1. אריק איינשטיין קריין את כל "הארי פוטר ואבן החכמים" לכדי מארז מהודר של שמונה תקליטורים. הפלא הזה יצא ב-2003, בתום מאבק משפטי במסגרתו חברת NMC דרשה למנוע את הפצת המארז, בטענה שאיינשטיין כבול בהסכם שלא מאפשר לו להקליט דבר מבלי לקבל מהם אישור בכתב. כיום נחשבים התקליטורים עצמם לאוצר נדיר למדי, אבל ביוטיוב אפשר לקבל טעימה מצמררת מהשידוך הבאמת הולם הזה.
2. לאריק אינשטיין הבריטי קוראים סטיבן פריי. לפני כמה חודשים נידב פריי פיסת מידע מושלמת שהפכה מיד לקאלט ויראלי בקהילת הפוטרהדס העולמית: פריי סיפר איך הצליח לעצבן קלות את המכשפה האם, סופרת צעירה שהוצגה לו אז בשם ג'ואן רולינג, שאת ספרה "הארי פוטר ואבן החכמים" הוא בדיוק החל להקליט. "זה די טוב", החמיא לה, והיא בתגובה גילתה לו כי כבר סיימה לכתוב את הספר השני בסדרה - שעוד לא התקרבה אז למילימטר ממימדיה הסנסציוניים, כמובן. "כל הכבוד לך!", ענה פריי בנימה שהיום הוא מודה כי הייתה מתנשאת ופטרונית, וסביר כי הובילה לנקמה קטנה ויצירתית מצד רולינג.
זה קרה כשבספר השלישי, "האסיר מאזקאבן", נתקל פריי במשפט המאתגר להגייה - "Harry pocketed it". הוא הסתבך, והתקשר לשאול את רולינג אם יוכל להחליף אותו בגרסה פשוטה יותר שלא משנה את המשמעות. "לא", היא אמרה, "ויכולתי לשמוע את החיוך בקולה. העניין הוא שמאז - וזה מעיד על האישה - הביטוי 'Harry pocketed it' הופיע בכל אחד מהספרים"
3. רולינג טוענת בתוקף (ואנחנו מאמינים לה) כי האופן בו תיגמר הסדרה היה ברור לה עוד מההתחלה. "תמיד ידעתי, משלב מוקדם מאוד, שאני צריכה להגיע לנקודה בה האגריד נושא את הארי, חי אך מת לכאורה, מחוץ ליער האסור". למעשה, החזון הזה הבטיח לכל אורך הספרים כי המוות שרבים חששו ממנו לא יתרחש - האגריד תמיד היה אמור להישאר בחיים. "אפילו שהוא 'הריגה טבעית' במובן מסוים", היא מעידה. "כי נאחזתי בתמונה המנטלית הזאת, שהייתה מושלמת כי האגריד הוא זה שמביא את הארי לעולם הקוסמים והוא גם זה שיחזיר אותו לשם. האגריד מעולם לא היה בסכנה".
4. ועוד קצת על הענק העדין: דמותו של האגריד מבוססת על אופנוען מכנופיית "מלאכי הגיהנום" הידועה לשמצה, שרולינג הכירה כשהייתה בת 19 פוחזת במערב אנגליה. "הוא היה עצום ומפחיד, ואז הוא היה מתיישב ומתחיל לדבר על הגינה שלו, ואיך הפטוניות שלו לא יצאו מוצלחות השנה".
5. בעיקרון, רולינג מעולם לא אישרה רשמית כי דמותו הבלתי נסבלת של גילדרוי לוקהארט מבוססת על בעלה הראשון, אבל היא כן אמרה שהגרסה המקורית של הנרקיסיסט חדל האישים הזה הייתה "הרבה יותר גרועה" וכי מדובר באדם שהיא נאלצה "לסבול במשך שנתיים תמימות". זה בהחלט מסתדר עם העובדה שאותו טיפוס נאלח, שרולינג העידה כי היה מתעלל בה רגשית ולעיתים פיזית, טען בשלב מסוים כי מגיע לו קרדיט של "יוצר שותף" על הספר הראשון בסדרה. אין יותר לוקהארט מזה.
6. אז לא חסרות דמויות שמבוססות על אנשים ספציפיים, אבל המקור מאחורי מירטל המייללת (שאגב, נקראה בהתחלה "וונדה המייבבת") היא למעשה תופעה חברתית שלמה ומדויקת שכולנו מכירים יותר מדי מקרוב, במיוחד אם היינו פעם נערות בגיל ההתבגרות. "ההשראה למירטל הייתה הנוכחות הקבועה של הנערה הבוכה בשירותים, בעיקר במסיבות של ילדותי", מספרת רולינג בפוטרמור. "זה לא נראה כמו משהו שקורה הרבה בשירותי בנים, אז נהניתי למקם את הארי ורון בטריטוריה הלא נוחה הזאת".
7. מירטל היא לא היחידה שמגלמת נטייה אנושית מבאסת: הסוהרסנים, כפי שאפשר היה לנחש אינטואיטיבית, הם למעשה ביטוי מטאפורי לתקופת הדיכאון הקשה של רולינג לאחר מות אמה. "זה כל כך קשה לתאר דכאון", הסבירה בראיון לאופרה ווינפרי. "כי זו לא סתם עצבות. עצבות זה לבכות ולהרגיש. אבל ההיעדר הקר הזה של כל תחושה - ההרגשה החלולה הזאת - זה מה שהסוהרסנים מייצגים".
8. אגב, חשוב לציין שאם הסוהרסנים לא היו מבקרים את רולינג אי שם בתחילת שנות ה-90, אחרי שאמה מתה בתום מאבק ממושך בטרשת נפוצה, סביר שהחיים של כולנו היו קצת חלולים יותר. "הספרים הם מה שהם בגלל שהיא מתה", היא מעידה. "כי אהבתי אותה, והיא מתה".
9. מתברר גם שמצבי הרוח של הגברת כמעט עלו לנו באבידה קשה במיוחד: כיום מתוודה רולינג כי בסביבות הספר הרביעי שקלה ברצינות להרוג את רון, "נטו כדי לעשות דווקא, כי לא הייתי במקום שמח במיוחד בחיים שלי". לבסוף, תודה למרלין הקדוש, היא התעשתה והבינה שהיא לא ג'. ר. ר מרטין.
10. עוד הצלה הירואית ברגע האחרון בהחלט הייתה זו של ארתור וויזלי, אב המשפחה ואחת הדמויות האהובות בפאנדום, שהיה אמור למות מהכשת הנחשה של וולדמורט בספר החמישי, "אבל אז הבנתי שאין הרבה אבות טובים בספרים", משחזרת רולינג. "למעשה, ארתור הוא ככל הנראה האבא הטוב היחיד בסדרה".
11. אז היא הרגה את רמוס לופין במקום. ואת אשתו. קצת אחרי שהביאו לעולם את בנם הבכור. תודה באמת. את המוות שנחשב לאחד הכואבים והמיותרים בסדרה מסבירה רולינג בכך שרצתה "להדהד את מה שקרה להארי. להראות את ההשלכות של המעשים של וולדמורט". היא מודה כי לא תכננה את ההקרבה האכזרית הזאת, שרמוס וטונקס היו אמורים להישאר בחיים, עד שהבינה כי "אחד הדברים הכי נוראיים שקורים במלחמות הוא שילדים נשארים לבד. כך קרה להארי במלחמה הראשונה, ורציתי להראות שזה קורה לילד אחר במלחמה השניה. אז היה הגיוני שזה יקרה לבן הטרי של לופין וטונקס".
12. עם זאת, המוות היחיד שהיא מתחרטת עליו, ואלוהים יודע שבצדק, הוא זה של פרד וויזלי. את וידוי ה"מעט מדי, מאוחר מדי" שלה צייצה רולינג ביום השנה ה-17 לקרב על הוגוורטס, כלומר למוות שפוטריסטים דרמטיים אוהבים לכנות "אסון התאומים". "היום אני רק רוצה להגיד: אני ממש מצטערת על פרד. *מרכינה ראש בקבלה מוחלטת של הזעם המוצדק שלכם*".
13. בהתאם לכך, עובדה ידועה היא שתת-הז'אנר המוקדש לטרגדיה של התאומים וויזלי בספרות המעריצים של הפאנדום הוא בערך הדבר הכי קורע לב שאי פעם קרה באינטרנט. רוצים את זה בוואן-ליינר? "בשביל ג'ורג' וויזלי, כל ראי הוא הראי של ינפתא". רוצים לבכות שעות? נסו את כל אלה.
14. אחרי שהורדנו עם כל המוות והדיכאון, זה בדיוק השלב לציין שקיימת בעולם עמותה שממיינת כלבים לבתים בהוגוורטס. קוראים לה Pawgwarts, היא ממוקמת באורלנדו ובה מחלקים את הכלבים לבתים השונים בהתאם לתכונות האופי וההתנהגות שלהם, על מנת שכל אחד יוכל לאמץ את הכלב המתאים לו. כלב שלומד טריקים חדשים בקלות, למשל, יתמיין ל-Ravenpaw. כלב שיוכיח נחישות ועקשנות ימצא את עצמו ב-Slobberin. כלב שתמיד שמח לנסות דברים חדשים שייך, איך לא, לבית גריפינדוג, ואילו הכלבלב החברותי שאוהב את כולם ונהנה בעיקר להתבטל הוא "האפלפלאף" קלאסי. באתר העמותה גם יש כמובן קוויז שבודק לאיזה בית שייך הכלב שלכם.
15. הפטרונוס של הרמיוני היא לוטרה. הפטרונוס של רון הוא כלב מסוג ג'ק ראסל טרייר - גזע שידוע בתחביב המאוד אנגלי שלו, והוא לרדוף אחרי לוטרות.
16. רולינג מעידה כי היא מתחרטת על סיפור האהבה בין רון להרמיוני. "אני יודעת, אני מצטערת. אני יכולה לשמוע את המעריצים זועמים. אבל אם אני לגמרי כנה, ממרחק הזמן, זו בחירה שעשיתי מסיבות אישיות שאין להן הצדקה עלילתית. אני מקווה שאני לא שוברת פה לבבות, אבל אני חושבת שיש גם מעריצים שמבינים את זה, ותוהים אם רון באמת יכול לעשות את הרמיוני מאושרת. הם בטוח יצטרכו ללכת לטיפול זוגי".
17. אם כבר שברונות לב, אז אולי הגיע הזמן שתכירו את סיפור המקור העצוב של מינרווה מקגונגל, כפי שהוא כתוב בפוטרמור: מינרווה הצעירה סיימה את הוגוורטס בהצטיינות וקיבלה ג'וב נחשק במשרד הקסמים. באותו זמן היא גם התאהבה נואשות במוגל מקומי מכפר הולדתה, שהתאהב בה בחזרה עד שהציע לה נישואים. היא הסכימה בהתרגשות, אבל במהלך הלילה הבינה שלא תוכל לספר לו שהיא מכשפה, כי המשמעות תהיה לשבור את הסכם הסודיות ולאבד את הקריירה המצליחה. היא גם לא רצתה לשקר לו כל חייה, אז היא חזרה אליו למחרת, אמרה לו ששינתה את דעתה, ריסקה את לבו ועזבה ללונדון.
שנים לאחר מכן התחילה את עבודתה בהוגוורטס, ונישאה למי שהיה הבוס שלה במשרד הקסמים, אלפינסטון אורקוורט, שאת חיזוריו דחתה במשך שנים כי לבה עדיין היה נתון לאהבת נעוריה. כעת הייתה מינרווה מאושרת מאוד עם אלפינסטון בקוטג' הקטן שקנו מחוץ להוגסמיד, עד שבשנה השלישית לנישואיהם הוא מת במפתיע מנשיכת טנקטקולה ארסית. מקגונגל המיוסרת לא הייתה מסוגלת להישאר לבד בביתם, עברה באופן קבוע למגורי הסגל בהוגוורטס והקדישה את כל חייה לעבודתה, כשאף אחד - "אולי חוץ מאלבוס דמבלדור" - לא יודע כמה כאב לב עברה בחייה.
18. נהוג לחשוב על פרופסור טרלוני כמי שסיפקה שלוש נבואות אמת בחייה, כשבשאר הזמן היא סתם מבלבלת את המוחות עם שטויות בנוסח "זמן מיסטיקה". אלא שקריאה מחודשת של הספרים מגלה שעדיף לא לזלזל בשיטות של השרלטנית הידועה לשמצה: למשל כשבספר השלישי היא מסרבת בתוקף להצטרף לשולחן עם עוד 12 אנשים בטענה ש"אם שלושה עשר אנשים יושבים סביב שולחן, הראשון לקום יהיה הראשון למות". אלא שעם סקאברס בכיסו של רון, שכידוע מתברר כפיטר פטיגרו במסווה של עכבר, המסובים כבר מונים שלושה עשר - כשדמבלדור הוא הראשון לקום, והראשון למות מביניהם, שלושה ספרים אחר כך. אם זה לא מספיק, בספר השישי הארי צופה בה משוטטת במסדרון ושולפת קלפי טארוט מחפיסתה. "המגדל מוכה הברק - אסון ופורענות", היא ממלמלת. בסוף הספר מגיע הפרק שנקרא "המגדל מוכה הברק", הידוע גם בתור "זה שבו דמבלדור מת במגדל האסטרונומיה".
19. במהלך כתיבת הספר השביעי שמיליונים עצרו את נשימתם לקראתו, רולינג העזה להתלונן שנגמר לה הנייר והיא מתקשה למצוא משהו ראוי לכתוב עליו. למחרת היא כבר התחרטה על זה. "היזהרו במשאלותיכם", כתבה אז באתר שבו הייתה מעדכנת את המעריצים. "מאז שהתלוננתי על כך שאני לא מוצאת נייר, הופצצתי בנייר. חלקכם שלחתם דפים בודדים, אחרים חבילות שלמות, ומפעל אחד שלח ערימה של מחברות שהשם שלי מוטבע עליהן באופן מאוד בולט. היו גם כאלה שנקטו בגישה אחרת, כתבו לי בדיוק איפה באדינבורו אני יכולה לקנות נייר ואפילו צירפו מפה. בכל מקרה, עכשיו יש לי מספיק נייר בשביל לכתוב כמה גרסאות של הספר השביעי, אז נגמרו התירוצים".
20. "הארי פוטר ואבן החכמים" יצא לאור רשמית בשנת 1998. עלילת "הארי פוטר ואוצרות המוות" מסתיימת, כרונולוגית, עם הקרב על הוגוורטס ב-1998. המילים המפורסמות שנכתבו על הסניץ' המכיל את אבן האוב - I open at the close - מעולם לא היו רלוונטיות יותר.
כל עוד הן נעדות בצורה מכובדת ונקייה.