בטלפון. 

בהודעה לא מכבד. 

ולהטריח להגיע לפגישה רק בשביל להיפרד גם לא מתאים. 

אם יש לך אפשרות להכין אותה קצת אז יהיה הכי טוב. 

לומר לה משהו כמו, 

שאתה מתלבט וכו' כדי שלא תהיה לגמרי מופתעת. 

שיש לך משהו שקשה לך איתו אצלה

ולצערך זה לא משהו שיש לה אפשרות לשנות. 

אלא אם היא כן יכולה לשנות ואז כן כדאי לומר לה. 

כי אם טוב לשניכם ואם קצת איפור או השקעה בטיפוח היא תראה יפה יותר 

יכול להיות שהיא תסכים לעשות מאמץ. 

אבל רק אם מדובר במשהו בר שינוי. 

תגיד לה - לקראת נישואין וזוגיות

זה פשוט היה נשמע שקצת אתה מתלבט ממה שכתבת כאן..

אני לא יודעת מה להציע לך להגיד לה, אבל כן יודעת מה לא.

אבל להגיד לא מתאים וזהו

מסקנה: להבא לא להיפגש בכלל עם בנות שלא מוצאות חן בעינינו. חבל על הזמן, בעיקר הזמן שלה. יש מספיק בנים שיאהבו את המראה שלה, ומגיעה לה לפגוש מישהו כזה.

עכשיו שאלה לבנות: האם הייתן מוכנות להיפגש עם בחורים שלא אוהבים את איך שאתן נראות בתקווה שזה ישתנה עם הזמן?

לא עדיף להיפגש עם מישהו שאתן כבר מוצאות חן בעיניו על ההתחלה?

תגיד לה שאתה מרגיש שאתם לא מתאימים,

שחסר לך עוד משהו. אני יודעת מה?

רק אל תפגע בה למקרה שהיא לא מספיק מלאה בביטחון עצמי וגם אם אין לה בעיית ביטחון עצמי לא אומרים דבר כזה 

בדיוק כמו שלא מתאים שאומר לבחור שאני מסיימת קשר בגלל הכרס/קרח//גובה נמוך/ריח גוף/אנאערף כי זה לא יפה ולא מתאים.

ובינינו , אז מה אם היא לא מוצאת חן בעיניך? 

(מוסיפה בסוגריים: אתם לא צריכים לעוף על עצמכם יותר מדי , אומרת גם לעצמי כשצריכה לסיים קשרים..,ובנות לא צריכות להיות נזקקות לכל אישור של בחור שפגשו אי פעם שהן נראות טוב כדי להרגיש שוות ,מי שכזאת - מסכנה )

היא תמצא חן בעיני מי שיהיה בעלה.

תדבר איתה בגובה העיניים ובצורה בוגרת-הא לא מסכנה, בסופו של דבר אנחנו מדברים פה על שני אנשים בוגרים שהחליטו לבדוק אם יש התאמה- אם אין אז אין. יכול להיות שגם היא מתלבטת לגביך או החליטה לא להמשיך אבל כמוך לא יודעת מה לומר..ובסוף התהליך תרגיש הקלה. מי יודע?

בהצלחה 

יודעת שזה לא קל וכל הכבוד שלא קל לך להוציא מהפה דבר שאינו אמת.

ותגיד לה שאתה מחפש את ההפך. או שתספר שזו לא תקופה בחיים שלך שמתאים לך קשר רציני

אני גם חושבת שלא כדאי להגיד באופן ישיר 'לא' על מראה

למרות שבסוף זה סובייקטיבי ולכל אחד רוצה משהו אחר 

אבל מצד שני מהרהרת לי בקול- בסוף אם היה חודש טוב ויש התאמה בהמון פריטים 

בחורה לא מטומטמת ותסיק מסקנות גם לבד 

שלפעמים יכולות להיות פוגעות יותר 

אז בכל דרך, 

כדאי לסיים קשרים בענווה ובמילים טובות 

וכי לא למדנו שההלכה כבית הילל "כלה נאה וחסודה" גם אם היא לא (ולא כבית שמאי - כלה כמות שהיא)??

מה פתאום להתאכזר ככה?

ובהערת אגב, חבל שמייחסים כל כך הרבה ליופי מהסוג הזה... 

אם תתחתן איתה והיא תשמין מהריונות/הנקה אז כבר לא תרצה בה?

אם כך, אז באמת כדאי שתחתוך כמה שיותר מהר בלי לפגוע בה...

בסוף לכולם יש קמטים.

היופי הפנימי הוא כל כך חזק שהוא מקרין לחוץ.

בני זוג שנשואים כמה שנים בד"כ מייחסים את עיקר החשיבות לקשר ולהתנהגותם של בן זוגם ולא למראה שלהם.

אני מברכת אותך שהקב"ה יתקן אותך בעצות טובות מלפניו.

בע"ה היא תמצא את הבעל שהיא תשא חן בעיניו. היא לא זקוקה לאמירות מנמיכות

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים 

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.