הפנו אותי לכמה שעוסקות בנושא, אחת אין לה כרגע משהו פנוי, השניה לא חזרה אלי

על מחזור וכו הסברתי לבנות שלי באיזור כתה ה, והיה לי טוב נוח

הגענו לזה שיש זרע וביצית וכו. איך הם בדיוק מתחברים וכל מה שקשור לזה, זה אני לא יודעת איך להעביר. אני ממש משתגעת.

בינתיים אני מנסה לגבש בראש מה בדיוק לומר ולא הכי הולך לי.

מאד מתסכל

אבל ההגדרה הכי יפה ששמעתי לנושא הזה הוא שמדובר ב"חיבוק מיוחד" שגבר ואישה שאוהבים אחד את השני עושים.

מסבירים שזה חיבוק פרטי שלהם שעושים בשקט, בלי שאף יודע, ועושים אותו רק אחרי שמתחתנים.

זה חיבוק שעושים כדי ללדת ילדים אבל גם כי הוא מאד נעים וגורם לאבא ואמא להרגיש קרובים אחד לשני.

אפשר להשאיר את זה ככה, ואפשר לפרט פיזית איך הזרע מאבא והביצית מאמא נפגשים (תלוי בגיל).

אפשר גם לקשר גם לעניין של פגיעות מיניות ולהסביר שזה חיבוק שאסור לעשות אותו בכוח.

אני חלילה לא באה ממקום של לשפוט.

ברור לי שזו שיחה מאד מביכה שחוששים לקיים.

אבל היא כל כך קריטית וחשובה.

השדר צריך לבוא ממך שזה נושא שאפשר לדבר עליו עם אמא.

כי אם היא תדע שבבית זה מביך מדי או לא צנוע מדי היא תחפש תשובות

בחוץ. ולרוב זה במקומות שלא תרצי שהיא תחפש בהם.

ובגיל הזה כבר יש לא מעט שאלות. למרות החינוך הדתי והילדות התמימה.

מספיקה מילה גסה אחת ששומעים ברחוב, מספיק שיר ששומעים ברדיו באוטובוס,

מספיקה תמונה לא צנועה אחת שרואים והילד מוצף בדמיונות ומחשבות

על הנושא שרובם הגדול מעוותות וגסות ולא בדרך שהיינו רוצים שהוא יחשוב עליו. 

אם המסר לא יבוא ממך שזה נושא יקר ואינטימי ומלא באהבה המפגש הראשוני

שלה איתו יהיה ככל הנראה בצורה מלוכלכת. 

ילדה בגיל הזה צריכה לדעת. זה הגוף שלה.

אני זוכרת ממש שבכיתה ו' ילדה בכיתה שלי סיפרה לי שכל פעם שהמחזור שלה

מתעכב היא פוחדת שזה אומר שהיא בהריון. כנראה היא שמעה איפושהו שכשאישה

נכנסת להריון המחזור מפסיק, אבל היא לא ידעה מה זה אומר להיכנס להריון.

איזה פחד נוראי זה לילדה קטנה כזו. פחד שהיה יכול להיפתר כ"כ בקלות על

ידי הסבר פשוט מאמא על איך אישה נכנסת להריון.

זה פשוט נושא שמאד קרוב לליבי (בתור ילדה שגדלה בבית דתי

שלא דיברו בו בכלל על הנושא ולמדה את האינפורמציה הזו בצורה

הכי נוראית שיש).

הרבה בהצלחה.

באותה דרך בה אנו נחשפנו

(חשוב לי לומר כי אני גם מרגישה ככה, אבל שלי עוד קטנים..)

על אמנון ותמר לימדו כאילו סתם, אסור לאח ואחות לשכב במיטה ביחד

רחב היתה זונה- כי היא נתנה מזון לאנשים

וכן הלאה

לבנות אצלינו ממש אין חשיפה לנושא דרך תכני התורה לצערי

קוראים לו מתבגרת באהבה של דפנה פלר... מדבר על זה וממש טוב!! הכל בהדרגתיות כזאת ובפשטות... ובכללי חשוב מאוד לדבר על הנושאים האלה עוד לפני שמתחיל להיות סוער... אם לא עושים את זה בצורה נכונה- זה צלקת לכל החיים!!!

אמא שלי הסבירה לי ממש עם ציורים מה עומד להתרחש אצלי בגוף, ושלא אבהל אם אראה יום אחד דם.

וטיפ יפה שבגללו הגבתי לשרשור- אמא שלי אמרה לי שלא כדאי לי לדבר בנושא הזה עם אף אחד, רק איתה, יש הרבה ילדות שמדברות על זה בכיתה - "אבל הן לא יודעות מספיק טוב וחלקן מדברות על זה בכיתה כי הן לא מעיזות לדבר עם אמא שלהן, אבל לך יש אמא שתמיד תוכלי לשאול ואני אענה לך הכי טוב..."

זה נתן לי ביטחון תמיד לשאול אותה כל שאלה, ואף פעם היא לא נבהלה, תמיד הסבירה לי יפה מה שהתאים לי והתקבל יפה על דעתי.

לדעתי אם הילדה בת 11.5 והיא מעצמה לא שואלת שאלות - לא כדאי לך שהיא תדע בדיוק בדיוק מה עושים כי זה סתם יכול לבלבל אותה. היא יכולה גם לדעת את זה בגיל 16 שזה גיל יותר בוגר, ועדיין ישארו לה כמה שנים טובות להפנים את זה לפני שהיא מתחתנת.

עצם זה שהיא יודעת שתמיד אפשר לפנות אלייך, זה יתן לה ביטחון ואם היא תשמע דברים ממקומות אחרים היא תבוא אלייך ואת תסדרי לה את זה בראש בצורה נכונה.

אצלי, בהמשך שמעתי על מישהי במשפחה שיש לה ילד בלי חתונה, אז לא היססתי לשאול אותה איך זה יכול להיות, ואז היא הסבירה לי שיש משהו שנקרא "מגע מיני" שצריך בשבילו שניים, אפשר גם בלי חתונה אבל זה עבירה... בהמשך שאלתי אותה איך עושים את המגע המיני הזה והיא אמרה לי שלומדים את זה לפני החתונה, זה כמה תנועות מסויימות שצריך לעשות... זה כשעוד הייתי קטנה יותר, וכשגדלתי יותר - היא הסבירה לי יותר לעומק...

וגם, לספר את זה בקור רוח ובצורה שכלית, זה גורם להבין את זה באופן בריא.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....