הרב מיכאל אברהם מעלה את זה בעקבות הספרים שלו העוסקים בבחירה החופשית של האדם (אגב אותם לא קראתי, קראתי רק את "אלוהים משחק בקוביות") אני מניח שהוא רוצה בפוסט זה לבסס טענה אחת או יותר שהביא בספריו (זה גם משתמע מלשון המאמר).

למה זה מפריע לך? ראשית כמה יהודים אתאיסטים אמיתיים יש בעם היהודי? (לא כאלה שמגדירים את עצמם אתאיסטים אלא אתאיסטים ממש?) הערכה היא שמעט מאוד, אבל נניח לכשל "סקוטי אמיתי" הזה לרגע.

מה לך ולחשבונות שמים מי מקבל אזה שכר? מכבדים את נרצחי השואה ואת הרוגי המלחמות עם או בלי המאמר הזה, לא משנה אם יש מקור או לא, ואם אין מקור אז אנחנו המקור, מה הבעיה? מקור בתלמוד, בראשונים או באחרונים לכך? בשביל מה?

יצויין עוד, עד תקופת חתימת התלמוד וקצת אחריה לא היו אתאיסטים כלל בעולם, מתי הופיע החילוני הראשון בעולם זו מחלוקת על הגדרת המושג "חילוני" רבים מייחסים לאריסטו או לשפינוזה להיות החילוני הראשון, אם יש להניח שכבר כמה אנשים בחייו של פיתגורס כבר העלו רעיונות חילוניים, על כל פנים, מאז ועד היום לא היתה ממש לחילונים "הזדמנות" למות על קידוש השם ולכן גם לא ממש יכל להיות מקור לכך, אבל בין כך ובין כך, על מה הויכוח? שאין מקור? אז מה, אנחנו המקור.

בדומה לזה כנראה שפוסקי זמננו יצטרכו לכתוב "הלכות חלל" (הפעלת לווינים, גשושיות ועוד) בקרוב, אז אם אין להם מקור מה יעשו? הם יהיו המקור.

הרי פפוס ולוליאנוס היו בדורו של שמד, ובזמנם נהרגו מאות אלפי יהודים (ועשרות מליונים לפי דרושי חז"ל על תור מלכא וביתר), ורק הם נחשבים להרוגי מלכות שאין כל בריה עומדת במחיצתן.

ברור שזו המצאה, לומר שכל חייל שמת במלחמה או נהרג בפיגוע מקבל אוטומטית דרגת קדוש. אבל ברור שיש להם שכר גדול, אם התכוונו לדבר מצוה, שהרי מלחמת הצלת ישראל מיד הצר הבא עליהן זו מלחמת מצוה.

זאת בלי התיחסות לזהות המחבר שאינו בכלל שלומי אמוני ישראל, בואו נדון בדברים עצמם ולא במחברם.

ראה הרבי מקרלין מחזה תעתועים: קוזאק חמוש מכף רגלו ועד ראשו בורח כל עוד נפשו בו, ורודף אחריו יהודי קטן בעל הדרת זקן, בעודו עושה קולות משונים "ממממ..." "ממממ..." ומצביע באצבע על עצמו. הרבי חייך לעצמו ופנה לדרכו. כשהגיע למקומו, חסידיו שאלוהו אם הבין לפשר הדבר. ענה הרבי: הלא מדובר בבריסקר, שנקלע למארב של פורעים, ומיד ביקש מהם להמתין קמעא והתחיל לברך בקול רועד "ברוך...אתה...אשר...קידשנו...במצוותיו...וצוונו...למות...על...קידוש...השם". הקוזאקים לא ראו משוגע כזה מימיהם ומרוב התמהון עזבו אותו לנפשו, ואילו היהודי מבריסק לא וויתר אלא רדף אחרי אחד מהם על מנת שלא תהיה ברכתו לבטלה בעודו עושה "מממ..." על מנת שלא יהה הפסק בין הברכה למצוה!

בדיעבד הייתי נמנע מלהגיב. 

מעניין גם מי נתן לך לקרוא את זה...

נכנסתי לוויקיפדיה ומשם הגעתי לדברים שהוא כתב. הכרתי אותו לפני שנים רבות בעצכח ואין ספק שהוא עבר שינוי, ממה שהכרתי. זה שאמרתי שהייתי נמנע מלהגיב לא אומר שאני מסכים עם גישה של ״לא צריך מקורות נגד שכמותו״ אני רחוק מזה. ובאופן בסיסי אני מזדהה עם דרישת האמת שלו.

בשביל להכיר אנשים.

ייש"כ

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!