אבל זה פשוט יפה מידי בשביל לא לשלוח שוב.
הרבנית דינה הורביץ הי"ד:
"וְאִשָּׁה אַחַת מִנְּשֵׁי בְנֵי-הַנְּבִיאִים צָעֲקָה אֶל-אֱלִישָׁע לֵאמֹר, עַבְדְּךָ אִישִׁי מֵת, וְאַתָּה יָדַעְתָּ, כִּי עַבְדְּךָ הָיָה יָרֵא אֶת-יְהוָה; וְהַנֹּשֶׁה--בָּא לָקַחַת אֶת-שְׁנֵי יְלָדַי לוֹ, לַעֲבָדִים. ב וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֱלִישָׁע, מָה אֶעֱשֶׂה-לָּךְ, הַגִּידִי לִי, מַה-יֶּשׁ-לכי (לָךְ) בַּבָּיִת; וַתֹּאמֶר, אֵין לְשִׁפְחָתְךָ כֹל בַּבַּיִת, כִּי, אִם-אָסוּךְ שָׁמֶן. גוַיֹּאמֶר, לְכִי שַׁאֲלִי-לָךְ כֵּלִים מִן-הַחוּץ, מֵאֵת, כָּל-שכנכי (שְׁכֵנָיִךְ)--כֵּלִים רֵקִים, אַל-תַּמְעִיטִי. ד וּבָאת, וְסָגַרְתְּ הַדֶּלֶת בַּעֲדֵךְ וּבְעַד-בָּנַיִךְ, וְיָצַקְתְּ, עַל כָּל-הַכֵּלִים הָאֵלֶּה; וְהַמָּלֵא, תַּסִּיעִי. ה וַתֵּלֶךְ, מֵאִתּוֹ, וַתִּסְגֹּר הַדֶּלֶת, בַּעֲדָהּ וּבְעַד בָּנֶיהָ; הֵם מַגִּישִׁים אֵלֶיהָ, וְהִיא מיצקת (מוֹצָקֶת). ו וַיְהִי כִּמְלֹאת הַכֵּלִים, וַתֹּאמֶר אֶל-בְּנָהּ הַגִּישָׁה אֵלַי עוֹד כֶּלִי, וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ, אֵין עוֹד כֶּלִי; וַיַּעֲמֹד, הַשָּׁמֶן. ז וַתָּבֹא, וַתַּגֵּד לְאִישׁ הָאֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לְכִי מִכְרִי אֶת-הַשֶּׁמֶן, וְשַׁלְּמִי אֶת-נשיכי (נִשְׁיֵךְ); וְאַתְּ בניכי (וּבָנַיִךְ), תִּחְיִי בַּנּוֹתָר."
מהסיפור הזה אני לומדת רעיון חינוכי.
יש כאן אישה במצוקה והיא מבקשת עזרה. חז"ל מלמדים אותנו שמדובר באשת עובדיה אותו מדיק שהחביא מאה נביאים במערה בשל גזירות איזבל. הרגו את עובדיה ועכע אישתו במצוקה כפולה: לא רק שהרגו את בעלה, אלא גם באים לקחת את הבנים שלה לעבדים משום שאין לה כסף לשלם לכל הנושים. לנוכח המצב הנורא שנקלעה אליו, היא באה בצעקה לנביא ומבקשת ממנו עזרה.
מה עונה לה אלישע? הוא נערך להושיע אותה ואומר: "מה אעשה לך, הגידי לי מה יש לך בבית". מדוע שואל זאת הנביא? מדוע על מנת לחולל נס ולהשפיע ברכה יש צורך חדעת מה יש בבית?! אלא שלמדנו מכאן שהברכה שורה על היש, על הקיים, ולא על האין. הוא שואל מה יש לה בבית, כי הדרך להתעודד, הדרך למציאת הפתרון- מתחילה ממנה. הנביא מסביר לה שכדי לעזור לעצמה ולהתקדם בעת המצוקה עליה להתחיל ממשהו. את במצוקה? חפשי מהי הנקודה שממנה אפשר להתחיל. בטוח שיש אצלך כמה דברים טובים, חפשי אותם.
אל תישארי תקועה רק בבעיות. בעיות יש הרבה: יש בעיות ביטחוניות, כלכליות, בעיות באמונה, בעיות בתפילה, קשיים בחינוך הילדים, בעיות בינך לבין עצמך- מי אני, מה אני, ועוד ועוד. מצוקות לא חסרות, אבל ההדרכה כאן היא לחפש מה שיש.
בתוך כל אית, עם כל ה'בעיות' שלה, יש מאגר עצום. קודם כל- ניסיון. תחשבי, הרי לא נולדת אתמול, הספקת ללקט כמה ידיעות על החיים. גם כוחות יש לך (גם אם נדמה לפעמים שהם אוזלים...). והדבר שהכי הרבה קיים בל- הוא התקווה והציפייה לעתיד.
לכן הנביא שואל אותה מה יש לה בבית.
עונה לו האישה: "אין לשפחתך כל בבית כי אם אסוך שמן".
"אסוך", אומרים המפרשים שהוא כלי קטן המכיל כמות קטנה של שמן. הרד"ק מוסיך ששמן זה הוא השמן שאיתו היה עובדיה מדליק לנביאים נרות בהיותם במערה. ובכן, האישה מצאה משהו שעשו בו דבר טוב, משהו ממסירות הנפש של בעלה לעזור לאחרים נשאר קצת. כלומר, היא חיפשה מה יש לה בבית, והיא מצאה נקודה של הטבה. הדרך לפתרון, להתקדמות, מתחילה ממה שיש לך בתוכך.
אחר כך מדריך הנביא את האישה: "לכי שאלי לך כלים מן החוץ מאת כל שכנייך כלים ריקים אל תמעיטי"- כוח ההתחברות.
את לא צריכה שיהיה בך הכול. את יכולה לבקש עזרה., ויש מי שירצה לעזור לך. יש אנשים שאוהבים אותך, יש שכנות, יש חברות, יש משפחה. לא צריך לעשות הכל לבד לבד. נכון שזה מתחיל ממך, אבל אפשר ורצוי לבקש עזרה. "כלים ריקים" זה ביטוי של ענווה. עלייך להביא כלים ריקים- תתרוקני, בענווה.
עכשיו נתבונן בנס עצמו. "ויצקת על הכלים האלה והמלא תסיעי". השמן שופע מאליו, והיא צריכה פשוט להזיז את הכלים! היא איננה מזיזה את השמן מכלי לכלי, הכלים הם אלה שמוזזים, "והמלא תסיעי". עם הכלי הריק יבוא השפע- זו הענווה. לא שהשפע זקוק לכלי ריק כדי למלא אותו, אלא הכלי הריק עצמו הוא הגורם להשפעת השפע.
"ותלך מאתו ותסגר הדלת בעדה ובעד בניה, הם מגישים אליה והיא מוצקת". יש כאן נקודה נוספת, עניין שיתוף הפעולה. אי אפשר היה לה לעשות את זה לבד. השפע שאלישע מעניק לאישה הזאת מצריך שיתוף פעולה, שלה ושל בניה, שלה ושל שכניה.
היא מזיזה את הכלי ומיד מביאים לה עוד אחד. זוהי תנועה מתמדת, זהו בית דינמי, של עשייה. אל תשקיעי את זמנך במחשבות, לנתח כל דבר מאלף זוויות. לא לחכות אלא לעשות. קבעי תכנית פעולה- בענווה, בצניעות, בעצת החברות, בהתבסס על הטוב שיש בך- ותעשי.
"ויהי במלאת הכלים ותאמר אל בנה הגישה אלי עוד כלי, ויאמר אליה אין עוד כלי, ויעמד השמן". באותו הרגע שאין עוד כלי- נגמר השפע.
