ואני אשמח מאוד אם תביעו את דעתם בנושא ותסבירו אותה, כדי שאני אוכל לשכנע את חברה שלי שהיא טועה (ברור שאני צודקת 
)
קיצר אז היא טוענת ככה:
צריך להקדיש את כל חיינו בעולם הזה לקיים את התורה והמצוות. ההנאות בעולם הזה שהבנאדם צריך ליהנות מהם הן רק הנאות הנשמה שבאות משמחה על עשיית מצוות ומתוך כך יש הנאה לגוף, ולא הנאות הגוף וכל התאוות והמותרות שבעולם הזה. המטרה שלי היא להתקרב כמה שיותר לקב"ה, לעשות לו נחת רוח ולקיים ברמה בסיסית את צרכי הגוף. אדם צריך לקבל על עצמו עוד ועוד קבלות ולא להקשיב ליצר הרע שטוען שזה יותר מידי בשבילו, לאדם יש כוחות עצומים והוא יוכל להתמודד עם זה.
לעומתה, אני אומרת:
ברור שמטרתנו בעולם היא לעשות מצוות ולשמח את ה', אבל אין שום בעיה לדאוג לגוף מעבר לצרכים הבסיסיים שלו (לדוג' ללכת לים, לקנות משהו שווה וכדו'). אם בנאדם יעמיס על עצמו יותר מידי, הוא לא יעמוד בזה, הוא ייפול. נכון שלכל אחד יש כוחות אדירים, אבל הוא צריך להכיר בגבולות שלהם.
כתוב מסילת ישרים במידת הפרישות ככה: כלל הפרישות הוא: "קדש עצמך במותר לך" (יבמות כ, א). פרוש ואסור על עצמך דבר מותר אם אינו מוכרח לך וק"ו אם יתכן ויצא ממנו דבר רע בעתיד. אבל אם עדיין לא הגעת לרמה של המידה הראשונה, מידת הזהירות שז"א להיזהר תמיד ולחשוב פעמיים לפני כל דיבור או מעשה, איך אתה יכול לקפוץ ישר למידה הרביעית?
- לקראת נישואין וזוגיות