בקבלה נקבה זה שמאל. ודין (גבורה) זה בשמאל. יש לי טעות?

הדרך שבה אנחנו חושבים על אלוקים היא הקצנה של סטריאוטיפים שמוחלים על המין הגברי.

חוזק, עוצמה, ידע, שליטה.

יכול להיות שבעולם אחר, שבו הדגש היה על הפן הרך יותר של הבריאה (שגם הוא מאפיין את אלוקים כי אלוקים הוא הכל), היה לנו מוזר פחות להתייחס אליו כנקבה.

וזה מעלה לי רעיון מעניין למחקר אבל זה כבר באמת לא לפה

לפעמים כשמשעמם לי אני מאמצת צורת מחשבה מעגלת פינות כזאת והכל נהיה נורא מעצבן עד שאני חוזרת לראש הפסידוני החביב שלי.

וכשכן זה כשאני אמורה ל עשות דברי אחרים (עכשיו זאת דוגמה טובה)

אני לא אגיד את זה פה

זה מכוער.

אישי זו אופציה, לא כרגע אבל תודה.

חזרתי ללמוד.

אחר כך קלטתי שהאימוגי העצוב הזה שנשקף אליי מהמחשב הוא מתלבט במקור

ברוב הפעמים, התנ"ך מתייחס לקב"ה בלשון זכר, כי זה הלשון הסתמי.

זה לא בגלל תכונותיו של הקב"ה, שהרי רחמים היא תכונה נשית (מגיעה במקור מהמילה רחם), וזו אחת המידות הנזכרות יותר.

בקבלה המגמה הפוכה אולי

והכלל הזה תופס ורלוונטי בהרבה תרחישים בחיים

לבעלי כלבים שהולכים עם כלבם במקומות ציבוריים.

אם הכלב מותר, ללא מחסום לפיו, אסור ללכת איתו

ואם הכלב אסור, עם מחסום, מותר להסתובב איתו בפרהסיה.

אבל המשפט הזה תופס בהרבה מצבים החיים.

-בנהיגה, דווקא שיש פס לבן ואסור לעקוף רכב איטי - הנתיב ממול פנוי ואפשר היה לעקוף בבטחה...

וכשיש קו מקווקו ומותר לעקוף - התנועה ממול עמוסה ולא מאפשרת לצאת לעקיפה..

או מתאר את הפרווילגיות שבעלי עמדה ושררה מרשים לעצמם בניגוד לציבור. מה שמותר לנבחרים אסור לבוחרים... (למשל, שכר חברי הכנסת צמוד למדד וצמוד לעוד כל מיני דברים, כך הם חוקקו לעצמם והשכר עולה ועולה - אבל ציבור השכירים הרגיל לא זוכה לכאלו צ'ופרים...)

ועוד כהנה וכהנה דוגמאות מחיי היום יום.