למרות שהפורום טיפה נטוש...

אבל אני עובר מידי פעם ולא יכולתי שלא להרגיש את הייאוש.

לא מכיר הפרעות אכילה. מעולם לא התנסתי בזה. אבל כן מכיר את ההרגשה של "עד מתי..."

את הייאוש מהקושי שאף אחד לא יכול להבין. ואת הרצון הפשוט של להיות אדם נורמלי.

אם את רוצה אשמח לנסות לעזור קצת באישי...

בהצלחה!!

ונובעת ממקום עמוק.

אבל בואי נתחיל מההתחלה...

כל ההרגשה שאת מתארת, נובעת מההפרעת אכילה? או שזה נובע מהמקום שבו את נמצאת?

תסבירי את המשפט הזה- ובתקופה האחרונה זה מאוד אמוני.

כלומר הקושי מתבטא בעיקר בצד האמוני? שאת לא מצליחה להבין את מהות החיים?

אני מנסה להבין בעיקר מה הביצה ומה התרנגולת... מבינה?

לא מתמודדת עם הפרעות אכילה אבל כן עם דברים אחרים.

דבר ראשון, מוזמנת לפורום הסגור למתמודדים נפשית, תשלחי מסר לניק @פורום סגור.

דבר שני. הרבה פעמים יש לנו שאלות באמונה ושאלות על אלוהים. אבל הם יושבות קצת על רקע נפשי.. מבינה? כל ההסתכלות שלנו על העולם מושפעת מהנפש. גם איך שאנחנו תופסים את אלוהים זה מושפע מהנפש.

אם מותר לי להמליץ, תפני לפסיכולוג דתי שתוכלי לעבד איתו גם את היחס לאלוהים, או רב שאת מעריכה ויכולה להתייעץ איתו. חצרוני זה גם נראה לי אחלה רעיון.

מוזמנת לאישי,

ואם אני יצליח להסביר את עצמי טוב יותר בהמשך אז אכתוב פה.

חיבק והמון כוח. לא פשוט.

יש הרבה פסיכולוגים דתיים מאוד. עם תורה נפש אלוקית.

רק צריך לחפש. ולפי דעתי זה רעיון טוב מאוד. אני הייתי אצל אחד כזה.

ב. השאלות שלך דורשות לפי דעתי בירור מעמיק מהשורש של איפה את נמצאת במקום הזה.

ולכן קשה לענות על זה בשירשור. מה גם שבטח יש נקודות אישיות בזה שאולי את לא רוצה לפתוח מול כל העולם.

לכן המלצה שלי- דברי עם רצה לאש בשיחה אישית...(בכיף הייתי עושה את זה אני אבל אם כבר יש אישה אז עדיף שתדברי איתה ולא איתי...) תפתחו את הדברים ותנסו לענות עליהם.

שוב, אני ממליץ על פסיכולוג דתי... ויש כאלה ממש מחוברים לתורה...

בהצלחה!

אני לא טיפוס שאוהב להיות במרכז העניינים, קשה לי מאוד לדבר על  עצמי לעומק עם אנשים אחרים (מהידיעה שזה ממילא לא מעניין אותם)... לדבר בדגש על דיבור;) בכתיבה זה יכול להגיע לאורך של מגילה... וגם- זה נושא קבליסטי קצת, לא? לפסיכולוגיות נשים יש פחות נגיעה בעניין, אם אני לא טועה... (בטח יהיה להן מוזר להפוך את השיחות לשיעורי תורה באמונה).

אלו באמת שאלות קשות בשביל לנסות לענות עליהן "על רגל אחת", אבל הפריקה הקלה קצת וגם שמחה אותי התזכורת שיש אנשים צדיקים בעולם שאוהבים לעזור;) בכל פעם מחדש מרגש...! 

תודה על העצות והאוזן הקשבת

מאוד חשוב שתטופלי.

אני באופו אישי סובלת מהפרעות נפשיות מסויימות שיושבות גם המון על רקע של אמונה(יותר חוסר אמונה), ומטופלת אצל פסיכולוגית לא דתיה, וזה בסדר ממש. היא לא עונה לי על שאלות באמונה, אלא מבינה ביחד איתי מה השאלות שלי- עוזרת לי למקד אותן יותר.

ההפרעת אכילה היא רק על הרקע האמוני?

אני ממליצה לך מאוד לפנות לדמות כלשהי עם ידע תורני וכדאי גם אמוני.

לא ציינת את הגיל שלך, אבל אם את בגיל מתאים אז אולי רב במדרשה? באולפנה? רבנית, מורה..

ממליצה לך ממש לדבר\להתכתב עם מישהו.

אולי מטפלת שלמדה בתורת החיים או משהו כזה. אולי הרבנית נעמי שפירא, אולי הרבנית צביה אליהו.. מישהו בזולה של חצרוני.. תחפשי באינטרנט מרכז סגולה, יש שם גם משהו כזה.

אפשר לקבוע פגישה עם הרב שמואל אליהו, גם אם הוא לא יוכל להיות ממש המטפל שלך בטוח יהיו לו דברים חכמים לומר, ואולי הוא גם מכיר אנשים שיוכלו לעזור לך.

אה, אולי תתקשרי למכון שילה.

הגיוני שיוכלו לעזור. תחפשי עליהם באינטרנט..

בהצלחה נשמה.

אם קשה לך טיפול ע"י דיבור, יש עוד סוגים של טיפול. אפשר תרפיה במשהו..

אני לא יודעת באיזה רמה ההפרעת אכילה שלך, אבל הרבה פעמים פסיכולוג זה פשוט חובה. אפילו רק כדי שיהיה מישהו ש'ישמור' עליך.

ואפשר לטפל גם בקושי לדבר.. ז"א, להגיד מראש לפסיכולוג שקשה לך לדבר, וגם על זה לעבוד בטיפול..

אני לא ממש אוכל לעזור...

מה אתם עונים לעצמכם לשאלת המהות של העולם הזה? (בלי קשר לשאלות הנוספות ששאלתי. מה מניח לכם את הדעת?)

תציגי את זה בתור שאלה שאת מפנה אותה למישהו.

את האמת שאני לא יודע, ואפילו לא מסוגל להבין. קשה לי עם זה שאני לא מבין, אבל בגלל שאני לא מבין ולא אבין, אני פשוט מוותר מראש ומחפש מה אני יכול לעשות כדי שהעולם יהיה טוב יותר

(לפעמים יש תהיות, אבל הן לא מתמשכות, כי אני לא אוהב להתעסק בשאלות מיסטיות שלא אגיע בהן למסקנה.)

אני סומך על הורי, שזה תורת אמת ואני מנסה לפעול לאורה מתוך הבנה מי אני ובדרכים שדורשים ממני התמודדות לעתים. ואז אני מבין שיש משוואה עם צד אחד, בו אני לא רואה מה הרווח שאני מקבל, אבל צד שני הוא הצד שאני נותן והשאיפה שלי היא להגדיל אותו במידת האפשר.

ותטפלי בהפרעת אכילה, טוב? חשוב ממש.

בהצלחה עם הכל. את מהממת!

ראשית, נראה לי שזו תהיה אחת ההודעות הכי מפורטות שלי בפורום הזה, אז מקווה שיהיה בסדר. יתכן שלא יהיה הכי מסודר גם, אז התנצלותי הכנה.

הפרעות אכילה יכולים להתבטא במספר כיוונים מאוד שונים:

1. קושי להפסיק לאכול, למרות שלא טוב לגוף שלנו לאכול.

2. קושי לאכול, למרות שהגוף שלנו זקוק לאוכל.

3. קושי להימנע ממאכלים שעושים לנו רע, למרות שזה לא טוב לנו.

הדברים הללו אמנם שונים, וכל אחד חווה אותם בצורה שונה. אבל עדיין יש מכנה משותף מסוים, אנסה לעסוק בו בעיקר ואחר כך אגש טיפה לפרטים.

ה' ברא אותנו בגוף פיזי, כחלק מזה אנחנו זקוקים למאכלים בכלל ולמאכלים מוגדרים בפרט. אבל מצד שני, יש גם מגבלות שהגוף מציג ביחס לאכילה. הקושי בכך הוא שמרגישים במידה מסוימת בין הפטיש לסדן, מצד אחד אם לא אוכל בכלל זה יעשה לי רע, אבל מצד שני גם לאכול עושה לי רע, אז מה אני אמור לעשות?

או מהכיוון ההפוך, קשה לי להפסיק לאכול כי יש לי תחושה לא נעימה מזה שאני לא אוכל, אבל אם אוכל זה גם יעשה לי רע.

ובכיוון השלישי, מאכלים מסוימים עושים לי רע, אבל האוכל נראה מושך/יש עניין חברתי באכילה וקשה להרגיש בחוץ כל הזמן.

(אישית, אני מכיר יותר את מקרים 2 ו3 ופחות את 1, אבל אני מקווה שיהיה רלוונטי גם ל1 במעט. בכל מקרה, להרחבות יתרות מוזמנים במסר. [ כרגע הש.א בהשבתה])

יוצא שהפרעות אכילה מתאפיינות המון בקושי למצוא איזון, ומציאת איזונים היא תופעה כללית שקשה לכולנו בתחומים רבים. כאן זה עוד יותר קשה, כי אנחנו מרגישים את המחיר כמעט באופן תמידי. ואז עולה לנו השאלה, איך אנחנו מוצאים את האיזון?

אז הלוואי שהיה לי פתרון הקסם, אבל אין לי וגם אני בתהליכים לימודיים בנושא עם הזמן, יש תהליכים שכל החיים אנחנו לומדים כיצד להתנהל וזה לא פשוט בכלל. בעניין זה מופיע בשר הטבעות, שיחה קצרה שהטביעה עלי חותם עצום ולימדה אותי רבות:

""לוואי ולא יקרה כזאת בימי חלדי" אמר פרודו.
"הלוואי" אמר גנדאלף, "וזו משאלת ליבם של כל אלה שמונו להם חיים בזמן הזה, אך לא להם ההחלטה. לנו לא נותר אלא להחליט מה נעשה בזמן שהוקצב לנו"."

התחברתי לזה מאוד, כי יש דברים שאני לא מבין למה אני קיבלתי את הניסיון והאתגר הזה, אבל אני נזכר בכך ומבין שאני צריך להתעסק בעיקר בשאלה כיצד מתמודדים ופחות בשאלה למה אני צריך להתמודד עם זה. לפעמים יש שינויי כיוון והתמודדויות שאנו יכולים לבחור בהם, ואז צריך לחשוב על זה, אבל לפעמים זה התמודדות ואתגר הקיים שלא בבחירתנו ולכן עלינו להתמקד בהתמודדות ופחות בשאלה "למה?".

קושי נוסף שקיים לדעתי מאוד, הוא הצד החברתי באכילה, קשה להיות חלק מהעולם החברתי במקומות כאלה, כי פתאום עם אוכל, משהו אחר מעסיק אותך ואתה צריך לחשוב עליו. לדוגמא, חברים רוצים לצאת, כמה משקל מעניקים למצב האכילה שם?

וביחס לזה, אין לי רעיון מבריק לצערי, אבל אני משתדל לזכור שאוכל זה הכרח ודבר שנתקלים בו המון, אבל לא צריך לחשוב עליו תמיד (למרות שזה קשה לא לחשוב על זה), אני חושב שבעיקר המטרה העיקרית כאן הייתה להביע אמפתיה ופחות להציע פתרונות קסם, אולי להציע קצת דרכים להתמודד.

באופן כללי והמלצות בנאליות,

א. בשלב ראשון, לנסות לשים לב מה אנחנו עושים ומה אנו אוכלים, אבל בלי ביקורת על עצמנו בהתנהלות הזו, אלא רק כדרך לדעת מה קורה. חשוב לזכור שאין עניין לבקר את עצמנו על ההתנהלות הזו, כי זה באמת קשה ואין סיבה שנכעס על עצמנו שאנחנו לא גיבורים יוצאי דופן וסביר שרוב העולם היה מתנהל כמונו.

בשלב שני, לחשוב אם היו דברים שלדעתנו שינוי בהם היה עוזר לנו.

בשלב שלישי, לנסות ליישם ולראות אם זה עוזר. לקבל בהבנה אם לא הצלחנו, זה באמת קשה.

ב. לחייך לעצמנו ולזכור שאוכל זה צורך, אבל זה לא כל העולם ויש עוד דברים שאנו נתקלים בהם במהלך היום, ולהעניק להם יותר חשיבות. ככלל, לי עוזר לשים את הדגש על דברים שמשמחים אותי, ופחות לחשוב כל היום על דברים שמקשים עלי, למרות שזה קורה לפעמים.

ג. להתפלל על זה רק אם זה יוצר תחושה טובה, אולי זה גובל בכפירה, אבל לא זו הכוונה. אני חושב שחשוב להתפלל שהמצב ישתפר, אבל אם התפילה מכניסה אותנו למצב עמוק יותר, אז חבל.

ד. לזכור שלפעמים עצם ההמשך הוא דבר ראוי להערכה, ואני מעריך מאוד את אלה המצליחים להמשיך להתמודד ולנסות גם אם לא תמיד מרגישים הצלחות.

ובאופן כללי, בתפילה שיהיה לכולנו את הכוחות הדרושים להתמודד, שולח כוחות, תמיכה וחיוכים (מתפלל) (שריר)

• [שיר שנכתב בידי בילבו:]
  " לא כל הזהב יש לו זוהר,
  לא כל תועה-דרך יאבד.
  גם בא בימים יש לו תואר
  ושרש עמק לא ישמד.
  מרמץ תצא אש ותרב,
  מאפל האור יגבר;
  גם להב נשבר יהיה חרב
  וההלך ישוב ויכתר."

(באדיבות ויקיטקסט, משר הטבעות, אחוות הטבעת.)

תכילי את הכאב, תכאבי אותו, אבל בבקשה שימי בצד את הקולות המייסרים

גם זה יעבור עוד תפציע לך השמש מבין העננים 

ממש חיבוק מהלב אני מבינה אותך

מדהימה שיש לך הכרת תודה את נשמה טובה!

אכפת לנו ממך ומאחלים רק טוב ושיהיו לך הכוחות להתמודד 

לא הרבה, משהו כמו 30-40 אני חושב

ושיהיה רפואה שלמה. מאחל שהבדיקה תלמד מה יש ומה אין ושיהיה לרפואה.

לא יודע לגבי פענוח.

ביחס למה לובשים, אסור באיסור חמור משהו ממתכת, כל דבר ממתכת חובה להוריד!!!

חוץ מזה, אני לא בטוח. (יש מצב שחובה חלוק של בית חולים, אבל אם יש ריצ'רץ' על הבגד אז אסור אותו)

ממליץ להתקשר אל המכון mri ולשאול אותם

לדעתי, מומלץ מלווה, יש סיכוי סביר שהבדיקה עצמה אפילו תגרום לטשטוש מסוים ואיבוד משקל.

ביחס לאיזור בגוף שאותו מצלמים.

לי צילמו את הקרסוליים, ולא הייתי צריכה להוריד עגילים למשל

כדאי פשוט לשאול

רופא רגיל יכול לקרוא את הצילום ולהבין את הפענוח

לא עשיתי עם חומר ניגוד אז אני לא יודעת, אבל למיטב הבנתי זה לא משפיע על המצב הפיזי.

בכל אופן כדאי עם מלווה, כי בבדיקות רציניות לא כדאי להיות לבד וגם התורים ארוכים (במיוחד עם חומר ניגוד)

אני מנסה להבין אם יש משמעות למקום בו אני עושה את הבדיקה..

כי בעצם אם הרדיולוג לא מפענח נכון הרופא לא יוכל לדעת את זה? אז זה משמעותי מי יהיה הרדיולוג?

מאחל בריאות איתנה וכוחות להתמודד.

לגופו של עניין, אני לא יודע.

לא מומלץ בכלל.

כבר עדיף אנשור וזהו..

בכל אופן, אם מישהו מכיר תחליף סביר לאנשור, אשמח ממש לשמוע.

תודה.

בהערה אציין שאין לנו יכולת לדעת אם מי שנמצא בצד השני של המסך מנסה לסייע או לנצל ולכן הזהירות נצרכת בשני הכיוונים וכדאי להיזהר בשיח אישי בנושא