מסכים לי גם להצטרף אליהם?  @קוד אבל פתוח 

אפשר להשתפר בזה, מנסיון.

לוקחים מישהו שהולכת להיות לך שיחה כזו איתו ומשקיעים 5 דקות לחפש 3 נושאי שיחה שתוכל להעלות. נגיד- אח שלי הקטן, במה הוא מתעניין? הוא אוהד בית"ר. אז 1. כדורגל. והוא בכיתה יא', אז 2. לימודי נהיגה. גם היה לו צו ראשון לפני כמה חודשים, אז 3. מה רוצה להיות בצבא.

או נניח, הרב שלי מהישיבה, במה הוא מתעניין? בתורה, מן הסתם. בטוח גם במצב של חבר'ה שלומדים אצלו (להיזהר מלשון הרע), וסיכוי לא רע שגם בפוליטיקה- אם להצביע לבית היהודי או לבנט או לחרדים. 

בדרך כלל כשמעלים נושא האדם שמולך מגיב והשיחה מתפתחת בטבעיות, ככה שזה לא יוצא רובוטי ומתוכנן. ואחרי כמה וכמה נסיונות כאלה הנושאים נשלפים בצורה אוטומטית.

ולסיום- זה ממש נורמלי ובטח לא אומר שאתה משעמם. זו רק נקודת חולשה בלפתח שיחה, אפשר לשפר את זה. הכל טוב אצלך בהצלחה!

לפעמים חלק מהתקיעות בקשרים ובנושאי שיחה עם אנשים, קורים בגלל שאדם חסר ביטחון או שיש לו תפיסות שליליות על עצמו. לדוגמא- אני משעמם. ואז ממילא הקשרים יתקעו ולא יזרמו. כי אני משעמם, ואין לי מה להגיד, וזה לא מעניין וכו'.

למצוא נושא שיחה זה חשוב, אך מעבר לכך צריך לברר מהן התפיסות השליליות, מה תוקע אותי. ואת זה לפתור. 

איך לפתור? (לפותח)

לענות לעצמך בשכל מה התפיסה הנכונה והאמיתית שצריכה להיות לי.

אם התפיסה השקרית היא "אני משעמם".

אז התפיסה האמיתית היא "אני מעניין". למה אני מעניין? 

כי אני בן אדם שיש לו אוצר פנימי עשיר ועמוק, ואני מלא חוויות, מחשבות ורעיונות וחיים! ממילא אני מעניין! 

ואז יעלו כל מיני התנגדויות בראש. תענה להם. עד שיתברר אצלך שאתה מעניין ואי אפשר יהיה לסתור את זה.

וצריך להזכיר לעצמך את זה כל פעם. ולהאמין בזה בכל הלב! הטוב שלי לא תלוי באם הצלחתי לעניין מישהו!! הוא קיים בלי קשר לאף אחד ולמה חושבים עלי.

ויש מצב שכשתגדל עוד קצת, יחד עם התפתחות המוח שלך, (כי אינו דומה גיל 18 לגיל 30 למשל) תקלוט ותעבד דברים באופן מלא יותר ועמוק יותר.

אבל בכל אופן ל עצתי היא - אל תשאף להעמיק מעבר ליכולותיך - תשאף להיות אתה!

עושה על זה הרבה עבודה

קודם כל תפסיק לחשוב שאתה משעמם!

אתה לא!!

אנחנו בדך כלל משדרים את מה שאנחנו חושבים על עצמינו.

דבר שני תנסה בהדרגה כל יום להתקדם המשהו לעומת אתמול 

לדוגמא:

יום א' - הי מה קורה?

יום ב'- מה נשמע? איך הייתה הנסיעה? אני שכחתי את הרב קו על הבוקר

וכו

וכו

ודבר אחרון - תעקוב אחרי מה שאנשים אחרים מדברים לדוגמא באוטובוס או בעבודה

אתה תגלה שהם לא תמיד מדברים על דברם ברומו של עולם 

ברוב במקרים זה יהיה דברים מאוד יומיומיים

תרגיל את עצמך פשוט לדבר על מה שנראה לך

אל תחליט על עצמך החלטות!

אלא אם כן זה החלטות טובות!

בהצלחה!!

שאתהצריך לחזק לעצמך את הביטחון ואת העני העצמי שלך...

ובמקביל לזה לקבל איתותים מהסביבה, כלומר להיות קשוב למה שהם משדרים לך, ולראות שאתה לא באמת משעמם אותם

אולי לאמן את עצמך להרגיש מתי אנשים לא מעוניינים לשמוע/חסרי סבלנות ובזמן כזה לא להתחיל בסיורים ארוכים

לגבי הפיסקה הרראשונה - הדרך לעבור מ'שלום-שלום' לשיחה קצת יותר ארוכה היא לשאול על פרטים שרלוונטיים (שוב, בקטנה, לא להעיק). למשל, אם אתה פוגש חבר מהכיתה והיה לכם מבחן יוםקודם - לשאול אותו איך היה המבחן. אם אתה פוגש מישהו שידוע לך שאחיו התחתן לאחרונה - לשאול איך היה. למצוא נושאים שרלוונטיים למי שאתה מדבר איתו, ולפתח את השיחה סביבם

מעבר לכלל העצות שקיבלת פה לפניי שנראות לי לא רעות בכלל -

כשהייתי חייב (דייטים), הייתי אוסף אנקדוטות מעניינות ביומן שלי. ומשתמש בהן.

כשזה מרובה משתתפים הרבה פעמים זה מוחצן ורדוד, ולפעמים זה יכול לא להועיל (להעיק ע)ליהם במקרים מסויימים, וכמעט תמיד לא מביא לידי ביטוי. ואחד על אחד זה עמוק, ושקט, ומביא לידי ביטוי את העולם הפנימי . 

אני תוהה אם מותר לי לשאול... (בשם האאוטינג\האנונימיות)

"זה כמו שפותח השרשור אמר..."

את מרגישה בעיה בזה שזה כך?

אם כן למה זה בעיה?

כי זה תמיד יושב על פחד שיושב על חוויה, ולפעמים, כמעט תמיד, הפחד הזה מנהל בעוד הרבה מישורים בחיים, ולא תמיד לטובה. 

"אני לא יודעת לנהל שיחות חולין עם אנשים, על שאלות בסגנון איך את מרגישה אני לרוב אענה במילה-שתיים, זה די בעייתי בקשרים חברתיים..."

מה רע בזה שאת עונה במילה-שתיים, ?                        כי אז מה?

מה רע בזה שאת לא יודעת לנהל שיחה עם אנשים?       כי? 

אם היתי שואל אותך 

 מ1-10 כמה יש לך ביטחון לבטא את מה שאת מרגישה?

מ1-10 כמה את מאמינה שייתייחסו אל מה שתגידי?

מה היית עונה?

אני אענה.. 

למה זה נצרך?

מה היית רוצה שיקרה?

אני לא יודע אם מותר לי לשאול, ואיןו לי מושג אם את רוצה לענות,

אבל מעניין אותי מה היה קורה אם היתי שואל אותך את השאלה הבאה -

מ 1-10 כמה את בוטחת במי שאת?

- מעניין אותי מה הית עונה...

על השאלה של הקשר לפחד ולפעולות שהוא מנהל, אבל זה ארוך ואין לי זמן כרגע, אז בהמשך, אם אוכל. 

אוקיי.. 

איך זה מתבטא חברותיות \ אדם חברותי?

אפשר לשאול אם את מאמינה למשפט הזה?

"לתת מקום לעצמי זה אומר לקחת מקום של אחרים"

אם אוכל, בכייף.

נערך - אגיב בהמשך כשאוכל. 

1. אל תדבר אם לא בא לך. אתה מרגיש שאתה רוצה לשתוק, תשתוק. נקודה. זה שאתה מדבר או לא מדבר לא אומר עליך כלום. אתה רוצה לדבר, תדבר, אתה רוצה לשתוק תשתוק. תקשיב לרצון שלך, לא למה שאתה חושב שאתה צריך להיות כדי לא להיות משעמם. 

2. זה גם (הכללה) ברמת הזהות שלך. ("אני אדם משעמם") זה אומר שזה מדד על הערך העצמי, (ערך עצמי תלוי בככל שאני מדבר ומשוחח, אני ראוי לאהבה מהאחר ככל שאני משוחח ולא משעמם)  ואז זה גורם לפחד, שגורם לשיתוק של האיזור היצירתי והחושב במוח, שגורם לחוסר דיבור או חשיבה, או יכולת עשייה בנושא.

3.  אם תעשה את מה שאתה רוצה ומרגיש בצורה משוחררת הדיבור יבוא מאליו, בלי להחנק. 

4. יכול להיות שיש דברים מעבר. אבל אולי משהו במה שכתבתי נכון.

בהצלחה @דודודו

ואני נהנה מזה

לא מביא את הקול הפנימי שלך לידי ביטוי וכיצ"ב

וגם לא יוצא מהפה.

אבל אני בהחלט מסכימה איתך שלא רק.

ואם תעקוב אחרי הודעות שהשארתי כאן תראה שלדעתי עיקר העניין הוא להכיר במתנות שמקבלים עם תכונת המופנמות. והכי כדאי להכיר בהם.

זה אולי חוסר יכולת להתבטא בע"פ. 

אם יש לזה סיבות היסטוריות אז אפשר לטפל בזה. 

אתה אדם מופנם. 

וזה ממש אבל ממש בסדר!

השם ברא מוחצנים והשם ברא מופנים. לא צריך להפוך את עורך בכח.

בעז"ה כשתתחתן כנראה שיתאים לך מישהי יותר מוחצנת. אני מכירה כמה זוגות כאלה!

(גם יכול להיות שלא. אני לא נביאה...)

גם תקן אותי אם אני טועה - אבל יש לי הרגשה שיש לך עולם פנימי עשיר ושאתה מהטיפוסים החושבים והמתבוננים. נפלא!

אני ממליצה לך לקרוא את הספר "אדם רגיש מאוד". יש מצב שתמצא את עצמך שם ותבין ותכיר במתנות שהשם הביא לך.

אם תרצה להגיב - אני פתוחה להמשך תגובות בעניין.

סוזן קיין: כוחם של המופנמים

היא כתבתה גם  ספר מדהים על זה. 

אני מכירה אותו מחברה שלי ונתקלתי כבר בכמה אנשים שקראו אותו.

אפשר להשיג אותו בחנוייות ספרים כמו סטימצקית וצומת ספרים.

לדעתי - מה שנכון כרגע הוא לבנות את עצמך.

וחלק ממה שזה אומר במקרה שלך (ולא רק שלך) זה להכיר במתנות שיש לך ובאופן כללי לפתח מודעות עצמית. עם דגש על המתנות המופלאות שהשם נתן לך.

(רגיש, חכם, מעמיק, אמפטי, עין טובה, יודע להקשיב, חבר טוב, אולי ניחנת בכישרון כלשהו? נגינה? כתיבה? שירה? טיפול? או משהו אחר? אולי אתה מצליח במקצועות ריאליים כמו מתמטיקה?)

נתתי כל מיני דוגמאות בסוגריים כאן שאני בטוחה שאתה ניחנת בלפחות חלקם.

תעתיק אותם לקובץ וורד ותסמן אותם בעיגול- תוסיף עוד דברים טובים שיש בך שלא ציינתי - תדפיס - . תתלה את הרשימה על המראה בחדר שלך - ותסתכל מידי פעם כדי לראות את הדברים החיוביים שיש בך.

זה שלב חשוב בבניית כל קשר שיהיה לך בחיים. הכרות במתנות שיש בך.

הכיוון הוא כזה - וזו רק הצעה לעניות דעתי - תתרגל לחשוב באופן הבא:

כל פעם שעולה לך בראש משהו כמו "אוף אני כ"כ משעמם / מופנם / לא שווה (חלילה) מיד תתרגל להשמיע לעצמך בראש אחרי זה משפטים כמו:

המופנמות שלי באה יחד עם מתנות אדירות שהן רגישות/ חכמה/כישרון (וכל מה שתציין לעצמך ברשימת המתנות שיש לך). מופנמות היא חלק מאופי מהסוג הזה.

אני רוצה לומר לך שמשפטים שכאלה  מאוד עוזרים לי בחיים. התחלתי לראות את החסרונות שלי מזווית אחרת לגמרי וב"ה התחזק לי הביטחון העצמי.

(וכשיגיע הרגע הנכון לחתונה בעז"ה יום אחד, הלוואי ותראה כמה אתה בעצם עשיר וכמה יש לך לתת לאישתך.)

בהצלחה!

זה דבר שקורה.

תתענין בעצמך בנושאים שמעניינים אותך, תעסוק בדברים טובים שמתאימים לך - עם הזמן יהיו לך באופן טבעי יותר נושאי שיחה.

בינתיים, תשתדל להקשיב בסלנות אם מישהו אומר לך משהו, לנסות להבין אותו, קצת "להרגיש" אותו; טוב לבין אדם לחבירו - וטוב גם בשביל העבודה העצמית שלך.

מה הכישרון הטבעי שלך? מה למדת?

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

כיף להיות במיטה עם אבא ואמא!  לא נורא בכלל. אם יש מיטה רחבה מספיק

והילדונת לא בועטת נוראות תוך כדי שינה, לא נורא. חושבת שזה נותן בטחון

לילד.  אולי להתפלל על זה, אם זה מפריע? לבקש עצה טובה מהשם?

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

בני אדם הם יצורים קטנים וחלשים

הרצון להשתנות תמיד מתבדה