ט"ז בכסלו תש"פ 22:03
לכבוד הרב מן האגדות, הבקיא בשבילי דאגדתא כשבילי בתימא, ועוקר אגדות בסברתו והמעמידן על דיוקן בבקיאותו,
ראשית אקדים ואומר, שידוע לנו שאין ושומעים בדין צד אחד בלבד אלא במעמד שני בעלי דדינא, אך אנו מפחדים להיות באותו חדר עם הזאב כפי שאסביר בהמשך.
אֶחַי ואני דבר-אַחֶרוֹנים קטנים (חזירונים ל'ע) ובנינו לנו בתים יפים ונחמדים. אני בניתי בית מקש ובוץ, אחי השני בנה בית מעץ, והקטן בנה בית מאבנים.
לרוע מזלנו, הזאב שהיה רעב הגיע לכפרנו. ראשון הוא בא לביתי, משראה שהדלת נעולה נשף בכוח והעיף את הבית. ב'ה הצלחתי לנוס על נפשי לבית העץ ביתו של אחי. אך הזאב האכזר דלק בעקבותי משראה שלא יצליח להעיף בנשיפתו את בית העץ, הציתו באש, ואנו נסנו משם בניסי ניסים לביתו של אחינו הצעיר, בית האבן.
הזאב הרע לא חדל מנסיונותיו וניסה להכנס דרך הארובה לבית, אך האש שדלקה למטה הבריחה אותו.
נסינו להזמין את הזאב לדין תורה על הבתים שהרס, אך הוא מסרב לבוא. טענתו שהוא פטור משום שזו דרכו לאכול אותנו ואנו אמורים בכלל להיות בביטנו ואם נפגש הוא יאכל אותנו.
על כן אנו פונים לכבודו לעצה ותושיה לדעת מה יעשה לזאב הנ'ל.
הד'א הבכור.

לא מתכתב עם נשים בפרטי.

ט"ז בכסלו תש"פ 22:06

הש''א והמסרים שלי לא עובדים.

ניתן להעביר לי הודעות דרך @הנורמלית האחרונה.

ט"ז בכסלו תש"פ 22:08
שאלה חשובה ביותר

זה בסדר להגיב לי תמיד, אלא אם כן ציינתי אחרת

"אני לא חושב שזו אשמתו של מישהו כי הוא נולד, ואין כל דרך לתינוק לגרום לעצמו להיות לא ממזר"

בוריך, שוליית הרוצח

ט"ז בכסלו תש"פ 22:11


ט"ז בכסלו תש"פ 22:19

לא מתכתב עם נשים בפרטי.

ט"ז בכסלו תש"פ 22:23

לא מתכתב עם נשים בפרטי.

ט"ז בכסלו תש"פ 22:23


ט"ז בכסלו תש"פ 22:22

לא מתכתב עם נשים בפרטי.

ט"ז בכסלו תש"פ 22:26

וגם לא מכיר את הסיפור

ט"ז בכסלו תש"פ 23:32
שזה גם כאן.. כבר הרגשתי חשוב
סתם.
יש לדון אל זה בא''י ששם אסור לגדל דבר אחרונים וממילא הזאב כדין עשה.
ויש לשאול האם ראוי היה לאכלם כפי שרצה שהרי זה באיסורי הנאה. ובכן שהוא זאב זאב שפטור מן המצוות כשכופים על המצוות כשלוחא דרבנן יש לו לקיים לפחות כל מצוות לא תעשה ומצוות עשה שלא הזמן גרמן שגינו כיבד לכן קדוש על אדמת הקודש שחייב המצוות כאישה ואסור באכילת הדבר אחרונים.

ואם בחו''ל עסקינן הרי שיש להם טענת חזקהדמיגו שאינן רשאים לדור בא''י הינם דרים בחו''ל מעיקר הדין וכל הדר בחו''ל דומה כמי שאין לו אלוה וממילא יכולים להשתמש בלשון אותו על דמתקרי 'ערסין' ולהגיד לההוא זאב 'אין לנו אלהים תזהר ועוף מכאן' ואולי גם להזאב אין היתר לשהות בחו''ל שהרי פרנסתו מצויה בא''י תורה אינו צריך ללמוד ופו''ר אינו חייב דהא מביא מזיקים לעולם שנאמר פרו ורבו ומילאו את הארץ וצאצאיו מחסרים את הארץ.
ממילא כשהוא יוצא לחו''ל אין הוא בבחינת מבקר בה ולא דר בה ואז יש לו אלוה שכל המאמר כל הדר בחו''ל דומה כמי שאין לו א'לוה נאמר על הדר ולא על התייר וממילא כתוב שאסור לאכול ד''א.
וטענת אותם דבר אחרונים אינה טענה חזקה דהרי בנו בתיהם מקש ועץ ורק ביתו של אחיהם העשוי אבן הצילם דהא אמר ר''ע מים שחקו אבנים הא האבן היא הלב וכיוון שדרים בחו''ל אין להן א'לוה וביתם של אבן לרמז על ליבו של אותו האח שהיה גם של אבן שת''ח בבבל נקראים חובלים שקדים כאבן ובזה טעו 2 אחיו האחד שבנה בית עץ ללמד על 'מקל' החובלים שאליו נמשלו כמי שנאמר ומקלו יגיד לו. והשני שבנה ביתו מקש וגבבא סבר דהא מקל נאמר על ת''ח המחמירים אך מנהגו היה בקש שהוא פחות מהוצא ודפנא והכל הולך אחר המנהג אם כן אין הזאב יכול לביתו כלל אל שכח המובא בריש ב''ב ושכתבו התוס שם שגם כשיש מנהג כזה הוא מנהג טעות (בפחות מהוצא ודפנא) וממילא יש לזאב שליטה ברוחו על הקש וגגבה שעשה מהן ביתו ויש עימי עוד להאריך אל הזמן קצר והפועלין עצלים.
ט"ז בכסלו תש"פ 23:39
אך לענ'ד אין בה כדי להניח את הדעת, כיוון הדבר אחרונים, הם גדלים בעצמם, ונראה פשוט דהאיסור לגדל בא'י ד'א לא חל הד'א שמגדל את עצמו, וק'ל.
ממילא מה דהניח כבודו דמיירי בחו'ל הוא צ'ע

לא מתכתב עם נשים בפרטי.

ט"ז בכסלו תש"פ 23:48
בהיות כל היצור מחולק לד דרכים המתקרים דצחמ דומם צומח חי ומדבר והוא איברא ששנינו אין לך כל עשב וישב שאין לו מלאך שאומר לו גדל. וממילא במדרגה מעולה יותר דחי וודאי שאיכא מלאך האומר לאותו ד''א גדל וממילא אינו יכול לגדל עצמו ללא מאן דגידלו.
ועוד יש להביא ראיה מפדיון הבן ומילה ות''ת שאם לא מלמדים או פודים או מלים את הבן חייב לעשות בעצמו וצכרן מוכח שדבר אחר העושה דבר בעצמו (ובלשון בן אשר והמדקדקין דעימו בניין התפעל) נחשב שעושה הדבר בעצמו והאיסור נעשה ועדיין עוד למחלוקתם של הט''ז והש'ך בנה''כ גבי מסייע האם כשעושה מעשה בעצמו חייב או שזה דין מיוחד למקיף וניקף. להביא בזה הדיעות גם בהלכות שבת גבי אמירה לגוי לכחול עינו ולגזור ציפורני האישה קודם הטבילה ולעקור שן בפי החולה. מוכח מכל דברי שהעושנ מעשה בעצמו חייהךב האחר העושה בו המעשה.

ולשאלתך השניה נראה שלא דקת אלא קראת בריפרוף שבא בפירוש שנתי האם היה בא''י שאזי אין להם טענה לזאב אלא מדין שרצה לאכלם וכיוון שאין הקב''ה מצרף מחשבה רעה למעשה הזאב זכאי ודינם להתפנות מבית האבן ולעבור לדור בחו''לכנלעד
י"ז בכסלו תש"פ 08:14
אתמהה. במצוות שמים לא שייכים במצוות חכמים כן?

ומה שהוכיח מר ממילה ופדיון הבן, שאני שהוא מצווה שבסופו בקום עשה, והכא מיירי באיסור לגדל ,והוא אינו מגדל אלא גדל ממילא.

ולסוף דבריך לא זכיתי להבין.
וכי הזאב שלוחא דרבנן? מי שמו לשר ושופט?
ואם הדבר מותר כדכתבתי, מדוע יש לו מצווה לאוכלם?

לא מתכתב עם נשים בפרטי.

ה' באדר תש"פ 17:29
שאסור לגדל דבר אחרונים כלל בשום מקום.

לא מתכתב עם נשים בפרטי.

י"ז בכסלו תש"פ 01:58
הזאב יסמניק. ודוק.

אך לגבי סוגיית חזקת הבתים וכיצד לנהוג

צע.

פשט שאם הקרקע לא בבעלותם ודאי שאין כאן תקנת השבים כי קרקע איננה נגזלת
וממילא פטור

אך אם קנו הקרקע בכסף שטר או חזקה יש לעיין
מחד גיסא בית שאינו עומד ברוח מצויה או באש מצויה דינו כעשוי להישבר ועיין סוגיית הזורק את הכלים ובא אחר ושברם.

ולכן צריך לעיין אם היה זאב מצוי וממילא לא עשה ולא כלום ופטור או שמא אין הדבר כן ולכן יש צד לחייב.

האש ודאי שהיא משום אש ולכן חייב נזק שלם.

הרוח צ'ע ותלוי בחקירה האם הוא ברשות עצמו
אם כן משלם חצי כי ודאי שרוח היא משום שן ובהמתו שהזיקה בשן משלם מחצית הנזק ואין סיבה לחלק בין בהמתו בדווקא לשאר חיות

אי איננו ברשות עצמו ודאי שחייב נזק שלם שהוא מועד לעולם


ופסקו קדושי עליון שעד גיל 18 איננו ברשות עצמו

בברכת המושל במשל עונה אביון ודל חוני.

כל סנאי הוא סנאי מעופף

אם בועטים בו מספיק חזק.

 

י"ז בכסלו תש"פ 08:09
א. תזהר. הזאב פנה לבן גביר להגיש נגדם תביעת דיבה.

ב. מה חזקה שייך להכיר? זוהי קרקע אבותם הבאה להם בירושה והם בנו בעצמם את הבתים.


ג. אך אם קרקע אינה נגזלת - הבית שהרס צריך לשלם, דאף דעביד איניש דיני לנפשיה אין לו רשות להפסיד לבע'ד שכנגדו.

ד. יש לח(פ)[ק]ור האם נשיפת הזאב דינה הרוח מצויה או שאינה מצויה ואלכ'ל
לגבי האש, משנה מפורשת היא בכלב וחררה, ואם יהא חייב היינו במקום גחלת נזק שלם, ועל הבית חצי נזק, וקנסא הוא דהוי צרורות, וקנסא לא מגבינן בזמן הזה
האי סוגיא דכלים שזרקן לא שייכא להכא ע' תוס' דחילקו ביו יורה חץ לזורק, ובביאור האחרונים שם וק'ל.

ה. המשנה בסוף פרק ראשון כתבה שזאב מועד לעולם ולא חילקה בין קודם 18 לאחרי.

לא מתכתב עם נשים בפרטי.

י"ז בכסלו תש"פ 09:23

גם קרקע הבאה בירושה צריכה חזקת 3 שנים או עדים לצוואה, ובאשר לבניין הבתים שהלכו ובנו להם הרי בית דעף ברוח מפיו של הזאב ודאי יעוף מרוח מצויה שאין הזאב נושף בכח ויש לפטור אותו אפ' יש עדים דנשף בכל כחו, ובאשר לאש ודאי שצריך עדים כדי לשלם על הבית שאינם נוגעים בדבר ולכן אין כאן מקום לתשלומי נזק על סמך אמירה של אותו ד'א אלא אם יבואו שני עדים כשרים דמכירין אותם בבי'ד ומכ'מ אין לדון שלא בפני בעל דין ואף שמפחדים הד'א חובתם לדון בפני בעל דין וחובת בי'ד היא להגן ולשמור על בעה'ד מפני המרע להם, ולא הימנינן ליה לזאב דיטרוף את הד'א שכשיבוא תיפול אימת בי'ד עליו ולא יהרגם לעיני כל בעדים והתראה שרצונו בחיים

י"ז בכסלו תש"פ 08:16

לא מתכתב עם נשים בפרטי.

כ"ה בכסלו תש"פ 13:49

האם זאב חייב במצוות כמו שנאמר "זאב זאב אל תתקרב" או לא? אם חייב במצוות יש לגזור עליו נידוי או להביאו לערכאות של עקו''מים דבי האמפטי דאמפטי שליט''א (שהרי לא היה מצליח לעמוד על שתי רגליו אם זכרוני אינו מטעני ובהחלט ייתכן שהוא מטעני) וא''כ אסור לו להיכנס כלל לבית סבתות ונמצאת מבטל מספריא קדישין שחיברו '(האלמנה ו)האחים גרעיים' יארך סיפור מוֹתִיתָתַם.

 

ואם לא חייב במצוות - אז יש לדון מה יהא באחריתו:

 

פשוט שיהיה פטור ולא מטעמו, שהרי דרכו הוא פטור שרלוונטי רק לחזירים עצמם ולא לבתים. אבל מכיוון שדרכו לאכול חזירים דרכו לשבר על הדרך בתים אפילו שלא בגופו(!).

 

אך ידוע המובא במדרש גרגמל: "וקרני ראם קרניו" - זה קָרְנִיוּ שבדורו של משיח יבוא מלך צְהוב ויעשה מלחמה במלך אדום, ומה שמו? קָרְנִיוּ שמו. ולמה נקרא קָרְנִיוּ ? שכל הרואהו אומר - קָרְנִיוּ .

 

וסתומים דברי המדרש האלו עד מאוד - שמדוע הרואהו אומר קָרְנִיוּ? מוכח מכאן שגם אם תכתוב דבר שלא קשור  בפרוייקט השטו''ת הוא יהיה נכון, ודו''ק.

ד' באדר תש"פ 21:00

אשתדל לעיין בסוגיה ולמצוא את העולה לעניות דעתי

אולי יעניין אותך