פורום ריק ומוסתר

אני אבוד

אני סובל 

אני נושא כאב מיום ליום.

אני מוצף חרדה

לא מפסיק לבכות

כבר לא רואה ערך

לא רואה משמעות

אני מטשטש את החושים כדי לברוח מהמציאות

בודדתי את עצמי

זאת בחירה שלי לאורך כל הדרך

אני לא מאמין שהאנשים הקרובים אליי יכולים לעור

הפכתי למוגבל

נהייתי פגיע

והימים האחרונים עוברים עליי באופן קשה במיוחד

אני מפוחד

מעצמי יותר מהכל

אני מאוס בעיניי

מנותק מהחוויות הכי בסיסיות

מנותק מאלוקים

אני דוחה את כולם

מתבוסס במחשבות שרודפות אותי

יום ולילה

אין לי אלוקים

אין לי אמונה

אין צוהר בליבי לחמלה

אני קמל

אין בי כוחות לקחת אחריות

אני מחולל

בגוף ובנפש

אני רוצה לצרוח

ואני לא רוצה לשמוע מילה

לא מעצמי

ולא מאף אחד אחר

האוזניים שלי ניצלות בלחשושי השטנה האלה

אני מכור

בהימור בין השטן לאלוקים

אני לא רוצה יותר בכלום

אין לי עניין בהצלחה

רק קח ממני את הסבל

אני מתגולל בעולם בביזיון

ממקום למקום

מן הפח אל הפחת

קח אותי לגיהנום

להישרף בצואה רותחת

רק קח ממני את הבחירה

את תחושת האשמה

שאני זה שהורס את חיי במו ידיי

תן לי לעבור בין כל הדוקטורים בעולם

יגידו אתה ככה ואתה ככה

כל הפסיכולוגים

יגידו תעשה ככה תעשה ככה

לא עשיתי כמוטל עליי?

הנשמה שלי כבר חרוכה עקורה

נפש עקרה

למה אלוקים?

למה העמדת אותי בניסיון שאני לא יכול לעמוד בו?

בחיים ללא נחמה

הדמעות שלי עצמן יורדות בחטא ופשע

נסתלק ממני צלם אלוקים

וירדה עליי חשכת עולם

זה מתחיל להיות קשה

בא לי לשרוף הכל וללכת

אולי מה שאני מחפשת לא קיים בכלל

אבל

בוודאי ישנו שם

אז איך אדע? 

אבל למה אני מרגישה שנכשלתי

שסבא מסתכל עליי מלמעלה ורואה שאני לא מצליחה

לא מצליחה להתמודד

נאבקת על כל נשימה

סבא אני נשבעתי לחיות בשבילך

ואני לא מצליחה לקיים את ההבטחה

סבא תגיד לאבא שם למעלה שיעזור לי קצת

אני לא מצליחה לבד

תשמור עליי מלמעלה טוב?

סבא אני מתגעגעת

לא מאמינה ששנה אתה לא איתנו

החיבוקים האלה

התזכורות הקטנות

המעברים האלה וואי

קשה לי להכיל את זה

איך נושמים את זה

תודה

עשיתי את זה

ובאלי להיעלם ובאלי לבכות

למה זה ככ קשה לי

אופ אלוהים

טאטע תציל אותי

כל דבר כזה שאני מצליחה לעשות גורם לי לרצות להיעלם במקום להיות גאה בעצמי שהצלחתי לעשות את זה

למה אני כזאת דפוקה

ימים קשים ימים קשים

למה אני ככ לחוצה וככ בחרדה משטויות

זה לא שטויות אבל זה לא משהו שאני אמורה להיות ככ בחרדה בגללו

איך היא אמרה לי, לא מגיע לך לפחד ככ

וזה נכון אבל אמאלה איך זה קשה לעבוד על זה

היא אמרה לי עכשיו שהיא גאה בי

הלוואי שגם אני הייתי גאה בי

אופ

אלוהים מה אני עושה בכלל

מי אני ולאן אני הולכת

רק אתה יודע

אני אבודה

ככ אבודה

מה עושים איתי

טאטע תתקן אותי

אני צריכה לתקן אותי אני יודעת אני יודעת

אבל אני לא יודעת איך

ואני לא מצליחה

ואני צריכה עזרה

ולכן אני פה

ואני לא מצליחה לשחרר

ואיך אפשר לעזור למישהי שלא מצליחה אפילו לדבר

אופ

טאטע תרחם

טוב?

אבא

אני גם רוצה להתגעגע

תן לי

בבקשה

יהיה לי כל

הם ראו אותי

והם הבינו

ואכפת לי אבל גם קצת אין מה לעשות אז יאללה שיהיה

הוא אמר לי היום שהוא למד * דרך התורה ושאלתי איך ולא הבנתי את כל ההסברים הארוכים שהוא הסביר לי

אתמול לא היה לי * וזה עשה לי חרדה וגם את מה שהיה לא הצלחתי ככ

אתמול בכלל היה קצת לא משהו

והפעילות הזאת

היא התחילה לבכות. וזה היה ככ קשה

ולא ידעו מה לעשות

והיא בכלל ברחה כי היא אמרה שהיא הייתה מתחילה לבכות שם מול כולם והיא לא רצתה

אי אפשר להדחיק. אי אפשר להתעלם

ואני אמרתי על הנשיונל גיאוגרפיק ואיך הוא היה מושיב אותנו לראות איתו

וכל מה שאמרו פשוט עשה געגוע ככ גדול

סבא אני מתגעגעת

והיום כן היה לי אבל לקח לי ככ הרבה זמן כי באמת זה היה מגעיל והיה לי קשה

ובכלל כל העיסוק הזה היה לי קשה

ידעתי שיהיה לי קשה אבל לא תיארתי עד כמה

זה הזכיר לי את האולפנה וגם שם היה לי קשה

ושכולם מסתכלים עליי

למה זה חזר להיות ככ קשה

אני יודעת שהיא תעשה לי בעיות ואולי אפילו תגיד לי להשלים אבל כאילו מה אפשר להשלים ואיך ומתי

אין לי כח בכלל בכלל

מחר יהיה עמוס

ואני חייבת לדבר איתו ואני לא רוצה ולא יודעת איך

אני אדבר איתה עכשיו קצת אולי זה יעזור לסדר לי את הראש טיפה

אלוהים מה קורה לי

מה זה החיים האלו

אמרתי לה שאני לא דתייה אבל מאמינה

היא שאלה במה אני מאמינה

אמרתי שאני משתדלת וזה און אנד אוף אבל משתדלת להאמין שיש אלוהים ושהוא אוהב אותי ומקבל אותי כמו שאני בלי שאני אצטרך להשתייך לאיזו משבצת כדי שהוא יאהב אותי

היא אמרה שכל הכבוד ובטח קשה להאמין ככה

הלוואי שזה היה ככה פשוט

הלוואי.

טאטע אם אתה שומע

תעשה שיהיה קצת פחות כואב

בבקשה.

טוב?

בבקשה

תשמור עלי שלא אשתגע

תיקח ממני את הכאב הזה

תיקח

בבקשה

אני לא מסוגלת לנשום

כואב לי

קח ממני

בבקשה אבא בבקשה 

אבא מה יהיה

אבא מה יהיה

אבאאאאא

תציל אותי אני לי מסוגלת יותר

טאטע תציל אותי

דחוף

אני לא יכולה לנשום יותר

תציל אותי אי אפשר ככה

אי אפשר

טאטע

תרחם

אני מוצף ואני לא יודע מה אני

ואני לא מצליח להבדיל ולהפריד

ואני לא מצליח להקשיב

והכל פשוט כואב

ואין לי אמונה בעצמי

שוב. כן שוב זה קרה

שוב איתו

שונאת שכל התשומת לב מופנית אליי

אני יודעת שהוא רוצה לעזור

אני יודעת.

והוא אומר, אפילו להרים את המבט להסתכל עליי את לא יכולה

למה זה

למה

ככה. כי הוא *

וכי היו לי פלאשבקים וקפאתי ולא הצלחתי לזוז

וכי אני לא מסוגלת לדבר על זה עם *

ובדיוק לפני רגע דיברתי איתה על זה

והנה זה שוב קרה

והיא חמודה היא לא רצתה להשאיר אותי לבד איתו

אבל רק רציתי לעוף משם

ואני יוצאת ופתאום אני רואה אותה והלוואי הייתי יכולה לתת לה את התשומת לב שמגיעה לה והלוואי הייתי יכולה לחבק אותה ולהגיד לה שהתגעגעתי אבל לא הצלחתי להוציא מילה מהפה ולחבק בטח שלא

אז עשינו סיגריה והיא דיברה איתה ואני שתקתי וכשהלכתי היא שאלה אם אני רוצה חיבוק ועשיתי לא עם הראש

לא באלי. לא באלי שכל פעם זה יהיה ככה

לא באלי שאני לא אהיה מסוגלת לדבר עם *

אין לי כח לזה.

אין לי כח להתקפים והפלאשבקים כל פעם שיש טריגר

אין לי כח שבקבוצות זה קורה לי שוב ושוב

שונאת שאני יוצאת משם ככה ועוד יש לי נסיעה ולעבוד על הסיכום של הפרויקט והמצגת ואין לי כח לכלום באמת אני רק רוצה להגיד שאני לא מרגישה טוב ולא לבוא אבל אני חייבת לבוא וחייבת להגיש את הפרויקט

להתכונן לנסיעה ולצאת ובנסיעה לסיים את זה כי אני מטומטמת שדוחה הכל לרגע האחרון

באלי לישון פוראבר

אין לי כוחות.

אין לי כוחות לנסוע ולהיות פעילה ומחר גם אני נוסעת ואני צריכה לארוז היום תיק כי מחר אין זמן אבל אני חוזרת מאוחר נורא היום ולא יודעת מתי אספיק את כל זה

שונאת שעמוס

שונאת שאני מרגישה ככה

כל יום מחדש יש משהו אחר שגורם לי להרגיש זוועה

ברגע שהיא אמרה את המילים האלו

קפאתי. לא הצלחתי לנשום

ופלאשבאקים בשפע וחרדה

אפילו לא רעדתי פשוט לא הצלחתי לזוז לא הצלחתי להרים את העיניים

שונאת את זה. שונאת שהטראומה מנהלת אותי

איך הוא אמר בשיר

Like a puppet with strings I just don't have a choice

זה ככה. זה פשוט ככה

ואני שונאת את זה ושונאת אותי

והיא אמרה לי שהיא חושבת שכדאי שאני אפנה אליו ולא לחכות לפגישה הבאה ואין לי מושג איך לעזאזל אני אמורה לעשות את זה

היא אמרה לי לכתוב מה אני רוצה להגיד גם אם אני לא אעשה עם זה כלום בסוף

אולי אכתוב

אבל יש לי ככ הרבה דברים אחרים לעשות

גאד אני שונאת את הכל. איכ

מה עושים

אל ש-די : שאמר לעולמו די, תגיד לצרותינו די, שלא אתחייב בנפשי על שהיגדתי להם אני – במו ידיי. 

אל ש-די : בדין אמת – אני כדאי או זכאי? הרי ממילא אני – כבר לא חי.

די לַשֶקר! : אני לא לומד להתמודד. אני לומד להת*בד. (לא עומד).

כל מכבדיי היזילוני כי ראו ערוותי...

גם אני נאנחתי...

ואשוב אחור...

--

(...עמוק אל תוך השְחור)

מה

יפה שלי

מה?

מה לא טוב לך?

מה כואב לך?

תגידי

איך אני אדע?

את רק מסתכלת עליי בעיניים עצובות ושותקת

איך אני אדע

אני רוצה לחבק אותך

לעזור לך

לקחת קצת מהעצב הזה

לפעמים זה נראה שאת טובעת בתוכו

כבר מכיר את ההרגשה הזאת.

טוב מדי.

שיש עולם שלם שמחכה לך, שאתה מפסיד מלא,

שלא טוב לך איפה שאתה.

איך לומדים לגדול מזה?

עם זה?