ירידת הדורות.


העובדה שזאת מצווה ועלינו לקיים אותה.

אי אפשר לקיים כיום בלי מקום מדוייק של מזבח.

כך כבר אמרו כל גדולי ישראל.

 

אז למה יש קומץ שעדיין דוחף לעשות משהו שאי אפשר?

אם אי אפשר לעשות את זה אז זו כניסה למקום המקדש בטומאת מת שלא לצורך = זה עצמו כרת!

ולכן אצל רוב העדות נוהגים שלא לאכול בשר צלי בערב פסח

בטח שמותר! פסח נאכל בכל העיר למנוייו.

זאת לא הבעיה.

 

נהוגים לא לאכול צלי ברוב תפוצות ישראל כדי לא להיראות כאילו עשו ממש קדשים בעזרה (היינו השחיטה וזריקת הדם והקטרת האימורים)

(תעשה טובה ולמען הסדר תחלוק על כל הנחה בנפרד)
הנחה ב. אנחנו לא יודעים איפה היו כל 32 האמות של המזבח בגלל רובו בדרום ורובו בצפון וכולי
הנחה ג. אפשר מזבח שגודלו רק אמה על אמה ברום שלוש אמות אם אין בררה (רמבם מפורש)
בהתבסס על הנחה א ידועים המיקומים האפשריים של המזבח ובגלל הנחה ב אז נותר לנו שטח של 8*19 אמות שלכולי עלמא היה בשטח המזבח. בהתבסס על הנחה ג יש לנו מקום בשפע למזבח.

על מה תרצה להתחיל לחלוק?

אבל הגמ' אומרת שבבית שני לא היו יכולים לעשות את החישובים הללו, ונזקקו להוראת נביא/ גילוי מלאך/ הוכחות חותכות אחרות.

איפה בגמרא?

מה עם מסורת ארכאולוגיה טופוגרפיה?

"אלא מזבח מנא ידעי?

אמר רבי אלעזר ראו מזבח בנוי ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו

ור' יצחק נפחא אמר אפרו של יצחק ראו שמונח באותו מקום

ור' שמואל בר נחמני אמר מכל הבית כולו הריחו ריח קטרת משם הריחו ריח אברים

 

אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן שלשה נביאים עלו עמהם מן הגולה אחד שהעיד להם על המזבח ואחד שהעיד להם על מקום המזבח ואחד שהעיד להם שמקריבין אף על פי שאין בית

 

במתניתא תנא ר"א בן יעקב אומר שלשה נביאים עלו עמהן מן הגולה אחד שהעיד להם על המזבח ועל מקום המזבח ואחד שהעיד להם שמקריבין אף על פי שאין בית ואחד שהעיד להם על התורה שתכתב אשורית"

 

הסמנים הללו הם לא השערות טופוגרפיות.

ושהעידו, והפירוש של מפעל משנה תורה שם הוא במסורה

אומר שזה רק כשראוי לבנות בהכל

 

אבל במצבינו זה גדר ש"אינו ראוי לבילה- בילה מעכבת".

בכל מקרה, לא הבנתי את טענתו. הוא טוען שהבדיעבד של אנה על אמה הוא רק כשיהיה שלושים אמה?

לא נראה לי שמישהו טוען שהר הבית הוא לא הר הבית עם הכתלים המקוריים, לא נשאר יותר מידי מקום להכניס את המקדש באמצע

משל הרופא וכו'

מה ההגיון להגיד שלא ללכת עד הסוף?

שהניסוח הזה נשמע די רפורמי (תנסה להלביש אותו על מצוות ש"לא שייכות בעולם המודרני")

אני מכיר אותך כך שאני יודע למה התכוונת ומבין שיש הבדל, ובכל זאת - השאלה מה ההבדל בין השניים נשארת בעינה.

התכוונתי להקרבת קרבן פסח במצבנו שאין לנו לא נביא ולא יודע עד מה וכולנו טמאים.

חלילה מלעלות הר ד' במצב כזה.

אז סתם היה ניסוח לא מוצלח.
כמובן שזה מחזיר אותנו לדיון המקורי על עליה להר הבית בזמן הזה, שהפעם אצליח להתגבר ולא להיכנס אליו שוב |שריר|

עדיין לא ברור איך מישהו מוכן להרשות לעצמו להכנס בכוונה לעזרה בשביל "להקריב קרבן פסח" כביכול.

אז מה מפריע לך בעצם?

וזה לא הותר כאמור אלא לצורך הקרבת קרבן ציבור כהלכתו. וזה אי אפשר בימינו, כי אין מקום מזבח ידוע.

עשה.

 

זה מצווה על כל יחיד ויחיד להמנות על קרבן פסח שנאכל בחבורה אבל עדיין הוא נחשב כקרבן ציבור להרבה דברים אחרים.

לא יודע מה הקשר לדיון

וזה אכן לא קשור.

אבל מעניין לדעת, איפה הדעה?

רבי יונתן אומר מנין שכל ישראל כולן יוצאים בפסח אחד, שנאמר ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים, וכי כל הקהל כולם שוחטים והלא אינו שוחט אלא אחד, אלא מכאן שכל ישראל יוצאים בפסח אחד. (קידושין מא ב)

בפסח אחד - אע"פ שאין בו כזית לכל אחד דקסבר אכילת פסחים לא מעכבא אלא זריקת דם לחודא (רש"י שם)

אבל לפני שבעים שנה הוא היה ידוע לכולם (כך טוען הרב דוב ליאור) מה קרה פתאום?

הראה לי.

לפני שבעים שנה היה ידוע?

משפט כהן נכתב לפני כמעט 100 שנה והוא כותב שם שלא יודעים.

מקור בבקשה ל"ידיעה" הזו.

בישיבת המקדש
לא זוכר איפה ראיתי את זה

אבל רוב השיעור מדברעל זה

הבנתי שהבעיה היא שזריקת הדם צריכה להעשות על ידי כהן עם בגדי כהונה ועל בגדי הכהונה יש כמה ספקות (סוג מדויק של בד ועוד כמה דברים)

בגדי כהן הדיוט די פשוט להכין, החומרים כתובים בתורה הקדושה.

 

אבל מקום המזבח מעכב. בשביל זה היה צריך בבית שני ג' נביאים- בלי נביא זה לא עוזר.

משמע ממנו שהוא סובר שניתן לעשות היום קורבן פסח

תוהה איך הגעת למסקנה שאני בת

כשאת אומרת לא, למה את מתכוונת.

 

לא יודע של מי השיר. אוכל לגגל....

לכן היה סימן הציטוט.

 

מוזר שהגר"ד ליאור לא מביא את הרב זצ"ל. בסוף הוא מהחוג שלנו....

ואמר שיודעים בדיוק

ב"דבר חברון" הגר"ד ליאור מביא את דברי הראי"ה להלכה וכותב שאין היתכנות להקריב קורבנות ללא רוה"ק.

פשוט שמעתי שני רבנים אצלנו מתווכחים על זה

שניהם הסכימו לא להקריב אבל אחד מבחינה טכנית ואחד מבחינה רעיונית

אבל אם מה שאני עושה זה לא פסח אלא קרבן פסול- אז אני ענוש כרת.

דב ליאור על זה שהרב זצ"ל (נדמה לי) אמר שניתן להקריב רק במקום המזבח בדיוק
והרב דוב ליאור אמר שהכיפה הקטנה זה כמעט בדיוק בגודל של המזבח ושאנחנו יודעים שזה המזבח ושאפשר להסתדר

מקום המזבח נגזר ממקום קודש הקדשים (או להיפך)
מה שמקשר את השאלה באופן הדוק ביותר לעליה בזה"ז
מש"ל

מחנה שכינה. ואז יהיה לך מקום שהוא מותר בודאי בעלייה (אמנם מצומצם, אבל קיים).

אבל מזבח יש רק אחד ורק הוא מקודש. 

שים לב שאתה עוקר מצווה שביטולה כרת בשביל חומרה שהמצאת.

שכל ישראל עברו על כרת בפסח הזה?

למרות שיש צד להגיד שבכל זאת, בגלל שלא פעלנו מספיק לאפשר

(בלי להכנס לשאלה אם בפסח שני יתאפשר האם נקריב)

בלי לעורר קטרוגים חלילה על עם ה'

לא יודע אם זה רלוונטי לימינו, כי הטעם הוא שמי שרחוק לא יספיק להגיע.
בכל מקרה, אאלט יש עד פסח שני כדי שתהיה חייב כרת

מי שלא היה במרחק ט"ו מיל מירושלים לא חייב בפסח.
אני חושב שזה דיון מיותר.
כל הדברים שנאמרים פה לא יתרמו משהו.
עינינו רואות שרוב מוחלט של הרבנים לא הגיעו להקריב קורבן פסח

זה שרבנים לא עשו משהו אומר שאי אפשר לברר?

רק אומר שכל הטיעונים פה לא קריטיים,לפחות הלכה למעשה בשבילי

חשבתי שהתכוונת שדיון כאן יוציא שם רע על רבנים

ו15 מיל זה משוער לזמן שבו אפשרי להגיע.

ובינינו, רוב היהודים בארץ יכלו להגיע אם הם היו רוצים באמת

מקדש.

 

כאן כאמור אתה לא מקיים.

 

 

ב- זריקת הדם היא לא "חומרה" אלא פסוקים מפורשים בתורה.

חוסר ידיעת מקום המזבח זו בעיה שהובאה בראשונים ואחרונים.

 

(אם תמשיך בדמגוגיות כאלו אז חבל. אני מוחק מבחינתי את המילים "שים לב ש" ו"שהמצאת", לא שייך אחי.)

 

כך שזו לא חומרה אלא דבר שהוא לעיכבוא בלי ספק.

 מוכח הדבר בגמ' בזבחים שמציינת שהיה צריך בבית שני נביאים שיאמרו את מקום המזבח. או לפחות סימן ברור שלי ספק כאפרו של יצחק או גילוי של מלאך.

 

ואדרבה- אם לא קיימת מצוה שמחייבת טומאת מקדש ובכ"ז נטמאת- עבר על כרת בקום עשה, ה' ירחם!

 

מלבד העובדה שהחינוך אומר שדין "מקריבים אע"פ שאין בית" הוא רשות ולא חובה.

כתוב במפורש שעושים פסח בטומאה

מה שמעכב מלעלות זה לא ש"לא ראוי להכנס". אלא אסור! אסור! זה כרת להכנס.

אלא מה, כמו שאתה חוזר פעמים רבות טומאה הותרה בציבור כלומר- אם אתה מקיים מצוה שמחייבת טומאת מקדש ורוב ישראל טמאים- אז הטומאה הותרה/ דחויה בציבור.

זה נכון.

 

אבל אם אנחנו אומרים שאתה לא יכול לקיים את המצווה גם אם נורא תרצה- כי אין לנו מיקום מדוייק של מזבח- אז לא הותרה לך הטומאה כי היא הותרה רק אם אתה מקיים. ואם לא- לא.

לכן יוצא שאתה נכנס למחנה שכינה בלא שהותרה טומאה בעודך טמא מת= כרת.
 

הרב אריאל אומר שיש מסורת למקום המזבח

הרב דב ליאור טוען כך? - נסיונות פעילים

 

התגובה הזאת נכתבה כאן, בשרשור הזה

אשכרה.