לאור מספר מקרים מצערים
וכדי שהפורום יוכל להתנהל כתקנו
אתם מתבקשים להגיב מאד ברגישות ובאמפתיה או לא להגיב כלל
אם אין לך דבר חכם לומר עדיף שתשתוק
כולנו כאן דוגלים בזה
אבקש לנעוץ את זה @שמואלג
או לתת למישהו יותר פעיל לנהל כאן את הפורום (למשל אני)
לאור מספר מקרים מצערים
וכדי שהפורום יוכל להתנהל כתקנו
אתם מתבקשים להגיב מאד ברגישות ובאמפתיה או לא להגיב כלל
אם אין לך דבר חכם לומר עדיף שתשתוק
כולנו כאן דוגלים בזה
אבקש לנעוץ את זה @שמואלג
או לתת למישהו יותר פעיל לנהל כאן את הפורום (למשל אני)
כולנו רוצים להנות משימוש מועיל ובטוח בערוץ. רוב המשתמשים בערוץ הם אנשים טובים עם כוונות טובות, עם זאת יש לזכור שכמו בכל מקום גם כאן קיימים אנשים העלולים לפגוע ולנצל את תמימותם של אחרים. על מנת שהשימוש אכן יהיה בטוח אנחנו ממליצים:
בברכת שימוש מועיל ובטוח, הנהלת הפורומים.
I'm so fucking confused
I'm just
Staring at the ceiling
Can't describe this feeling
I've got in my head
I'm out of body in my bed
My head is spinning
And my stomach is sick
I should talk to a friend
But I can't get out of bed
Every movie that I see makes me cry
It's like somebody put a weight on my chest
Why are you doing it to yourself
Stupid little girl
I'm so fucked up damn it
באמת מרשים שאפשר לעכוב אחרי כולנו עם דרכונים ומאגרים ביומטריים. אי אפשר לקנות מגבונים וסיגריות בלי שיצלמו לך את העינית מכל הכיוונים מה כולם מתרגשים?
ואז קובלים על ילדה אתיופית קטנה ומסכנה שנעלמה ליד הבית, למה לא מוצאים אותה?
אמא ובת יצאו בפיג'מות מיקי מאוס להיעלם, כל הכבוד להן
תמורה טובה לחשבון משלם המיסים, תסריט שלא היה מבייש את נטפליקס או כל סטרים אחר.
הצהיבות קיבלה את המנה שלה, כל תיאוריות הקונספירציה קיימות תמיד פשוט מחפשות כל פעם משהו אחר לרכב עליו.
האנושות בחוסר האונים שלה החולשה האיומה אם לא תהיה הסחת דעת.
ריכול
לשון הרע
חנה ארנדט כבר דיברה על זה כמה חוסר אונים יש בחברה נטולת שייכות כאוטית כולנו הופכים לקרקע פוריה לשקרים וקונספירציות.
השעיר לעזאזל מתחלף זה הכל
עמדתי בבוקר חיכיתי למעלית עד כאן הכל רגיל
נכנס לוחץ 8 הדלתות נסגרות ורגע לפני הסגירה יד עדינה עם לק בצבע צעקני מדי עוצרת את הדלת ונכנסת עובדת צעירה שאני לא מכיר.
לוחצת 5 ונעמדת לידי תוך שניה בחוסר שקט מוציאה את הטלפון ומתחילה לגלול בלחץ פוסטים על אנשים שמדברים על מיינדפולנס מדיטציה והצורך לעצור את המירוץ ולנשום.
היא מקשיבה, קוראת עיניים חצי עצומות מעייפות או משהו אחר וכל פעם שנתקעה לרגע האפליקציה לשניה היא מתחילה לדפוק עם הציפורניים על המסך מתוסכלת שהשלווה לא נטענת מספיק מהר.
המעלית עוצרת ב-5 הדלתות נפתחות והיא שועטת החוצה כמעט דורסת עובד מסכן שעומד שם כי הראש שלה עדיין קבור בסרטון על איך להיות נוכחת ברגע.
הדלתות נסגרו
אני לבד לפחות לעוד כמה שניות מהרהר בכמות הידע שנדחף לי לראש בעל כורחי בשניות האחרונות
עובדת חמודה מאוד ונראית גם חרוצה עדיין נוגע ללב
הפרדוקס
לצרוך שקט בדיגיטל
נלחצים להירגע כמה שיותר מהר
מפספסים את החיים האמיתיים שקורים ברווח שבין הקומות
8
ירדתי
לצאת לאיזה שבועיים משוק העבודה הסזיפי לחיק המשפחה האישה והילדים
לנשום קצת
לא לקום לפנות בוקר
לצאת לנסיעות ארוכות לבזבז כסף על גלידות באמצע שום מקום
לנהוג בחלון פתוח
בכלל לעזוב כל הרגל שרכשת לטובת פסק זמן ממי שאתה למי שאתה
כמה כיף ומתיקות וטוהר יש בילדים הקטנים האלה
שאלות תמימות שעוד לא חוו כלום מהעולם
שעוד לא התלכלכו ממנו
אני מזין את התמימות נזהר לא לפגוע בה
אני שומע איזה זמרת גרמניה ששרה אלקטרוני כבד בגרמנית
לא מבין מילה ממה שהיא אומרת אבל יכול לנחש טוב מאוד שלא כדאי שהיא תהיה בפלייליסט בנסיעות בחופש
הם כבר בחופש
אני אצטרף
אומרים שבהופעות שלה אנשים בוכים
אהיה עובר אורח
ממלא מקום בדרך שזנחתי לא לשווא
לפרנס זה אחת מהמהויות הגבריות שלקחתי על עצמי
אז היום עובד וממחר קצת זמן
תלוי בין הקצוות
כמו ציפור
מזכיר את נובאק והשירים הסלובניים שלו
לא להאמין.
זה מחזיר אותי לפעמים אחרוה לתקופות אחרות....
אבא תשלח לי כח.
לפחות לנסותלראות.
אני חייב עזרה
העולם הוא גדול , הגלגל מסתובב ואתה תשלם בגדול
היא אהבה פסלים של מלאכים.
אז בואו נלמד עליה זכות: היא לא יודעת שזה עבודה זרה.
אז הוא אמר שהם נהנו.
לא קונה את זה.
Everything is way too much right now
"I also begged him to stop"
I can't
אם הוא נתן לך כזה לב ענק
הוא ברא לב שיכול לאהוב אותך כמו שאת צריכה❤️
אני מבטיחה לך
עוד יהיו לך מים מתוקים
אני מבטיחה
שוב מוצא את עצמי כאן
מלא מחשבות, מלא תהיות
שוב טעון ריגשית ו...
שוב מחפש משו שיעיר שיעורר שימלא
ושוב כמובן שלא מוצא
אלול בפתח, ושב אני מוצא עצמי לא מוכן לסיטואציה
לא יודע מאיפה להתחיל
את מי אני מעניין ביכלל? למי אכפת ממני?
זו הבעיה שמי שבאמת אכפת לו ממני פשוט לא מודע
ריקנות מירוץ החיים
ניסיונות שלא ניגמרים
ערימות של נפילות
קשה כל כך
רוצה שינוי לא יודע איך
רוצה שונה לא יודע איך
למה אני לא מצליח להתמיד בדברים
גול האכזבה כגודל הציפיה
סתם סתם סתם
הכל הבל הבלים אני יודע
אבל כל פעם בא לי עם אורות רעשים ריחות
אבל בטכלס אין שם כלם הכל ריק הכל שקר הכל חיצוני
אז למה אני שוב פעם ושוב פעם נימשך לשם
אני יודע, אבל כניראה מעדיף לחיות בדימיונות
גם כן דרך לברוח מהמצאיות
החיים שלי מושלמים, אז למה לחפש בחוץ למה?
מה חסר לך בחיים
כבר הייתי בסרט הזה יותר מידי פעמים
וביגלל זה אני כאן ואל במקום אחר
ובגלל זה אני מבדר לעצמי ולא עם....
זו כבר התקדמות, התקדמות רצינית
קשה כל כך
איך ממלאים את החסר איך?
הייתי, ניסיתי, הלכתי, למדתי
אבל זה לא באמת זה
דרושה עבודה פנימית רצינית
פעם ראשונה בחיים שלי שאני מודה שאני כניראה צריך טיפול
אבל מי ומה
עוד לא נסגרתי
אני יודע שתה עושה את הכי טוב בשבילי, גם כשקשה לראות
עם כל העומס המבורך, וכל השגרה המפוצצת וכל הצציפיות והחלומות שכרגע במגרה
עם כל הקשיים והדברים שלא הולכים כמו שהייתי רוצה
על אף ולמרות הכל, אני מאמין באמונה שלמה שהכל זה לטובה
והכך ממך בהשגחה מדיוקת ומושלמת
אז למה אני לא מצליח לשמוח?
למה אני כבוי, ככה הוא אמר לי ולצערי אני מסכים איתו
איפה השמחת חיים שהייתה לי
השמחה נימצאת במקומות הפשוטים
כניראה.
אז ניצלתי את זה
וזה מגיע להם
אני כאן- אבל לא בטוח לתמיד.
הוא ראוי
וזה צפוי
מה כבר רציתי
להרגיש בטוחה בבית שאני גרה בו
Seriously WTF
הבוקר בתור למוסד הקפאין כמו איזה עלוב חסר אופי
לפניי בתור עומד מישהו עם חולצה שכתוב עליה בענק "ואהבת לרעך כמוך זו לא רק סיסמה זו דרך חיים"
שתי דקות מאוחר יותר כשהבריסטה החמודה התבלבלה במשהו עם הקפה שלו הוא לא הפסיק להשתולל עליה, עצבני
פתח במונולוג שהרעיד את המקום עם כל האיומים הקבועים שלא התעמקתי בהם.
אני אספתי את הקפה שלי ולא יודע למה עלה לי המשפט של ניטשה על הנוצרי היחיד מת על הצלב.
כל השאר הם סתם סמרטוטים שמנסים לאמץ אידיאל חיים נשגב כשבפועל כלום לא קורה.
כל זה בלי קשר לדת, העוקץ יהיה מובן תמיד.
החיים לא משעממים לרגע כצופה מהצד אז בטח כמשתתף
לפחות נהנה מהם בקטע מהותי
כשהגעתי בוקר אחד לעבודה. בכניסה לחניה בדרך כלל יש זיהוי ופתיחה של השער לפי הרכב.
אותו בוקר לא קרה כלום. אני עומד שם עם הרכב וכלום. מאחורי מתחילות להגיע עוד מכוניות ומתחיל להיות עצבני, מתח באוויר.
אין שומר
אין נציג
אין כפתור לשוחח עם אף אחד
כלום
מתחילים לצפור מאחורה כל המניאקים והמכונה בלאקוניות מודיעה שאין זיהוי.
לזה בדיוק היתה הכוונה באבסורד של הקיום כאן
כשכולם צפרו והתעצבנו וכבר ניגשו אני חייכתי קצת מחוסר האונים הקולקטיבי מול האדישות של היקום.
למה בסך הכל ציפינו? להגיון פשוט
רק להיכנס לעבוד
רק להחנות
להגיע למלא את חובתי הגברית בפרנסת הבית והמשפחה
ומולי יש שתיקה
אפילו לא התנגדות אקטיבית רק אדישות ושתיקה
אטימות
מספיק זה בשביל למלא את הלב והראש
המערכת תמיד תיתקע התגובה שלנו זה כבר משהו אחר
אבל לפני שאיהפך למטיף דביק ומורם מעם אציין שכמובן קיללתי את המכונה המ*#%&ת ודי נהרס הבוקר
יש לדמיין את סיזיפוס מאושר
שאני נכנס בבוקר למשרד
הריטואל הקבוע של הנחיתה, לאט, לפני הכניסה לעבודה
גולל קצת
חושב
כותב לפעמים או קורא
ואז פותח את המחשב
מסך בית של נופים ציוריים בצפון פרובאנס, טאצ' של AI שרק מעצים את החוויה.
השלווה והרגש
רצון לפתוח בחיים חדשים, חלומות ממלאים את הראש
ההכרה חולמת ומתפרעת עם הדמיון באיזו עיירה רחוקה
שקטה
עם איזו מקומית חמודה ומשפחה כפרית
מקצוע מקומי
טכנולוגיה ממש בקטנה אם בכלל
קמים לזריחה ישנים בשקיעה
בית קטן
חצר גדולה
הכל בטבע
גינת ירקות
ובכלל הכל כמו בסיפור שהצילום מספר באלף מילים או יותר.
הראש ממשיך לטייל לבנות עולמות ולהחריב
ושוב
ואז בבת אחת בלי הכנה מוקדמת העכבר זז
הכניסה למחשב מבוצעת
ואני מוצא את עצמי מול טבלאות אקסל
מספרים
במציאות אפורה שהיא בעצם המציאות של כולם.
גם של ההיא מהכפר הרחוק בסקוטלנד או לא יודע
שרוצה לעבור לעיר
לחיים נוחים
למשהו אחר
שפותחת את המחשב שלה או מה שמצית לה את הדמיון למציאות אחרת
טכנולוגי יותר או משהו אחר
זה תמיד שם
מזל שיש הרבה עבודה אחרת הראש באמת היה משתולל לי כשהוא לא עסוק
תכבד העבודה
הכל מבולגן
ואינטנסיבי
להוסיף לזה תקופת בחירות וסיר הלחץ הזה יהפוך לפצצת מימן שלא נבראה
לדעתי צריך להוציא את המזגנים מחוץ לחוק או שחבורת לודיטים יורידו את החשמל הכללי
עם החום הזה נראה מי חזק מנטלית
מוסרית
שולט בעצמו ובכלל
אבולוציה של החזק שורד רק בהיבט קצת אחר
נשמע כמו סיפור שהיה שם בצל את 1984
קקוטופיה כזאת שתוביל לאפוקליפסה
ואז המשיח בטח יגיע
יש משהו באוויר
מריחים
רק שיהיה טוב
רק ותיקים יכולים להגיד את זה.