"ומאז התפילה ההיא אתה מתפלל?" התעניינה.
"רחוק מזה," הפתיע אותה, "אחרי התפילה ההיא ברחתי מאלוהים כמו אדם שבורח מפני נחש נחוש שבא להכיש. פחדתי שייכנסו בי איזה ארס, איזה שיגעון, שברגע שאכניס את אלוהים אל תוכי הוא יכבה בי כל פיסת חיים. הרי גדלתי על זה מגיל קטן, והכניסו לנו לתוך הוורידים שהאויב הכי גדול של החיים הוא אלוהים. מרוב פחד חזרתי אל חיקה המוכר של החילוניות."
"מה זה אומר?" שאלה אותו.
"מה זה אומר? זה אומר שפתחתי בריצת אמוק לפני שהאמונה תשיג אותי."
...
"למה? למה עשיתי את זה?! אם היית פוגשת משהו שעלול להפוך עלייך את כל עולמך, לא היית עושה הכל כדי לברוח?"
(קשורה בנפשו)
אני עוד שניה מתחיל שיעור א', אז לפני זה אני מתבטל קצת. בכל זאת ישיבה רצינית, צולרים כבדים שלא רואים עולם (לא באמת). קצת לברוח מההבנה שעוד שניה אני עושה את אחד השינויים הכי גדולים בחיים שלי. אני לגמרי לא מאופס בקטע הזה, ואפילו לא התחלתי לחשוב מה אני צריך לקחת.
לקום כל יום בעשר (לא כל יום, בארבעת הימים הפנויים שהיה לי בחופש הזה) כי אין לי כח לכלום. אבל רגע, עוד שניה אני צריך לקום בשבע, ובאלול גם לסליחות. אבל למרות זאת אני אקום בעשר ואהיה בפלאפון כי אני לי כח לכלום. לברוח ולא לנצל את הזמן כמה שיותר, לפני שניצול הזמן יתפוס אותי. לפני שאני אהיה בייניש רשמית. לא בדיוק כמו מיקי, אבל דומה.
זה מלחיץ הדבר הזה, אשכרה אני שיעור א'.
@רגע שלם את תאהבי את הקטע מקשורה בנפשו
