ברחוב בנו עכשיו בניין.
הוא מתנשא לגובה, רב קומות.
שתי שכנות עזבו פה זה מכבר,
ברחוב הזה קשה לחיות.
שני כלבים משוטטים
וחתולונת עזובה
מעידים וכמו אומרים-
בניין חדש אינו תשובה.
מחלוני השחור נשפך,
הוא מתדרדר במדרגות.
גם התריסים כבר לא עוצרים
את הקינה, הצעקות.
ואם חשבת שאולי
התמדתי ללכת-
לא המשכתי פה לצעוד.
עצרה אותי שלכת.
פעם הייתי שרה חורף, שרה סתיו.
פעם, ומהו לעומת שעת עכשיו.
טעם מר לדם שבליבי פועם.
רעם רק בוכה, הוא לא נואם.
ברחוב תלו תמונה עם כתובת.
את דמי הם מתירים לחשוף עכשיו.
"מחזה על מין אישה זוהרת",
כך אומרים- "הייתה אישה זהב".
השחור שוצף בכביש, במדרכות.
אין כאן חיוכים, רק ילדות בוכות.
בפאב קטן בקצה השביל
אישה-זהב, אישה-רגיל.
ואם חשבת שאולי
אלמד לחיות-
אין ספק כבר שעכשיו
אני עוד חיה, רק פחות.
פעם הייתי שרה חורף, שרה סתיו.
פעם, ומהו לעומת שעת עכשיו.
טעם מר לדם שבליבי פועם.
רעם רק בוכה, הוא לא נואם.