קל ביותר!
אם רואים שזה או זה או זה.
מה חשוב לנו באמת. שאלה פשוטה מאוד.
מה חשוב יותר- להיות "אין" או ה' יתברך?
נכון, אפשר לומר שתמיד יהיה מקום שבו גם כדוסה תרגישי בנוח. אבל זו בריחה.
כי בינתיים- את רואה את זה כקונפליקט. ואם זה כך- ברור שהתשובה היא דוס.
אנחנו לא מותרים על אידיאלים שלנו. למה? כי זה מה שנכון.
והאמת שזו שאלה בכלל- מה שצריך או מה שנח? מה שצריך! לפעמים צריך לנוח. אבל כמה איך ומתי- לפי איך שצריך. הצריך הוא המניע אותנו ולא הנח.
נכון. זה כואב מאוד להיות לא "אין", אבל כמעט תמיד זה בר חלוף. אם זה לא בר חלוף- כנראה שגם אם את לא תהיי דוסה זה לא יעזור.
....
שיקול- נגיד ולאביך בבנק יש 300,000 ש"ח כולל חסכונות וכו'. ובאים אנשים מהמאפיה ל"ע חו"ח ואומרים לו להביא להם 50,000 ש"ח או, לחלופין. כנף מהציצית שהולך שלובש כעת, ובתנאי- ששאר הבגד ישאר עליו. מה עושים?
מפסידים את 50,000 השקלים. ככה זה. על מצות עשה מפסידים עד חומש.
שיקול ב'-
עוד חמש עשרה שנה ואת עובדת במשרד היי טק גדול. יש עובדת חדר לידך שאת לא ממש אוהבת אותה. יום אחד את שומעת אותה מדברת על הרכב החדש של הבוסית של שתיכן. כמה שזה לא יפה שהיא קנתה את הרכב הזה, ודי כבר לנסות בכח להוציא לאנשים את העיניים וכו'. למחרת- באה הבוסית שלך אלייך ושואלת אותך אם את שומעת דברים מהחדר לידך- כיון שענית שכן- היא שואלת אותך מה נאמר עליה ועל רכבה אמש. את מסמיקה ומנסה להתחמק. אבל היא יודעת טוב מאוד שאת מסתירה. אז היא מפצירה ולבסוף- "יש לך שתי אפשרויות
או- שאת מספרת לי מה בדיוק אמרה אותה עובדת
או- שאת לא עובדת יותר כאן. וכשאני אומרת 'כאן' אני מתכוונת בהיי טק בכלל או בכל העיר הזו בשום עבודה שהיא, כמה טלפונים- ושמך- לא שלא יהיה מבוקש בשוק- הוא לא יהיה בו בכלל. (היא יכולה, את יודעת).
מה עושים?
מותרים על העבודה. ככה זה. "ובכל מאודך" על מצוות לא תעשה מחוייב אדם אפי' להפסיד כל ממונו.
שיקול ג'-
את הולכת ברחוב יפו בירושלים, יום חמישי שעת צהריים עמוסה למכביר. את מקבלת טלפון מחברה- "-שומעת? החצאית שקניתי לך לפני שבוע- היא מחו"ל ולא בדקתי ו..." מפה לשם- זה שעטנז.
מה עושים?
כן. נכון. "אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'" כך הגמ' אומרת. אפילו להתבייש ולא לעבור עבירות.
שיקול ד' ואחרון-
רומאיו, הוא בכלל יהודי. כן כן. אולי לא ידעת. אבל רומיאו יהודי לחלוטין. והאמת- שבבית הם קוראים לו יוני. "יוליה" היא למעשה אמונה, והאמת- שהיא בכלל לא בקטע של שידוכין עכשיו בשירות. אבל לרומיאו נכנס ג'וק. כן. בהתחלה חשבו שזה משהו שעובר. התאהבות נעורים שוטה כשלא מבינים בכלל מהי אהבה ומהי סתם מחשבה עם משיכה. והג'וק הלך והחמיר. בהתחלה הוא הזכיר את זה כבדרך אגב. אחרי זה בכל הזדמנות. בסוף הוא הפסיק ללכת לישיבה, נשאר בבית. בשלב מסויים. כמובן שבשלב זה מספרי הטלפון שלו, של חבריו ושל משפחתו ושל בכלל כל מי שנמצא באיזור הרחוב של הבית שלו- סונן במכשיר הנייד של אמונה. אבל יוני- יוני נשאר חולה. חולה ממש. הגיע רב שהפנה לחבר שהפנה לפסיכולוג שהפנה לפסיכיאטר שהביא מרשם שדרש תרופות שלא עזרו ועשו רק כאב ראש. אולי שקט למשפחה.
ויוני- יוני עדיין חושב כל היום על אמונה. זה כבר ממש קליני והזוי. יוני, נמצא עכשיו לצערינו בבית חולים לחולי נפש. ה' ישלח לו רפואה שלימה. והאמת שהוא עוד הצליח לנתב את הרגש הזה הרופאים עוד מאמינים שיש לו תקוה. אבל מצבו הפיזי נחלש ונחלש. הוא אוכל ממש בכפיה. הכל דרך מכשירים. כל מערכות הגוף שלו נחלשות ובפיו רק מילה אחת "אמונה". מצב לא נעים. אבל אמונה אחרי כמה שיחות נפש עם חבירות ופגישה עם עובדת סוציאלית המשיכה הלאה בחיים. היא עוד רווקה, עדיין לא מחפשת מישהו. שנת מדרשה שאחרי שירות.
ביום שלישי שעבר הרופאים וכל המומחים הגיעו למסקנה- צריך לייצב את המערכות של יוני, במצבו- לא נשאר לו הרבה זמן ואפשר שחס ושלום....
מה עושים?
שיביאו את אמונה, לדייט אחד. אם אפשר לקרוא לזה דייט. שתבוא ותדבר איתו. לשעה! אפשר אפילו בטלפון. רק שישמע אותה. דיבור של שעה.
אמונה אומרת- אני מוכנה, אבל קודם כל אני שואלת את הרב שלי. בלשכת ראש המדרשה נשאלה שאלה מוזרה ביותר שלשום, מה הרב ענה?
נכון. זו גדר שגדרו חכמים בעריות. ימות ואל תספר עמו מאחורי הגדר. זה נאמר באיסורי עריות.
....
ואת- אוי לרשע ואוי לשכנו. בחברה רעה עלולים להכשל במצוות עשה וחו"ח גם במצוות לא תעשה ואפי' בעינייני צניעות. ככה שמעתי, עלולים להכשל בחברה רעה (אני לא יודע מה בדיוק המקרה שלך אבל אני מדבר בכללי). ומה את צריכה להפסיד? לא 50,000 שקל, ולא את כל ממונך ובטח שחס ושלום- לא את כל חייך. רק לא להיות "אין"- דבר שהיית מוכנה לותר עליו בתמורה לחיים, אפי'- בתמורה ל30,000 שקל...
ונקודה חשובה לא פחות:
ה' יתברך מצוה אותנו לקיים את התורה (שזה כולל הלכות שבת, לשון הרע צניעות וכו') גם במחיר של חברתיות וכמו שאמרנו למעלה.
וה' יתברך- לא הגיוני שיעשה משהו שהוא באמת לרעתנו. השלך אל ה' יהבך. נותר לסמוך עליו שמה שהביא אותנו לצער בקיום המצוות הכל לטובה באמת.
וכיון שכך המצב. אפשר כעת, שברור מה נכון ואיפה אנחנו נמצאים (דוסים, בכל מחיר!) לחפש גם איך אנחנו מוצאים שלוה טוב ושמחה. חברים, נחת, בריאות וכו'
המון בהצלחה!
)
וגם אני עברתי חוויות דומות, ותהיות עם מי אני רוצה להיות.. עם הדוסות המתנשאות ש גורמות לי להרגיש שאני לא מספיק דתיה משומה, או עם החברות שלי לאותו הזמן שלא הפסיקו לרדת על מורות ועל בנות, וכל הזמן צחוקים איתם.. הרגשתי לא שייכת, לא כאן ולא כאן.. ב''ה לאט לאט מצאתי את המקום שלי, חברה של כולם, אבל גם לא בשום 'חבורה'.. ליקטתי לעצמי את החברות כמה מפה, וכמה משם.. החברות שלי לא בהכרח מיסתדרות ביחד, ואז מה.. מתפללת שה' יעזור לך למצוא את המקום שלך, ושיהיה לך טוב עם עצמך ועם הסביבה בה את נמצאת.. בהצלחה