פורום אנשים רגישים מאוד

שקשה לך להשתחרר ממנו והוא עדיין כובל אותך... (גם לי יש סיפור כזה)

ממליצה לאמץ מבט נייטרלי על עצמך, כמה שיותר אובייקטיבי. עם עצמנו אנחנו משוחדים, קל לנו להתבוסס ברגשות ולטבוע בהם... אבל זה לופ שפוגע בנו. נסה להפריד רגע בין הקולות בתוכך ולהיות השופט מלמעלה, זה שעושה ביניהם שלום, המבוגר האחראי. לשמוע את קול הרגש, את קול השכל, ולתווך בחמלה. 

אם אפשרי, באמת עדיף ללכת לטיפול. באמת באמת. זה לא חולשה זה חוזק.

אתמול בשבת, רפרפתי מעט ב"עד שליבך יתנגן" - אלומה לב המביאה באופן יוצא מהכלל את

שיטתה של הרבנית ימימה, שהיתה פסיכולוגית וגם , עד כמה שהבנתי, קשורה לתדר רוחני.

ממליצה. יש סדנאות עם מדריכות (אולי גם מדריכים) בשיטה שלה. יש גם מישהי ביוטיוב

שמלמדת. וגם מישהו. איני זוכרת את שמותיהם. מאוד כדאי. מאוד נוגע.

ריגשת, מזדהה איתך, מרגיש את מה שעברת. גם אני עברתי את זה.

וכן, הצהריים קיבלתי תזכורת, אחת מני עשרות, מאז שזה (וזה וזה וגם זה) קרה. אף אחד בעולם לא יבין אותך. אף אחד לא יידע מה אתה מרגיש, מה מניע אותך לפעול, איזו מילה בדיוק מזכירה לך משהו - שאף אחד לא היה חולם בכלל שקרה...

וזה שורף את הלב ואת הנשמה כל פעם מחדש. וה"נחמת שוטים" היחידה היא שכמעט כולם עברו איזה משהו כזה. אז לפחות אני לא חריג. (ובכל זאת הם לעולם לא יבינו אותי).

אז כן, נגעת בי, אחי. (והפעם בהסכמה)

אני יכול להגיד לך שיש משהו שאין לאנשים אחרים.

אתה היית שם ואתה יכול להדריך אנשים איך לצאת מהצרה הזו.

זו דרך מצויינת להפוך מנטל לנכס.

ואני משוכנע שאתה גם לא באמת נטל, גם אם אתה רואה בעצמך ככזה, יש לך מה להביא לעולם.

מאד מקווה שאתה מקבל טיפול רגשי ... מגיע לך להרגיש טוב...

יש לזה יותר השפעה

כי נלך עם המחשבות האלה כמה שעות, ימים, שבועות

חודשים

ולפעמים שנים 

זה מציף את המערכת. אפשר להיות מודעים לזה וקצת יותר לשלוט בזה. ובכל זאת.

אפשר ללמוד לתת לזה מקום

ולהחליט בשלב מסויים מפסיקים להיות פרייארים ומתקדמים הלאה.

כי כמה נבזבז אנרגיה על משהו שמישהו אחר אמר או עשה.

פחות על למה הוא אמר או עשה אלא על למה זה כל כך מפריע לי...

דווקא את התגובהההראשונה שלך אהבתי אבל עם זה לא מסכימה כל כך

קראתי פעם משפט:

כשאתה כועס אתה מעניש את עצמך על טיפשותם של אחרים.

זה כל כך נכון

עכשיו שלא תביני / תבין

לא נכון

לא קל לי לשחרר כעס על אנשים..

אבל-

אני גם מבינה קצת שזה בסוף בעיה שלי.

אנשים יכעיסו אותי

הם ימשיכו הלאה ( או שלא.. זה עניין שלהם)

אבל למה אני צריכה להמשיך ולשאת רגשות כאלה

אשמח לתגובתך..

ואני מסכימה עם זה במאה אחוז.

יש אנשים שלא שווים את זה שנפגע מהם בטח לא את זה שנלך עם זה.

אבל זה טיעון רציונלי. ובמקרים מסוימים קשים/מורכבים/טעונים/קרובים יותר הוא פשוט לא עובד. לא הוא ולא טיעונים רציונלים אחרים...

באמת יש פעמים שקשה לא להיפגע ולא לכעוס...

שזה עושה הרגשה רעה יותר - מה? הקב"ה כועס עלי שככה הוא עושה לי?!

אז זה לימוד. אני צריך ללמוד משהו מזה. דימוי עצמי חיובי מאוד עוזר

לשים את הדברים בפרופורציות.

כי כאן שוב הרגש עובד, אני במרכז וכו' וכו'.  אנו (אני בכל אופן) יודעים

שאנחנו לא צדיקים ובכל זאת רוצים להרגיש צדיקים, שלא עשינו דבר

הגורם ליחס כזה (העלבה, פגיעה וכד'). אבל גם רשעים איננו (ואולי

זו הבעיה: נפגעים כאילו לא מגיע לנו ונפגעים כי חושבים שמגיע לנו

ואז, אנא אנו באים....)

דרך נוספת לחשוב על זה זה ללמד זכות על הפוגע. זה לא אישי נגדי או לא

לגמרי אישי נגדי.  זה מרכך את הפגיעה ועוזר "לדלל" את הריכוז הזה אצלי...

ומה עם להפנות את העלבון לקב"ה לבקש ממנו לא להיפגע כל כך

שילמד אותנו לרכך את התגובה הלא נעימה של הזולת.

יש ספר נפלא על לימוד זכות: "הצד השני של הסיפור" - יהודית סמט.

הרבנית יהודית סמט. המון דוגמאות, ניתוחי מצבים.

ועוד ספר חשוב: מאזני צדק.

ממליצה על שניהם.

בשיעור מסויים, סיכמה הרבנית כך:

אם מישהו אומר משהו נגדנו או מ תנהג לא יפה,

אם נוכל לשים את הכבוד שלנו בצד ולאמר:

מסכן אם כך הוא מדבר/מתנהג...

מרים אדהאן מסכמת כך: האם הוא צודק?

אם לא - לנפנף את זה.

אם כן - לקחת את זה למקום של שיפור עצמי.

ובגדול - הונאת דברים זה אסור מדאורייתא

אם יש בזה נחמה....

שמעתי שכשהקב"ה רוצה להעניש מישהו

הוא שולח אחד מהמלאכים לעשות זאת,

אבל במקרה של הונאת דברים , הוא עצמו

יורד להעניש.

אז אם אפשר להיות נשכרים ממשהו

שהבאתי כאן - אשמח מאוד.

בהצלחה!

לא לאכול כי זה לשנות מצב, ולהשאר רעב עדיף על שינוי ללא-רעב

או לא להיכנס להתקלח (זה יכול לקחת לי גם שעתיים)

כל המשימות שדורשות לשנות משהו

לקום מהספה זה קשוח

לעזוב את הגלילה בטלפון

לקום מהמיטה

אבל לצאת מהעבודה קלל

לחזור לגלול אחרי משימה

אפילו לצאת להליכה קל ופשוט 

טוב, תלוי מה בעבודה.

לא מצאתי קשר מוכח לרגישות.

בסך הכל

רוב המטפלים הם אנשים טובים שאוהבים ורוצים לעזור. 

לא מחייב שיהיה אר''מ בעצמו, אבל כן שארגיש שיש מקום לרגישות שבי ויודעים איך לעבוד איתה נכון,

ושיהיה איזון נכון וטוב למי שאני, שיכיל וגם יקדם.

והרבה תפילות שה' יכוון למי ולמה שיהיה הכי מדויק לי.

כי באמת בלי תפילה על זה הסיכוי להגיע למישהו מתאים שיש חיבור טוב, כימיה טובה ותחושה שיש התקדמות שאני מרגישה בה, הוא כמעט אפסי בתוך השפע שקיים היום.

ואני מצאתי שתפילה חוסכת ממני כל מיני שלבי ניסוי וטעייה בדרך והגעה לכל מיני מטפלים לא מתאימים עבורי.

אמפטיה והיכולת להיכנס לנעליו של אדם אחר, כמו גם ידע מקצועי והתעדכנות במידע החדש ביותר באותו נושא, הם הדבר החשוב ביותר.

לדעתי, כאשר מדובר בדבר שהוא קשור לבני אדם באשר הם, כלומר לחוויה האנושית דווקא אז אין הכרח שהמטפל יהיה מישהו שחווה בעצמו (בשונה למשל ממשהו שקשור לתרבות או חברה מסויימת, כמו מטפל חילוני לאדם דתי). 

כן כדאי ללכת למטפל רגיש

או לפחות לאחד שלמד לתת לזה מקום

ולהתייחס לזה נכון 

מצד אחד רק רגישים יבינו עד העצם. מצד שני כאלה שהם לא יכולים לקדם אותך יותר

לכל מטופל יש המטפל שלו.

בירושלים - רח' חירם, ליד רח' בשם ירמיהו. 

התעלמות זה אכזרי.

שולח חיזוק אחי.

קולטת את הכתיבה שיצאה לי..

כנראה התת מודע שלי עדיין מנסה לשמור עליי, גם כשכותבת מאנונימי.

כשזה נעלם ומתאדה זה הכי קשה, וכבר אמרו חזל שעל המת יש גזירה שישכח מן הלב - אבל על החי זה חסר אינסופי...

תתעודד שלפחות ההיעלמות תפתור אותך מלחוות דחייה וסבל על פעם מחדש (למרות שאיפשהו הנפש רודפת אחרי המניה-דיפרסיה הזו...).

עוד יבואו ימים יפים ♡

שיעור שחוזר כל פעם מחדש...

מנסה להבין מה לא למדתי עדיין שצריכה ללמוד שזה יפסיק לקרות שוב ושוב ושוב... ושוב.

ואמן!

תיאום ציפיות כזה?

למרות שזה צריך להיות מובן מאליו... דרך ארץ

בהחלט א, ב של דרך ארץ.

ולא הבנתי... מה לסכם מראש?

"בקשר הזה אין התעלמויות"?

"אני לא אתעלם, אז בבקשה אל תעשה את זה כלפיי"?

''בבקשה אל תעלם ממני''?

אמרתי שזה טריגר שלי. כמו עוד כמה נלווים לרגישות שלי.

עזר לי? לא ממש.

להפך, היה נדמה שמבטלים את הרגישות שלי במקרה הטוב, מנצלים את זה במקרה היותר גרוע.

יום אחד אבין.. וזה ישתנה.

מקווה שזה לא יהיה מאוחר מדי.

ואולי כרגע זה לא מנחם אבל עם כזאת חוסר רגישות, מזלך שהוא לא נשאר בחיים שלך.

וזה לא קשור לזה שאת רגישה, זאת התנהגות מגעילה מול כל אדם.

אני לא הייתי אומרת עליו את זה.. בכל זאת חשבתי להתחתן איתו, ומצאתי בו טוב כמו בכל האחרים לפניו.

כמו בכל אחד שפוגשת בערך...

אבל כן, חוסר הרגישות הזו שהתבטאה בכל מיני דברים ודרכים, והיא בעיקר מה שגרם לשבר אצלי ולחוסר הרצון להמשיך את הקשר.

רק שאני כמו אני נתתי אמון שוב ושוב, ואמרתי אולי משהו יהיה אחרת, אולי היחס ישתנה כלפיי, אולי הפעם יקח אחריות ויהיה מוכן לנסות לפייס, לא כי אני מבקשת אלא כי זה אנושי לבקש סליחה ממי שאומר לך נפגעתי... כן, סליחה פשוטה.. במקום לספר לי במה התגובה שלי היתה לא בסדר, ושאני צריכה לשנות גישה ולהפסיק להיות דרמטית ומגזימה, ומה אני צריכה לשנות בי אם אני רוצה אותו בחיים שלי.

יודעת מה הכי הזוי?

שהוא גם אר''מ בהרבה היבטים, רק בהכחשה עצמית.

ואיך אמרת? מזלך.

כמה שקשה להכיל את זה ולהתמודד עם זה, זה כנראה באמת הדבר הכי טוב עבורי.

"מצאתי בו טוב כמו בכל הקודמים לפניו"

"נתתי אמון שוב ושוב"

בלי קשר אליו, יכול להיות שאת צריכה לבחון את מערכות היחסים שלך, אולי את טובה מדי ולא ביקורתית, לא מציבה גבולות.

אם כבר בשלב הדייטים הוא מנסה להגיד במה את לא בסדר ומנסה לשנות אותך כתנאי שתהיי בחיים שלו - זה דגל אדום, קשר לא בריא שצריך הפסקה מצידך ולא מצידו. 

מכולן הלא מציבה גבולות כנראה הכי קרוב לאמת.

וחושבת על זה שלפעמים קל מאוד לזהות דברים בדיעבד... ושואלת את עצמי אם היה לי סיכוי בכלל להגדיר את זה כדגל אדום וקשר לא בריא תוך כדי תנועה. כי הוא היה מקסים בדרכו וג'נטלמן וכל מיני דברים שלא פגשתי בבחורים שהכרתי לפני כן. וכולם מסביב תמכו בלהתחתן, ולא הבינו למה מתעכבים. וכמה דברים היו בדק שבדק בין 'זה נורמלי וכל הגברים ככה, וגם אני מתמודדת עם זה מול בעלי' שאמרו לי בדרך, ל'זה לא מרגיש לי טוב בגוף ובנפש, והמערכת שלי כבר לא שמחה ולא רוצה להתמסר ואני לא בוטחת בו כמו בהתחלה...' שאני הרגשתי.

וזה היה מתוחכם הניסיון לשנות, זה היה מתעתע.. כי זה הגיע לצד אמירות של גם אם יש את הבקשות שלי, תרגישי בנוח לעשות כמו שאת מבינה וצריכה.. וזה אחרי שבפעם האחרונה שעשיתי כמו שמבינה והסברתי גם למה והתנצלתי והודיתי על מה שהיה צריך להודות, היתה שיחה שלימה על תכבדי את הרצון שלי והצורך שלי.. אז רגע, יש לי מקום או אין לי? התבלבלתי.. או אני מבין ומכיל אותך.. יותר ממה שאת חושבת.. אבל לי זה לא מרגיש ככה...

וברגע שאני זקוקה להכלה יותר מהכל אני מקבלת 'את חושבת את זה, את לא מרגישה' ... 'תשני פרשנות תשתנה ההסתכלות שלך ומאליו הרגש שלך...' גם אם זה נכון, מה לשנות פרשנות.. נפגעתי. תתייחס לזה! לא למה אני צריכה לשנות בי כדי שתרגיש בסדר להמשיך הלאה בטוב ובלי לקחת אחריות או לבקש סליחה על בחירת המילים או המעשים שלך..

נכנסתי למצב פריקה ..

לברר מי נחשבת לטובה מאוד. זה שכולם נראו לך טובים ובכל זאת לא יצא שום דבר.....שווה חקירה. לטובתך.

שלא תיפלי למישהו שנראה לך טוב אבל לא מתאים ועלולה לגלות זאת מאוחר מדי.

"כל הגברים ככה" וכו' - לא מרגיע ולא מכיל ומבין. לענ"ד.

אם את מכירה.

אבל אינה עובדת כבר.

יש כל מיני סוגי יעוצים - צריכה לנסות לראות מה מדבר אלייך. 

טיפולים קלאסים וטיפולים התנהגותיים וגשטאלט וטיפול

באמנות ובדרמה, הרבה סוגים.

באמת איני מכירה אותך כדי לדעת לייעץ חושבת שאולי הזדרזתי מדי

להציע  ט יפול, כי קשה מפורום להכיר אדם, את הקושי האמיתי שלו....

איכשלאיהיה - יש לי חברה שניסתה יעוצים וטיפולים מסוגים שונים

עד שהגיעה למה שבאמת עזר לה; פשוט התאים לה ספציפית.

כלומר, לא צריך להרים ידיים אלא לנסות. ושוב לנסות, מה מתאים,

עם מה אני מתחבר, מה עוזר לי. מה יותר חשוב מלהיות מודעים, ככל

האפשר, לעצמנו, כך שנוכל לשמור על עצמנו ולא לחזור על טעויות

חוזרות ונשנות (אם אכן אלו טעויות, לא מכירה אותך כדי לדעת).

ולבקש מהשם, ממש, להאמין שהוא יזמן לנו את השליח המתאים.

מקום שמטפלים. דתי. תורים ארוכים. כרטיס קופ"ח. ירושלים, רח' חירם.(ליד ירמיהו).

פעם עבדה שם מישהי בשם שרה. לא מכירה את שם המשפחה. 

שמעתי שהיא טובה. 

היא עובדת עכשיו באופן פרטי. נראה לי בסביבות גבעת מרדכי, בית וגן, בירושלים.

אם תתקשרי ל"למרחב", מן הסתם יתנו את מסר הטלפון שלה.

מי שסיפר והמליץ עליה, הוא אדם מאוד אמין , רגיש ואמיתי. כך שהיא כנראה באמת טובה.

בהצלחה. רבה!

אדם שכבר בדייטים אומר שאת צריכה להשתנות? זה נכון שאנשים נופלים בזה אחרי החתונה לפעמים אבל זה לא תקין ויודעים שצריך לשנות- אבל בדייטים זה ממש ממש לא תקין בשום כיוון! נשמע אדם שממש טוב שיצא מהחיים שלך גם אם בדרך גרועה

זה נהדר הגישה של לראות טוב בכל אחד, באמת ולא בציניות, בעז"ה ככה יבוא מישהו מקסים ולא תפספסי אותו בגלל דברים חיצוניים ושוליים.

אבל מסכימה עם מה שכתבה נעמי שכדאי לבדוק את מערכות היחסים שלך כדי שלא ינצלו את הנקודה הטובה הזאת לרעה ולא תמצאי את עצמך עם מישהו גרוע ובקשר לא בריא (שצריך להעלם כדי שתראו כמה הוא גרוע, נראה שה' עשה איתך חסד רציני..)

זה בייס בכל טיפול. בטח לאנשים מרצים.

נשמע כואב עד חרפון.

יש לי גם מחשבות פרקטיות. אבל לא עכשיו 

לכתוב הרבה. את כל מה שהיה  בקשר הזה ואת כל הסיטואציה מהצד שלך. כולל מה הרגשת  במהלך הקשר. לא רק זה שאת מכורה לו או רוצה אותו והוא מתעלם. הכל. גם את הכיווצים ואת הצדדים היותר כואבים.

תקראי את זה יום אחרי ויהיה לך חומר שאפשר לעבוד איתו. בסוף הוא דרך לך על נקודה כואבת ואין סיבה שהיא תכאב אחרי שתעשי בירור.

להיעלם זאת הדרך שלו לומר שהוא לא רוצה

פחדן

שחושב שאם הוא יתעלם בלי לומר כלום הוא לא יפגע בך.

בעצם הוא לא רוצה לפגוע בעצמו כי לא בא לו להתלכלך ואז תפגעי ואולי תבכי והוא ירגיש פח זבל.

גאוותן מרוכז בעצמו, חוסר אמפתיה, חוסר אנטלגנציה רגשית

אז מה היה לנו?

גאוותן, מרוכז בעצמו, ילדותי, לא בשל, פחדן לא אמפתי לא אנטלגנט וגאוותן.

ברוך שפטרנו

את לא רוצה אחד כזה.

וחייב לסייג מכל התגובות כאן נגד אנשים שעושים את זה.

ממש לא תמיד זה מגיע ממקום של רוע

זה יוכל להגיע ממקום של הימנעות/תמימות(ניסיון לא לפגוע באופן מפורש)

לרגע לא חשבתי שזה מגיע מרוע...

אתה לא חושב שזה משהו שבלי קשר למניע, זה אמור להיות ברור שלא עושים?

אם לא מסוגלים להתמודד חושבים שנכון לעצור... אין בעיה עם זה.

רק תגיד בצורה ברורה אני עוצר פה, גם בלי לתרץ. לא צריכה תירוצים והסברים, ולא אבקש אותם אם לא תרצה לתת. רק לא למחוק בפנים ופשוט ללכת כאילו כלום במיוחד שיודעים מה עובר מי שמולך.

זה לא רגיש לחשוב שהיעלמות כזו תעזור לצד השני לשחרר בקלות יותר מלסגור בצורה נורמלית את השיח.

אין אופציה מלבד להיעלם.

להגיד x y z זה סוג של עימות מסוים ואין להם את היכולת להכיל את זה. צריך לנסות להסתכל בעין טובה על השורש של העניין

(מדבר בתור מישו שחווה את זה כמה פעמים מבנות)

ואני רגיש רצח בקשרים אזממש כמו לזרוק את הלב שלי להר געש והוא נשרף לו באיטיות ובו זמנית -מחכה.

שאין אופציה אחרת.. לא יודעת אם מסכימה עם זה.

האוטומט שלי זה להסתכל בעין טובה... גם במחיר הבריאות הנפשית והרגשית שלי.

ושואלת בכנות אם אין מקום להישיר מבט למציאות ולזה שיש התנהלויות לא הוגנות, פוגעות ומנמיכות. ולומר זה לא בסדר. זה לא ראוי ולא הוגן להתנהל כך, במיוחד בקשר זוגי. בלי קשר ליכולת של מי שבחר להתנהל כך, ושהדגש יהיה לרגע על מה אני עברתי והרגשתי, ולא ישר לקפוץ מעל זה למקום של 'זו לא היתה הכוונה..'. מבינה שלא היתה כוונה, לא היו כלים.. הכל מבינה.

אבל הבלי כוונה הזה השפיע? היו לו השלכות עליי ועל הנפש שלי? למה אני צריכה לקבל את זה?

למה אתה צריך לחוות את זה?

ממגנטים אלינו קשרים כאלה

משהו בנו מושך אותם

השאלה מה ולמה

ותכתבי לו מכתב כועס עם הכללל ותשרפי את זה או תשמידי

ורק כשתרצי או תרגעי, תוכל ללמד עליו זכות. אבל לא לעקוף....אותך!

זו באמת התנהגות פחדנית (במקרה הטוב) מצידו (אם לא קרה משהו אקוטי שם).

לא יודעת אם זה מנחם, אבל הרבה עוברים דברים כאלה. הקשר נראה טוב, רגיש, מבין,

מתחבר....ואז פתאום (ביחוד כשפותחים את היכן אנו עומדים ומה הלאה), הצד השני

נסוג, מגמגם, מתרחק....).  זה לא משהו שעוזר להעריך אותו, ההיפך.

שימו לב בנות (סליחה בנים, מהנסיון שלי זה יותר בנות): לא להתכתב/לדבר בפלאפון

הרבה. זה מטעה. כדאי להיפגש, ככל היותר מהר. שיחה אחת אולי, כדי לתהות על

הקנקן. מקסימום שתיים. לא שיחות ארוכות ובשום אופן, בשלב כזה,  לא להיגרר לשיחות נפש. ההפתעה אחת עלולה להיות

מאוד מרה.

הכי קל זה בפלאפון, בכתיבה....זו לא חכמה.

על מה שקורה המערכת העיכול ותוצאות לוואי.

הפחתת קטניות וירקות מצליבים  ( כמו כרוב) מפחיתה גזים באופן דרמטי. 

כשיודעים להשתמש בזה זה נכס.

שאפשר להגיע "לדעת להשתמש בזה" בלי לירוק דם בשביל זה? ואם לא האם זה בכלל שווה את המאמץ?

מה שגם הופך את הרעיון לפחות דרמטי, ויותר מתקבל על הדעת, לדעתי.

ניסוח פשוט הוא שיש לאדם אופי מסוים / נתונים מסוימים, ובהינתן אלו, תפקידו הוא לפעול באופן הטוב ביותר שיוכל.

מסכים גם עם זה וגם עם מה שאליעזר כתב, ברור שאתה עושה הכי טוב עם מה שיש ואין מה להתחיל לחשוב אם זה שווה את המאמץ או לא כי אין ברירה.
רציתי לשאול על הצד החיובי שכתבו פה ("חיים בעוצמה מוגברת") או איך שאתה קראת לזה "נכס כשיודעים להשתמש". המעבר מ1- ל0 (כביכול) אני מבין שבאמת אין בחירה, כי אחרת אתה נשרף. אבל לדעת להשתמש ו"לנצל" את זה כדי להעשיר את חוויית החיים שלך, מ0 ל1 או ל10. את זה אתה גם רואה בתוך האין בחירה לרגיש מאד/ תהליך מוכרח? או שבפועל הרוב מתאמץ בלהמשיך לחיות בבינוניות רק כדי לא להישרף. כל אחד לגופו זה ברור, שואל באופן כללי לתפיסתכם כמדגם

בשלב הראשון מנסים "לעשות הכל" כדי לעשות דברים בסיסיים בעיני הסביבה או בעיני עצמי. כלומר בעצם נכנסים לעומק העניין לא כי רוצים אלא כי אין ברירה. אחר כך מגיע שלב אחר שבו הכאב הבסיסי של המוזרות/ההצפה/כל אחד והכאב שלו כבר לא מנהל אותך. אתה כבר מבין בערך איך המנגנון עובד ואז אפשר להמשיך איתו הלאה.

שאני נמנע מלומר בהקשרים כאלה שאין ברירה / בחירה.

יש ברירה... גם שלא לעשות כלום / להיכנע / להתייאש זו אפשרות, טכנית. יש אפילו מי שהיה בוחר בה...

מה שכמובן פותח את השער להערכה אמיתית עבור מי שבוחר לפעול - כפי שתפקידו לעשות.

אתה מנסה לעשות דברים והם לא קורים כי המערכת שלך לא בנויה לזה. לפחות לא כרגע. היא צריכה את הקשב שלה לפני כן.

פשוט להתייאש או להיכנע לא פותר את הבעיה. אתה ממשיך לסבול.

אבל טכנית האפשרות קיימת. זה לא באמת שאין ברירה. אם להתאמץ מפחיד / כואב לאנשים מסוימים יותר מלהיכנע, הם עלולים לבחור להיכנע.

מה שמחזק מצד אחד את התשבחות שמגיעות למי שבוחר להתאמץ...

ומצד שני מבהיר שלומר למישהו אחר "תתאמץ, פשוט אין לך ברירה" לאו דווקא יחזק אותו. יש ברירה להיכנע, ואנחנו מנסים לעודד אותו שלא לבחור בה - נדרש דיבור יותר מעמיק כאן.

(נראה לי שהצד השני הזה הוא שדחף אותי להגיב.)

בהקשר הזה, נניח, לפעמים מספרים בשם ניצולי שואה ש"כשרעבים אוכלים הכל". לפעמים, גם בהכרזה נחרצת שמי שעומד מולם כרגע "לא באמת רעב", אם הוא לא מוכן לאכול מה שמוצע לו.

התשובה שלי לאמירות כנ"ל היא שאני בהחלט מאמין לאותם ניצולי שואה - כנראה הם כאלו שבאמת מוכנים לאכול הכל כשרעבים. זה בוודאי עזר להם לעבור את הצרות ההן. אבל שמעתי שהיו גם כך־וכך שלא שרדו...

תורף העניין - בהחלט יכול להיות שעומד מולך אדם מפונק, שפשוט לא יכול לסבול אוכל מסוים. באופן מקביל - בהחלט יכול להיות שעומד מולך מישהו שבאמת קשה לו להיות פעיל בתנאים / בתחומים מסוימים. אכן, אדם כזה כנראה לא היה מצליח לעבור צרות כמו בתקופת השואה. זו לא סיבה לזלזל בו, אלא דווקא לראות איך עוזרים לו כנגד הקושי ברצינות.

להינות מהפרטים הקטנים

להתרגש המון

להכיר אחרים ברמה עמוקה

לראות מה שאחרים לא רואים - לפעמים זה מקשה, אבל במהות הענין, זה טוב בהחלט

להיות רגיש לאחרים וכך להגיע ליותר נתינה

לאהוב לעומק

ובטח יש עוד......

אני אדם לא רגיש בעליל. אדיש לחתולין. עם כל אינספור היתרונות שזה מעניק לי, איני מסוגל להרגיש אהבה אמיתית, אמפתיה אמיתית, איני יכול לבכות באמת, איני יכול לבכות עם מישהו, חסר לי החיבור הפנימי העמוק לעולם ולאנשים. אני שמח אמנם במי שאני, אבל הֱיה אתה שמח במי שאתה.

כי אני לא יודע איך הרגישות מתבטאת אצלך, ומה רלוונטי.

מעוניין לפרט?

אבל נצטרך להתמודד.

את ההכנות אליו פחות...

אבל בפסח עצמו יש נחת כזו (לפחות בשנים שאין מלחמה) ויש גם תחושה של חידוש באוויר, אבל לא חידוש זר, אלא חידוש מוכר משנה לשנה... וגם עונת האביב היא האהובה עליי, וזה כיף לטייל בה (שוב, לא השנה).

ועם האוכל של פסח אני מסתדרת. קצת קשה שכמעט תמיד צריך ליטול ידיים כשרוצים לאכול, אבל המצה בשבילי טעימה.

האלרגיות...

יש קצת בשוליים פה ושם, אבל זה נשלט. לא מגיע לקרסוליים של מה שזה היה בעבר. אולי אחוז.

אגב, באמת הלחץ של לפני פסח מוציא אותי מדעתי לפעמים... ויש כאלה שלא יבינו אותי...

בכל אופן, אולי אפשר לעבוד על הרגשה

נתקפת עצבנות מיוחדת לקראת פסח; ההכנות..

חושבת וכך שומעת שאנו הנשים מתייחסות להכנות

הפיזיות לקראת החג, לא באופן פרופורציונלי..

איך אמר הרב גנס שליט"א?  

אבק זה לא חמץ וילדים הם לא קרבן פסח...

אם היינו רק מתרכזים בהוצאת החמץ, כמה יותר קל

ונינוח זה היה...

אפשר להתכונן לפסח ב6 שעות....אמר ואומרים

רבנים.

אבל יש מן שגעון של נקיון אביב קדחתני כזה.

שלא לתכנן כלום ליום חמישי.

לא פגישות חשובות, לא יום עמוס ומלא משימות, כלום.

הוא צדק מאוד

לשמחתי - מסיבות טכניות מטופשות לא הייתה לי עבודה היום

וויתרתי וראיתי סרט, וגם אז נרדמתי באמצע

בדקה 1:33:00 מתחיל סטנדאפ של ניקית פה, לאה רוני חזון.

לא היום, אבל הוא היה כאן לא מעט לפני מספיק שנים

לי יש ואני תוהה מה הביצה ומה התרנגולת, הרגישות שאולי גרמה לקושי מול קשרים בילדות ומשם לטראומה, או שהטראומה גרמה לרגישות.

האם אתה המחבר של החלל במוח האדם???

בתור דני התחלתי לקרוא את דני אבל ייקח לי קצת זמן אני אעדכן אותך

מקווה שתהנה

זה נדיר שאני מחלק מחמאות אבל אני אומר לך הסיפורים הקצרים ההם (וכמובן הסגה האגדית של החלל במוח האדם) הם משהו ברמה אחרת לחלוטין

הייתי מזמין paperback מאמזון אבל לא שולחים לישראל lolz

בגלל שאני הכותב יכולתי להזמין במחיר הגיוני (20 שקל בערך), אבל הספר גבוה רחב ודק, ומרגיש יותר כמו  עלון

 תודה רבה על המילים הטובות בעזרת השם נעשה ונצליח

תתרחקי ואל תעשי איתו עסקים.
 

גם אדם שבעניין שלך או מתרשם ממך, יש דרך לומר דברים ולשמור על פאסון.

תסמכי על האינטואיציה שלך.

האינטואיציה שלי צורחת הצילו שהוא בוגדני

ומה במקרה הרע? כי הרגל שלו נתקעה ברגל שלי

את יכולה פשוט לומר לו שהעסק לא מתאים

או כל דבר שיישמע ענייני ולא יסבך אותך.

הבטן לא משקרת.

תצליחי! 

השאלה אם לך מתאים להתנהל עם כזה אדם וכמה חיכוך העבודה הזאת דורשת.

אם לא נעים לך, אז לא נעים לך. גם אם הכל "בסדר" והוא לא חצה שום קו ואין מה לבוא אליו בטענות "על הנייר". פשוט לא נעים לך. וזהו.

אם יש ספק - אין ספק.

לא עליו, הוא שיחשוב ויעשה מה שבא לו. אם לך לא נעים, תלכי. והכי טוב עם כמה שפחות דרמות.

פרנסה תבוא ממקום אחר.

לא נראה לי שצריך לפחד מאעזה אירוע קיצוני. עובדתית רוב בני האדם לא מגיעים לזה.

אבל גם החוויה הבסיסית של החפצה וכניסה לרשותך במובן מסוים, זה לא נעים ואין סיבה שתעברי את זה.

כן חשוב להדגיש, שבמצב נורמלי הציפייה היא שאת תגידי בפשטות ובבהירות מה לא נעים לך ואיך את רוצה שיתייחסו אלייך

קראתי את כל השרשור.

לפני הכל, אגיד שאינטואיציה היא כלי חזק מאוד בעיניי במיוחד אצל נשים. ואם האינטואיציה שלך צורחת, ולא משנה מה בדיוק, אפילו רק עצם ההרגשה שיש צרחה, ובמיוחד אם היא צורחת הצילו, אומרת דרשני ולעשות מה שאפשר להתרחק מהמקום שמעורר את ההרגשה הזו.

דבר שני, ענייניות מתמקדת בעבודה שלך ובציפיות בנוגע לזה (''העבודה שלך איכותית ומושקעת'', אני מעריך עבודה שנעשית באופן כזה"...), ולא בך כאדם (מחמאות אישיות, שבחים, את איכותית, אני מעריך אותך...).

אם ההתמקדות היתה בך, הוא לא נשמע ענייני בכלל.

אני שומעת את מה שאת מתארת במילים שלך, והאנרגיה שם לא מתיישבת בטוב בכלל, גם לי כקוראת מהצד שלא היתה בסיטואציה. לחישות, חוויה פנימית של התמקדות בבעלת העסק הרבה יותר מהמוצר והשירות עצמו, האמירה ש'לא פגש כמוך', האמירה שהוא נזהר כשהוא פונה לנשים ובעיקרון הוא ממש צדיק ואיכותי (למה הוא הרגיש צורך להדגיש את זה? אם אתה כזה תתנהל ככזה, ואם מישהו מרגיש צורך להדגיש את זה, זה מעלה שאלה אם יש סיכוי שהוא מבין שאיך שהוא מתנהל לא נתפס ונראה כך ולכן חשוב לחזק את ההבנה אצלך 'מי הוא בעיקרון'...) -

כל זה מדליק הרבה נורות מהבהבות, ויכולה להבין למה המערכת שלך זועקת.

מעבר לזה, וגם למה שכבר אמרו לך כותבת לך כמה שאלות שעלו לי, שאולי יעזרו לכוון למה נכון לעשות.

מהאמירות שלו נשמע שהוא נמצא בצד הלקוח, תקני אותי אם הבנתי לא נכון. כי כל מה שאכתוב יוצא מנקודת הנחה שהוא הלקוח:

כמה זה קריטי מבחינתך הקשר העסקי הזה?

יש מצבים שאפשר לומר שפשוט לוותר ויגיע לקוח אחר, אבל יש מצבים שמדובר בהזדמנות עסקית שיהיה קשה לוותר עליה, מכל מיני סיבות. היכן זה מונח מבחינתך?

מה אופי ההתקשרות העסקית שהיתה אמורה להיות?

האם משהו נקודתי (כמו הזמנה של מוצר פיזי, שלא דורשים יותר מדי תקשורת וזה יסתיים בשליחת המוצר) או משהו שדורש תקשורת מתמשכת לטווח ארוך יחסית (כמו עריכה, ליווי, תכנון וכדו')?

אם זה משהו נקודתי - האם את מרגישה שזה אפשרי מבחינתך לנהל את זה מרחוק מבלי לייצר מפגשים ושעיקר התקשורת תהיה בכתיבה עניינית וטכנית, ושהדיסטנס המקצועי שחשוב לך יישמר?

האם אופי השירות הוא כזה שנוגע לדברים טכניים או לדברים שנוגעים יותר בנפש ודורשים גם תקשורת בסגנון פנימי יותר?

האם הוא לקוח פרטי או נציג של גוף אחר שאת עובדת איתו?

אם נציג מגוף, האם יש אפשרות לתקשר דרך מזכירות ולא ישירות איתו?

האם הרגשת שהשבחים שקיבלת היו עלייך או על העבודה שאת עושה?

במצבים כאלו שאת מרגישה שיש 'גלישה' מהמקום המקצועי, את יודעת להציב מתוכך גבול ברור וענייני שאת כאן בעניין הזה ולהחזיר את השיח לרובד המקצועי?

אלו השאלות שעלו לי בינתיים, אני חושבת שתשובות עליהן יוכלו לתת בהירות פנימית, האם זה משהו שתרצי להמשיך ולעשות או למצוא דרך לשחרר את הקשר העסקי הזה.  

מתפללת עבורך להצלחה בהחלטות ובהירות גדולה!

ואם תרצי להמשיך את הבירור שלא על גבי הפורום, מוזמנת לכתוב לי במסר או בשיחה אישית.

אדם כה מבוגר - כבר לא מתאים לו להחניף כך. וזה שהוא הדגיש

שהוא צדיק וכו', עוד יותר מחשיד.

לדעתי, אם באמת כ פי שכתבו כאן, הקשר אמור (או עלול...) להימשך

ונדרשת מעורבות רבה בגין העבודה - תזהרי ותתרחקי.

הוא אמר שהרבה רוצים להגיד עליו דברים ומשמיצים אותו

רק שימי לב ש"מתלוננות" זו מילה קצת חריפה. מדובר בטח ברהבה בנות שמרגישות כמוך, מבולבלות וחשות תמרורי אזהרה.

(ואני לא מקל בזה ראש, אלא להיפך. אם זה דפוס התנהגות - זה בעצמו בעיה!!)

להתחיל איתך!

בדיוק בגלל שהוא אומר שהוא נזהר כשהוא פונה לנשים

למה לציין דבר כזה?

רק אם אתה מנסה להתגונן