ראש השנה, תקיעת שופר בבית הכנסת, טעימה קטנה מהתפילה... וכבר הילדים עם סוכריות מתקתקות ודביקות, מכל הסוגים והגדלים. עכשיו לכי תשכנעי אותם לזרוק.
מחלקים יקרים, אני מבינה את הרצון שלכם לתת, אבל תבינו גם אתם את הרצון שלנו האמהות, לשמור על בריאות הילדים שלנו. אתם מחלקים, ובחוץ האמהות עסוקות במזעור נזקים, דיונים ועסקאות עם הילדים, בנסיון למנוע מהם להכניס את הזבל הזה לגוף הקטן שלהם.
כן, ניסיתי להסביר, אבל עם מי לדבר. ואם כל שבת מסתפקים בטופי או סוכריה פשוטה על מקל (שגם אותם אני ממש לא רוצה שהילדים שלי ייאכלו!), בחגים התחרות בין המחלקים גוברת, ואתם לא רוצים לדעת איזה סוגים מזעזעים חולקו.
אני תוהה ומעלה כאן את השאלה. האמנם אין מה לעשות? צריך להשלים עם המצב הזה, שבו אנשים טובים מחליטים לתת לילדים היקרים שלנו סוכר וצבעי מאכל בכמויות בלתי סבירות, ואנחנו האמהות שלא מעוניינות בזה, לא יכולות לעשות שום דבר??
אשמח לתובנות, רעיונות, וסתם לשמוע שאני לא היחידה שמרגישה כך.
מחלקים יקרים, אני מבינה את הרצון שלכם לתת, אבל תבינו גם אתם את הרצון שלנו האמהות, לשמור על בריאות הילדים שלנו. אתם מחלקים, ובחוץ האמהות עסוקות במזעור נזקים, דיונים ועסקאות עם הילדים, בנסיון למנוע מהם להכניס את הזבל הזה לגוף הקטן שלהם.
כן, ניסיתי להסביר, אבל עם מי לדבר. ואם כל שבת מסתפקים בטופי או סוכריה פשוטה על מקל (שגם אותם אני ממש לא רוצה שהילדים שלי ייאכלו!), בחגים התחרות בין המחלקים גוברת, ואתם לא רוצים לדעת איזה סוגים מזעזעים חולקו.
אני תוהה ומעלה כאן את השאלה. האמנם אין מה לעשות? צריך להשלים עם המצב הזה, שבו אנשים טובים מחליטים לתת לילדים היקרים שלנו סוכר וצבעי מאכל בכמויות בלתי סבירות, ואנחנו האמהות שלא מעוניינות בזה, לא יכולות לעשות שום דבר??
אשמח לתובנות, רעיונות, וסתם לשמוע שאני לא היחידה שמרגישה כך.
