במושב שמיד אחרי הדלת האחורית, צד ימין ליד החלון, ושהמושב לידי יהיה ריק.

בגלל שזה מהמושבים של החלק האחורי, שהם בגובה של החלון ואפשר להסתכל דרכו,

אבל הכי לא מאחורה כי המנוע עושה לי כאב ראש,

ולשבת ליד החלון מצד ימין כדי שאני אוכל להניח על אדן החלון את יד ימין שלי,

ושלא לידי אף אחד כדי שאני לא אצטרך לשים את תיק הגב על הברכיים.

אם המקום תפוס יש לי רשימה של עדיפות ב' ג' ד' והלאה.

אף פעם לא חשבתי על השמש, אולי כדאי לקחת את זה בחשבון.

(זה תכלס די טיפשי כשאני כותבת את זה

לצאת מאזור הנוחות.

שלא הכול יהיה נוח!

אבל יש כל כך הרבה מצבים אמיתיים ביום יום שאפשר להתאמן בהם על גמישות, שלמה להמציא סיטואציות כאלה?

שנית, אני בעד למצות את מקסימום הנוחות האפשרית גם בתוך סיטואציות מורכבות, עאכו"כ לא ליזום אי נוחות בכוונה.

ושוב, המטרה מקסימה וגמישות זה נהדר. וזו התכונה שאני הכי מעריכה באנשים.

אני מסכימה איתך שיש הרבה מצבים כאלו אמיתיים בחיים. הבעיה היא שאנחנו לא תמיד שמים לב אליהם ולא תמיד מנצלים אותם.

ליזום אי נוחות לא הכוונה לגרום לי לסבול אלא לגרום לי לחוש שינוי.

שינוי בחיים זה דבר שאנשים לפעמים נמנעים ממנו בגלל שהם לא בטוחים אם יוכלו להסתדר או מפחדים מהלחץ שיהיה 

אז המטרה פה היא בעצם להתרגל לשינויים .

אתן לך דוגמא אחרת.

לנסוע במסלול שונה למקום העבודה (בהנחה שזה לוקח אותו זמן)

ללבוש קודם את החצאית ואז את החולצה אם התרגלת הפוך

לחתוך בסלט קודם את העגבניות ואז את המלפפונים

לפנות מדיח קודם את המגירה השניה ואז את הראשונה

יש בלי סוף דוגמאות לשינויים בהם לא נגרם נזק או סבל

כל העניין הוא להפסיק שניה לפני המעשה ולחשוב

צריך סבלנות לזה

זה בעצם לאמן את עצמך לעשות דברים מתוך ידיעה ומחשבה ולא רובוטית

ועוד דבר שאומנם לא קשור להסתגלות לשינויים אבל הוא גם חשוב

 לפעמים אנחנו עושים דברים בצורה מסויימת שנים כי אנחנו מאמינים שככה זה הכי טוב והכי יעיל

לא תמיד זה נכון

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל