או שאני לא מכיר...
חיפשתי עכשיו קצת בגוגל ולא מצאתי
כמובן- יש את 'ראש יהודי', 'המקום', גרעינים תורניים וכו' אבל למה שלא יארגנו את זה בצורה יותר מסודרת? ככה שכל מי שרוצה לתרום מחלקו שיהיה לו יותר קל למצוא ולהחליט, וכל הארגונים רק ירוויחו מזה. עם ישראל ירוויח!
זה קיים כבר באופן מסויים בגרעינים התורניים.
בנוגע לייעוץ וכו' אולי זה יכול לעזור. התחילו עם זה קצת בקורס לשליחים- "עכשיו תורנו".
בנוגע לגיוס תרומות אני לא חושב שזה יעיל, כשכל אירגון מפרסם את הפעילות הספציפית שלו אפשר לגייס יותר תרומות. כמו שיש בעולם הישיבות.
כמה כסף את חושבת שיש באירגונים של קירוב רחוקים?
את צודקת אולי בנוגע לכשרויות ואולי גם לאירגוני צדקה, שעובר שם הרבה כסף.
אבל באירגונים של קירוב רחוקים מדובר על משהו אחר לגמרי- בקושי יש להם כסף, ואין כמעט מישהו שמתפרנס מהעיסוק בזה.
ונשמע שאתה לא מחפש אירגון גג, אתה מחפש בסה"כ אתר אינטרנט שיאגד מידע על כולם. נכון?
) צריכה קודם להקים את הבית שלי
יהודי אמיתי!אחרונהעשיתי את הסגולה, וביקשתי שנזכה לרכוש דירה משלנו. אחרי תקופה קצרה ממש דברים התחילו לזוז, והכל היה נראה ממש בדרך הטבע (אנחנו רצינו, חיפשנו בהכוונת רב עיר אחרת למגורים, מצאנו בה ב"ה מוסדות חינוך מצויינים לילדים, קרוב יותר להורים, דירה גדולה מאוד וחדשה במחיר סביר מאוד). הכל רץ בצורה כל כך טבעית, עד שכמעט שכחתי שעשיתי את הסגולה וכנראה בזכות ר' מתיא בן חרש הכל הסתדר בפשטות. מפרסמת גם כי הבטחתי, וגם כדי לזכות את הרבים.
התפילה התקבלה וזכיתי לישועה (אפילו כמה פעמים בעניינים שוניפ)
אמרו להם במסעדה שיש מבצע חינם בארוחת בשרים שנותנים לחם לכל בשר
ואיזה דיון זה אמור לפתח בפורום
כאילו בגיל 20 נגמר ההומור?
נסיו"פ, שטו"ל, הבדיחות של החבר'ה ועוד.
אבל באמת, לא הבנתי מה רצית להגיד כאן.
לא היה פה משהו רציני
בכלל, מסתובבים כאן היום הרבה פחות ניקים מלפני עשור.
אם תהפוך את צמ"ע לסוג של נסיו"פ/שטו"ל, כנראה גם כאן תהיה אותה תעבורה.
רק רציתי להגיד שהיה מאוד מאוד מבאס,
לראות את הגברת שגנבה אוכל מהסופר,
מברכת עליו ברכה ראשונה.
במקרה ראיתי מישהי בערך בת 30 פותחת אריזה סגורה של משהו מתוק וטעים (לא מצרך בסיסי אלא פינוק), לוקחת כמה יחידות ליד ומיד מחזירה את האריזה למדף.
היא קירבה את היד לפה, ורגע לפני שהאוכל נכנס היא לא שכחה לעצור ולברך ברכה ראשונה.
זאת הייתה הברכה הכי מעציבה שראיתי בחיי (לא כולל ברוך דיין האמת...)..
כמו כן אני מבואס על עצמי שלא אמרתי לה כלום ולא פניתי לאף אחד.
שזה נשמע לי כמו הפרעה נפשית, לא בדיוק מקרה קלאסי של גניבה. (לא שזה לא גניבה, אבל לפתוח אריזה ולקחת קצת זה מאוד מוזר)
"אין זה מברך אלא מנאץ" חז"ל מפורש
כי זה נהיה כמו הרגל כזה
תכלס נדירים האנשים שבאמת מכוונים על הברכות האלו
בגלל זה בדרכ אומרים את זה מהר וישר אוכלים אל תדון אותה לחובה
יצא לי להכיר גנבים הרבה מהם זה לא נשלט, כמו הפרעת נפש כזה
אותי מרגיז כשראיתי בסופר נערה מציבה עגלת קניות ריקה של הסופר, די בתחילת
התור, מציבה אח קטן לשמור עליה, ויוצאת למסע בין המדפים וכך מביאה מדי פעם
מצרך , מכניסה אותו לעגלה, וחוזר חלילה....
נורא רציתי להגיד משהו אבל התאפקתי כי אני יודעת שאני קלה
לרגוז וזה לא מאה אחוז לשמה....עובדה - אף אחד אחר לא אמר
כלום ואולי אפילו לא שמו לב. רק אני. וזה קורה לי גם בפעמים
אחרות, שנראה לי ש"זה לא צודק"; למה לאף אחד אחר זה
לא נראה כך? למה כולם שותקים ורק אני המוכיחה בשער?......
כעסתי על עצמי: למה זה מפריע לי כל כך? על מה זה יושב?
הרי לוקח זמן לערוך את כל הקניות ובינתיים אפשר לעקוף את העגלה
כדי לשלם בקופה. אז למה זה מרגיז כל כך? ועוד דבר; מה עם ללמד זכות?
שלא קשור איכשהו לקב"ה?
ומה הקשר בין אושר לקב"ה? לא הבנתי
למי שיצר אותו?
להגשים חלומות
לנצח פחדים
לעשות דברים שעושים טוב
להיות עם אנשים שעושים טוב
יש הרבה דברים בחיים שלי שגורמים לי לאושר
חלקם קשורים לקב"ה באופן ישיר וחלקם בעקיפין
בסוף הוא נותן לי הכל אז אין משהו שלא קשור אליו
רוב הזמן טוב לי. אני קם בבוקר. אני עושה דברים שטובים לי וטובים לעולם.
אנשים סביבי (רובם) טובים אליי. ומי שלא, אז אני מרחיק ממני כדי שלא יפריע.
לא הכל מושלם או פלא פלאים. יש נקודות מציקות. אבל באופן כללי - טוב.
ואז מגלה את הכתבה הזו:
"כיפת הברזל" נגד יתושים עוברת לייצור המוני - אמס MS
בגדול מה שמציעים שם זה מוצר שעובד כמו "אור איתן" שנועדה לשרוף רחפנים באוויר. יש חיישן שמוצא את המעופף באוויר ואז הורג אותו עם לייזר.
מי נשאר? רון ארד, אלי כהן, גיא חבר.
עוד מישהו ששכחתי?
אבל הם (גם אלי כהן) בוודאי חללים.
נעדרי סולטן יעקב - לא היה מושג מה עלה בגורלם ועד שמצאו את עצמותיהם, ההנחה היתה שאולי חיים.
רון ארד - בוודאות נפל בשבי חי, אבל כנראה שבאיזשהו שלב קיבלו אינדיקציות שאיננו חי
כד יורדי הסירה
מדינה שלא שוכחת את בניה,
גם עשרות שנים לאחר שנהרגו בקרב להגנתה
