הורמזמור לאל ידי
סלח לי, אך אינני יכול לדבר בקול רם יותר.
אפילו אינני יודע מתי תשמע את קולי, אתה, שאליך אני מדבר.
והאם בכלל תשמע אותי?
שמי הוא הור.
אנא, הצמד את אוזניך אל פי, אפילו זר ורחוק אתה מאוד, עכשיו או לעולם.
אחרת לא תשמע את דברי. ואפילו תואיל למלא את בקשתי, עוד ישארו דברים
שלא נאמרו, שתצטרך להשלים מתוך עצמך. אני זקוק לקולך, במקום שמסתתם קולי.
חולשה זו ניתן אולי להסבירה באורח מגוריו של הור. הוא מתגורר, ככל שהוא יכול להיזכר,
בבנין ענק, ריק לחלוטין, שבו כל מילה הנאמרת בקול רם מחזירה הד שאין לו סוף.
ככל שאני יכול להיזכר. מה פירוש הדברים?
בנדודיו יום יום באולמים ובמסדרונות פוגש הור לפעמים הד תועה של קריאה,
שיצא מפיו מבלי משים לפני עידנים. סבל רב גורמת לו הפגישה הזאת עם עברו,
מה גם שאותה מילה שנשמטה מפיו אי-אז, נפגמו צורתה ותוכנה ללא הכר, בינתים.
לכך אין הור מפקיר עצמו עוד למלמול האדיוטי הזה.
הוא התרגל להפעיל את קולו - אם בכלל - אך ורק עד הגבול הרופף,
שממנו והלאה הוא מסוגל להפיק הד. הגבול הזה מצוי אך מעט מעבר לשתיקה הגמורה,
שהלא הבנין הזה הוא רגיש עד אכזריות. יודע אני שדורש אני הרבה, אך אפילו את נשמתך תצטרך
לעצור אם תרצה לשמוע את מילותיו של הור, אברי הדיבור שלו נעלמו מפאת שתיקתו הממושכת -
הם החליפו צורתם. הור לא יוכל לדבר אליך בדברים ברורים יותר מן הקולות שאתה שומע רגעים מועטים
לפני שתשקע בשינה. ואתה תצטרך לשמור על שיווי משקל, בשביל הצר שבין שינה וערות -
או תרחף כמו אלה שמעלה ומטה להם הינו הך.
שמי הוא הור.
מוטב היה לומר: אני קורא לעצמי הור. כי מי מלבדי קורא לי בשמי?
האם כבר ציינתי, שהבנין הוא ריק? ריק לחלוטין.
בלכתו לישון, מתקפל הור באחת הפינות, או שהוא שוכב במקום שהוא מצוי, אפילו באמצעו של אולם,
אם קירותיו מרוחקים מדי. אין לו להור בעיות מזון. החומר שממנו עשוים הקירות והעמודים הוא אכיל,
לפחות בשביל הור. הם עשוים מחומר צהבהב, שקוף מעט, המפיג קל מהרה רעב וצמא.
זאת ועוד: צרכיו של הור בתחום הזה מעטים מאוד. אין לזמן החולף ועובר כל משמעות לגביו.
אין בידיו למדוד אותו, אלא באמצעות הלומות ליבו. וזו משתנה מעת לעת. אין הור מכיר כלל
ימים ולילות, אור של דמדומים תמיד סובב לו. בשעות שאינו ישן הוא מסתובב אנה ואנה,
אך אין מטרה לצעדיו. זה פשוט יצר, צורך וסיפוקו גורם לו עונג. עת זאת יקרה לו רק לעיתים
רחוקות, שהוא מגיע לאולם שכאילו הכירו מכבר, שנדמה שמוכר לו, כמו היה פעם לפני זמנים
לאין קץ. מצד שני, יש והוא מבחין בסימנים ברורים, שהנה הוא עבר במקום, שכבר עבר בו בעבר -
למשל, פינת קיר שננגסה, או ערמת פרש שנתייבש. האולם עצמו הוא כמובן זר לגבי הור,
ככל שאר האולמים. אפשר בהעדרו של הור משתנים האולמים, גדלים, מתרחבים או מצטמקים.
אפילו אפשר שכשהור עובר בהם הוא גורם לשינוים הללו, אך הוא אין דעתו נוחה ממחשבה זו.
אני מוציא מכלל אפשרות שמישהו גר בבנין חוץ מהור. אכן, בגלל ממדיו האדירים של הבנין אין
כל הוכחה לכך. זה כמעט בלתי אפשרי וגם ודאי באותה מידה. לחדרים רבים יש חלונות,
אך אלה נפתחים תמיד אל אולמים אחרים, על פי רוב גדולים מהם. אפ כי לא התנסה בכך עד כה,
אוחזת בהור מפעם לפעם התחושה, שיגיע פעם אל קיר אחרון, חיצוני, שמחלונו נשקף מראה אחר לגמרי.
אין הוא יכול לומר כיצד זה יראה, רק לעיתים הוא מהרהר בזה ארוכות. אך נטעה אם נאמר, שהוא מתגעגע
אל מראה שכזה - אין זו אלה צורת שעשוע, המצאת אפשרויות שונות, ללא כל כוונה. אך בחלומותיו נהנה
הור מפעם לפעם ממראות שכאלה, וכשהתעורר לא נשתמר מהם דבר. הוא רק ידע שהם היו, וכי התעורר על פי רוב
שטוף דמע, אך הור מייחס לדבר משמעות מעטה והוא מזכיר את הענין אך בשל היותו זר ומוזר...
לא דייקתי בדברי. הור אינו חולם לעולם ואין לו זכרונות משל עצמו. ועם כל זאת מלאה כל אישיותו בפחדים
ועינוגים של חוויות אלו לכל העברים, צרות עליו, הולמות בו כברקים והוא ילד מבוהל במסדרונות הריקים,
סחרחר. עד שהוא צונח מוטל חסר נשימה, נכנע. נגד אלה הור הוא חסר ישע.
לפתע, כדרכם של זכרונות האם כך אמרתי?
שמי הוא הור.
אך מי, הוא זה: אני - הור? האם אני רק אחד? או שמא אני שנים ויש בי החוויות של אותו שני?
האם אני רבים? וכל האחרים, אני, חיים שם בחוץ, מעבר לאותה חומה חיצונית, אחרונה.
וכל אלה אינם יודעים דבר על חוויותיהם, דבר על זכרונותיהם, כי אצלם גם במבחוץ אין להם כלל
מקום-קיום? אולם הם נשארים עם הור, עם חייו הם חיים, אותו הם תוקפים ללא רחם.
הם מושרשים בתוכו, הוא גורר אותם אחריו כשובל,
המחליק ללא סוף באולמים ובחדרים צומח, צומח תמיד. ואפשר שגם משהו מתוכי עובר אליכם
שם בחוץ, לאחד או לרבים, שאחרים אתם איתי כדבורים עם המלכה? האם אתם חשים אותי,
אברים של גופי המפוזר? השומעים אתם את מילותי נטולות הקול, עכשיו או לעולם?
התבקש אותי, האחד שלי לעת קץ? את הור, שהנך אתה עצמך? את זכרונך, השמור עמי?
האם אנו מתקרבים זה לזה באולמים לאין קץ? נבוכים, צעד בצעד, דמות בדמות?
והאם נפגש אי-פעם, בזמן או באין-זמנים? ומה נהייה באותה פגישה? או שלא נהייה עוד?
האם נבטל זה את זה כמו כן ולא? דבר אחד אבטיחך שתראה: כי שמרתי על הכל בנאמנות.
שמי הוא הור.
ואוו ואוו ואוופנים אחרות
טירוף. אין לי מילים עד כמה.
הכתיבה, התוכן, משהו לא רגיל בכלל

(הייתי מלטשת ומכניסה את זה לפרוזה)
ספרמזמור לאל ידי
שקראתי בצבא.
לא זוכר...מזמור לאל ידיאחרונה
איזה קטע זה חמישיxmasterx

מי מאחל שבת שלום בחמישי בבוקר

בצהרים

מה יהיה

עד כדי כך כל הבטחון העודף הזה מקיף אתכם?

לאן יש לרוץ

למה לאxmasterx

למה לא היום

מה שבטח יבוא

כבר מחר

זה כנראה אנשים שמאחלים את זה

יודעים שיבוא מחר אז מתחילים כבר מהיום

כשרוקפור שרים את זה זה עוד טוב

אפשר למשוך את שבת גם לראשון

להאריך את הסוף

איזה שעון זהxmasterx

שעון קיץ

מי בנוי לחזור הביתה מהעבודה כשעוד אור אמצע היום

גבר צריך לעבוד במכרות מהזריחה

לחזור מאובק הביתה בשקיעה

דמדומים

האישה מחכה לו

מכינה לו משהו לאכול

הוא נוהם משהו לא ברור

מעשן קצת

נזרק לישון לפני עוד יום שילך לפרנס את כולם בעבודה קשה

מסוכנת

מכרות היהלומים במיר

במכרות האלה אפשר להישאב פנימהxmasterxאחרונה

זה לא סתם מסוכן זה חור שחור שלא טסים מעליו

מי שמתקרב מציץ ונפגע

חושך סיבירי קפוא במינוס 40

עולמות האסוציאציה כאן מרתקים

הייתי מגלה את העולם הזה

עולם חדש

עולם חדש צריך להיכנס אליו בתשוקה

גילוי

לצעוד עליו יחף

לעבור בתוכו

לחקור ולחשוף הכל

לבוא למקור המים ולשתות ממנו הכל

לטעום את מה שיש להציע

זה לא ענין של יפה או טעים זה הרבה מעבר

..דף תלוש

87%

In two days

And I'll probably finish it today


.This is fucked up


What the fuck is wrong with me 

..דף תלושאחרונה

I hate myself about it

I feel like I'm doing something forbidden

But it's not


 

Why am I so hard on myself about it


 

I hate how much I enjoy it 

אחרי כל התרמודינמיקה והמטריקסxmasterx

חייב לתת כיסוי לכל זה ולהמשיך לעבוד קשה

חוץ מגניטיקה ואירועי חירום דיסטופיים יוצאי דופן בממלכת הפיזיקה הביולוגית ננצח הכל.

החום הזה מאוס ומעצבן אבל יש גם יתרונות בלהזיע כל כך הרבה באימון ולעבוד קשה לצאת לשמש להזיז את המכונה החורקת בגלל תעוקת מפרקים


בנוסף לכל זה צריך למצוא מוזיקה מתאימה וספרות נורמלית לערבים חסרי מסך אולטרא אינפרה מכשף בעיניים כי השינה גם חשובה מסתבר

אני כותב לעצמי וחושב תוך כדי אם כל זה לא גדול עלי

כנראה שלא אבל נצטרך לעשות התאמות

אזxmasterx

נאכל ביצים ובשר כל היום

נזיז ברזלים

נשמע מוזיקה

נישן נורמלי

האלכוהול ייכנס למידה מאוזנת, לפחות במהלך השבוע

עכשיו די לדבר על זה כמו איזה גיי שמעלה גרה עצמית ומלקק לעצמו תתחת כמו איזה חתול

צריך לחזור לפילוסופיה כי גם הנפש מתאמנת

כל אופנת החיפוש העצמי הזהxmasterx

פחח

את מי אתם מחפשים

במקום לחפש לכו ליצור את עצמכם אין מה למצוא יש מה ליצור ולברוא

מה צורכים בשביל לאכלס את התודעה המבולבלת הזאת

מה רואים מה קוראים מה שומעים

מותר כבר להגיד ערסים או שזה לא פוליטיקלי קורקט

למי אכפת

היעשה מה שהינך

אלא אם כן אתה חסר אונה קדמית וזה בולט אבל נסלח

איזה אנרגיות של יוםxmasterx

חודש אייר

סוף אפריל

מזל שור שחורש ביסוד האדמה

מרגישים את כוחות היצירה והפריון באוויר

לכן הכל עולה ובועט ורק רוצה להחפיץ ולקחת ליזום ולפעול

אייר זה אור זה זיו

אני מעדיף את החושך והאופל אבל בשביל להרגיש אותו צריך אור

שר הטבעות > הארי פוטרxmasterxאחרונה

זה סתם בלי קשר

וגם מפורסם וידוע ולא באמת נצרך לומר

עכשיו קצת בוקובסקי בשביל הנשימה ואז לעבודה בחזרה

"כי לפעמים חייבים להשתין בכיור"

מי כותב ככה?

או במילים אחרות

"האם אתה יכול לזכור מי היית לפני שהעולם אמר לך מי אתה צריך להיות?"

זה לא מגיע ליכְּקֶדֶם
..דף תלוש
I'm freaking out and I don't know why
..ביחד ננצח

יש בי את הפחד לפעמים

שאני נותנת ומתרוקנת- מקריבה


אני אפילו יודעת בעצם

אחרי 6 חודש אינטנסיביים

שכרגע זה חצה קצת את האהבה

כרגע זו הקרבה.

אני לא חושבת שזה משהו טוב,אף פעם

אבל מצד שני

לפעמים כשאתה אוהב מישהו

צריך לדעת גם להקריב,ברמה האישית

וכשאתה אוהב משהו גדול בצורה כזאת

כמו מדינה,וצבא

לפעמים,זה לא מספיק רק אהבה 

--מחכה לרחמים~

קומי אהובתי

קומי

יש לך עוד לחיות

את עוד תהיי

ותחיי

יהיה לך טוב

כל כך טוב

🤍

--מחכה לרחמים~

את תהיי

אני מבטיחה לך

את תהיי ויהיה לך

יהיה לך הכל

את תהיי הכל

את כבר הכל

את עולם

עולם שלם ונסתר

אל תתני לו לרסק אותך

יש לך עוד חיים לחיות

קומי אהובה

כי בא אורך

קומי לזרוח

🤍

....צאצאאחרונה

אמן

שעון קיץxmasterx

מפנה לילות מכלה בקרים

שירי יום הזיכרון באווירxmasterx

וזה כאילו דומה לכל שנה אבל זה לא

אין בית שאין בו מת

וחסרה חמלה

אף אחד לא חושב שהשני מיוחד כי הוא גם סובל

אין סבלנות באוויר

משהו יתפוצץ מתישהו וההישרדות הזאת כבדה

אם הייתיxmasterxאחרונה

יכולה הייתי נעקדת במקומו

סדק

סדק אחד בכל יום

אין מה למהר

זה בסוף יגיע להכל

יתפרץ כמו סכר

על אדמה רעה ויבשה

הזמן לא מרפא דבר

רק מפיל אותך על חרבו

העבר מגיע כמו חסד

זכרונות מנחמים מעט

עצוב כשלא נשאר מי למות למענו

או

לחיות בשבילו

אולי יעניין אותך