש ולכלוך, כשבפועל זה איסור. כמו שאסור להתניע את הרכב ולנסוע לים בשבת.

אסור? כן.

לא מוסרי ומלוכלך? לא. 

אני גם לפעמים מנסה להתבונן בזה כך. אובייקטיבית וגלובלית כל אדם רוחני מרגיש בבירור כמה הנפילה היא שפלה, גסה, מכוערת וחייתית. הרצון להשוות אותה לעבירה סתמית ושגרתית על רצון ה' היא מלאכותית. הכאב והבושה הם אינהרנטיים לנפילה ועצמיים לה, וכל אדם עדין מרגיש את זה.

זה מעשה לא מוסרי נקודה.
 

האדם שעושה אותו כמובן לא רע. זה לא כמו גנב או רוצח. אבל המעשה של צפיה בתכנים ברשת מאוד לא מוסרי ומלוכלך מאוד מוסרית.

הדור שלנו מושפע בטעות מהתרבות.החילונית בה "כל דבר שאני רוצה מותר כל עוד זה לא פוגע באחר" וזה לא נכון גם מוסרית לא רק הלכתית

מדובר בתעשייה נוראית.

אפשר מהדמיון והתחושה. מדברת על פיזית מה קורה.

בעבר אגב, התחתנו בערך כשהגיעו לבגרות מינית. וגם גברים נשאו יותר מאישה אחת אז אפילו נידה פחות השפיעה על הגבר.

המעשה הפיזי, אסור הלכתית כמובן. אבל אני לא רואה בו מלוכלך או לא מוסרי.

אגב, על נשים יש פסיקות שונות החל מאסור לגמרי ועד מותר לגמרי

רק הלכתית.

זה פוגם באהבה המוקדשת רק לאדם אחד.

ופגימה בערך האהבה היא מעשה לא מוסרי.

כשהוא במסגרת נישואין הוא קדוש וטהור כמובן.

כרגע.

האם זה פוגם?

גם האם זה אהבה כשזה עם עצמו? לא חושבת.

וכמובן שאם זה הופך למשהו שמנהל לאדם את החיים, ספק התמכרות, אז גם בעייתי.

אבל באמת לא חושבת שזה לא מוסרי. 

זה גורם לאדם להפנות את כוח האהבה שלו לעצמו במקום לזולת. גם לפני מתן תורה ער ואונן היו רעים בעיני ה'.

לעניין גישה חינוכית זו כבר שאלה אחרת

ממה שאת מניחה שהוא מדמיין, ולכן את חושבת שאין בזה בעיה מוסרית

(עקרונית אני חושב שבכל דמיון בעניינים האלו יש בעיה מוסרית ברמה מסויימת, זה מנעד)

בחידושי הרי"ם "אמר לחתן ביום חפתו כדברים האלה: אויב עס איז איידיל איז נישט דא קיין איידעלערס, און אויב עס איז גראב איז נישט דא קיין גרעבערס".

ובגרמנית מודרנית אם זה באופן אצילי אין אצילי מזה ואם זה באופן גס אין גס מזה.

איסורי עריות לא סתם נקראים תועבה, לא הקפיד על עבודה זרה והקפיד על גילוי עריות", "אלהיהם של אלה שונא זימה" כו'.

הסיבה לזה, למיטב הבנתי, היא ש"במקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע". העולם בנוי מניגודים ובמקום שבו נמצאים העניינים הכי גדולים (אהבה חברוּת הדדיוּת כו') נמצאים גם הניגודים הכי גדולים (תאווה אנוכיות זימה כו').

ההרגשה הפנימית שהעיוות הוא בזוי ומאוס מעיד על אנינות הדעת (במובן החיובי) ואצילות הנפש, זאת דעתי האובייקטיבית.

המחשבה שמעשה כזה מוסרי רק אסור הלכתית, נובעת מהשפעת הדור שלנו מהפוסטמודרניזם החילוני.

גם זימה לגויים נחשבת מעשה רע בתנך.

ואין הבדל בין גבר לאשה פה

יש מגנט שמושך אותך להרגיש אישה. בגלל שאין לך את זה באופן הנורמלי, זה מתבטא בצורה לא טובה. בפרט שהקושי הרגשי של הבדידות מתערבב עם זה.

כמו שצריך לדעת איך לקום, צריך גם לדעת איך ליפול.

כשאתה לא מצליח להתגבר, לפחות תיפול חכם. אל תיפול על מראות ודמיונות של יצר בלי אהבה כי זו נפילה שמעוותת את המוח ואת החשיבה, ויכולה לדרדר אותך למטה.

תיפול לדברים שמדמים את המציאות האמיתית.

אמרו חזל שאין אפוטרופוס לעריות.
 

וזה לא אומר שאתה אדם לא רגיש.

זה יצר חיובי מאוד שפשוט מופנה למקומות טמאים. אבל היצר הזה שלך חיובי מאוד ומעיד על אדם צדיק שרוצה אהבה אמיתית.

קשר כזה בין איש ואשתו נשואים, מאהבה, הוא קדוש וטהור.

פשוט כשהוא מופנה למקומות שהם לא כאלה זה הרס היצר הקדוש הזה ולכן טומאה.

אתה לא צריך להלקות את עצמך. נפילה באינטרנט היא תופעה מאוד נפוצה לצערינו גם אצל דתיים. 

זה סתם פחד לא מוצדק ,שזה יביא אותך למקומות יותר רחוקים מנפילה באינטרנט. באינטרנט היד קלה על המקלדת ומאוד קל להגחע למקומות כאלו ודו התמודדות לא פשוטה.

צריך אינטרנט מסונן וייעוץ אצל איש מקצוע במקרה של התמכרות קשה.

יש למעלה שרשור נעוץ בשם "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו", תפתחי אותי ותלחצי על "רשימת שדכנים מתעדכנת"

קישור לשרשור עליה דיברה הרמוניה:

מדריך עדכני לפורום שלנ"ו - לקראת נישואין וזוגיות

אקרא, תודה !

לא, מעכשיו אתה חבר שלה ולכן כבר לא שייך לשאול 'האם את עדין רוצה להיות חברה שלי'. זהו נגמר אחי אתם חברים...

כלומר סיימתם פגישה ב"ה!

 למחרת שיחת טלפון 'מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה המבחן?'

תספר מה איתך לאן אתה הולך היום, ואיך היה לחזור אתמול אחרי הפגישה וכו'. 

אם תוכל להשתדל שהשיחה תהיה כמה שיותר ארוכה זה עוד יותר טוב (פשוט תקשקש איתה). 

ממש יש לך חברה בהיתר, תשתף ותספר.

זה שינוי עמוק בתפיסה אבל הוא מאד נכון ומשמעותי.

לדעתי לא נכון לצאת לפגישה בראש "ניגפש נראה איך זה האם יתאים או לא".

אלא יוצאים להיפגש עם החברה שלי.

אם חלילה חלילה לאחד מכם בשלב מסוים לא יתאים, אז אפשר וצריך לסיים את הקשר. 

אני אומר לך מנסיון תנסה כמה שיותר להיכנס לראש הזה.

בהצלחה רבה!! 

נכון, מסכים מאד.

תודה על הדיוק

זה נכון ולא נכון זאת אומרת זאת הגישה בהחלט של חברים ולא עוד זרים, אבל לגבי השאלה האם ממשיכים זה די משתנה יצאתי עם מישהי שגם אחרי רביעי ביקשה שאשאל...

נכון, זה טיפ שמקדם משמעותית. אבל- כשיוצאים בגישה כזאת אז אם מחליטים להיפרד צריך לעשות את זה עוד יותר ברגישות כי זה הרבה פחות צפוי ויותר כואב. זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום. לי עשו את זה ואני חושבת שאם זו ההתנהגות עדיף כבר את הגישה הראשונה. 

אכן מבין את העניין אבל לדעתי אם יוצאים בגישה הראשונה של הולכים לראות איך זה.. 

פשוט הרבה פחות מתקדמים כך וכל הזמן חושבים האם מתאים או לא, 

 וכתוצאה מכך מסיימים את הקשר על דברים קטנים שלא נכון לסיים את הקשר בגללם.

מסכים שזה קצת בום כזה, אבל כך זה סיום קשר, תמיד זה לא נעים ולא כיף לצד השני.

אם אני אחשוב לעצמי שאני בודק וגם זה מה שאשדר לה שאנחנו מנסים כזה, הרבה פחות סיכוי שנתקדם, והקשר יסתיים על דברים לא מהותיים.

אשמח לשמוע עוד דעות בנושא.

כן, קשה. נכון. אבל עדיף להתאמץ מלדפדף אנשים.

אם מה שאתה אומר זה: "אנשים יפגעו בדרך אבל זה המחיר לקשרים טובים", אז לא בהכרח... קשר טוב צריך להיות קשר טוב מהתחלה ועד הסוף. הוא לא צריך להסתיים בלא נעים, הוא צריך להסתיים באיחולי הצלחה כנים אחד לשני. אם עשית הכל ואין ברירה אז אין ברירה, אבל למה לא מלכתחילה לנסות לא לפגוע?

לא סתם אצל גויים כשזוג נפרד שואלים "מי זרק את מי?" כי זאת ההרגשה, כאילו בדקת אם טוב לך ואם לא אתה זורק ומתקדם הלאה. אצל יהודים זה לא עובד ככה. גם אם לא מתאים למישהו הוא משתדל לשמור על הכבוד של הצד השני..

גם בכל ההתנהלות של הקשר- לא למרוח, להיות גלוי. זה ואהבת לרעך כמוך.

ברור שיש לסיים ברגישות ובצורה הכי הכי מכובדת שיש!!

ובאיחולי הצלחה אחד לשני! 

אני אומר שמנסים להיות חבר אחד של השני כמה שאפשר, 

ואם בסוף לאחד זה לא מתאים אז לסיים בצורה יפה ומכובדת. 

אלא שאינני מסכים עם מה שכתבת "זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום."

 אני אומר כן נתנהג כמו חברים ובע"ה אם יתאים נתחתן, ואם חלילה לא אז לסיים בצורה מכובדת ביותר!

מסכים להיות גלוי במידת מה, אבל אם אני מספר ומשדר לעצמי ולה שאני מתלבט וחוזר על זה מידי פעם לדעתי הקשר יורד המון, 

אכן מסכים צריך הרבה חכמה ורגש. 

מסכימה שלא להביא לקשר את כל ההתלבטויות והספקות ולהתמקד בזה... לא לזה היתה הכוונה.

כשאמרתי "בבום" התכוונתי לאיך שהפרידה נעשית. וגם זה משתנה בהתאם לאורך הקשר. 

טוב שמחה שהבהרת

אבל גם אני רואה שהייתי צריכה את הנסיונות כדי להגיע לנישואין ממקום בריא...

אז לא יודעת.

אבל אני עדיין מנסה להבין האם היא מתנה או רק המתנה

שהרב גלינסקי אומר שאמנם כתוב "לא טוב היות האדם לבדו" אבל גם לאו דווקא רע. אפשר לעשות מזה רע, אבל לא חייבים. אפשר ליהנות ממה שיש. לשיר בקולי־קולות בבית. לתופף על הבטן. לשים שעון מעורר לתיקון חצות ולימוד בהתעלות עצומה עד עלות השחר. לטוס לביקיני אטול. הקב"ה מבקש השתדלות לא השתגעות.