הרבה כוחות יקרה!

הלוואי שהיתי יכולה לעזור לך

אין פה שום משפחה חדשה בשכונה 

אפשר להשתפר בזה, מנסיון.

לוקחים מישהו שהולכת להיות לך שיחה כזו איתו ומשקיעים 5 דקות לחפש 3 נושאי שיחה שתוכל להעלות. נגיד- אח שלי הקטן, במה הוא מתעניין? הוא אוהד בית"ר. אז 1. כדורגל. והוא בכיתה יא', אז 2. לימודי נהיגה. גם היה לו צו ראשון לפני כמה חודשים, אז 3. מה רוצה להיות בצבא.

או נניח, הרב שלי מהישיבה, במה הוא מתעניין? בתורה, מן הסתם. בטוח גם במצב של חבר'ה שלומדים אצלו (להיזהר מלשון הרע), וסיכוי לא רע שגם בפוליטיקה- אם להצביע לבית היהודי או לבנט או לחרדים. 

בדרך כלל כשמעלים נושא האדם שמולך מגיב והשיחה מתפתחת בטבעיות, ככה שזה לא יוצא רובוטי ומתוכנן. ואחרי כמה וכמה נסיונות כאלה הנושאים נשלפים בצורה אוטומטית.

ולסיום- זה ממש נורמלי ובטח לא אומר שאתה משעמם. זו רק נקודת חולשה בלפתח שיחה, אפשר לשפר את זה. הכל טוב אצלך בהצלחה!

לפעמים חלק מהתקיעות בקשרים ובנושאי שיחה עם אנשים, קורים בגלל שאדם חסר ביטחון או שיש לו תפיסות שליליות על עצמו. לדוגמא- אני משעמם. ואז ממילא הקשרים יתקעו ולא יזרמו. כי אני משעמם, ואין לי מה להגיד, וזה לא מעניין וכו'.

למצוא נושא שיחה זה חשוב, אך מעבר לכך צריך לברר מהן התפיסות השליליות, מה תוקע אותי. ואת זה לפתור. 

איך לפתור? (לפותח)

לענות לעצמך בשכל מה התפיסה הנכונה והאמיתית שצריכה להיות לי.

אם התפיסה השקרית היא "אני משעמם".

אז התפיסה האמיתית היא "אני מעניין". למה אני מעניין? 

כי אני בן אדם שיש לו אוצר פנימי עשיר ועמוק, ואני מלא חוויות, מחשבות ורעיונות וחיים! ממילא אני מעניין! 

ואז יעלו כל מיני התנגדויות בראש. תענה להם. עד שיתברר אצלך שאתה מעניין ואי אפשר יהיה לסתור את זה.

וצריך להזכיר לעצמך את זה כל פעם. ולהאמין בזה בכל הלב! הטוב שלי לא תלוי באם הצלחתי לעניין מישהו!! הוא קיים בלי קשר לאף אחד ולמה חושבים עלי.

ויש מצב שכשתגדל עוד קצת, יחד עם התפתחות המוח שלך, (כי אינו דומה גיל 18 לגיל 30 למשל) תקלוט ותעבד דברים באופן מלא יותר ועמוק יותר.

אבל בכל אופן ל עצתי היא - אל תשאף להעמיק מעבר ליכולותיך - תשאף להיות אתה!

עושה על זה הרבה עבודה

קודם כל תפסיק לחשוב שאתה משעמם!

אתה לא!!

אנחנו בדך כלל משדרים את מה שאנחנו חושבים על עצמינו.

דבר שני תנסה בהדרגה כל יום להתקדם המשהו לעומת אתמול 

לדוגמא:

יום א' - הי מה קורה?

יום ב'- מה נשמע? איך הייתה הנסיעה? אני שכחתי את הרב קו על הבוקר

וכו

וכו

ודבר אחרון - תעקוב אחרי מה שאנשים אחרים מדברים לדוגמא באוטובוס או בעבודה

אתה תגלה שהם לא תמיד מדברים על דברם ברומו של עולם 

ברוב במקרים זה יהיה דברים מאוד יומיומיים

תרגיל את עצמך פשוט לדבר על מה שנראה לך

אל תחליט על עצמך החלטות!

אלא אם כן זה החלטות טובות!

בהצלחה!!

שאתהצריך לחזק לעצמך את הביטחון ואת העני העצמי שלך...

ובמקביל לזה לקבל איתותים מהסביבה, כלומר להיות קשוב למה שהם משדרים לך, ולראות שאתה לא באמת משעמם אותם

אולי לאמן את עצמך להרגיש מתי אנשים לא מעוניינים לשמוע/חסרי סבלנות ובזמן כזה לא להתחיל בסיורים ארוכים

לגבי הפיסקה הרראשונה - הדרך לעבור מ'שלום-שלום' לשיחה קצת יותר ארוכה היא לשאול על פרטים שרלוונטיים (שוב, בקטנה, לא להעיק). למשל, אם אתה פוגש חבר מהכיתה והיה לכם מבחן יוםקודם - לשאול אותו איך היה המבחן. אם אתה פוגש מישהו שידוע לך שאחיו התחתן לאחרונה - לשאול איך היה. למצוא נושאים שרלוונטיים למי שאתה מדבר איתו, ולפתח את השיחה סביבם

מעבר לכלל העצות שקיבלת פה לפניי שנראות לי לא רעות בכלל -

כשהייתי חייב (דייטים), הייתי אוסף אנקדוטות מעניינות ביומן שלי. ומשתמש בהן.

כשזה מרובה משתתפים הרבה פעמים זה מוחצן ורדוד, ולפעמים זה יכול לא להועיל (להעיק ע)ליהם במקרים מסויימים, וכמעט תמיד לא מביא לידי ביטוי. ואחד על אחד זה עמוק, ושקט, ומביא לידי ביטוי את העולם הפנימי . 

אני תוהה אם מותר לי לשאול... (בשם האאוטינג\האנונימיות)

"זה כמו שפותח השרשור אמר..."

את מרגישה בעיה בזה שזה כך?

אם כן למה זה בעיה?

כי זה תמיד יושב על פחד שיושב על חוויה, ולפעמים, כמעט תמיד, הפחד הזה מנהל בעוד הרבה מישורים בחיים, ולא תמיד לטובה. 

"אני לא יודעת לנהל שיחות חולין עם אנשים, על שאלות בסגנון איך את מרגישה אני לרוב אענה במילה-שתיים, זה די בעייתי בקשרים חברתיים..."

מה רע בזה שאת עונה במילה-שתיים, ?                        כי אז מה?

מה רע בזה שאת לא יודעת לנהל שיחה עם אנשים?       כי? 

אם היתי שואל אותך 

 מ1-10 כמה יש לך ביטחון לבטא את מה שאת מרגישה?

מ1-10 כמה את מאמינה שייתייחסו אל מה שתגידי?

מה היית עונה?

אני אענה.. 

למה זה נצרך?

מה היית רוצה שיקרה?

אני לא יודע אם מותר לי לשאול, ואיןו לי מושג אם את רוצה לענות,

אבל מעניין אותי מה היה קורה אם היתי שואל אותך את השאלה הבאה -

מ 1-10 כמה את בוטחת במי שאת?

- מעניין אותי מה הית עונה...

על השאלה של הקשר לפחד ולפעולות שהוא מנהל, אבל זה ארוך ואין לי זמן כרגע, אז בהמשך, אם אוכל. 

אוקיי.. 

איך זה מתבטא חברותיות \ אדם חברותי?

אפשר לשאול אם את מאמינה למשפט הזה?

"לתת מקום לעצמי זה אומר לקחת מקום של אחרים"

אם אוכל, בכייף.

נערך - אגיב בהמשך כשאוכל. 

1. אל תדבר אם לא בא לך. אתה מרגיש שאתה רוצה לשתוק, תשתוק. נקודה. זה שאתה מדבר או לא מדבר לא אומר עליך כלום. אתה רוצה לדבר, תדבר, אתה רוצה לשתוק תשתוק. תקשיב לרצון שלך, לא למה שאתה חושב שאתה צריך להיות כדי לא להיות משעמם. 

2. זה גם (הכללה) ברמת הזהות שלך. ("אני אדם משעמם") זה אומר שזה מדד על הערך העצמי, (ערך עצמי תלוי בככל שאני מדבר ומשוחח, אני ראוי לאהבה מהאחר ככל שאני משוחח ולא משעמם)  ואז זה גורם לפחד, שגורם לשיתוק של האיזור היצירתי והחושב במוח, שגורם לחוסר דיבור או חשיבה, או יכולת עשייה בנושא.

3.  אם תעשה את מה שאתה רוצה ומרגיש בצורה משוחררת הדיבור יבוא מאליו, בלי להחנק. 

4. יכול להיות שיש דברים מעבר. אבל אולי משהו במה שכתבתי נכון.

בהצלחה @דודודו

ואני נהנה מזה

לא מביא את הקול הפנימי שלך לידי ביטוי וכיצ"ב

וגם לא יוצא מהפה.

אבל אני בהחלט מסכימה איתך שלא רק.

ואם תעקוב אחרי הודעות שהשארתי כאן תראה שלדעתי עיקר העניין הוא להכיר במתנות שמקבלים עם תכונת המופנמות. והכי כדאי להכיר בהם.

זה אולי חוסר יכולת להתבטא בע"פ. 

אם יש לזה סיבות היסטוריות אז אפשר לטפל בזה. 

אתה אדם מופנם. 

וזה ממש אבל ממש בסדר!

השם ברא מוחצנים והשם ברא מופנים. לא צריך להפוך את עורך בכח.

בעז"ה כשתתחתן כנראה שיתאים לך מישהי יותר מוחצנת. אני מכירה כמה זוגות כאלה!

(גם יכול להיות שלא. אני לא נביאה...)

גם תקן אותי אם אני טועה - אבל יש לי הרגשה שיש לך עולם פנימי עשיר ושאתה מהטיפוסים החושבים והמתבוננים. נפלא!

אני ממליצה לך לקרוא את הספר "אדם רגיש מאוד". יש מצב שתמצא את עצמך שם ותבין ותכיר במתנות שהשם הביא לך.

אם תרצה להגיב - אני פתוחה להמשך תגובות בעניין.

סוזן קיין: כוחם של המופנמים

היא כתבתה גם  ספר מדהים על זה. 

אני מכירה אותו מחברה שלי ונתקלתי כבר בכמה אנשים שקראו אותו.

אפשר להשיג אותו בחנוייות ספרים כמו סטימצקית וצומת ספרים.

לדעתי - מה שנכון כרגע הוא לבנות את עצמך.

וחלק ממה שזה אומר במקרה שלך (ולא רק שלך) זה להכיר במתנות שיש לך ובאופן כללי לפתח מודעות עצמית. עם דגש על המתנות המופלאות שהשם נתן לך.

(רגיש, חכם, מעמיק, אמפטי, עין טובה, יודע להקשיב, חבר טוב, אולי ניחנת בכישרון כלשהו? נגינה? כתיבה? שירה? טיפול? או משהו אחר? אולי אתה מצליח במקצועות ריאליים כמו מתמטיקה?)

נתתי כל מיני דוגמאות בסוגריים כאן שאני בטוחה שאתה ניחנת בלפחות חלקם.

תעתיק אותם לקובץ וורד ותסמן אותם בעיגול- תוסיף עוד דברים טובים שיש בך שלא ציינתי - תדפיס - . תתלה את הרשימה על המראה בחדר שלך - ותסתכל מידי פעם כדי לראות את הדברים החיוביים שיש בך.

זה שלב חשוב בבניית כל קשר שיהיה לך בחיים. הכרות במתנות שיש בך.

הכיוון הוא כזה - וזו רק הצעה לעניות דעתי - תתרגל לחשוב באופן הבא:

כל פעם שעולה לך בראש משהו כמו "אוף אני כ"כ משעמם / מופנם / לא שווה (חלילה) מיד תתרגל להשמיע לעצמך בראש אחרי זה משפטים כמו:

המופנמות שלי באה יחד עם מתנות אדירות שהן רגישות/ חכמה/כישרון (וכל מה שתציין לעצמך ברשימת המתנות שיש לך). מופנמות היא חלק מאופי מהסוג הזה.

אני רוצה לומר לך שמשפטים שכאלה  מאוד עוזרים לי בחיים. התחלתי לראות את החסרונות שלי מזווית אחרת לגמרי וב"ה התחזק לי הביטחון העצמי.

(וכשיגיע הרגע הנכון לחתונה בעז"ה יום אחד, הלוואי ותראה כמה אתה בעצם עשיר וכמה יש לך לתת לאישתך.)

בהצלחה!

זה דבר שקורה.

תתענין בעצמך בנושאים שמעניינים אותך, תעסוק בדברים טובים שמתאימים לך - עם הזמן יהיו לך באופן טבעי יותר נושאי שיחה.

בינתיים, תשתדל להקשיב בסלנות אם מישהו אומר לך משהו, לנסות להבין אותו, קצת "להרגיש" אותו; טוב לבין אדם לחבירו - וטוב גם בשביל העבודה העצמית שלך.

ששילמת מחיר גבוה על זה.

אין מה לעשות, ככה נפש האדם עובדת (למרות שיש מקרים שבהם אפילו אדם יודע שזה פלצבו זה משפיע עליו, במיוחד אם יש כבר התניה פבלובית לפני)

במחקרים רפואיים, הנסיינים לא צריכים לשלם על לקיחת התכשיר, ובכל זאת גם חברי קבוצת הביקורת מגיבים לפלצבו.

כך גם ילד שמקבל תכשיר מהוריו, בלי שהוא שילם עליו דבר. או יולדת שמקבלת דיקור בבית החולים בחינם, והדוגמאות עוד רבות.

אתה צודק שאם נגיד לאדם שהכדור יקר יותר, תהיה לו ציפייה גדולה יותר ולכן האפקט יכול להיות משמעותי יותר.

יקרה רק מקבלים בחינם. אבל עצם המחשבה שתרופה יקרה, בין אם שילמתי או לא, יוצרת אפקט פסיכולוגי שהתרופה שווה מבחינה רפואית

Fasting can be challenging, especially when someone is experiencing weakness or other symptoms. I think it’s important to be careful with advice involving pills or medication and to rely on safe, medically appropriate guidance rather than unverified instructions.

אז לא חסכתי כלום 😂

כאילו שאסור לי לחיות בלי שאני עושה משהו?

לא הלכתי אגב

(פעם היה לי פה שרשור של התמודדות עם אתגרי שינה, אבל היום אני כבר לא עומד מאחוריו עד הסוף)

מעניין, חוששני אבל שפה זה לא העניין, אין לי שום בעיה ללכת לישון או להרדם..

בכל מקרה, אני מאוד אוהבת את הלילה, אז אם לא צריכה לקום מוקדם למחרת לא ממהרת לישון.

מה בעצם את אוהבת בלילה מאוחר?

אני יודע להגיד קצת על הרקע שלי מתי אהבתי לילות ומתי בקרים. וזה היה מאוד קשור למסגרות שפעלתי בהן.

אוהבת את השקט, את העולם הרדום, הרוגע שיש.

אבל מסכימה שהלילה שייך למביני עניין בלבד.

אני פשוט סידרתי את הלוז שלי כך שיתאים לי לאופי הזה. אפילו העבודה שלי היא בין היתר בלילה.

אני יכול להגיד שמתישהו הגוף התהפך ואהב את הבקרים. אבל זה בעיקר בגלל סיפורי עבודה וזה שנגמרו המסגרות שתופסות את הבוקר.

כשיש שגרה שלא מאפשרת אז אין ברירה. השאלה מהי ברירת המחדל של ההעדפות.

איזה עבודה עם נוער יש שהשיא שלה בלילה?

(שמחתי לראות אותך)

אנשים היו כותבים פסוקים וציטוטים אהובים על הבוקסות שלהם.

אני כתבתי על הבוקסה שלי "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".

המשפט הזה משפיע עלי עד היום.

מתוך הפיוט סוכה ולולב לעם סגולה

את השלט הראשון תלוי בסוכה. דיסוננס לא קטן

סוכת חירות, מהבחירות

איזה כיף שהשנה סוכות בשבת

אני חושב שאם זה אפשרי אז לעשות המחשות יותר מעביר את המסר.

נניח לעשות משהו יפה של עננים ושמיים ואופק בצבע מתאים ולכתוב באמצע "שכינה".

אפשר גם לעשות שני כלים שבורים בהתאמה (או אולי לא שבורים), ולכתוב על אחד "ויהי בשלם סוכו" ועל השני "ומעונתו בציון" (ככה זה ממחיש את החיבור ביניהם)

ועל אחד השברים כתוב: הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת.

ויש עננים - לענני הכבוד

ויש לויתן גדול

ויש עוד מלאאא קישוטים מיוחדים ב''ה😊

אבל אני אף פעם לא שבעה...

חשבתי עכשיו על לעשות אותיות גדולות כאלו בנפרד ולכתוב "בשעה שמלך המשיח בא", אבל לא יודע אם זה ישים.

אולי אפשר לשים אותם על מסגרת עם רקע של צהוב ואור (ראו באורי שזורח)

(המדרש הקצר הזה הוא תמצית העבודה שלנו בדור הזה של טרום המקדש: שעובדים בשביל המקדש ולא מחכים שיצנח, ומאידך מבינים שהשלמות שלו - הגג- השראת השכינה בו, לא תלויה בנו, וזו ענווה אמיתית ושלמה ולכן אנחנו נקראים "ענווים ענווים". ויש רצון כל כך גדול עד שקשה להאמין שהדבר העצום הזה, תכלית כל הבריאה, מתממש, ואז ההארה שזורחת)

אך אם כבר כותבים, אפשר

יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ־אָרֶב - עם של אריות!

(הפסוק הקודם הוא "הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא")

איוב לח, לט - מ

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

זה הרמז שנתן הרבי ר' ישראל מויז'ניץ שליט"א

או שזה נוטריקון של "תתאשפז"

לא, לא כמו שחשבתם 😁

הכוונה שהקב"ה יחזור להתארח (מלשון אושפיזין) אצלנו בבית המקדש

יש חוק שקובע את המינימום,

ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.

זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...

אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.

אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.

לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.

זה הנושא

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.