אשה שחושבת שבעלה חייב לה הכול והיא לא חייבת כלום...נצליח לצאת מזה?

צהריים טובים,

 

מתייעץ אתכם בנושא קצת כואב כדלהלן:

 

אנחנו חרדים, וכנהוג אצל החרדים הליטאים האשה היא זו שלוקחת על עצמה את עול הפרנסה כדי שבעלה יוכל ללמוד בכולל.

 

ההסדר הזה עבד אצלנו עד הלידה של הילדה הראשונה, אחרי שהיא נולדה- אשתי הפסיקה לעבוד ללא הודעה מוקדמת-וגם את זה עשתה לא בצורה של החלטה, אלא כל הזמן אמרה ש"תראה"....

אחר כך שנה חיינו כמעט בלי הכנסות-מה שמטבע הדברים הוביל אותנו לחובות.

לאט לאט נפל לי האסימון שאני צריך לקחת את העול של הפרנסה, התחלתי לנסות להיכנס לשוק העבודה, אבל ניסית כל הזמן לחשוב על איך "לרבע את המעגל" ולמצוא הכנסה שגם תספיק כדי לחיות וגם כדי לכסות את החובות-מה שעיכב אותי יותר וכו'...

בכל הזמן הזה- לא קבלתי כמעט תמיכה מאשתי בנושא-ובעיקר זלזול על זה ש"אני לא עושה שום דבר מעשי".

וגם אז-לא אמרה שתפסיק לעבוד, אלא ש"קודם אני אעבוד, ואז היא תראה"-שוב פעם משאירה באוויר.

 

שנה וחצי אחרי הלידה הראשונה התחלתי אכן להכנס לשוק העבודה- כמובן עם ביקורת מכיוונה על זה ש"עזבתי את הכולל" (כנראה שאני אמור להביא כסף מהשמים...), והתחלתי ב"ה להכניס אבל כמובן לא מספיק, מכאן ומכאן עברו כמה שנים-וכיום יש לנו חובות של מעל 200 אלף ₪.

 

אני מבקש מאשתי להתגייס קצת יותר לשותפות בעול הכלכלי, ו"לעשות שמיניות באוויר" כדי לנסות למצוא גם הכנסה, אבל מבחינתה היא רוצה לעבוד רק בדברים מאוד מסוימים-בתנאים מאוד מסוימים-בקיצור, הרעיון מובן-לא כל כך מציאותי...

 

תפסתי אותה לשיחה- ניסיתי להסביר לה שאנחנו בתוך בוץ, ושאלתי אותה מה היא מתכוונת לעשות?

הבהרתי לה שנמאס לי שכל העול הוא עלי-ואני הולך לקרוס, ואני רוצה שגם תקח מהעול.

אמרה לי משהו בסגנון- שלדעתה "אני חייב לפרנס אותה", "כמו שכתוב בכתובה", לא משנה האבסודר שעד עכשיו היא מבקרת אותי על זה שעזבתי את הכולל, ושרוב החובות נוצרו כאמור כתוצאה מהתנהלותה.

שאלתי אותה-היות ולדעתה אני חייב מצד אחד לפרנס, ומצד שני לעזור לה בגידול הילדים ובניהול הבית, מה החובות שלה כלפי?

וטרם זכיתי למענה...

 

 

אמנם אני יודע שלא הגיוני לבנות נישואין על חובות אלא על אהבה (וזה חלק ממה שמתסכל אותי הנסיון שלה להתלות בחובות שלטענתה  אני חייב לה ).

שאלתי היא :האם נראה לכם שזה נכון והגיוני שבעל חייב לפרנס את אשתו לבד ולא משנה אם "נחנק" וקורס?

(הרי אשה שקורסת -מיד דורשת מבעלה שיתגייס להציל אותה)

 

200 אלף שקל זה סכום לא זניח בכללאתגר מתמשך

החובות שלכם זה לבנק או לארגוני חסד וכו'?

 

המשפחה שלה יודעת מה המצב שלכם? אולי מישהו שם עם שכל ישר יוכל לאפס אותה מה שאתה לא מצליח?

האם אתה ניהלת את הכספים בבית? האם אתה עדיין מנהל? יכול להיות שפשוט כל הסיפור הזה לא נתפס אצלה באמת?

 

(הייתי שוקל מעשה יותר קיצוני כמו לבטל לה את כרטיס האשראי, או את המסגרת בבנק מה שפשוט יביא אותה לשוקת שבורה אבל לא באשמתך, זה פשוט שנגמר הכסף)

אני ניהלתי ומנהל, המשפחה שלה לא כ"כ יודעת גם מה זה פרנסה....נצליח לצאת מזה?

אמנם, היא התחילה קצת כן לעשות צעדים בכיוון בשנה האחרונה, ופנתה ללימודי קופירייטניג- 

ומנסה עכשיו לפתוח עסק-(גם זה ללא הודעה מוקדמת) בציפייה להתחיל להרוויח עוד שנה....

 

מנסה לבקש ממנה שתתאמץ לבדוק איך תכניס כבר עכשיו -אם לא בכתיבה אז במשהו אחר.

אבל מבחינתה מספיק מה שהיא עושה.

 

ולגבי הלחץ של החוב-כמו שאמרתי- היא מנסה לזוז בין תירוץ שהיא "מנסה", לבין להגיד ש"זה לא נורא ואני סתם נלחץ", לבין ש"היא רוצה שאני אתן לה בטחון ולא אפחיד אותה בדברים קיצוניים" לבין "מה אתה רוצה? שאני אפרנס אותך? הרי אתה חייב לי בכתובה"...

 

 

 

החובות הם לבנקים בלבד, (למרות מיתוס הגמחי"ם החרדים-אצל הצעירים זה כבר פחות עובד...)

הנס הוא שיש לנו דירה בבעלותנו ללא משכנתא (אבל כן עם הלוואה גדולה אותה  קבלנו מבן משפחה- ו"אין מצב" שאני לא מחזיר אותה)

לפתוח עסק זה לא הצעד הנכון כשיש חובותאתגר מתמשך

לעסק לוקח זמן רב עד שהוא מתחיל להכניס כסף. גם אם היא תצליח בסוף (ואני מאחל לך שתצליח) זה עלול לקחת מס' לא קטן של שנים.

 

זה מבאס נורא,

נשמע שבעצם האחריות עליך אבל הציפיה המקורית שלה הייתה שתשב ותלמד. בעצם הכל נופל עליך ממנה/מהשמים ואתה רק מגיב.

 

אתה צריך לשחרר. לעשות מה שאתה יכול (מה שהיא אומרת על הכתובה זה נכון, מצד שני המציאות החברתית היא שהיא התחייבה אחרת).

 

אולי צריך לחשוף לה קצת יותר את מה שאתה מתמודד איתו. מכתב מאיים מהבנק?  להקטין את המסגרת של כרטיס האשראי? משהו שלא יהיה באשמתך אלא באשמת המציאות. שפשוט יגמר לה הכסף. טכנית.

ברגע שיגמר הכסף-גם לי יגמר...נצליח לצאת מזה?

ברגע שהיא רואה שאני מוציא , אז היא מניחה שאם ככה "זה לא גרוע כל כך"....

רעיונות טובים-עד עכשיו לא קבלתי מכתבים מאיימים כי "גלגלתי"..נצליח לצאת מזה?

אבל עכשיו זה כבר מפסיק, ורוצה לפתור את הבעייה לפני שאני מקבל מכתב מהבנק...

 

במילים אחרות, אני שואף לפרוס את החובות לטווח ארוך בעזרת לקיחת משכנתא על הדירה בבעלותנו שכיום בלי משכנתא (כן עם הלוואה גדולה לאדם פרטי)

אבל-אם ההכנסות לא גדולות-גם יותר קשה לקבל משכנתא, בנוסף, צריך גם אותה איכשהו לשלם...

לגבי ה"להפחיד אותה"אתגר מתמשך

אישה זקוקה לביטחון זה נכון

אבל המצב שלכם זה מצב חרום. זה כאילו אתם שוכבים בבית חולים אחרי התקף לב, 200 אלף שקל זה התקף לב והחייאה. אני על שליש מזה לא הייתי ישן בלילה.

 

 

האם אתם מאוזנים בשוטף? (כלומר שהמשכורת שלך מכסה את ההוצאות היומיומיות ?

 

בנוסף

כמה ריבית אתה משלם על החובות שלכם? תשקול לקחת אפילו בתשלום יועץ שיעזור לכם לצמצם את הריבית כדי שתוכלו להיפטר מהחובות בטווח הארוך. 

חושבת..בת 30
אולי למכור את הדירה
להחזיר את ההלוואה והחובות
ובע''ה כשתתאזנו תחשבו שוב על קנית דירה
כי בעצם יש לכם סכום גדול ביד, רק שהוא בצורת דירה ולא במזומן..
אם נמכור את הדירה- ההוצאות יקפצו בחדות-בשל דמי שכירות...נצליח לצאת מזה?

כך שלא בטוח שזה הפיתרון...

נכוןבת 30
אבל אולי אפשר לעבור לדירה זולה יותר.
בכל אופן- ההוצאות יעלו, אבל חובות לא יהיו.
בהצלחה!!
זהירותתתואחרי אמן
לא רצוי למכור דירה עבור כיסוי חובות שוטפים!! בטח לא חובות בסדר גודל של עשירית משווי דירה...
אם כבר... בהנחה ורלוונטי לכם..
תבדקו אם אתם יכולים לשכור דירה קטנה יותר.. במחיר שכירות זול.
ולהשכיר את הדירה שלכם במחיר שמאפשר לכם גם לכסות את השכירות, וגם רווח נאה. כמובן תקחו בחשבון תקופות שלא תמיד מוצאים שוכר וכו'
בהצלחה
תודה, אני גם חושב כך, אם כי החובות הם שליש משווי הדירה...נצליח לצאת מזה?

וזה חוץ מההלוואה הנפרדת עבור הדירה-שאני גם משלם עליה....

שמע, אני מתנדב בארגון שעוסק בדברים כאלה - פעמונים:שםאנונימי
ארגון חינמי שמלמד משפחות במצב כלכלי בעייתי כיצד לצאת מהן.

במידה ותרצה, דבר איתי בפרטי ואנסה לפנות לאחראיים.

רק מציין שהמטרה של הארגון זה ללמד משפחות איך להתנהל כלכלית (הארגון לא מביא כסף למשפחות) והוא חינמי לגמרי וכל משפחה שמקבלת - זו הזגמנות מדהימה בשבילה.

כאמור, אם תרצה, מוזמן לפנות אליי בפרטי.

בנוסף - נשמע לי מאד הזוי.
מרגיש לי שהיא חוותה איזה דיכאון אחרי לידה או משהו כזה ו"מפילה" את זה עליך, אבל קטונתי.
חייבים להכיר את המשפחה כדי לדעת.

אבל בכל מקרה - דיכאון זה בור. וזה ממכר. וזה מסוכן.
ונשמע לי שלא טוב לכם המצב הנוכחי.

הייתי שואל אותה מפורשות: במידה ואפרנס, את תהיי מאושרת? יהיה לך טוב?
כדי לגרום לה להבין שלא זה מה שיפתור לה את הבעיה שעליה היא נשענת.

שבת שלום
תודה, הלכתי לפעמונים-ובלי לפגוע הם לא כל כך עזרו...נצליח לצאת מזה?

הם עשו סדנה איך להתייעל בהוצאות, אבל לא נכנסו לעבי הקורה- בעזרה ודחיפה לאשתי למצוא עבודה...

זה לא בהכרח ככה..שםאנונימי
זו הייתה סדנה או שבאו אליכם הביתה?
בא אלי מתנדב- שבתורו שלח אותי לסדנה...נצליח לצאת מזה?


בכל מקרה עיקרון ממש חשוב של פעמונים:שםאנונימי
לא מחזירים חובות לפני שרואים שמצליחים להיכנס למצב מאוזן:

כלומר תמיד תמיד שההכנסות יהיו גדולות מההוצאות.

רק אחרי זה לטפל בחובות.
מסכים עם ההגיון, כיום ההכנסות שלנו גם לא מספיקות גם בלי החובנצליח לצאת מזה?

אם נחדד עוד חלק מהשאלה, אם לא תהיה ברירה אני "אתאבד" ואעבוד 17 שעות ביממה עד שנתאזן,

אבל זה חלק מהשאלה- האם הגיוני שכל העול נופל עלי?

ושאשתי מצידה, לא צריכה גם "להתאבד קצת?...

אענה לך ככה:שםאנונימי
חשבתי עליך לא מעט השבת.

יש לי תגובה יותא ארוכה לכתוב, אבל אין לי מלא זמן, אז בקצרה:

אני ממש מבין אותך, זה נורא מתסכל שהכל נופל עליך.

וכאן החלק הת'כלסי:
(אני לרוב כותב עם המון רגש, פשוט כרגע אני קצת תקוע מבחינת זמן)

מרגיש לי שבאת לשרשור כדי שנגיד לך שאתה צודק ואשתך לא בסדר.
נניח שכולם יגידו לך את זה. אז מה? איך זה יעזור ויקדם?
אלא אם סיפרת לה שתשאל אחרים והיא הסכימה למה שנרשום, למרות שאני בספק.
היא יצאה די "רע" בתיאור שלך.

אז עכשיו לפרקטיקה:
א. לגרום לה להשיג עבודה
ב. לצמצם פחות בהוצאות

לדעתי צריך שיקרו שניהם.
אבל יש סיבה שאשתך הפסיקה לעבוד ומתעצבנת עליך. משהו בטוח עובר עליה.
אתה יודע להגיד מה? היא תסכים לשתף אותך?

עד שהיא לא תרגיש שלמה שם, זה יהיה בעייתי.

חלק ב' ייפתר בזה שהיא תראה את המציאות.
תראה לה מכתב מהבנק או משהו כזה, למרות שלדעתי זה לא מספיק.

היא צריכה להבין שזה אומר שמישהו נכנס לכלא, אם זה ממשיך ככה (לא באמת יהיה כלא, אבל משהו מבהיל כזה שהיא תבין).
שלילדים לא יהיה אבא בבית שיראה אותם או לא יודע מה.
ושהיא תיאלץ למצוא עבודה בסוף.


סורי שאני מבהיל, חייב לזוז.
מקווה שלא עשיתי לך רע מדי.
אתקן וארגיע אחרי זה במידה וכן.
כי זה לא באמת כזה זוועה.
לא נראה נכון ולא נראה הגיוניסודית
תסגור לה את כרטיס האשראי, קניה עם מזומנים יותר מוחשית.

אם היא תבוא בטענות תגיד לה את מה שכתבת כאן.

במה היא עבדה לפני הלידה?
עבדה לפני הלידה כמטפלת במעוןנצליח לצאת מזה?

בלי קשר-החליטה שזה פחות התחום שלה, ועכשיו אחרי כמה שנים שכמעט לא עבדה  מנסה להיכנס לכתיבה שיווקית כפרילנסרית,

הבעיה היא שהיא מתמקדת במשהו מאוד מסוים- בתנאים מאוד מסוימים, והיא מצהירה ומודעת-שזה לא אמור להכניס מספיק כסף בתקופה הקרובה...

אוליסודית
סייעת זו עבודה מאד תובענית פיזית ומנטלית. מה לגבי פעוטון בבית? לתינוק אחד בתור התחלה. יש סיכוי שהיא תסכים? זמנית, עד שה'עסק' שלה יתחיל להיות ממשי.
בכל מקרה להתנהל עם מזומן.
האם המצאותה בבית חוסכת הוצאות של מסגרות לילדים?
רעיון טוב,אבל היא מאוד חד מוקדית- קשה לה להתמקד בכמה דברים..נצליח לצאת מזה?


יש לה קושי בניהול הבית? יכול להיותסודית
שהיא מודעת ליכולות המוגבלות שלה וחושבת שאם היא לא תעבוד מהבית אין לה סיכיי להצליח לנהל אותו ולטפל בילדים שלכם.
האבא עם מאניה דיפרסיה?
יש סיכוי שגם היא בדיכאון מאז הלידה - היא 'מדחיקה' את הבעיה, ואין לה כוחות להלחם עם החיים. אני חושבת שכרגע אם היא תתמקד בלצמצם הוצאות למינימום שגם אתה מסכים עליו ולנהל את הבית והילדים בלי עזרה מצידך, וכמו שכתבת שוקולד פרה, להשתמש בדירה כמקור הכנסה, תצליחו לצאת מהחובות.

לקחת עוד משכנתא נשמע לי להעמיק את הבור הכלכלי עד שהדירה תימכר.
אתה הבנת על מה אתה חותם בכתובה???אניוהוא
אם לא, אז כדאי תקרא ותראה מה התחייבת.
כן,
אני יודע שזה לא התשובה שציפית לשמוע, אבל וזה האמת,
התחייבת לזון, ולפרנס ולכבד ולכסות - מאיפה התחייבת?
אפ' מ'גלימה' שעל כתפיך!

אני כותב את זה בתור אברך בעצמי.
שכל הזמן אומר לאשתי תודה וכמה אני מעריך את זה שהיא בעבודה כדי אוכל ללמוד, וכמה שכר יש לה על הלימוד - יותר ממה שאני אקבל.
אמרת לה את זה פעם?
לאברך ששאל אם הבנתי מה כתבתי בכתובה...נצליח לצאת מזה?

אם אשתי קורסת בשל עול הבית-מצופה ממני לעזור לה-נכון?

 

למה אם אני קורס בשל עול הפרנסה (במיוחד אם זה חובות שנוצרו כתוצאה מהתנהלותה)היא לא צריכה לעזור לי?

 

האם נראה לך הגיוני?

זה לא חובות שנוצרו מהתנהלותה!אניוהוא
אלו חובות נותרו מהתנהלות של שניכם. אתם בעל ואישה לא שני זרים צריכין לדבר על התנהלות כשהיא מתחילה לא כשהיא כבר כדור שלג ענק

יכול להיות שהיא ביזבזה יותר מידי,
למה לא עצרת את זה קודם?

במצב כזה קודם כל עובדים במה שיש שאין לך פירווילגיה לחפש עבודה מסויימת


האם היא חייבת לעזור לך?
שאלה מעניינת. לא יודע. ברור שביחסים תקינים היא היתה עוזרת - אבל כנראה היא מרגישה שאתה חושב זה מובן מאליו...
ולי יש הרגשה הפוכה-שאתה לא התנסית באמת בעול הפרנסה...נצליח לצאת מזה?

ולכן מדבר ככה...

תתקן אותי אם אני טועה...

 

וברור שגם לי יש חלק בזה, אבל תסכים אתי שזה אבסורדי שעד היום היא עדיין "כועסת" ו"לא מרוצה" מכך שיצאתי לעבוד- ומצד שני מצפה שאביא לה כסף מהשמיים, אתה מכיר מישהו שלא היה מתפוצץ?

בהחלט טועה.אניוהוא
עובד בישיבה במקביל ללימוד (ב2 משרות שונות, אחת חלק מהציוד ואחת מהן בשעות הערב)
בנוסף מעביר שיעורים בעיר בכמה בתי כנסת בתשלום,
ובערב עושה יעוצי משכנתא.
מספיק לך?
לכל אחד יכולות אחריםפרפר 18

אם אתה סופרמן.........לא כולם כאלה

בהחלט לא סופרמן. אבל יודע מה המחוייבות שליאניוהוא
ועדיין אשתי מכניסה כמעט פי שניים ממני.
כל הכבוד! אם אתה מכניס גם מלגת כולל+כמה עבודות+הכנסה פי 2 שלנצליח לצאת מזה?

אשתך-באמת שהמצב שלך הרבה יותר טוב. (ואני מפרגן לך...)

 

 

אבל מעניין איך היית מרגיש כלפי אשתך אם זה לא היה המצב

אשתי מורה. תחשוב כמה מעט אני מקבל על כל הנ'ל...אניוהוא
שנים רבות לא עבדתי כמעט בכלל ורק היא עבדה.
לא יודע מה זה לא עבדתי בכלל? אם אשתי הייתה מכניסה כמו אברךנצליח לצאת מזה?

כולל-כבר כמעט היינו בלי שום חובות...

אני אברך בציבור הדתי לאומ המלגות אצלנו לא כמו אצלכם...אניוהוא
בישיבה הקודמת קיבלתי מלגה של פחות מ1000 אבל לא היה שכ'ד.

כיום המלגה היא 1500 + העבודות..
אם הייתה מכניסה 2000 ₪ לחודש-ובנוסף מעדכנת אותי בזמןנצליח לצאת מזה?

שהיא מפסיקה לעבוד-כנראה שלא היינו היום בכלל עם חובות...

אגב, פונה אליך באישי-להתייעצות על תחום ייעוץ המשכנתאות...נצליח לצאת מזה?


כל הכבוד! אפשר לשאול האם ומה החובות של האשה לבעל?נצליח לצאת מזה?

כי היא בטוחה שאין לה שום חובות כלפי-ורק אני חייב לה...

 

במידה ואכן כך (אני לא חושב):

1. האם זה הגיוני והוגן?

(הרי היום הנושא ה"חם" בויכוחים בין בני זוג-הוא בתחושה של האשה שזה לא הוגן)

 

2. האם אפשר לבנות אהבה כשצד אחד קורס והצד השני לא מתגייס לעזור?

הרי אחרי הכול חשבתי שאני נכנס לזוגיות של אהבה ושותפות- ולא מתחתן כדי להיות משרת...

התכוונתי דווקא למי שתקף אותךפרפר 18

שאתה התחייבת וכו סליחה שלא הובנתי

הובנת טוב מאוד-באמת הגבתי לו...נצליח לצאת מזה?


לא, בהחלט אי אפשרשםאנונימי
היא מודעת לזה שאתה קורס?
שהמוטיבציה שלך יורדת?

היא מרגישה אהובה על ידך?
האם היא מרגישה שאתה מרגיש אהוב על ידה?

היא מודעת לזה אבל חושבת שאני מגזים...נצליח לצאת מזה?

בתפיסה שלה (כמו של הרבה נשים לדעתי) בעל הוא מישהו חזק-שלא אמור לקרוס אף פעם-מעין אלוקים/מלאך כזה...

לא כתבתי כדי להשוויץ חלילה. כתבתי להכניס לפורפורציותאניוהוא
ברור שגם לאשה יש חובות -
ואם היא היתה שואל את - היתי מפרט לה הכל.

אבל - המסל'ש כותב במשפיראשול בספר - שידע האדם מה *חובתו* בעולמו.
כיום בציבור יש שיח של זכויות 'מגיע לי' 'זכות הציבור לדעת' 'זכויות הפרט' וכו'
אצלנו זה לא ככה. קודם כל מה החובות.
אחרי החובות מגיעות זכויות.

א'כ -
1. לא אמור להיות ןיכוח. אמורה להיות שותפות - יותר מזה! אתם בית אחד לא שותפות שכל אחד מעניין אותו הרווח שלו אלא אורגניזם אחד שמורכב מבעל ואשה.
עם היד שלך אתה מתווכח? על היד שלך אתה כועס?

2. זה בהחלט מראה שהיא לא מרגישה את מה שכתבתי ב1.
תעבוד על זה - תראה שהכל ישתנה.
תגובה יפה ומושקעת...נצליח לצאת מזה?

אנחנו מנסים לעבוד על הרגשת השותפות, אבל נראה לי שיש לה קצת תפיסות מעוותות במוח-הן בשאלה מה זה גבר ומה תפקידיו

(שמבחינתה עליו לשאת בכמעט כל עול הפרנסה- לעזור לה בשותפות מלאה עם הילדים והבית-וכמובן ללמוד בכולל)

וגם בהתנהלות כספית בכלל

(לאבא שלה יש מאניה-דיפרסיה, ויש לו ארגון חסד- והוא מתעסק בכמויות גדולות מאוד של כסף- והמושג חוב שלא משולם אצלו זה כמו לקום בבוקר)

מה שכתבת בסוגריים למטה מסביר המון.אניוהוא
כדאי ללכת לייעוץ זוגי - למישהו שמתמחה בנושאים של כלכלה.
אני דווקא מסכימה עם דבריךלמה לא123

כמו שהכותב לא נהנה שאשתו באה אלו עם: אתה חייב לי/התחייבת בכתובה. וזה כ"כ מסעיר אותו וגורם לו לחפש מה היא חייבת לו? איפה זה כתוב? מישהו אולי יכול לעזור לי?

כשבאים למישהו בטון של אתה מחויב, זה לא מביא שום תועלת.

אל תחזיר לה באותו מטבע.

תגיד לה שנכון אתה מחויב לה,וכ"כ אכפת לך ממנה ומהילד ואולי יש לה עיצה איך להוציא אותך מהחובות כי אתה קורס ולא ישן בלילה מדאגה לה ולילדה.

והתחייבות בשבילך זה משהו שמדיר שינה מעיניך.

תגובה לא אנושית וחבל שבאה מאברךסודית
תודה על הציון...אניוהוא
להפך אני חושב שזו התגובה האנושית ביותר
אתה הגבר - התחייבת - תעמוד בהתחייבות

אם כל אחד מדבר כמה השני לא בסדר - ולמה הוא האשם - הם בסוף יגיעו לרבנות...
נכון, גם לאשה יש אשמה וחלק בסיפור (אפילו גדול)
ואם האשה היתה כותבת פה היא גם היתה 'מקבלת על הראש'...
אבל כרגע זה לא יעזור לחמם אותו עליה.
אבל זה לא מדויק...שםאנונימי
קודם כל - הבנאדם שבור כרגע.

זה נחמד שאתה מנסה לעזור לו, אבל אני בספק שלבוא בטענות זה מה שיעזור לו.
דבר שני - הוא התחתן איתה בידיעה שהיא תעזור בעול הפרנסה בזמן שהוא לומד.

לא רק זה, הוא גם עזב את הכולל כדי לפרנס כי היו בעיות.
לדעתי זה ראוי לציון בקטע הזה.

יכול להיות (וכנראה...) שמה שקרה אחרי זה היה לא תקין והיה ניתן לעצור את כדור השלג הזה לפני.
כרגע צריך לראות מה ניתן לעשות כדי לעזור.
כך עונין את המועקות?סודית
תלוי מה ומי.אניוהוא
הציטוט הנ''ל אמר לאשה אלמנה...
רש"י על תשובת יעקב אבינו התחת אלוקיםסודית
לרחל אימנו וכדאי שתקרא גם את ההמשך...
סיימתי את הדיון איתך.
זו מחמאה בשבילי שאת משווה אותי לענקים כרב יהודה וכיעקב אבינואניוהוא
יתכן לאשה לא הייתי כותב בחריפות כמו שכתבתי לאיש. נכון.
תנוח דעתך, הציון שלך היה ונותר למטה מן הבושהסודית
חשבתי שסיימת.אניוהוא
את יכולה להמשיך להגיד לו כמה הוא צודק וכמה אשתו לא בסדר
ובהצלחה בדרך לפירוק בית.

בשונה ממך,
אני מנסה להציל אותו.
הבית הזה מתפרק בגלל ריביות של בנקיםסודית
כןהאחד והיחיד 2
השאלה הגדולה האם הבית שלו יתפרק כשהוא יתפרק או שאולי הבית שלו יבנה כשהוא יתמוטט...
ואז האשה תבין שהם שותפים ואי אפשר להתלות עליו קבוע...
אני חשבתי על טכניקה של להתפרק ולהמשיך מצד אחד להראות את השבר ולהמשיך לתפקד
קצת דיכאון קצת אמבטיות
כי חייבים שהוא יתפרק קצת כדי שלא יקרוס לגמרי
מעניין אברך שמת לב לעובדה שאתה ואשתך שותפיםהאחד והיחיד 2
ואילו השואל אשתו החליטה לשבת בצד ולא לסייע לו. ולגרום לו לוותר על האברכות?
כתבתי למעלה - השאלה איך הוא התייחס אליה כשהיא עבדה?אניוהוא
זה היה לו מובן מאליו.
ושאלתי האם הוא אמר לה מילה טובה על זה - לא קיבלתי תשובה...
לפי התיאוריה שלך נשמעהאחד והיחיד 2
שהבעל חייב היה לעודד את אשתו כשהיא עבדה ובגלל שלא עשה את זה אז היא הפסיקה. ועכשיו אין לו מה להתלונן.

כלומר גם אתה מבין שלא מדובר כאן בשותפה אלא בסוג של פרח שצריך לגדל אותו ולהתחנן אליו תמידית שיצמח

אם זה המצב אז האשה מושפעת רק מתנודות רגשיות של מה בא לי לעשות היום
אפשר ככה נראה לך להחזיק מעמד בעבודה כלשהיא
אני גם שואל כי כנראה יש לי אישה מהסוג הזה?
איך מכניסים אשה כזאת לתפקוד חברתי (לא בוואצאפ) ולעבודה כלשהיא
כנראה עברה טלטלה נפשית ואיבדה קשר למלחמת הקיום של החיים
וואו, נשמע כואב ומורכבהיום הוא היום
אין לי עצה מוצלחת במיוחד מעבר להתייעצות עם איש מקצוע שידע להדריך אותך איך להציב לה גבולות ומצד שני לא לפוצץ את כל הזוגיות.

אני לא מכיר בדיוק מה הבעיה שלהפרפר 18

אולי תפנה לארגון פעמונים?תפוחית 1
ארגון שמסביר איך להחזיר חובות, ואלי גם עוזר מול הבנק. יש להם הרבה ידע, וידע הוא כוח.
תודה, הלכתי-אבל לא כל כך עזרו...נצליח לצאת מזה?

הם עשו סדנה איך להתייעל בהוצאות, אבל לא נכנסו לעבי הקורה- בעזרה ודחיפה לאשתי למצוא עבודה...

תשמע אתה בברוךשוקולד פרה.
כי אתה תלוי באשתך,
והיא באופן מטאפורי שולחת אותך לדפוק ת'ראש בקיר.
זה לא יעזור לך להיג לה במה היא מחוייבת אליך.
זה לא באמת יקטין את החוב.

כרגע אתם צריכים סיוע מאסיבי.
לא להתחיל בקטן ולראות מה הולך,
אלא להתחיל לחשוב בסדר גודל של איך אני מחזיר 100 אלף שח תוך חצי שנה.

אשתך לא באמת יכולה לתת מענה בסדר גודל שאתם צריכים,
ומסתבר שאתה צריך גם להוציא אנרגיות כדי בכלל שתעבוד במשהו.
מה שווה לך התסכול הזה?


לדעתי תיקח יועץ.
יועץ שילווה אתכם בכל התהליך.
כי יכול להיות מאוד שאין לך ברירה,
אלא לומר לאשתך שאו שבאים מהוצאה לפועל,
או שאתם מוכרים ת'בית וגרים בקרוואן.

ואלו שתי האפשרויות!
ואין ברירה אחרת, פשוט אין!

ותגיד את זה ברור וכמה פעמים.
כדי שזה יחלחל פנימה.

ואחר כך, כשהיא תפנים את גודל המשבר,
אולי תוכל להגיד לה שבמקום קרוואן אפשר להשיג דירה קטנה בהפרש.

אבל קודם כל היא חייבת להבין עד הסוף עם מה אתם מתמודדים, כי נשמע שהגישה שלה לא מספיק בוגרת (לא בחוסר מודעות כלכלית מרצון + להפיל על צד אד הכל).

זה ממש לא משנה מה היה קודם. שהיית אברך וכו' או מה שדיברתם לפני החתונה.
אלו סתם מילים תיאורטיות שלא יובילו אתכם לכלום.
הדבר הכי רציני שיוביל אתכם לאיזשהו פתרון זה למכור את הדירה ולרדת ברמת החיים.
לדעתי אין מנוס מזה.
יפה מאוד, כמה הערות בכל זאת:נצליח לצאת מזה?

אני חושב לקחת משכנתא על הדירה שכרגע בלי (רק עם הלוואה גדולה) וכך לפרוס את ההחזרים לטווח ארוך יותר.

הבעיות הם:

1. לקבל משכנתא טובה- צריך הכנסה גבוהה.

2. גם אותה צריך איכשהו להחזיר.

 

יש לי גם התלבטות פרקטית ספציפית, כי במצב כיום אני עובד ב-2 עבודות+ לקראת סיום תואר, (שכמובן לוקח יותר זמן בשל העומס עלי...)
ולפעמים חושב להשתגע יותר ולמצוא עבודה בלילות ושבתות במשהו כמו דירות של חינוך מיוחד, אבל מרגיש מנוצל ושזה כבר יותר מדי.
ואני מתלבט האם זו הרגשה צודקת...

זה תואר שיש לו צפי של הכנסה גבוהה?שוקולד פרה.
ולמה לא למכור את הבית?
תואר שאין לו צפי הכנסה גבוהה כל כך..נצליח לצאת מזה?

התחלתי אותו עוד בכולל-מתוך עניין-ועכשיו רוצה לגמור ולראות איך מתקדם הלאה, וכמובן קשה עם העומס - מה שממשיך למרוח אותי במעגל קסמים...

 

אם אמכור את הבית, אצטרך להתחיל לשלם דמי שכירות גבוהים-כך שזה לא נראה כמו פתרון כל כך...

בוודאי יש מגורים יותר זולים משמעותיתשוקולד פרה.
ובמקרה הדוחק ממש- אםשרות לגור אצל ההורים(?)
אי אפשר לגור אצל ההורים...נצליח לצאת מזה?

לגבי מגורים זולים משמעותית, יש לך רעיון למגורים במקום שלא ידרוש רכב/בסוף הארץ בו גם עבודה יהיה מטבע הדברים קשה יותר למצוא?

 

ועוד לא דברנו על זה שלאשתי מאוד חשוב מקום מגורים חרדי (אבל דווקא לי פחות, ואני אוהב לדוגמה מקומות שיש בהם גם הרבה דתלי"ם)

רעיונות...אושר כפול
1. להיות זוג אחראי בבית ילדים או משהו בסגנון, שגרים במקום ומקבלים דירה ובמקביל זו עבודה אז מקבלים גם משכורת. כמובן שזה סגנון עבודה שצריך להתאים לכם כמשפחה וכזוג.
2. שליחות בחו"ל. אם אתה דובר שפה זרה ובעל הסמכה לרבנות או יש לך מה לתרום לקהילות יהודיות בגולה, כדאי לבדוק אפשרות של שנתיים שליחות. בדרך כלל בשליחות אין תשלום על דירה ובמקביל תוכלו להרוויח כסף וגם להשכיר את הדירה שברשותכם. שנתיים כאלו יכולים לשקם אתכם ולהעמיד אתכם חזרה על הרגליים. כמובן שצריכה להיות התגייסות לדבר כזה ותחושת שליחות משותפת, אולי גם יכול לעזור לכם לבנות בצורה יותר בריאה את המקום של כל אחד בזוגיות.

מאחלת לך הרבה בהצלחה ושתזכה לשלווה גשמית ורוחנית...
תודה על הרעיונות, נחשוב עליהםנצליח לצאת מזה?


ואי נצליח לצאת מזה אני מאחל לך רק טובהאחד והיחיד 2
אני גם במין מצב כזה אומנם לא ממש בחובות אבל במצב שהאשה חייה ולא מכניסה והתחתנה איתי כשידעה שאני בישיבה ורוצה להמשיך ללמוד.
לדעתי תשמור על הדירה. כי להזיז אותה לא בטוח יעזור. אולי זה אשה שעושה בעיות בעוד תחומים חבל להעיר את הדוב
גם אני מרגיש את המועקה הזאת בחיים שלי
עושה רושם שהנשים האלה ברור להם שהכל על הבעל וזה לא מעניין אותם איך הוא מרגיש ומה הוא תיכנן בחיים
ולנו כן יש אחריות
זה באמת יכול להתפרש כסוג של סחטנות
אבל אולי זכינו מנשים מהדור הקודם שיושבות בבית "בת מלך פנימה".
לא יודע איך לנחם
אבל תנסה להתנחם ולהמשיך להחזיק מעמד
ה' בטוח מכיר אותך ואתה לא מקרה רגיל בעיניו
הלוואי יעשה לך ניסים
תודה על התגובות, סליחה שלא הגבתי עד עכשיו...נצליח לצאת מזה?

מקווה שגם אתה ואשתך תעלו על דרך המלך- וכמובן גם אני ואשתי...

לדעתי תחשוב טוב עם עצמךשוקולד פרה.
אם לעבוד 17 שעות ביום לא יגרמו לך לשנוא את אשתך.
כי אם אתה הולך על זה כשכולך מלא כעס וטינה, אולי בסוף תשלם את כל הרווחים האלו ליועצים או חלילה לעורכי דין.
כבר עכשיו אני קצת שונא מהסיבה הזאת...נצליח לצאת מזה?

יש מוצא אחר?...

שאלה שמסקרנת אותי לכן אתה לא חייב לענותזית1
אם לא נוח לך.
איך זוג צעיר עם בית משלו שלא משלם שכר דירה ואו משכנתא מגיע לחובות כאלו?
יכול להיות שפעמונים די כיוונו אותכם לפתרון שתכלס אין לכם בעיות כלכליות אלא התנהלות לא נכונה...
בבקשה...נצליח לצאת מזה?

יש לנו דירה בקריות-עליה אנחנו מקבלים כל חודש בערך 3000 ₪- מתוכה 1700 הולכים להלוואה (בלי ריבית) אותה קבלנו על הדירה.

בנוסף, משלמים כל חודש שכירות בגובה 3000- ובניכוי מה שמקבלים על הדירה- זה יורד ל-1700.

אז ההוצאות הם -1700 על הדירה +800 שקל על גן לילדה+ כ-1000 ₪ מים/גז/ארנונה/חשמל/אינטרנט/תחבורה ציבורית= 3500.

הוצאות יומיומיות- לפחות 4000 ₪ לחודש-

סך הכול הוצאות לחודש: 4000 + 3500= 7500 (במקרה הטוב).

 

הכנסות- כאמור שנה וחצי חיינו רק ממלגת הכולל שלי +עוד קצת מהצד= 2000-2500. פער של כ-5500*15= 85 אלף ₪, שכמובן חזרו בריבית דריבית.

ההכנסה שלי כיום מעבודה- שנה שעברה הייתה באזור ה-7000 שכמעט הספיקה לחיות אם לא היה חובות...

עכשיו מסיבות שלא תלויות בי, חזרה לכ-5700.

הרעיון מובן?

ההוצאות היומיומיות שלכם רבותזית1
אני משלמת שכירות יותר ממך ומעון-3,000 ועדיין מוציאים פחות ממך בחודש.
תבדוק למה להוציא 4,000 ₪ בחודש...
זה מראה שיש לכם בעיה בהתנהלות נכונה..
בארורר האשה מוציאה כל מה שחשובהאחד והיחיד 2
לה אוכל הכי איכותי
טיטולים מטרנות
פילאטיס מסאגי'ים וכו'
כי היא באג'נדה של "מה שצריך צריך
ולא מעניין אותי אם יש כסף או אין"
צדקתי?
לא בדיוק ככה, היא כן משתדלת לחסוך,אבל כשצריכה משהו...נצליח לצאת מזה?

קונה במכולת השכונתית בלי לחשוב פעמיים(שאולי אפשר בצרכנייה זולה יותר וכדומה).

 

בנוסף, גם כשמוצאת בגד שמתאים לה-גם פחות מעניין אותה המחיר...)

 

תפתח כרטיס בצרכניהסודית
תסגור את האשראי!!
האם אתה מפחד מהתגובה שלה?
כן, מבחינתה זה אלימות והכרזת מריבה...נצליח לצאת מזה?


הבנתיסודית
על שם מי הדירה?
האם ניתן להעביר אותה על שם אחד מהוריך שאתה סומך עליו?
נראה שאין לה בעיה להתגרש כי היא תרוויח מזה חצי דירה
מי קנה את הדירה? למה הוא לא בתמונה?
הדירה על שם שתינו...נצליח לצאת מזה?

אבא שלי לקח את האחריות על הקנייה-אבל הוא לא במצב כיום שיכול להיות מעורב...

(גם ההורים שלי גרושים-כך שלמעשה היום אנחנו חיים די בעצמאות...)

גם אתה לא ראיתי זוגיות נורמליתלמה לא123

בטח ראיתי התנהלות בנוסח של הטחות אשמה אחד בשני כל היום

גם אתה צריך לשנות התנהלות. כך זוגיות לא מתפקדת. 

מעניין, אנחנו עם 2.5 ילדים, כמה נראה לך המינימום שאפשר לחיותנצליח לצאת מזה?

לפיו?

עונהזית1
עבר עריכה על ידי זית1 בתאריך כ"ז בשבט תש"פ 22:47
.
אם הילדה מתחת גיל 3 הייתי מוציאה אותה מהגןסודית
אשתך הייתה סייעת, היא יכולה לגדל את הילדה בבית, ללכת לגינה ציבורית בשביל חברים וכו'.
מה אשתך עושה בבקרים? ישנה? ככל שאתה כותב יותר ככה נראה יותר ויותר סביר שהיא בדיכאון בדרגה כזו או אחרת- מצב רוח ירוד ואנרגיות ירודות, ומציעה לך ללכת לרופאת המשפחה לשתף ולבקש שהיא תתרשם מאשתך כי יכול להיות שמרוב עומס ולחץ אתה מפספס בעיה פתירה.

אוי. כואב לשמועהעני ממעש
בית ללא משכנתא זה נכס שלא מוכרים
שאשתך תחזור לעבוד במעון, אפי' יומיים בשבוע
כפי שנרשם, לראות אם יש לה איזשהו דכאון- מוזר ביותר, בפרט בציבור שהאשה עובדת.
אין בקהילה מישהו לייעוץ?
אולי- למשכן על הבית את סגירת החובות

הגם שפעמונים לא עזר, בטוח שיש מי שיכול לעזור, לדעתי גם בפעמונים. אולי לא הבינו את המצב?

מעקב חודשי של הוצאות. לשניכם יחד.

זהו סכום גדול, אך ניתן לסגירה
בהצלחה גדולה
להעני ממעש ולכל המגיבים-דבר ראשון תודה-הסיעור מוחות עוזר לינצליח לצאת מזה?

הסיעור מוחות עוזר לי עם כיווני חשיבה.

 

לגופם של דברים:

אולי יש לאשתי סוג של דיכאון, אבל להבנתי זה יותר דפוס חיים אותו היא מכירה.

אמא שלה כמעט לא זזה מהבית והכול קשה לה, וכמובן תובעת הכול מהאנשים שסביבה(נשואה כיום בנישואין שלישיים-שלמרבה הפלא דווקא עושים לה טוב...)

, אז אשתי כמובן ניסתה ליצור חיים יותר טובים בשביל עצמה-אבל בתחושה שלי כל פעם שהיא נתקלת בקושי-היא חוזרת ל"ברירת המחדל" שהיא מכירה.

 

 

 

לגבי זה שבציבור שלנו אשה עובדת-נראה לי שזה חלק מהעניין, שבתת-מודע שלה היא צריכה לעבוד רק אם אני בכולל- עכשיו שאני עובד אז היא כבר לא צריכה כביכול...

(לא משנה, שגם אצל אברכים-זה לא שרק האשה מפרנסת- אלא הבעלים מקבלים מלגות כולל, וגם עושים שמיניות באוויר למצוא עוד הכנסות...)

אם הבעיה היא דפוס התנהגות הפיתרון הואסודית
לתת לה ים של מחמאות על כל צעד שהיא עושה, קטן ככל שזה נראה ביחד עם דרישה לצאת לעבוד אפילו כממלאת מקום.

הייתה לה ילדות קשה, היא לא יכלה להתפנק עד שהתחתנה איתך, אבל זה לא אומר שהיא רוצה לאבד את זה. חוץ מזה להגיד את הקושי שלך שוב ושוב עד שיקלט לה
אישה שמחה זו ברכה...מוש השור...
העניין פה לדעתי זה לא החובות...
מהתיאור שלך מובן כי נוצרה לאישתך התנגדות לנושכ היציאה לעבודה.. יתכן ונשבר לה מהמצב הקודם בגלל עומס וחוסר הערכה ופשוט כרגע בתת מודע היא מחזירה לך. יכול להיות אפילו שתזהה אצלה משפטים שהיא אומרת לך שאתה אמרת לה בתקופה שהיא עבדה ואתה היית בכולל.
תכלס השאלה היא כאן איך פותרים את העניין של הקושי בתקשורת הזוגית וההבנה של האחד את השניה.
כשזה ייפתר יהיה לכם יותר קל לצאת מהחובות...
לגבי השאלה האם היא הגיונית... ברור שזה הגיוני.
האישה במקום הראשון לכול דבר.
תתפלל על זה שה יפתח את בוגרי ליבה
יש פה בעיה הרבה יותר עמוקה מכסףלמה לא123

כל אחד זורק את האחריות על השני.

 

כל כך קשה להודות שגם גבר יכול להיות צודק.. ?סודית
אוקיי זו האחריות שלו לפרנס. אבל הם בנצב חירום בנק הוא נושה חסר רחמים, האשה צריכה להתעורר, כי בסוף גם אותה יפנו מהבית..
ממש לא קשור לגבר או אישהלמה לא123

אבל מלהיות צודק לא משלמים במכולת

 

גם לדעתי נשמע שהוא צודק(למרות שאף פעם א"א לדעת בלי לשמוע צד שני), אבל לדעתי הדרך שהוא עושה את הדברים היא לא נכונה.

 

לבוא לאישה ולהסביר לה כמה היא טועה וכמה הוא צודק,רק יגרום לה להתגונן

זה נכון מאד.שםאנונימי
זה חייב להיות בשיחה בוגרת שאף אחד לא ירגיש מותקף.
אולי אפילו להתחיל בזה שכל אחד יתנצל על משהו שהוא עשה לא נכון, כדי להתחיל שיחה רגועה יותר.

אבל חייבים לעשות שיחה ומהר, לדעתי.
אתה נוגע בנקודה כואבת...נצליח לצאת מזה?

מבחינת אשתי היא מוכנה לשיחה אתי, בתנאי שאהיה רגוע ב-100% ולא אומר לה בטעות שום מילה של לחץ/כעס כלשהוא שיכולה להפחיד אותה...

 

וכמובן-כדי שהיא תפתח, עלי לחזר אחריה הרבה זמן בו "אוכיח" לה שאכן כך (וגם באותו זמן-ח"ו אם אהיה לחוץ אפילו קצת...)

נשמע שלחץ/כעס פשוט אוטם אותהלמה לא123

אתה צריך איזשהי אסטרטגיה איך להיכנס ללב שלה

לא פשוט

יכול להיות-אבל כבר נגמרת לי המוטיבצייה..נצליח לצאת מזה?

השבוע ניסיתי לפתוח אתה שיחה בנושא, ויכול להיות שדברתי קצת בלחץ וטענות-אמרה ש"מוכנה לשמוע אותי רק אם אדבר נעים" וניתקה-

התעצבנתי עוד יותר-והרגשתי שאני מתחיל לשנוא אותה

אוי, זה מצב מסוכן..שםאנונימי
ושיחה כזו לא צריכה להיות בטלפון.
אתם צריכים לשבת על כוס תה ברגוע...
הדבר שהיא הכי בורחת ממנו זה שיחה פנים אל פנים...נצליח לצאת מזה?

היא אומרת שבכתיבה יותר קל לה-בנתיים לא ראיתי שזה גם כל כך מצליח...

 

בנוסף, בשיחה פנים מול פנים, אני מרגיש שהיא בודקת כל הזמן את ההבעות פנים-העיניים שלי וכו'-לוודא שאני אכן "איתה" ולא מלחיץ/כועס, מה שמטבע הדברים דווקא גורם לי להיות לחוץ/כועס...

נשמע שהיא ממש מפוחדתמשה

הייתי שוקל התייעצות עם גורם מקצועי בתחום הנפש. משהו עובר עליה וזה שהיא לא עובדת זה רק תוצר לוואי.

אולי חוותה המון קשיים כלכליים עם אבא שלהלמה לא123

ולכן כל פעם שמדברים איתה על זה היא נסגרת?

וכשאתה נראה לחוץ,היא חושבת, אולי הוא מספר לי רק חלק? אם הוא כ"כ לחוץ המצב ממש גרוע?! אז היא מעדיפה להיות בת יענה ופשוט להיסגר?

היא מצד אחד רוצה להיות כמו החברות שלה,שבעלה יהיה בכולל ומצד שני רואה את המציאות אבל לא רוצה להכיר בה,ולכן מחכה שתיקח אחריות ומתרצת את זה ב"כתובה"?!

אצל אבא שלה חוותה בעיקר הפקרות כלכלית ודי למבין...נצליח לצאת מזה?

אבא שלה בזמני המאניה חי כמו מיליונר-נוסע במוניות חפשי-הולך למלונות ומסעדות וכו'- ועדיין יש לו חובות גדולים, אין לו כבר חשבון בנק וכו'...

 

אז-נראה שהיא חושבת בתת-מודע שלה ש"ככה זה הולך"...

 

הפחד מלחצים מגיע לדעתי בעיקר מהבעל השני של אמא שלה (שאתו בעיקר גדלה) שהיה אדם מאוד עצבני ועם התקפות מפחידות ....

תקשיבלמה לא123

תצטרך המון המון סבלנות

היא צריכה לצאת מדפוסי פעולה לא פשוטים שהיא ראתה

היא עברה חיים לא פשוטים בכלל

תבוא עם המון המון חמלה ורחמים,כי היא באמת צריכה את זה

הייתי מתייעצת עם מישהו טוב איך לעבוד מולה

רק שתדע שאם תעבוד נכון,תקבל פרח בסוף

רעיון טוב, השאלה היא אם אני יכול להיות פסיכולוג שלה?...נצליח לצאת מזה?

הרי כשבעל נכנס למצב כזה- ממה  שאני מכיר-הרבה פעמים האשה פשוט בורחת...

לא כפסיכולוגלמה לא123

אלא איך להגיע ללב שלה,איך להתמודד מול משפטים שלה

ואייך לגרום לה להבין שהיא לא ראתה בית נורמלי,והיא צריכה לשנות עמדה

אם הא לא רוצה לחזור שהילדים שלכם יחוו את אותה צורת ילדות כמו שלה

אני חושב שאולי היא מרגישה שאתה תוקף אותהשםאנונימי
או שלא נראה לך שזה זה?
בכל מקרה כמו שרשמו מעליי - צריך למצוא דרך להיכנס ללב שלה.
אבל לא בצורה שתחטיא את המטרה.

עוד שאלה - אם היא תילחץ, מה יקרה?
זה אומר שאי אפשר לדבר איתה בהיגיון? היא תסתגר? תתקוף? לא תקשיב לטענות שלך?
תסתגר, לא תקשיב, תתן לי הרגשה של בן אדם הכי גרוע בעולם...נצליח לצאת מזה?

שלא מוכן לשחרר אותה....

אולי לכתוב לה?למה לא123

אבל לא לבוא ממקום תוקף

פשוט לכתוב את המצב, ולבקש ממנה עצות איך לצאת מזה

כי אתה יודע כמה היא חכמה ולכן התחתנת איתך וכו וכו

האמת שזה יכול להיות רעיון טוב!שםאנונימי
אם תצטרך עזרה בניסוח, אוכל לנסות לעזור לך בפרטי.
אני מאמינה יותר בבינה היתרה של האשהסודית
קשה לי להאמין שהיא כל כך טפשה שתחכה לדפיקה של ההוצלפ בדלת .
תתפלאי,יש אנשים/נשים שהם "בת יענה"למה לא123

ויש נשים מפונקות,שלא מעניין אותם מה הולך בחשבון הבנק. שהבעל ידפוק את הראש בקיר.

כולם אשמים חוץ מהן, הן מושלמות

שלא תדעי מצרות

ולמרות זאתלמה לא123

לא נראה לי שאשתו כזו

היא פשוט גדלה בבית עם התנהלות לא נכונה,ולכולנו קשה לשנות הרגלים. 

אמא שלה נשואה פעם שלישית,אבא שלה מתמודד עם מחלת נפש,נשמע שעברה חיים לא פשוטים

זה לא האבא הביולוגי שלהסודית
אז דיכאון ירד מהפרק.
ילדות עשןקה לא תעזור לה אם הוא יעזוב אותה. התחנה הבאה תהיה גבר אלים כמו שקרה לאמא שלה.
האבא הביולוגי עם מאניה דיפרסיה...נצליח לצאת מזה?

הבעל השני של אמא שלה היה עם אישיות גבולית והתפרצויות זעם שהגיעו עד לשימוש בנשק (ירה "רק
 בקיר) כך שההבטחה שהבטיחה לעצמה היא שבבית שלה "אף פעם" לא יהיו לחוצים ועצבניים בכלל...

הבנתיסודית
תראה.
אם המחצית שלך בדירה תהיה רשומה על שם אביך (מקווה שזה אפשרי חוקית) במקרה של גירושים אחרי קיזוז החוב היא תישאר עם מעט מאד.
זה יכול להיות הפיתרון לתת לה מוטיבציה. כעת היא יודעת שמגירושים היא יוצאת עם חצי דירה מינוס מאה אלף (כי החוב משותף) ואם היא בדפוס של אמא שלה צריך לשאוף שהחצי שלך יגיע למקום מבטחים. הכתובת שלך רואה חשבון כמדומני די שרוט אמור להיות בקי..
מישהו יכול לתייג?
למה ישר ללכת על מלחמה?למה לא123

איומים בזוגיות לא מביא שום דבר טוב

העברת חלקו על שם אביו זו לא מלחמהסודית
זו הצלת המעט שיש לו.
הוא גדל אצל הורה מספיק אחראי כדי ללמוד ממנו מתי צריך לסגור את הגמרא ולצאת להביא לחם וחלב לילדה.
לעומת זאת אשתו נושאת גנים של מאניה דיפרסיה וכנראה של הפרעת אישיות מהאמא וגם אם היא קורבן של הנסיבות הוא חייב להתגונן.
אחרי כן הוא יצא מהלחץ והיא תזיז את ה***
כתבת שזה הפתרון לתת לה "מוטיבציה"למה לא123

אם בעלי היה עושה לי את זה, זה היה סוג של הכרזת מלחמה.

הא אשתו וכרגע הוא צריך לנסות בטוב עד קצה היכולת. אם זה לא ילך אפשר לחשוב על הכיוון הזה.

הוא על קצה היכולתסודית
תגידי. את יהודיה?
נראה לך שהוא ילך לעבוד בשבת כי אשתו לא יכולה להזיז את ה*** יום אחד בשבוע ביום חול?
נתן לה באהבה ובסבלנות והגיעו לחוב של 200,000, מתי מותר לו להכריז מלחמה לדעתך?
הוא לא עשה כלוםלמה לא123

רק ישב וחיכה בסבלנות שייפול האסימון

סבלנות לבד לא מביאה כלום, היה צריך להתייעץ עם מביני דבר איך לעבוד עם אישה שעברה מה שעברה

הוא יכול להישאר צודק ולהיות גרוש\או להיות חכם ולנסות לתקן

 

ולגבי החוב,את האמת אין לי מושג מה לענות לו. אבל בהנחה והיא תצא לעבוד בגלל שהוא אמר לה(ולא נשמע שזה מה שיקרה), הוא ירוויח כסף ויפסיד אותה

שישקול טוב מה הוא מעדיף

אבל הוא כנראה גידל אותה בחלק מהזמןלמה לא123

ילדות עשוקה לא עוזרת לאף אחד, היא פשוט עוזרת להבין למה בנ"א מתנהל בצורה מסוימת,ואיך לעבוד מולו.

איך שהוא עבד איתה עד עכשיו לא עבד לו. כדאי לו לשנות טקטיקה.

 

אני מוכן להביא לו מדליה שהוא צודק...מוש השור...
אבל זה לא יעזור לו...
יש לך תפקיד לא פשוטמוש השור...
לתת לאישתך את כול הביטחון הנפשי הכלכלי שהכול יסתדר על נצד הטוב ביותר. אתה צריך להיות חכם ולא צודק.
ולהיות דמות מאוזנת לעומת אביה החורג והביולוגי שהראו לה שתי דמויות קיצוניות של התנהלות לא נכונה...
אישתך היא בן אדם והיא צריכה את עזרתך ו במקרה הזה אתה כרגע החזק אז תצטרך לסחוב אותה על גבך.
תיקבעו פגישה מראש לדבר על הנושאים הכספיים. ורק בה מדברים על זה.
תבחרו מקום מתאים פניות נפשית וכמובן לא באים לשפוט אף אחד למה המצב קרה..
עוד דבר: אתה לא מבקש ממנה לעבוד אלא אם כן זה בא מיוזמתה.
אתה יכול להסביר על המצב לתת לה את התחושה שאתה תעשה הכול כדי לצאת ממנו. אתה העוגן שלה. בכול מקרה אתה לא דוחק בה לצאת לעבודה...
אישה שמחה זו ברכה.
אישה במקום הראשון לכול דבר
ותקשורת מקרבת.
ממליץ לך לקרוא את גם אם זה לא מקובל במגזר שממנו אתה בא את הספרים של הרב ארוש
למוש השור- תודה על התשובה המושקעתנצליח לצאת מזה?

אני לא בטוח שאני "החזק", זה אכן המיתוס שתמיד הגברים הם החזקים, וזה מה שאשתי מצפה-אבל זה הולך ומתפרק....

 

לגבי הרב ארוש-אין לי מניעה לקרוא ספרים שלו -כמו כל ספר אחר ולא משנה מאיפה.

אבל-ממה שקראתי-נראה שבתפיסתו נישואים לא בנויים על אהבה והנאה אלא בעיקר על עבודת המידות תמידית-ולהבנתי זו לא הדרך...

אתה החזק כי כרגע אתה במקום שמנסה לגייס עצות איך לצאת מהמצבמוש השור...
ואישתך היא כעת הפאסיבית לא משנה מה הסיבה.
זו הייתה כוונתי.
לדעתי בכול קונפליקט זוגי יש את הצד שמסוגל להכיל ולהוביל את הקונפליקט ועליו מוטלת החובה מדין חסד וואהבת לרעך כמוך לתמוך ולהחזיק בבן בת הזוג...
זה לאו דוקא קשור לזה שאתה גבר ומקובל שהגברים יותר חזקים
אחרי עבודת מידות תמידיתלמה לא123

אהבה והנאה-מובטחת!!!

 

מה זה נישואין בעיניך? ממש מעניין

אני פשוט עדין בהלם מ2 המשפטים האחרונים שלךלמה לא123


לגברת למה לא, לאלו 2 משפטים את מתכוונת?נצליח לצאת מזה?


שנישואין זו לא עבודת המידותלמה לא123

אז מה זה?

מה זה אהבה בכלל? מה זה זוגיות?

נכון,אבל להבנתי נישואים לא יכולים להיות בנויים על חוסר הדדיונצליח לצאת מזה?

ברור שצריך הרבה עבודת המידות, אבל אם בעל מרגיש שהוא שונא את אשתו שמתנכרת לכך שהוא קורס, לא בטוח שהדרך הטובה היא "לעבוד על המידות" ואז להרגיש עוד יותר מנוצל...

עצם הציפייה שלך ממנה,מראה ההיפך מעבודת מידותלמה לא123

אתה צריך לחשוב איך נכון לגשת לאישתך שעברה כ"כ הרבה ויש לה ראייה "מעוותת" על זוגיות ,על אהבה.

היא צריכה לעבור "ריסטרט". ושזה לא יבוא ממקום שיפוטי,זה פשוט לא יעבוד

 

ואל תשנא אותה,תבין אותה,תרחם עליה, תחשוב איך אפשר לפתור את המצב בצורה נכונה שלא תפגע בזוגיות שלכם. תחשוב איזה חיים היא עברה, תחשוב על איזה צורות של זוגיות היא חוותה.

זו עבודת המידות אמיתית.

הבנתי,לדעתך אני צריך רק לתת באלטרואיזם בלי לצפות לתמורה ב-5נצליח לצאת מזה?

השנים הקרובות.

אז-תנסי לבדוק איך זה נשמע, ואיפה ההלם פה?

כן,ודאילמה לא123

ככה מתנהג יהודי

זה יבוא לאט לאט עם המון סבלנות

אצלי זה עבד,ואני לא אפרט יותר מזה

לא חושב שזו גישה בריאה לנישואין...נצליח לצאת מזה?

אחרי הכול-אנחנו גם בני אדם...

אז תמשיך כמו שעשית עד היוםלמה לא123

מאחלת מכל הלב

בהצלחה

עד היום ניסיתי דווקא בכיוון שהצעת- עם סבלנות וכו'...נצליח לצאת מזה?

אבל לאחרונה אני מתחיל להתפוצץ...

השאלה איך עשית את זהלמה לא123

לא מספיק רק סבלנות,צריך לעבור איזשהו תהליך ביחד

תודה, או שלא, יש מקרים גם שאין מה לעשות...נצליח לצאת מזה?

הרי ראיתי פה כל מיני שרשורים למטה על בעלים בעייתים שכולם המליצו לברוח מהם, ולא ראיתי שאמרת ש"הבעל במצוקה ועם קצת סבלנות יצא מזה" אבל אולי פספסתי...

קודם כללמה לא123

עם גברים מתנהלים אחרת, ועם נשים אחרת

אנחנו לא קרוצים מאותו חומר

אני לא יודעת על איזה שרשור אתה מדבר. כל בעיה לגופה

זה ממש לא משנה לי אם זה גבר או אישה

דווקא בכל השרשורים אפילו על בגידות אני בעד לנסות לסלוח, בהנחה והבעל רוצה להתקדם ומתביש במעשיו.

 אני לא מעיזה לרשום את זה, כי יש פה כמה נשים שישר יקפצו עליי ולא בא לי

כנראה פספסת....

 

 

גם אם נראה לך שאין מה לעשותלמה לא123

נראה שממש לא ניסית הכל

אני בעד לנסות עוד כיוונים, רק אתה תרוויח מזה,תאמין לי

מניסיון...

הרב דסלר מכתב מאליהו ח'א קונטרס החסד, מכיר?אניוהוא
אם לא שב תלמד
מכיר, מכיר ועדיין...נצליח לצאת מזה?

הרי גם לפי הרב דסלר, לא ראיתי שהוא ממליץ לקחת בן/בת זוג הכי מאתגרים שיכול להיות, ואם נאמר כפשוטו שדווקא זוהי הדרך לאהבה, אז למה לא בעצם?

זה המצב כרגע. אתה רוצה לפוצץ הכל? אז תמשיך בגישה שלך.אניוהוא
אתה רוצה לשקם את הבית?
תעשה סוויצ' בראש.
לצאת מגישת המסכןבסדר גמור

שניכם צוות ושניכם צריכים למצוא *יחד* את הסידור שמתאים לכם. 
משחקי כח רק יעשו נזק ויעמיקו את הפער. 
אתה חייב לצאת מנקודת הנחה שהיא לא מטומטמת ואם היא רואה שאתה עובד בכל כוחך וזה לא מספיק, שסביר שזה יביא אותה לעזור יותר מהמון שיחות מוסר. מה שנקרא דוגמא אישית.

 

סליחה שאני אומר, אבל אני מתחיל לחשוב שהיא כן מטומטמת/רשעית..נצליח לצאת מזה?

תחליטו אתם מה יותר טוב...

 

 

 

 

מבחינתה, להיפך, זה  שאני עובד קשה זה עוד יותר סיבה להיות "מאוכזבת" מזה שאני לא עוזר לה בבית כמו שהיא חלמה, ומזה שאני לא אברך כולל שלוקח את הילדים בבוקר לגן-כמו שהיא חלמה....

אז למה שלא תפנה למישהו שהיא מעריכה ותבקש שתשקף לה את המצב.בסדר גמור


לא הבנתי את השאלה...נצליח לצאת מזה?

לא היה לי כל כך איך לצפות שזה מה שיקרה...

 

(אמנם במבט למפרע תמיד אפשר להצביע על דברים ולשאול את עצמי-"למה התעלמתי מנורות ההזהרה"?...)

תקרא מחדש, ערכתיבסדר גמור


זה לא משנה מה היא, סביר שלא זה ולא זהסודית
פשוט השאלה היא איך להגן על הרכוש,
וכאן אתה צריך איש מקצוע.

אתה קורס כי אתה גם לומד גם עובד וגם המצב מדרדר.

צריך לעצור את ההדרדרות, הסברת מדוע אין אפשרות לעבור להתנהל במזומן.
אם כך צריך לבדוק אפשרויות אחרות.
היא עושה טרור אפילו על שיחה בכיוון, ובודקת לך את הבעות הפנים?

אז קודם כל תגן על מה שאפשרי וחוקי.
האם אביך חולה? מה הסיבה שאי אפשר לשתף אותו? בושה ותו לא?
חולה, וגם הוא במצב לא טוב כבר...נצליח לצאת מזה?

הוא החליט שהוא זקן...

מחלת לב, או משהו שיכול לעמוד בהתייעצות?סודית
לפעמים אין ברירה וחייבים להתייעץ עם מישהו שאוהב אותך.
אמא שלך, מה איתה?
לגבי אבא שלי-את צודקת שזה גם בושה...נצליח לצאת מזה?

בוא נגיד שאת ההלוואה הגדולה על הדירה הוא נתן לי-ואין סיכוי בעולם שאני מבריז לו בתשלומים-במיוחד שגם הוא לא במצב כלכלי טוב כיום...

מבחינה נפשית-הוא משדר שהחיים מאחוריו (בואי לא נשכח-שהוא גרוש כמעט 20 שנה)

אמא שלי-לא רלוונטי...

 

מה שכן, אשתי התחילה ללכת ליועצת עסקית מטעם מעוף- במטרה להתייעץ איך להרים את העסק, וסכמנו שאצטרף גם השבוע-מקווה שזה יעזור...

אל תתבייש ממנו. הוא היחיד שיודע את התשובהסודית
מתי צריך להכריז מלחמה.
ואף אחד כאן לא ידע היכן עובר הגבול.
הוא יודע את מחיר הגירושים וגם אוהב אותך.
אל תפחד לשתף אותו

ולעולם אל תסמוך על יועץ משכנתאות שממליץ לך לקרוא את הרב דסלר על כזה סיפור.
את לא יכולה לכתוב את דעתך בתי לחלק ציונים לאחרים?אניוהוא
הסליחה לא מועילה....מוש השור...
אשתך לא מטומטמת ולא רשעית....
זה שאתה לא מבין את אישתך לא הופך אותה למה שאמרת...
זה פשרני ורדוד מדי לקרוא לה איך שקראת ולא להעמיק ולהבין באמת מה הצרכים שלה ומה היא רוצה...
חביבי אתה בבעיה... התחייבת לפרנס את אישתך... היא גמלה איתך חסד לפנים משורת הדין ועבדה כדי שתוכל אתה ללמוד תורה וכעת כך אתה משיב לה כגמולה!?!?
נישואין זו עבודה על המידות ולא אהבה והנאה...
עכשיו אתה מתחלף עם אישתך...תבין מה היא עברה כל השנים...
תעבוד על המידות כדי שתאהב את אישתך.
תע
היא לא "גמלה אתי חסד"...נצליח לצאת מזה?

כמו שאמרתי זה היה וגם עכשיו יותר חשוב לה שאלמד מאשר לי...

 

חשיבות מוכיחים במעשים, לא בדיבוריםסודית
ומותר להגיד לה את זה.
מה עם מי שנתן את המחצית השניה של הדירה מהצד שלה- אין לו השפעה עליה, שתעזור לה להבין שאין ברירה וכעת היא צריכה לצאת לעבודה?
מי שבאופן כללי חיתן אותה-הייתה המורה שלה- אני מתלבט אם מתאיםנצליח לצאת מזה?

לפנות אליה...

נראה לי שלמורה שלה גם מפריע באופן כללי שעזבתי את הכולל...

אין לך מה להפסיד מלפנות אליהסודית
אם היא מלאה שריטות המורה שלה תדע לדבר על ליבה. ואם המורה שלה לא מבינה שחוב כזה מאלץ לעזוב את הכולל אז תדבר עם אביך.
תודה, רעיונות טובים-אמנם אני רגיל להתנהל לבד-אבל נראה שאשתינצליח לצאת מזה?

כן יותר תקבל מאנשים מבחוץ...

מצוין שהיא מוכנה לקבל מאנשים מבחוץסודית
בהצלחה לכם בע"ה.
אני חושבת שכדאי לך ללכת ליעוץ ח"פלמה לא123

עם יועץ טוב 

שפשוט ידריך אותך, אולי אשתך באמת קלאפטע ואז אין מנוס אלא להכריז מלחמה

ואולי היא באמת מסכנה ואז הדרך פעולה היא שונה

 

אנחנו פה לא באמת רואים את התמונה המלאה ופשוט לא מומלץ שתיקח מפה עצות לבעיה כ"כ מורכבת.

אנחנו לא שמענו צד שני, ואני בטוחה שיש לה מה לומר

 

בכל מקרה מאחלת לך זוגיות טובה, כי זה משפיע על כל החיים

על האושר

ועל העושר

 

לילה טוב

סליחה על הסטיה מהנושאאנונימי (2)
אבל חייבת לשאול.

אתה מתבאס שיצאת מהכולל כי עבודה זה מעייף ?
או שבאמת עצוב לך שאתה לא לומד תורה כל היום ?
אני כבר שנים מחוץ לכולל-כך שדי הספקתי לשכוח מה זה כולל...נצליח לצאת מזה?

אם כי אשתי עדיין חולמת על זה...

אז אמרתי לה פעם שאם באמת תקח על עצמה את עול הפרנסה עד הפנסייה אני יוכל לחזור לכולל.

תגובתה הייתה-שקודם אלך לכולל ואז תראה....

 

(דהיינו-שאעזוב את העבודות שלי על סמך הבטחה "לראות"-אפרופו מי שטען שהיא לא מטומטמת...)

נשמע שהיא לא מצליחה לגשר על התנפצות החלום שלהאתגר מתמשך


אשתךאנונימי (2)
מעניינת .

שיהיה לך בהצלחה.
אישתך לא מציאותית!כלה נאה
מזה לך לכולל ואחר כך ניראה?

תגיד לה קודם תתחילי לעבוד ואחר כך ניראה.

לדעתי יש לה הפרעה כלשהי.
רק ע"י יעוץ או מטפלת זוגית תוכלו לעלות על הבעיה.
היא נשמעת בלי מוטיבציה. וגם ואטימות למציאות.
לערב מישהו שמקובל עליה כמו המורה שלה זה חובה.

אתם תצליחו לצאת מזה!!!אם_שמחה_הללויה
אני הולכת להגיד לך משהו שיציל את החיים שלך!
תזרוק את השכל, אין לך כבר מה להפסיד, לך תקרא את הספרים של הרב ארוש בגן האמונה ובגן העושר.המון אנשים יצאו כבר מחובות ענקיים בזכות ספריו. עצתו פשוטה: לזעוק לה׳ כל יום לפחות שעה ולבקש רחמים.
מה שאתה עסוק בו עכשיו זה בלברר מי צודק ומה אישתך חייבת לך, תפסיק לבזבז על זה כוחות. תעשה את החלק שלך ,תשתדל בפרנסה ורוב ההשתדלות תעשה בתפילה. כשתשיג אמונה אתה תשיג הכל, יהיה לך כוחות לעבור הכל. ועם הכחות האלה תצליח גם להשפיע על אישתך, אתה תראה איך היא משתנה מול עינך. תאמין לי, גם היא צריכה עידוד וגם היא גמורה מהמצב עד כדי כך שמנסה להכחיש אותו. כשתאיר לה (ולא תעיר) היא תחזיר לך אור כזה גדול.כל הפרנסה נמשכת מאור נפשה של האישה ובית שיש בו שלום תהיה בו ברכה.
תיגש אליה ופשוט תגיד לה במילים האלה: ״ אנחנו נצא מזה. אני עושה השתדלות גם בפרנסה וגם בתפילות שלי.״
בהצלחה!!!וה׳ אוהב אותך,אם הוא שלח לך את הנסיון הזה הוא מאמין בך שאתה יכול לעמוד בו. אחרי הנסיון הזה תצאו מחוזקים ובעלי אמונה בעזרת ה׳.
לא קראתי תגובות קודמות..אם_שמחה_הללויה
רק עכשיו ראיתי שכבר המליצו על זפריו של הרב ארוש
את לא מבינה מה את עושה....יהודה224
להציע לליטאי ללמוד ספר של הרב ארוש???
ליהודה- תשחרר סטראוטיפים... אני מאוד אוהב את תורת ברסלב וגםנצליח לצאת מזה?

את הרב הרוש...

 

במיוחד את גישתו של הרב שג"ר לברסלב.

אני בהחלט שמח... וזה לא סטראוטיפ...יהודה224
זו מציאות מצערת בעולם הליטאי לצערינו..
אני מכיר את הליטאים יותר-ואתה די טועה...נצליח לצאת מזה?

יש היום חיפוש רוחני גדול בישיבות הליטאיות- והרבה מתעניינים גם בברסלב...

ב"ה ימות המשיח.כלה נאה
ליטאים חסידיים.
נכון, מה שכן-חשוב לדעת שליקוטי מוהר"ן לדוגמה תמיד היה מקובל.נצליח לצאת מזה?

אצל הליטאים ללמוד (לפחות חלק מהליטאים).

אפילו הרב דסלר שהיה ה"משגיח" של ישיבת פוניבז' מצטט כמה פעמים מליקוטי מוהר"ן בספריו מכתב מאליהו 

כנראה לא יעזור לך לדעת ששוברת קופות
קראתי אותך וירדו לי דמעות.. התיאורים שלך נוגעים מאד. איזה סיפור חיים. כתבו לך המון דברים ואני גם לא רוצה לדבר מהכאב שלי, אז אני לא אוסיף.
הלוואי שתצליחו להיחלץ מהמצב במהרה,
נראה שיש לך נכונות ורצון וזה חשוב.
שיהיה לכם רק טוב, אושר ועושר!
תודה רבה לכולם, אשתי ראתה את האשכול הזה...נצליח לצאת מזה?

ומעוניינת להציג את הצד שלה, אבל מצד אחד אני חושש שתיהפכו למעין "שופטים" מה שלא יקדם אותנו כנראה...

 

ומצד שני-היות ונתתם עצות טובות-נראה לי שיעזור שתשמעו "גם את הצד השני", אנסה להציע לה- שהיא "תקח את הבמה" ואני אשתדל לא להגיב- עד שהיא תגמור ורק אז אולי אחזור...

כל הכבוד לך!כלה נאה
רעיון מצויין. בהצלחה לכםהעני ממעש
לאברך... בנוגע לשאלתך...hadasCohen
כמו שידעת ללכת לכולל כי "התורה ובתורה" תדע ליישם את מה שכתוב בה...
מהלעשות? היום יש אלפי נשים שנדפקו עם התורה והם עגונות
ובעבר היו אלפי נשים שנדפקו עם התורה והיו חולקות את הגבר שלהם עם עוד שלוש כמוהם
אז הגיע הזמן שתתמודד גם עם חסרונות התורה כלפי הגברים
וכתוב בכתובה שהגבר צריך לפרנס ואתה חתמת על זה ולא היא
אה ואגב מה שעוד כתוב בה- די שמגדלות את בננו ומצילות אותנו מהחטא- נכון? למדת בכולל, לא?!
אז הינה תוצאות הפרשנויות של התורה והגמרא שעושים אפליה, כמו שידוע לי חרדים הם נגד שיוויון בנטל מגדרי- יש אלפי כמוך שיושבים בכולל והנשים נושאות בעול
אישתך נקייה כלפיך וכלפי התורה, ומה אתה מרגיש עם זה- האם שישבת בכולל והיא עבדה ופירנסה פעם שאלת אותה איך היא מרגישה עם זה? זה הרי היה לך כל כך ברור שהדבר הזה שנברא ממך הוא לצרכך...
#אכלתאותה
זוגיות טובה זה לא אכלת אותה, לך תדפוק את הראש בקיר..מלכה

אישה טובה שאוהבת את בעלה ורואה שהוא קורס תרצה לעזור לו לא בגלל שהיא "צריכה" אלא בגלל שהיא רוצה.

ואם קשה לה או שהיא לא מסוגלת לפחות שתביע הערכה ולא שתתן לו הרגשה דפוקה על זה שעזב את הכולל.

א. ראית שהתחילו לדאוג לנשים ולכן שינו את המנהג-אז גם לגברים.נצליח לצאת מזה?

צריך לדאוג.

 

בנוסף, כעת אני מפרק את המיתוס שעל פיו הבעל חייב לפרנס לגמרי לבד גם היום, כדלהלן:

1. ההתחייבות לפרנס בכתובה היא "כמו שמקובל אצל גברין יהודאי בעיר הזאת"(פירוש--כמו שמקובל אצל גברים יהודיים בעיר הזאת), כך שגם החובה לפרנס היא לא גורפת ברגע שהמנהג משתנה. 

 

2. יש גם רשימת חובות של אשה לבעל שחלקם נתקנו אפילו תמורת חובת המזונות של הבעל לאשתו (או ההיפך-לא זוכר כרגע)

מתוך שולחן ערוך אבן העזר:

מעשה ידיה לבעלה, כיצד, הכל כמנהג המדינה; מקום שדרכן לארג, אורגת; לרקם, רוקמת; לטוות צמר או פשתים, טווה; ואם לא היה דרך נשי העיר לעשות כל המלאכות האלו, אינו כופה אלא לטוות הצמר בלבד. דחקה עצמה ועשתה יותר מהראוי לה, המותר לבעל.

סעיף ב[עריכה]

היה לו ממון הרבה, אפלו היה לה כמה שפחות, אינה יושבת לבטלה בלא מלאכה, שהבטלה מביאה לידי זמה; אבל אין כופין אותה לעשות מלאכה כל היום כלו, אלא לפי רב הממון ממעטת במלאכה:

סעיף ג[עריכה]

המדיר את אשתו שלא תעשה מלאכה, יוציא ויתן כתבה, שהבטלה מביאה לידי זמה:

סעיף ד[עריכה]

וכן כל אשה רוחצת לבעלה פניו ידיו ורגליו, ומוזגת לו את הכוס, ומצעת לו את המטה; ויש אומרים דמחיבת להציע כל מטות הבית (המגיד משנה פרק כ"א ובהר"ן פרק אף על פי), ועומדת ומשמשת בפני בעלה, כגון שתתן לו מים או כלי או שתטל מלפניו, וכיוצא בדברים אלו.

 

 

 

 

3. אם משום מה מישהו חושב שהלכה שנפסקה במפורש בשולחן ערוך לא נוגעת להיום (רפורמה-רפורמה) הרי שברור שאם ככה גם חיוב מזונות של הבעל צריך להשתנות (כמו שאמרתי-זה אחד כנגד השני).

 

 

4. כמו שכבר אמרו-אשה שמצפה מבעלה לקרוס- היות ומדמיינת שזה מה שהוא "חייב" לה, משל נישואין הם חוזה עסקי ולא אהבה ושותפות-זה מתכון בדוק לשנאה ולהרס הזוגיות.

אני די בטוח שכשאת קורסת מעול הבית לדוגמה את מצפה מבעלך לעזור לך, ולא תקבלי טענה שאת חייבת לטפל בבית ולכן #אכלת_אותה

 

5. עכשיו ראיתי ששאלת אותי אם כשלמדתי בכולל שאלתי את אשתי איך זה לעבוד?

אז בפעם האלף-אשתי הרבה יותר רצתה שאשאר בכולל מאשר מה שאני רציתי (כמו שרואים גם עכשיו שהיא מאוכזבת...) ובהחלט שאלתי אותה איך זה לעבוד.

גם בכלל החברה החרדית-בדרך כלל הנשים הם אלו שיותר חשוב להם שבעלם ילמד בכולל מאשר מה שהבעל רוצה, אז די ל"בולשיט" על חוסר שוויון ושטויות כגון אלו

עברתי ממש ברפרוף קלמופאסה
ויועץ טוב יכול להוציא אתכם מהחובות האלה.
יש מסלול של הלוואה על סמך נכס קיים (כמו הלוואת בלון)
קודם כל להחזיר את החובות ואז לעשות תכנית עסקית כלכלית.
לגבי דיון הפילוסופי, מי חייב למי ועל מה וכמה.
כדאי ללכת לסדנת תקשורת זוגית. נשמע שגם כבודו לא ממש מתנהל כאן נכון.
תודה, איך שאני מבין הלוואה כנגד נכס קיים-זה מחייב משכנתאנצליח לצאת מזה?

האם אני טועה?

קראתי מעט מהתגובותבאג2000
לא הייתי ממליצה (בלשון המעטה) למכור את הדירה. זה הנכס היחיד שיש לכם והערך שלו די בוודאות יעלה עם השנים. לקנות דירה אחר כך יהיה משהו כמעט בלתי אפשרי, בטח עם החובות שיש לכם כרגע (שלא לדבר בכלל על זה שאין לכם משכנתא לעומת כנראה כל דירה שתקנו בעתיד).
מה שכן יכול אולי לעזור לכם, זה להשכיר אותה ולשכור דירה זולה יותר ואז להשתמש בהפרש לכיסוי חובות, אם זה אפשרי טכנית.

חוץ מזה ממש כדאי שתלכו לאיזשהו יעוץ, ביחד או לבד, כמו שאמרו כאן כי לא ברור איך אשתך מתכננת לחיות את המשך החיים.

ולגבי העצה שנתנו לך להעביר את החלק שלך בדירה על שם אבא שלך - תתיעץ עם מישהו יותר מקצועי מהאנשים כאן, אבל זה נשמע חכם.
מה שהכי מפריע פה הוא ההתנהלות המאשימהים...
עבר עריכה על ידי ים... בתאריך כ"ט בשבט תש"פ 13:32

היא והיא והיא

יש מצב נתון וצריך להתמודד איתו, זה פחות משנה איך הגעתם אליו אלא מה עושים עכשיו כדי לצאת מזה

זה נכון שחובת פרנסה על הבעל ויש הרבה נשים שלוקחות את זה על עצמן

והרבה פעמים כאשר מגיעים הילדים גם הבעל יוצא לעבוד

במציאות שלנו כיום לרוב צריך שתי משכורות כדי לחיות ברמה טובה

אתה חייב לדבר איתה ואולי ללכת ביחד לייעוץ כלכלי, הזכירו פה את פעמונים, כדי ללמוד איך לצאת מהחובות

ולדעתי גם היא חייבת לקחת בזה חלק כי אתם ביחד בזה אבל לא לבוא אליה בצורה מאשימה, אלא כשותפה

אתם ביחד שותפים בבית שלכם ובחיים שלך וכל אחד צריך לתרום את חלקו

את צודקת,האצבע המאשימה הייתה היות ואשתי טוענת שזה עול רק שלינצליח לצאת מזה?

אבל ננסה שוב...

יש פה המון תגובות. לא קראתי הכל אבלחדשה ישנה
אחרי שפתחתי הרבה תגובות, נראה שכולם עונים על בעיית הפרנסה.
בעיני יש פה בעיה זוגית. (שממנה נגזרת בעיית הפרנסה וכל הפן הכלכלי), אבל הבעייה היא בזוגיות קודם כל.

איך יכול להיות שאישה עוזבת עבודה בלי לעדכן את בעלה? ועוד כשהיא מפרנסת יחידה?
איך יכול להיות שהיא עושה מה בראש שלה בלי להתייעץ עם השותף שלה לחיים, עם בעלה?
איפה הכבוד אחד לשני? לבוא ולקחת עליך שאתה לא עושה כלום? מה קורה פה??

זה אחרי ששמענו את הצד שלך בלבד.
אחרי שנשמע את הצד של אשתך נשמע מן הסתם עוד דברים.

איך התקשורת ביניכם חוץ מהנושא הכלכלי? יש לך כבוד מאשתך? את זה מכבד את אשתך? מעריך מה שהיא עושה בבית?
אתה אוהב אותה בכלל?
היא אוהבת אותך?

יעוץ זוגי דחוף. אולי יש אצלכם מישהו בהתנדבות...
סוף סוף תגובה שאני יכולה להצטרף אליהנב"י
יש תהום זוגית בינכם. השפה שאתם משתמשים בה היא מה חייבים חי בזוגיות הזו ומשם מנסים להתקדם.
רק אחרי שתהיה בינכם הסכמה על אורח חיים ותמצאו דרך להסתדר בינכם בכבוד ובשלום רק אז אפשר יהיה לטפל ביעיות בפן הכלכלי.

הערת ביניים קטנה, יש לכם "משכנתא". לשלם 1700 שח כל חודש לשנים הקרובות זו משכנתא, רק שהמלווה כאן הוא לא הבנק.
ממש ממש לא ממליצה לקחת משכנתא נוספת, אתם תקרסו.

יש צורך לגשר על הפערים הזוגיים ולאחר מכן לבנות תוכנית כלכלית.
נכון,אבל אם תרצי אפשר להגדיר את זה בתור שכר דירה 1700+משכנתאנצליח לצאת מזה?

ואולי זו הברירה היחידה (כמובן אחרי שנעלה הכנסות)

ההוצאות היומיומיות אצלכם גבוהות בצורה חריגהנב"י
האם הן כוללות את פריסת ההלוואות? האם בדקתם פריסה שלהן מחדש?
אני כן חושבת שצריך לחלוק בנטל המחייה במקרה הזה, צריך להחליט על האידיאל הזוגי לדרך החיים ומשם למצוא פתרונות בהתאם. גם להחליט שהאישה לא עובדת זו החלטה ויש משפחות שלוקחות את זה כאורח חיים אבל הילדים לא נמצאים בגן וזה ערך לכל דבר ועניין שמשפיע על ההוצאות באופן ישיר. אצלכם זה לא לכאן ולא לכאן.
אני כן רוצה לתת לכם נקודת אור שפגשתי כבר משפחות חד הוריות במצב קשה יותר משלכם (לא במצטבר אבל בהחלט בשוטף) וברוך השם הם כבר על המסלול הנכון, אבל וזה אבל גדול, קודם כל תתאחדו בהחלטה ולא למשוך כל אחד לצד שלו.
אין כלי מחזיק ברכה כמו השלום, משם הכל זורם הרבה יותר בקלות.
4000 הוצאות יומיומיות לזוג+2.5 זה גבוה בצורה חריגה? מעניין.נצליח לצאת מזה?

כמה נראה לך המינימום שאפשר לחיות ממנו בכזה מצב?

לגבי פריסה מחדש-ניסיתי לבדוק אבל כדי שנוכל לחשוב בכלל על לעמוד בתשלומים-אני חושב שחייבים קודם כל לפרוס את זה לטווח ארוך של לפחות 20 שנה, ובשביל זה הבנתי שחייבים משכנתא, האם אני טועה?

לגבי קניותסודית
אושר עד זול בכ- 35% בהשוואה לשופרסל, השאר איפשהו באמצע על הסקאלה.
ביגוד (עליאקספרס, עכשיו בעייתי) יכול להיות רבע, חמישית, מהמחיר בארץ.. אפילו אותו הבגד בדיוק..
מוצרי קוסמטיקה במבצע יכולים לרדת בחצי
חומרי ניקוי - יש נשים שיודעות להחזיק בית בעזרת חומץ, סודה לשתיה, ואבקת כביסה.. וחומר לשטיפת כלים.

העניין שבלי רכב יכול להיות לה מסובך - אולי היא יכולה להצטרף לשכנה לקניה השבועית?

בהנחה שהיא רוצה לצמצם את החוב בלי לצאת לעבוד, אז בישול (גם אפיה) בבית יוצא יותר זול, העניין שהיא צריכה להתארגן עם רשימות ולדעת מראש מה לקנות.
איך קוראים לאשה שמעבירה שיעורים באינטרנט בזה?

כדאי שהיא תשאל שכנות. כי צריך להכיר את האפשרויות באיזור המגורים הספציפי שלכם .
תודה רבה- רעיונות טובים, מה שקורה בפועל זה שהיא משתדלת לחסוךנצליח לצאת מזה?

אבל קונה די הרבה במכולת השכונתית שהיא יקרה- ובאמת קשה להתנייד לצרכניות הגדולות בלי רכב.

(כשאני יכול-אני עושה את הקניות הגדולות-אבל לא תמיד זה הולך)

שכנה טובה, תבקשו בלי להתביישסודית
יש לי חברה שגררה אותי (אחרי ששנה היא מנסה לשכנע אותי שאבדוק בעצמי) לנסיעה של 40 דקות מהעיר ושם קיבלתי הלם מהמחירים. כולל מוצרים יקרים כמו יוגרטים של מולר.
אשתך יכולה להסביר שאתם בלי רכב, ולכן היא מתקשה לערות קניה מרוכזת.
בטוח יש מישהי שעושה קניות ברכב ואם מדובר להצטרף אליה מתי שנוח לבעלת הרכב אז סביר שהיא תסכים. אשתך יכולה בכל שעה, וזה פיתרון שאפשר ליישם כבר ממחר.
לא יפה רק להתלונן-אז מעדכן אותכם שב"ה התקשורת עכשיו יותר טובנצליח לצאת מזה?

עם אשתי בנושאים אלו.

אתה איש מקסים! הודעה כל כך מרגשת ומראה עליך!משמעת עצמית
כל השיח הזה שאתה מתאר כאן - זר לגמרי לזוגיות אוהבת וקשובהנגמרו לי השמות

הבעיה היותר עיקרית כאן היא ההתנהלות והדינמיקה הזוגית ביניכם כרגע.

 

הבעיה הכלכלית "רק" יושבת על זה.

 

ואני לא רואה דרך שהבעיה הכלכלית תיפתר - בלי לפתור קודם את הבעיה העמוקה יותר - היחסים ביניכם.

 

להגיע למצב של חוב של 200,000 ש"ח לא קורה ביום, וגם לא ביומיים.

להגיע למצב שאתה מכנה, או חושב על אשתך שהיא "מטומטמת" או "רשעה", זה לא קורה ביום, וגם לא ביומיים.

אמירות כאלה, כמו גם מחשבות כאלה, לא יכולים בכלל להביא למצב של תיקון.

להגיע למצב שאשתך לכאורה מתעלמת מהקושי שלך, מהקריסה שלך - כנ"ל,

להגיע למצב שאתה שואל מה הגיוני,

מה החובות, מה לא החובות,

מה הדרישות המוצדקות, מהן לא הדרישות המוצדקות -

כל השיח הזה פשוט זר לאמת.

 

מה שבאמת צריך לשאול זה איך הגענו למצב הזה?

מה קרה שם בדרך?

איך התייחסתי לאשתי ולקשר שלנו מאז ומתמיד?

איך אשתי אליי?

האם הייתה נקודת מפנה ביחס הזה? מה קרה שם בדיוק?

איך שאר היחסים ביניכם? התקשורת? הזמן הזוגי? חיי האישות? כל חיי הנישואין?

 

האם היה שינוי במצב הרוח שלך או של אשתך מתי שהוא?

אולי אחרי לידה? הריון?

האם אתה שמח בכללי מהחיים, מעצמך?

האם אשתך שמחה בכללי מהחיים, מעצמה?

 

נשמע שיש כ"כ הרבה מעבר, שפשוט אי אפשר לענות ולייעת כרגע בלי הפרטים האקוטים הללו.

 

ברגע שתהיה הבנה שלמה ומלאה בינך לבין אשתך,

כבוד ההדי,

הקשבה אמיתית,

לחלומות של כל אחד,

ליכולות של כל אחד,

לקשיים של כל אחד,

למה כל אחד יכול או לא יכול לעשות,

רוצה או לא רוצה לעשות,

ולמה, ועל מה זה יושב -

או אז תוכלו להגיע לפתרון שיתניע את הדרך לחיסול החובות ותחילה של חיים כלכליים טובים יותר.

וזה לגמרי אפשרי.

אנשים יצאו גם מחובות יותר גדולים.

אם הנישואין והתקשורת טובים - אפשר לצאת מזה.

צריך בעיקר לשנות את ההתנהלות הכלכלית - שתתאים את ההכנסות להוצאות, להתייעת עם מביני דבר איך בצורה הכי חכמה לסגור לאט לאט את החוב בלי להיפגע לטווח הקצר, ויותר חשוב מכך - לטווח הארוך.

בכלל לא בטוח שמכירת הדירה תעזור,

אם אין לימוד נכון של התנהלות כלכלית נכונה - זה רק יכניס אתכם לבור עוד יותר גדול כלכלית ועוד בלי דירה!!!

 

חייבים חיייבם קודם לשנות את ההתנהלות הזו שלכם!

אותה התנהלות שלכתחילה גרמה לכם להיות בחוב של 10,000

ואח"|כ 20,000

עד ל200,000

שוב, זה לא בא ביום אחד. קרה הרבה בדרך.

עכשיו זה אומנם מאוחר "להיזכר", אבל לא מאוחר מדי, כי כל עוד הנר דולק אפשר עוד לתקן,

ובאמת עדיף שנזכרתם עכשיו ולא בחוב של מיליון...

 

קח את עצמך יהודי יקר,

עם כל הכוחות המדהימים שהקב"ה נטע בך

ותתחילו לעבוד חזק חזק על הזוגיות, הקירבה והאהבה ביניכם

תבין את אשתך,

תשמע אותה

אבל תשמע באמת - מדוע היא עושה מה שעושה?

מדוע אומרת מה שאומרת?

האם גם לה קשה?

מה קשה לה?

מה היא הכי הייתה רוצה?

אם היית בראש שלה - מה היא הייתה אומרת?

האם העבודה שהיא רוצה לעבוד בה, הספציפית הזו, יושבת על משהו מעבר? אולי באמת זו הדרך שהיא רואה לנכון, והתפקיד שלך הוא לתמוך בה ולא לקצץ לה את הכנפיים לזה? אולי היא כן תצליח?

אולי האמונה שלך בה זה מה שהיא צריכה?

אולי התמיכה והאמונה יגרמו לה למוטיבציה, לכוחות, לשמחה, לכעשייה,

וממילא היא תרצה ***מעצמה*** לתרום לאט לאט יותר למאמץ המשפחתי בסגירת החוב, בהתנהלות כלכלית נכונה ונבונה, בקשר וקירבה אליך.

ברוב מוחץ של המקרים (לא כולם, אבל רוב) - זה ריקוד זוגי. שני בני הזוג אחראיים.

לא מטילים אחריות והאשמות הדדיות אחד על השני

ומה היא צריכה לעשות

ומה הוא צריך להשתפר

ואני בסדר זה רק הוא/היא...

לא.

ככה לא בונים חומה איך שאומרים...

ככה בונים אולי חומת ריחוק אחד מהשני, זה כן...

 

כל אחד צריך לקחת את האחריות *על עצמו* ועל עצמו בלבד,

לפרגן, לאהוב, לתמוך, להקשיב, לכבד.

במערכת יחסים כזו, לא צריכות יהיו להיות דרישוץ,

כי הכל יעשה מרצון! רצון! ובחירה!

 

שתגיעו לכך ב"ה, מציעה בחום לפנות לאנשים שמבינים בתחום, שיבנו לכם תוכנית מסודרת איך לצאת מהחוב, לאט לאט ובטוח בטוח. לא לחעשות את זה לבד בשום אופן! כי עד עכשיו הלבד הזה הביא אתכם לחוב...

אם לא פעמונים, אז אפילו יועץ כלכלי, או אחר, אם אתם מאיזור המרכז יש לי שם של מישהי מדהימה שמלווה זוגות ביציאה מחובות והתנהלות כלכלית נכונה ואשמח להביא לכם בפרטי.

 

המון המון בהצלחה!

השם עמכם!

את יודעת מה הגדולה שלך?מופאסה
חוץ מזה שאת קולעת לעניין ועושה סדר נפלא?

אבל יותר חשוב

שאת כותבת (כנראה) כמו שאת מדברת
כולך לב ואינטליגנציה רגשית עד הירח
אני קורא ומרגיש את העליות והירידות בקול שלך
אני שומע את האהבה שלך לאנשים
וכמעט אני בעצמי גם עובר איזה התהליך
ותודה

מצטרפת לכל מילה!לצמוח ולהצמיח
מדהימה!!
את בעצמך! נגמרו לי השמותאחרונה


וואו. וואו! מודה לך מאוד על כל המילים החמותנגמרו לי השמות

כיף לשמוע, ממש :פרח:

בעוז קדימה בני עקיבא, אלא אם כן אתם שוניםפשוט אני..

עברו הרבה מאוד שנים, אבל זה עדיין צורב.

במיוחד סביב שבת ארגון.

כיתה י', אני מדריך בשנה הראשונה. נהנה מאוד מההדרכה, אוהב את החניכים ומקבל מהם המון הערכה.

מתישהו באביב אני מספר לקומונרית על האישיו שלי. התמודדות עם משיכה לבנים.

טיפש. הייתי בן 16 והיא 18, אבל היא היתה קומונרית אז חשבתי שהיא סגנית של אלוקים. תמיד דיברה כל כך יפה על ערכים, על הנפשות של החניכים, דקלמה ססמאות שנכנסו היישר לליבי.

במקום לקבל את מה שציפיתי, תמיכה או עידוד או אפילו עצה טובה, קיבלתי תנאי:

לך לפסיכולוג מסוים שאני אגיד לך, ואני גם אדאג למימון של הטיפול, אחרת תסולק מההדרכה.

המום, פגוע, אבל לא רוצה לאבד את ההדרכה - הלכתי אל הפסיכולוג.

נזק עצום, הורדת הביטחון, החדרת שנאה עצמית פתולוגית. זה מה שיצא לי מהפסיכולוג הזה.

עד היום אני לא יודע איך היא מימנה את הטיפולים, איך היא בכלל הגיעה אליו, ואיך היא גילתה שהפסקתי להגיע למפגשים איתו.

כשהיא הודיעה לי שאני מסולק מההדרכה, מתישהו בימי בין המצרים, ביקשתי שתתן לי לפחות להמשיך עד תשעה באב, כי כבר הכנתי מערך מדהים שמתאים לתקופה.

היא לא הסכימה. אמרה לי שאני צריך לעזוב מיד.

לפחות פעולת פרידה? התחננתי על נפשי.

לא, הגברת החליטה שאני אסולק מעכשיו לעכשיו. גם אסרה עלי להיפרד מהחניכים.

פשוט נעלמתי מחייהם ביום קיצי אחד.

והמערך שלא העברתי, כמה אירוני, דיבר על שנאת חינם.

🥺פצל"פ

גיל העשרה הוא באמת קשה בקטע הזה

הכל קיצוני

כואבשבורת,לב

ואני מבינה שזה פגע,

אבל יכול להיות שהיא התנהגה באחריות שתואמת את הגיל שלה והסיטואציה.

ותואם את החברה שגדלה בהמתנחל חייכן

ואת המחשבות של פעם על הנושא

בעיקר את ה"סכנות" שעלולות לקרות ממפגש כזה,

לצערי, אני בספק אם ההחלטה לא הופלה עליה מלמעלה

אולי היום בני עקיבא מקום יותר ליברלי פוסט מודרנישבורת,לב

ואולי גם קצת ווק.

אבל גם היום מסגרת דתית לא תיקח מדריך פנמיה גיי למשל.

ולא צריך שזה יהיה הרבה מלמעלה, סביר ופשוט שהרבה הורים לא היו רוצים את זה.

מדריך זו דמות מאוד משמעותית, דמות להערצה, ובודאי שילד בכיתה י' לא יכול להבין את זה.

היא לא היתה צריכה לשלוח לטיפול, זה לא עניין שלה אבל זה מה שידעו אז לעשות ובטח בגילה הצעיר. אני משערת שגם אם טעתה היא התכוונה לטוב ולעזור לפשוט אני.

אין ספק שהחוויה קשה ופוגעת 💔

אמתמתנחל חייכן

גם היום זה מאוד שונה, רק שבעבר ידעו פחות לאכול את זה , לא רק דברים כאלה היו מחוץ לסף ההתמודדות,

וליבי עם פשוט אני

היא פעלה מתוך שנאה, לא מתוך רצון לעזורפשוט אני..אחרונה

והאיסור על פעולת פרידה הבהיר את זה היטב.

איךתתעלמו ממני

עוזרים לבת/בן זוג שלא רוצים לעזור לעצמם?

קשה מאוד. כואב מאודהסטורי

לפעמים אפשר לזעזע, אבל הרבה פעמים המקסימום שאפשר לעשות - זה להיות נוכח כשצריך. שהיא/הוא ידעו שאם ירצו עזרה את/ה שם.

וכן, הבדידות במצב כזה היא נוראה, חשוב שגם לך תהיה תמיכה.

בהצלחה רבה

אי אפשר כל כך 😕נעמי28

משנים בעצמנו דינמיקות שתומכות בבעיה, הרבה פעמים יש כאלה

, ונותנים לו להרגיש שאנחנו איתו ושקיימת עזרה בחוץ.

הלוואי והייתי יודעתתעלמו ממני

מה אני יכול לשנות

לא בידיים שלנו בשום צורהמשה

אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים. בצד שלנו. אם הם יצטרפו? מעולה. אם לא, לא בידיים שלנו.

אמoo

בנאדם מבוגר שלא רוצה עזרה

אי אפשר לתת לו אותה בכוח

ואולי הוא לא צריך את העזרה הספציפית שמציעים

אפשר לשאול אם אפשר לעזור בדרך כלשהי

ובעיקר לכבד את ההחלטה שלו

כי זה העזרה הראשונה שאנשים צריכים

הכלה

ואם יש מחיר להחלטות שלו

שישא אותו בעצמו

ולא יפיל על אחרים

היא רוצה עזרהתתעלמו ממני

אבל לא שום דבר ספיציפי

אנחנו נשואים

אני נושא בהשלכות גם אני ארצה וגם אם לא

היא רוצה עזרה.. אומשה

היא רוצה לרוקן אותך כדי שלא 'תפריע' לה לצנוח?

משפט מעניין, אתה חושב שיש כאלו ש"נופלים" על השנימתוך סקרנות

רק כדי לרוקן אותו?

יכול לחדד קצת?

זה לא נעשה בצורה מודעתנעמי28

למשל אדם עם דפוס קורבני שואב את האנרגיה והכוח שלו מה"אשמים".

ואני לא יודעת אם זה המצב, אבל אדם קורבני דוחה לפעמים כל עזרה בטענות שונות כי יותר נוח להישאר בעמדה הקורבנית שבה אין אחריות, רק הטחת אשמה, וכל האחריות בידי ה"אשם".

משה

והרבה פעמים בקשת עזרה זה שינוי רדיקלי בחיים.

רוצה עזרהתתעלמו ממני

שאלה אחת, שורה אחת, שטומנת בתוכה כ"כ כ"כ הרבה כאבנגמרו לי השמות

וגם השם של הניק ממש כואב

אז קודם כל - אנחנו לא מתעלמים ממך!

אנחנו רואים אותך ❤️

והכאב שלך נראה. וקיים. ונוכח.

גם הכאב אל מול בן/בת הזוג שחווים את הקושי

וגם הכאב שלך לאור כל ההשלכות של זה עלייך ועל המשפחה כולה.

זה אכן קשה מאוד מאוד.

כמו שכתבו בחוכמה לפניי, אדם צריך לרצות לעזור לעצמו בראש ובראשונה, שזה יבוא ממנו, וכל דבר אחר חיצוני לו פחות אפקטיבי.

אבל מה שכן אפשר לעשות מהצד שלך (כותבת בלשון נקבה כי לא יודעת אם את אישה או גבר, אז אם אתה איש פשוט להפוך את זה) - הוא להנכיח ולהניח את הצד שלך. את הכאב שלך. את הקושי שלך. ואת כל הלב שלך אל מול זה.

כן, ממש לומר את הגבול האנושי שלך. בצורה שמתמקדת בך ובמה שאת חווה. ובמה שאת צריכה שם, ובמה שלך כואב שם.

חשוב כן להציב את הצד הזה. לא להתעלם ממנו. כי הוא לא שקוף, כי את לא שקופה, וכי את עוברת הרבה.

ולהיפך, עצם ההנכחה הזו יכולה הרבה פעמים לתרום (אפילו אם רק חלקית) לכיוון הנעה של הגלגל קדימה אצל הצד המתמודד. כי הוא מבין ורואה וזה מונכח מה שעובר בן/בת הזוג האהוב/ה שלו. כי הוא מבין את ההשלכות. וכי זה יכול לתרום למוטיבציה גם לשינוי, גם אם בינו לבין עצמו אין כוח לזה, זה יכול לעזור למצוא את הכוח. אפילו בצורה התחלתית.

לכן הכיוון של כן לתת ניראות לכל מה שאת חווה

גם בינך לבין עצמך

וגם להנכיח לבעלך בצורה שמתמקדת בך היא חשובה.

מעבר לזה אפשר כמובן להתפלל, הכוח של התפילה הוא עצום.

אפשר גם למצוא קבוצת תמיכה של נשים למתמודדים (או גברים שנשואים למתמודדות) שקיימת ולקבל משם כוח.

אפשר גם לקבל ליווי ותמיכה מקצועית עבורך כדי לעבור את זה עם יותר כוחות ועיטוף וליווי והחזקה וכמובן לתת *מקום* לכל המתחולל בך.

אפשר גם להקל מעצמך בכל מה שקשור למיקור חוץ, הורדת הסטנדרטים, עזרה כלשהי בכל תחום שהוא, וכמה שיותר להתאוורר בעצמך.

ואפשר גם להגיד ש*לך* ו*עבורך* כן חשוב שהוא ילך לטיפול מותאם ומקצועי, רק כי כ"כ קשה לך בצורה הזו. זה כמובן תלוי בו אבל לפחות להניח ולהנכיח את זה.

שולחת חיבוק גדול גדול

ואומרת פרק תהילים לישועה שלמה ב"ה

(ואם תרצי שאצרף תגובה ארוכה שכתבתי בעבר על הנושא הזה שבו אחד מבני הזוג מתמודד עם בן/בת זוג שבקושי אישי - כתבי לי ואנסה לחפש אותה ב"ה ולצרף)

שיהיו רק בשורות טובות ב"ה 🙏🌷

תודה על המיליםתתעלמו ממני

מעריך

אני גבר וכתבתי על אשתי

אממ הייתי שמח לשאול אותך על מה שכתבת

אבל פחות פה על גבי הפורום

ואני לא יודע אם זה בסדר לך לפנות אלייך במסר

אחרי השרשור שמעליךנגמרו לי השמות

וכל מה שהיה בו (השרשור עם הכותרת "חבוט") אני בכנות כבר לא יודעת מה לענות לך על השאלה ששאלת.

בדיוק הגבתי עכשיו לפותח השרשור ההוא, ואני עדיין עם כל הרושם של מה שעשה השרשור ההוא ומה שהוא פנה ככה בפרטי לעוד ועוד נשים,

אז חוששת פשוט לכתוב שכן אפשר.

אני כן אגיד, למקרה שאתה לא קשור אליו בכלל (זה פשוט שהמילים שלכם יצאו דומות. אולי במקרה. אבל גם הוא כתב תודה ומעריך וגם הוא היה במצוקה וגם הוא פנה בפרטי (ולא עניתי) אז כבר לא יודעת מה לחשוב.

עכשיו שיהיה ברור - אני לא אומרת שאתה והוא זה אותו אחד, בכלל לא.

אני כן אומרת שאחרי שנכווים שוב ושוב ושוב אז באמת "כל הנכווה ברותחין נזהר בצוננים".

וזה בדיוק מה שכתבתי לו בשרשור ההוא - שמה שמעשה כמו שעשה גורם זה לתת פחות אמון באחרים וזה פשוט לא פייר כלפי מי שבאמת זקוק לעזרה אמיתית, ולמי שכל כוונותיו טהורות, ולמי שבאמת כן צריך לתת בו או בה אמון. זה עושה להם עוול כי כבר יותר קל לחשוד, כבר נכוו, כבר יש פחות אמון מטבע הדברים, ופחות רצון להשקיע אנרגיה ומחשבה וכו' ובסוף מסתבר שזה למטרות רעות.

אז אם המטרה בפנייה במסר היא למשהו נקודתי וענייני שאני יכולה איכשהו לעזור בו - זה בסדר. וגם זה רק בגבולות הגזרה של מה שבהתמחותי וביכולתי ורק מה ששייך ומתאים ונכון ולא בכל התייעצות שהיא זה יהיה נכון כלל.

אבל כל דבר שהוא לא כזה, כל דבר שבא לפתח שיח כלשהו בפרטי, או כל דבר שאני בכלל לא כתובת לעזור בו, או כל דבר דומה לכל אלו - אז לא. ואומרת זאת מראש. אני לא עונה על הודעות כאלה, וגם כשכן כי עוד לא הבנתי ונתתי אמון בטוב של האדם באשר הוא אדם - אם יש איזושהי הרגשה של חשד שעולה בהמשך אני לא עונה יותר. ובכובע של המנהלת אם נשים נוספות כותבות לי בפרטי אני גם חוסמת או מעבירה הלאה או מה שאפשר לעשות. אז מראש כותבת את זה כאן גם לכל מי שקורא באופן כללי.

אז אם כל זה לא קשור אליך מתנצלת מראש שכל זה "נפל עליך", זה פשוט קורה בדיוק אחרי כל מה שהיה בשרשור ההוא. וכן כדאי להזכיר זאת באופן כללי, אז אל תיקח אישית אליך אם זה לא שייך לך, אלא רק כהזדמנות להזכיר זאת לכולנו.

ובכל מקרה שיהיו רק בשורות טובות והצלחה רבה בהכל.

הכל בסדרתתעלמו ממני

מובן

אפשר לעזורshindov

לקחת יעוץ לבד, היועץ יוכל לתת עזרה בנושא הזה. במקרה הצורך יפנה לטיפול.

מתפללים, אמפתיה והכלהשוקו.אחרונה

ומנסים להפעיל בעדינות מעגלי השפעה משפחה חברים וכו שיסייעו לו לפנות לטיפול ועזרה מקצועית בתחום הרלוונטי לו

ואז הבנתי שהוא נגדי. 😵נגמרו לי השמות

הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.

הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.

מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"

אבל הוא רוב הזמן משקר.

ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן

להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?

והתחלתי רק להביט.

פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.

המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני. 

הטלפון שלך.

המסך.

המסיח.

שכל הזמן גורם לי להיסח.

באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.

אתה הטלפון שלי.

אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.

ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.

וכולכם באתם אליי לשם מה? 

איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?

אני רוצה לזכור שקודם העיקר.

ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.

אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.

פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של הבת שלי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.

אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"

ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?

וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.

פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.

אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?

למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?

ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."

ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לזוגיות שלי. וזמן לילדים שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.

כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד

ולא יצרנית

מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?

ואיפה כל היצרנים שבנו?

אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.

נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...

אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?

אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?

אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.

אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.

"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".

ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"

ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.

המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.

והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים

אין ריכוז

אין בהירות

אין פניות

אין צלילות הדעת

אין ישוב הדעת

יש הסחה

יש בילבול

יש מיסוך

מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים 

וגם מסיחים מהחיים עצמם

וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר

כי "מה עכשיו אני מפספסת"? 

אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום

כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.

אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"

כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל

אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!

אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.

אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.

ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.

אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:

קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!

ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?

ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?

ורק אחרי בירור כל הרצון

ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם

ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -

רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.

אז לפחות להיום, אנסה את זה.

כי זה חשוב.

כי אני רוצה בעצם להיות בעדי

ולא נגדי.

כהתחלהנגמרו לי השמות

לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.

א. לקחתי לי את ברכת המזון.

ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.

ב. בזמן עם הילדים כשחוזרים מהמסגרות לפחות - אתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.

ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.

ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.

כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!

איזה כיף לחיות באמת

את החיים עצמם 😊

ואפשר גםנגמרו לי השמות

לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:

"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)

"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)

וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו"

המסך הוא מסךמשה

עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.

רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....

נכון,נגמרו לי השמות

כמו בהרבה דברים שיש להם פוטנציאל טוב גדול וגם פוטנציאל רע/פגיעה גדול ותלוי בנו בעצם לאן ניקח את זה.

ניסיתי להתייחס לנקודה הזו בפסקה שכתבתי בסוף: "ורק אחרי כל ההספקים... - רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה."

כלומר התייחסתי כאן לעצם הגזילה של הזמן שבאה *על חשבון* דברים אחרים וחשובים לנו, ערכים שחשובים לנו, מהות ומטרות והחיים עצמם, שהרבה פעמים המסך (ובעיקר הטלפון במקרה שעליו כתבתי אישית) פשוט שואב ושובה וגוזל את הזמן שלנו לחיים עצמם.

וברור שכשכן מקדישים זמן למסך (לטלפון במקרה הספציפי הזה) יש בו פוטנציאל טוב ופוטנציאל פחות טוב והכל תלוי בנו מה ואיך נשתמש בו ולא רק כמה.

כלומר אחרי הכמה שלא יבוא על חשבון החיים עצמם, אתקדם גם לאיך ולמה בתקווה ובהשתדלות שגם המה וגם האיך יהיו תמיד ממוקדים רק לטובה ב"ה.

(כמו בעצם הכתיבה כאן של הפוסט הזה שבו השתמשתי במסך, ובתקווה שלטובה, והמיקוד שלי מול עצמי שזה יהיה במקומות כאלה שהם לטובה ועם תועלת ולא במקומות חסרי טעם וחסרי תועלת של גלילה אינסופית במשהו לא מקדם ולא תורם או חלילה במקרים יותר גרועים של שימוש במרחב הזה לרעה חלילה או כל תחום אחר שבו ניתן להשתמש באותו טלפון או באותו מסך גם לטובה וגם לרעה חלילה).

כאשר המטרה המרכזית שהייתה לי בהתבוננות הזו היא ליצור מציאות שבה אני האדם שולט ומנהל את המסך (הטלפון כאן) ולא הוא מנהל אותי ולא הוא שולט בי ובזמן שלי.

וזה כמובן נכון גם למה ולאיך - כל עוד אני מנהלת ושולטת במה ובאיך והמה והאיך לא מנהלים אותי - מצוין.

פשוט לצערנו הרבה פעמים המסך, הטלפון, שואב גם זמן, גם מה וגם איך והוא בעצם מנהל אותנו ולא אנחנו אותו (בתחפושת כמובן שאנחנו כן, אבל זה רק מצג שווא כאמור כמו שניסיתי להעביר בכתיבה).

הייתה לי שיחה מעניינת על זה השבועמשה

לבחורה בצד שני של השיחה (אחות של שכן) יש ילד בגיל של הבן שלי. היא התחזקה וכתוצאה מזה מתעקשת שלבן שלה לא יהיה סמארטפון. מסיבות דתיות (לה עצמה יש).

אממה, הבחור חנון כבד. כמוני. לא מסתדר עם הכיתה שלו, לא מסתדר עם העולם. הפסיק ללכת לבית הספר כי ממש רע לו שם והמצב שלו התדרדר דרמטית.

סמארטפון עם רשת חברתית שמתאימה למצב שלו ועם חברים ברמה גבוהה היה משדרג לדעתי פלאים את החיים שלו. הוא לא היה צורך שם זבל בגלל תכונות הנפש שלו, הוא היה צורך שם תוכן שמעניין אותו וכל הקונפליקט עם בי"ס היה נעלם כשהיו לו חברים במקום אחר.

מבלי להתייחס למקרה הספציפי הזה,נגמרו לי השמות

(ורק כי אפשר לצלול שם לעוד המון עומקים ורבדים נוספים, מציאת איזונים, מציאת יתרונות נוספים, התאמה באמת לאותו ילד וכן הלאה),

זה בדיוק זה - ודאי שניתן להפיק גם הרבה מאוד טוב מהמרחב הזה. זה נתון ודאי ומאוד גדול ועוצמתי כמו שכתבת מבחינת התועלת שלו.

רק פשוט שנזכור (בכתיבה כאן כיוונתי לעצמי בראש ובראשונה, שאני אזכור) להגיע למציאות שאנחנו רואים את התמונה השלמה בבהירות, מבינים מה היתרונות וגם מה החסרונות של המרחב הזה, ומגיעים למצב שבו אנחנו מנהלים את זמן המסך ואת המסך עצמו ולא הוא אותנו. גם בכמה, גם במה, וגם באיך.

ובתוך זה כמובן דואגים שלא נפספס את החיים עצמם, את הערכים שלנו, את המשפחה שלנו, את הילדים, את עצמינו, את היצירתיות שלנו ולא רק הצרכנות וכן הלאה.

זה נכון כמובן גם לסמארטפון. להגיע לכך שנרוויח את התועלת מבלי להיפגע בדרך. לראות גם את המחירים, לעשות מה שניתן כדי להימנע מלשלם את המחירים (כמו סינון תוכן והגבלת זמן וכו') ואז בתוך מרחב בטוח אפשר יותר להינות גם מהתועלת שניתן להפיק.

רק שאם המרחב עצמו לא בטוח או גורם לי לגזל זמן או לפיספוס החיים עצמם - פעמים רבות יצא שכרי בהפסדי. וכדאי באמת לחתור ל"גם וגם" הזה - גם יצירת מרחב בטוח מכל הבחינות, גם יצירת מציאות שאני שולטת ומנהלת את הכמה והמה והאיך שלי, גם שהערכים שלי והחיים שלי עצמם לא מתפספסים, וגם שאני מגיעה לתועלת מהמסך.

וכאמור יש עוד הרבה מה להאריך

ועוד משהו על סמארטפוןמשה

מי שקורא את הפורום המקביל של הרגישים שמע אצלי ולא רק אצלי את המושג "הצפה".

במצב הצפה, הגוף סובל מאוד ממשהו ומוכן לעשות הכל כדי להפסיק את הסבל. הרבה מאוד פעמים "הכל" זה הסלולרי הזה.

כלומר, העניין זה בכלל לא הטלפון. הוא לא מעניין. הוא סתם. העניין זה שיש לי עכשיו הצפה ואני סובל. בשנות התשעים כשהיה לי רע בבי"ס הייתי מסתובב עם רדיו ושומע חדשות בהפסקה (כן החדשות של שנות אוסלו הארורות). אז המורה החרימה לי את הרדיו. זה לא פתר את הבעיה. הבעיה הייתה שהיה לי רע בהפסקה ושבכללי המקום הזה היה לי מקום לא בטוח. סביר להניח שאם הייתי היום ילד בבי"ס הייתי מסתובב עם סמארטפון גלוי או סמוי בשביל לברוח מאותה בעיה. ואז המורה הייתה מחרימה אותו. זה נחמד, זה לא היה פותר את הבעיה.

כמובן שמה שצריך לעשות במצב הזה (וזה במידה רבה המקצוע השני שלי) זה למצוא את שורש ההצפה. ולפרק אותה בעין אוהבת ולא ב"מלחמה עם המכשיר הנייד". הוא סתם מראה.

בעלי נהיה ירוק משוגעאנוני.מית

אנחנו משפחה רגילה לגמרי. זוג וכמה ילדים. בעלי לאחרונה נתפס לכל הסיפור הירוק והחליט שאוטו זה דבר מזהם ותופס מקום וכל זה. אמרתי לו שבשבילי זה קו אדום ואני זקוקה לרכב. אז הוא הפסיק ליסוע איתי.

בשבוע שעבר היה לנו מפגש עם הילד אצל איש מקצוע.

הבעל החליט להגיע עם הילד באופניים. עד כאן מתוק וחמוד. הגיעו רכבו על הכביש (אני רועדת מפחד שיקרה להם משהו), קשרו את האופניים. הגיעו בזמן.

אני בינתיים חיפשתי חניה. לא מצאתי. חניתי בסוף בחניון רחוק והגעתי באיחור. מבטים של "אמרתי לכם" ו"מגיע לך" רגילים.

בדרך חזרה אני מגלה ששכחתי כרטיס אשראי ואי אפשר לצאת מהחניון הזה בלעדיו. אני כותבת לבעלי שיבוא להוציא אותי מהחניון והוא שלח אותי להסתדר לבד ולנסות לשלם עם הפלאפון ושזה בעיה שלי שבכלל יצאתי עם רכב למקום שלא צריך. טוב, ניסיתי וזה עבד בסוף. אבל הרגשתי כל כך רע עם הסיטואציה. הייתי שם לבד ואף אחד לא בא לעזור לי רק בגלל ש"העזתי" לצאת עם רכב לארוע.

מאז שהבעל נתפס לאופניים הוא והילד הבכור חוגגים על זה. זה ממש נחמד שאבא ובן רוכבים, אבל שאר הדברים שקורים. הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה.

אי אפשר לטייל כי צריך להביא את האופניים (אני לא יציבה וכבדה מכדי לרכב עליהן) ואחרת הם פשוט לא רוצים לבוא. אין לי כח להיסחב באוטובוסים או לחכות להם וללכת אליהם, פשוט לא רוצה.

אויש נשמע לא פשוט בכלל.קל"ת

מבינה מה את אומרת, הוא סוג של מפעיל עלייך מניפולציה.

זה כמו הרי שזוג נשוי 2 הצדדים מכבסים את הבגדים של שניהם, שוטפים כלים של שניהם ולא כל אחד כשלעצמו. כך גם לגבי הרכב..גם אם כביכול בשימוש הוא רק "שלך" הוא כן צריך לשתף פעולה בתחזוק שלו ולסייע לך כשאת עם הרכב.

ניסית לדבר איתו שיחה נינוחה וגלויה על העניין?

בלי להכנס לסוגיות, זה מעבר לג.ג רגיליםהעני ממעש

ממה נובע

מה עד כעת התול של הבית

והיחסים ביניכם ועם / מול הילדים

כדאי לעבוד בשני כיוונים:נגמרו לי השמות

הכיוון הראשון - בינך לבין עצמך פנימה.

לנסות לראות רגע את המעבר, את הבפנים של בעלך.

כיוון שנשמע שנוצר אצלך מעין ציור של הדבר עצמו "להיות ירוק" כמשהו שלילי או לפחות לא חיובי, והמוח מצמיד לכך את המילים "ירוק משוגע" / "הסיפור הירוק... וכל זה" כלומר יצירת משמעות של איזה משהו לא הכרחי במקרה הטוב ומעצבן, שטותי, מוגזם, "חופר", ומיותר במקרה הפחות טוב.

עצם הגישה והתפיסה שיש לנו במוח על הדברים יכולה להקרין גם פנימה באיך נחווה כל דבר שקשור לזה, וגם להקרין החוצה בפן הזוגי באיך בן/בת הזוג ירגישו שאנחנו חושבים על הנושא.

והכל כמובן קשור להכל.

לכן מיקוד רגע פנימה להבין - על איזה צורך פנימי זה יושב לבעלי?

איזה ערך הוא רואה בכך, בפנים של זה?

(למשל ערך של שמירה על הסביבה, של גדילה כאדם שלפתע דברים חשובים שלא ראיתי קודם או לא ייחסתי להם חשיבות קודם תופסים מקום, ואני כבןאדם משתנה ומתפתח בוחר רגע לעצור ולתת מקום לערכים האלה שבתוכי, וכן הלאה...)

איפה אני יכולה דווקא להעריך את הצעד הזה שלו, לראות בו שורש חיובי של ערך או אידיאל שהוא מנסה לממש כך?

וגם לעשות את אותו דבר על עצמך.

על הצרכים שלך כאן.

מיקוד פנימה ולראות - ואיפה כאן הצרכים שלי?

מהם כאן הערכים שלי?

מה כאן חשוב לי ויקר לי?

(למשל אם זה ערך של שותפות, ביחד משפחתי, יכולת לצאת בהרכב משפחתי בקלילות יותר כדי ליצור זמן וחוויות זוגיות ומשפחתיות, ערך של ניראות וכן הלאה...)

לאחר מציאת הצורך והערך הפנימי של כל אחד מכם ניתן להתקדם הלאה ביתר בהירות.

וכאן זה הכיוון השני: בינך לבין בעלך. כלומר בדינמיקה הזוגית.

כאן כדאי (שוב, לאחר שמבוררים ומעובדים עם עצמנו, כל אחד עם עצמו ועם הערכים והצרכים שלו, במובן היותר פנימי של הדברים) לפתוח בצורה מסודרת ובתקשורת מקדמת את הנושא הזה של "הירוק":

כלומר ממש ליצור מרחב שיחה רגוע, בפניות שלמה, ופשוט לשמוע ולהשמיע אחד לשנייה ואחד מהשנייה.

לשמוע, לעומק, להבין, לעומק, לתת ניראות לכל הבפנים הזה שבסעיף הראשון, לשמוע מבעלך למה (ל' בקמץ) זה בכלל חשוב לו? מה שם משמעותי עבורו? מה זה גורם לו להרגיש?

וחשוב שההבנה וכל השיחה תהיה אצל שניכם ממבט סקרן שבא להקשיב לשני/ה על מנת להקשיב, ולא להקשיב על מנת לענות ולא ממבט ביקורתי/מאשים.

וכמובן לאחר שאת שומעת זאת מבעלך - תאמרי גם את את כל הלמה שלך - את כל מה שזה גורם לך להרגיש, את כל מה שחשוב לך, את הלב שלך.

ובאמת לזכור שאנשים גדלים, משתנים, מתפתחים, וזה בסדר גמור שערך שלא היה עד עכשיו בקדמת הבמה אצלנו פתאום כן יהיה. זה לא משהו רע, אלא גדילה והתפתחות.

לכן לראות זאת ברובד היותר פנימי של מציאת המשמעות וכל הפנימיות של הדברים אצל בעלך יכול לעזור גם לך וגם לו וגם לכם כזוג.

ועל גבי זה ודאי גם למצוא את הערכים שלך ולתקשר אותם נכון.

ובצורה כזו, שאתם מתקשרים את הלב, בשפה של צרכים, בשפה של דיוק צרכים וערכים ומבט פנימה יותר ולא רק לרובד החיצוני - ניתן להגיע גם לפתרונות שיהיו טובים ונכונים *לשניכם*.

כלומר למצוא כאן את ה*גם וגם* ולא את ה"או או". למצוא איפה גם בעלך מרגיש שהערכים שלו יכולים להתקיים, וגם את מרגישה שהערכים שלך ומה שחשוב לך יכול להתקיים, יחד. ולא אחד על חשבון השני.

ב"הצלחה רבה יקרה

ומוסיפה דוגמא מהדברים שכתבתנגמרו לי השמות

לאיך זה יכול להיראות בפועל:

יש בדברים שכתבת הרבה מאוד תתי נושאים שכדאי לפתוח כל אחד מהם בצורה מסודרת.

גם העניין עם החניון.

גם העניין עם המוסך.

גם העניין עם הטסט.

גם העניין עם הטיולים.

גם העניין עם הנסיעות באופניים על הכביש שזה מפחיד אותך.

וגם העניין עם הנסיעות בכלל.

ממש לתת לכל אחד מהם מקום לעומק שבו שניכם מספרים מה חשוב לכם בכל דבר ואתם מוצאים את הפתרון שנכון לשניכם ולמשפחה כולה. שוב עם הרבה וניראות לצרכים של כל אחד ולמשמעות פנימה של הדברים כמו שפירטתי בהודעה הקודמת.

אז אם ניקח לדוגמא רק את עניין המוסך או הטסט,

כתבת: "הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה."

אם נבודד רגע את הצרכים של כל אחד מכם:

את:

רוצה שותפות (כמו שהייתה לך עד עכשיו) עם לקיחת האוטו למוסף ולהעביר אותו טסט. אלו דברים שמאוד עוזרים לך שבעלך עושה ומוריד מעלייך ולא את צריכה לעשות אותם. יכולים להיות כאן עוד צרכים כמובן, אבל גם אם זה "רק" זה זה בסדר גמור. מותר לך להרגיש ככה ומותר לך לרצות עזרה ממנו בדברים האלה.

ובעלך:

יש משהו פנימי בתוכו שגרם לו לרצות להשתדל יותר בנושא השמירה על הסביבה והירוק, לכן מבחינתו לא כדאי אוטו, ומכיוון שאת רוצה עדיין את האוטו זה כמובן בסדר, אבל אולי הוא לא רוצה להיות "חלק" באוטו הזה שעבורו מסמל כרגע את האי-שמירה על הסביבה כמו שהיה רוצה לשאוף אליו. וזה גם בסדר גמור. מותר לו שיהיה לו ערך כזה ומחשבה כזו ורצון כזה.

אבל מה עושים כאשר זה מתנגש?

מה עושים שאם הוא לא לוקח את האוטו את נפגעת מזה ומרגישה לבד בודדה במערכה?

כאן באמת חשובה גם הניראות וגם התקשורת במציאת מה נכון לכם כאן.

אבל מתוך מקום שכן רואה ומכבד אחד את הצרכים של השני/ה. אחד את הערכים של השני/ה.

בעלך אותך ואת הצורך שלך בשותפות ולא להיות בודדה ולבד במערכה

ואת אותו ואת הצורך שלו להשתדל ככל יכולתו לשמור על הסביבה ועוד כל מה שיש שם בפנים, למצוא עוד את הערך שיש לו שם והמשמעות שיש לו שם.

כמו שקול פנימי בתוכך רוצה לומר לו: "בעלי היקר. אני מרגישה ככה כל כך לבד מאז שאתה לא רוצה את האוטו. ממש ממש לבד. בודדה במערכה ונשארת לבד ומאחור עם כל כך הרבה דברים ומקומות. עם האוטו, עם הטיולים, עם ההרגשה הזו שאני לבד. וזה מכאיב לי מאוד. אני לא רוצה להיות לבד, אני רוצה אותך איתי."

וקול פנימי בתוך בעלך שרוצה לומר לך: "אשתי היקרה. אני עובר כרגע דברים עם עצמי, וחלק מהתהליך שאני עובד חידד לי ערך או אידיאל שיש לי פנימה של לשמור על הסביבה וכל החשיבות והמשמעות של זה. זה כ"כ בוער בי כרגע ואני מנסה להשתדל כמה שאני יכול. נכון אני רק אדם אחד אבל ממש חשוב לי להשתדל כמה שאני יכול בשביל העולם שלנו, והעתיד של הילדים שלנו. ואולי יש לי שם עוד עומקים שמבקשים לצאת ולקבל ניראות והייתי רוצה לספר לך אותם, לספר לך את הלב שלי פנימה ומה עובר בתוכי פנימה והייתי רוצה שתראי את זה, שתראי אותי. ותמשיכי להעריך אותי גם אחרי שתדעי, כי חשובה לי ההערכה שלך אותי כאדם, זה מאוד יקר לי".

ואז על גבי הניראות הזו אפשר לחשוב יחד:

אולי אני הבעל כן אקח את האוטו למוסך, למרות שאני לא רוצה אוטו, אבל כן כדי לעזור לאשתי ולהקל מעליה ולתת לה את ההרגשה שהיא לא לבד כי זה משמעותי עבורה?

אולי אני האישה אשלם לאיזה אדם שמעביר את האוטו טסט (יש אנשים שממש עובדים בזה ויש לכל מוסך כמעט איזה מישהו כזה שמעביר את הרכבים טסטים) וכך גם אני לא אצרך להעביר וגם בעלי לא?

וכן הלאה לחשוב על פתרונות נוספים שיכולים להתאים לכם כאן.

תודה על זה !אנוני.מית

עכשיו כשאני מתייחסת לזה שוב אני חושבת שאולי זה נושא שהוא נפגע בו עד שהוא שינה כיוון ונהיה ירוק. כתבתי פה למטה. סחבתי הריונות קשים וכאלה והייתי זקוקה לאוטו בשביל פשוט לחיות. מדי פעם הוא היה לוקח את האוטו לסידורים אבל המשמעות של זה הייתה שהייתי תקועה יום שלם בבית ואף אחד מאיתנו לא אהב את זה.

אני אכן בודדה במערכה. לפני כן הרגשתי שהוא תומך בי ומחזק אותי ועוזר לי בזה שהוא מוותר על האוטו ועכשיו בעצם הוא פשוט ויתר עליו סופית ואז אני לבד "עם הרכב הזה שלך".

בשמחה, ואכן כדאינגמרו לי השמות

תמיד לצלול יותר לעומק של הדברים, כי בד"כ ההתנהגות או האמירה שאנו פוגשים ופוגשות מבחוץ זה רק "קצה הקרחון" ורק המעל לפני השטח של סיפור יותר רחב ויותר עמוק שנמצא שם מתחת לפני השטח.

וכאשר מצליחים לראות אותו בבהירות ובהבנה עמוקה זה עוזר גם להבנה עצמה כמובן, אבל גם לקירבה ואפילו גם לפתרונות.

לכן גם כאן, כדאי מאוד לשוחח בנינוחות עם בעלך על כל המקום הזה גם אצלו. ממש מההתחלה כמו שכתבת. ואיך הוא הרגיש, ואיך הוא מרגיש בהווה, ובכלל כל מה שיש בתוכו בנושא הזה, והמבט הסקרן והמשקיב הזה יכול לפתוח המון. ממש המון. וכמובן גם את לו

תגובה מהממת!יעל...

התגובה היחידה בעיניי בשירשור הזה, שבאמת מקדמת

ויכולה לתת כלים מעשיים לפותחת.

בניגוד לשאר התגובות, שרק מעצימות את הכעס והתסכול כלפי הבעל..

תודה רבה 🙏נגמרו לי השמות

סליחה שאני אומרפשוט אני..

אבל נשמע כאילו בעלך בן 16, הגיע לשלב שהוא צריך למרוד ולהרגיש מוסרי ונעלה, וכמו בן 16 טיפוסי - אין חשיבה על ההשלכות, הנפגעים והמציאות.

אולי הוא מזהם פחות את העולם, אבל אשתו עצובה ותקועה עם הרכב בחניון. באיזה עולם ערכי מעוות זה עדיף?

שמחה שיש קול שאומר את זהמישהי נשואה

יש נטייה כל הזמן לצייד את האשה ב:

תבדקי עם עצמך בלה בלה בלה....

ואולי לפעמים יש בעל שמתנהג לא בסדר?

בדיוק כמו שיש מצב שאשה מתנהגת לא בסדר?

ולא לא תמיד זה עניין של

בוא תבדוק עם עצמך איפה אתה צריך להשתנות

חוץ מהילד הזהנפשי תערוג
עבר עריכה על ידי נפשי תערוג בתאריך ג' בכסלו תשפ"ז 2:14

איך הוא "מזיז" את שאר הילדים ממקום למקום?

כי גם אוטובוס מאוד מזהם.

או שהוא ירוק ומתחסד על חשבונך ועל חשבון הילדים.

להעביר טסט,

תני למוסך לעשות את השירות הזה.

יעלה עוד כמה מאות שח אבל יהיה לך ראש שקט.

ותשלחי אותו לעשות קניות בסופר עם אופניים.

הוא מכבס את הבגדים?

הוא יודע איזה זיהום סבון הכביסה מייצר?

נכנס לשירותים? זה גם מזהם

גם לשטוף ידיים וכלים עם סבון.

אם ירוק, אז עד הסוף. לא?

מזון. גם אם הוא אורגני. ממש מזהם בתהליך היצור

עדיף ללכת ללקט עשבי בר.

אבל בתכלס,

כדי לא להתכנס רק בכעס עליו

תנסו יחד להבין מה מפעיל אותו לדבר הזה?

רצון בחופש?

רצון לשמור על הכדור?

להיות מוסרי יותר?

חיסכון כספי?

רק אחרי שתבינו את היסוד לכך,

תוכלו למצוא את עמק השווה בניכם

יש לי שאלה מעניינת לפנימשה

לפני כל הסיפור הירוק הזה - איך היו היחסים בניכם?

כלומר, יש לכם רכב אחד. אני מבין. אתם שניים. יש לכם ילדים. איך הייתה הדינמיקה שלכם?

איך הדינמיקה עם הילד?

הרכב היה בעיקר אצליאנוני.מית

הוא היה רוצה ליסוע איתו לעבודה ואני הייתי צריכה אותו כדי להקפיץ ילדים למסגרות ולחוגים. אז הוא נסע באוטובוסים ודי קיטר על זה.

מתישהו הוא עבר לאופניים והאמת שטוב לו. יוצא מוקדם בבוקר בבגדי ספורט ומתקלח בעבודה. ממש גילה את האור .

בתרגום לעברית פשוטהמשה

הירוק הוא ככל הנראה (בהסתייגות, בלי להכיר אותו) קשקוש שהוא מספר לעצמו כדי לא להודות שאין לו כח להתעמת איתך או שהוא הבין בשכל שאת זקוקה לרכב יותר ממנו ואין לו כח להתמודד עם זה.

כלומר לא איתך - הוא לא יכול לקחת לך את האוטו כי את (כמו שכתבת בעצמך פה למעלה) בהריון וסובלת. אז הוא מבזבז זמן ומתעצבן ובסוף זה מגיע לידי אין לי כח לאוטו הזה בכלל. אידיאליזציה למצב שהוא בקונפליקט פנימי מולו.

  1. הוא לא יבקש ממך את הרכב כי כל מה שהסברת פה שאת זקוקה לו. הוא יודע את זה .

  2. אבל הוא ימשיך לכעוס. הוא לא ויתר בלב שלם. הוא בעצם נכנע

הוא פשוט כועס בשקט וזה מתבטא ביחס שלו לכל הסיטואציה.

הוא רצה את האוטו, לא קיבל, אז הוא מצא לעצמו פיתרון אחר נפלא (שעושה לו גם בריאות ואושר בחיים, שעה רכיבה בבוקר זה בריאות ממש, טוב, חוץ מאוגוסט) ועכשיו הוא חוזר בתשובה שגילה את האור ואומר שאף אחד לא צריך מכוניות רק כדי שהוא לא יצטרך להתעמת עם הצורך והרצון שלו שהוא בעצמו לא מעיז להעלות.

ועכשיו הוא יתחיל למצוא לעצמו אימוני כושר ותחרויות אופניים רחוקות כדי לעשות אידיאליזציה מהסיטואציה. וזה נפלא כי הוא יהיה גבר בריא ואולי גם הבן שלך יצטרף אליו לזה.

מה מצב השיח ביניכם?shindov

לענ"ד, תפנו לרב בעל השכלה במדעי הטבעshaulreznik
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 1:35

למשל רב שיודע דבר או שניים על פיזיקה, זיהום אוויר וכיו"ב. אולי הוא יצליח לרסן את בעלך ולעזור להגיע לעמק השווה.

מה עניין להכניס ולערב רב?זמירות

במסגרת לימודי ההסמכה הסטנדרטיים לרבנות לא לומדים כלים טיפוליים או מקצועיים לפתרון סכסוכים זוגיים

הם צריכים ייעוץ זוגי מקצועי - ואכן ניתנה כאן (לעיל) התייחסות של יועצת מקצועית מנוסה מאוד

נכון, אבל יש כאן היבטים מדעייםshaulreznik

נניח שמראים לבעל ה"ירוק" באותות, במופתים, במחקרים ובגרפים, שהמכונית המסכנה שלו לא בדיוק תמיט שואה על כדור הארץ, ושאם הוא רוצה להיות עקבי, עליו לוותר על שימוש בחשמל ובשאר הטכנולוגיות?

שוב, מה הקשר להיות האדם שמוכיח זאת בעל סמיכהזמירות

לרבנות ונושא בתואר רב?

איך רב קשור לעניין?נפשי תערוג

גם שאתה הולך למוסך אתה מחפש מוסכניק שהוא רב?

גם רופא שהוא רב?

למה לא רופא שהוא מוסכניק?

אוליקל"ת

רק בגלל שהרבה פעמים דוסים יותר מחזיקים מדמויות רבניות.

לא שאני מצדיקה את הגישה או חושבת שזה נכון..

יש כאן ממד דתיshaulreznik

בבחינת "דייך מה שאסרה עליך התורה".🙂

מי אמר שהוא עושה את זה בגלל סיבה דתית?נפשי תערוגאחרונה

קפצתי לשאלה מהפורום השכן..פצלשן

איך יודעים מהי רמת המשיכה המספיקה בשביל להחליט להתחתן?

במשך מספר שנים שאני מחפש, הספקתי לפגוש כאלה שהיה ברור לי מהתחלה שיש לי אליהן משיכה חזקה.

לעומתן, היו כאלה שאהבתי אותן מבחינת אופי, וגם המראה היה אחלה, אבל לא הרגשתי משיכה חזקה אליהן (וכמובן לא היתה שום דחייה. כנראה, זה פשוט לא היה הסגנון שמדליק אותי באופן טבעי). כן היה לי רצון לתת חיבוק פה ושם, אבל לא היה לי רצון חזק להתקרב אליהן או לגעת בהן, גם אחרי חודשיים-שלושה. מישהו אמר לי שזו משיכה מספיקה בשביל להתחתן. כנראה שלדעתו המשיכה תתפתח אחרי החתונה, אחרת לא מבין איך זה מספיק. אבל מי אמר שהיא באמת תתפתח? ואולי היא לא?

ברור לי שעם אחת אני ארגיש משיכה חזקה ועוצמתית יותר ועם אחרת משיכה פחות חזקה. השאלה מה הרף הנדרש בשביל להחליט להתחתן?

ועוד שאלה בתור בעלי ניסיון.. ייתכן שלפני החתונה תיהיה משיכה חזקה ואחרי החתונה יתברר שאין באמת משיכה? ולהיפך גם ייתכן?

>>שימושית

לגבי השאלה האחרונה- משיכה זה דבר דינאמי ויכול להיות מצב שהיה משיכה לפני ואחרי החתונה לא ופחות מזה, וכמובן להיפך.

אם יש דחיה ואפילו אם פשוט אין משיכה אז לא חושבת שאפשר וראוי לבנות על אחרי החתונה אבל אם זה רק לא משיכה חזקה אני לא חושבת שזה נכון להוריד על זה.\

נסיוני האישי - שלא בהכרח משליך על מקרים אחריםהברדיצ'בר

אני רק יכול לשתף שהייתי באותה התלבטות כשיצאתי עם מי שהפכה לאשתי, ושההתלבטות האחרונה שנותרה לי לפני שהצעתי נישאוין היתה סביב השאלה האם רמת המשיכה כלפיה מספיקה. ובפועל - מהר מאד אחרי החתונה כל החששות התפוגגו. וגם כיום, אחרי סך שנים וסך לידות - אני לא יכול לדמיין משיכה חזקה יותר לאשתי. היא בעיניי יפיפייה ומושכת ברמה הגבוהה ביותר.

גם אצלי זה הדבר היחיד שאני מתלבט עליופצלשן

אז מה עזר לך להחליט שזה מספיק בשביל להתחתן?

כמה דברים עזרו ליהברדיצ'בר

קודם כל אני רוצה לענות על שתי שאלותיך האחרונות שהצגת בפתיחת השרשור:

כן, וכן.

לכן מה שעבד לי - לא בהכרח יעבוד לאחרים.

ובכן, מה עזר לי?

קודם כל הרבה תפילות וביטחון ב-ה'.

דבר שני - מוכנות נפשית לתת הכל ולבנות קשר של אהבה ונתינה והתמסרות גם על הצד שהמשיכה תתברר כקטנה ממה שאליו ציפיתי. וזה בנוגע גם לציפייה של המשיכה שלי כלפיה, וגם שלה כלפיי. ברוך ה', לא התאכזבתי.

ודבר שלישי - חישוב הסיכויים, האם במכלול העניינים/תכונות ושיקולים סביר להניח שאצליח למצוא מישהי אחרת טובה ממנה. ועבורי התשובה היתה ברורה שאין כמעט סיכוי לכך.

גם בכל דבר לא מושלם שראיתי אצלה - ערכתי השוואה בינה ובין דמות דמיונית של האשה המושלמת שאותה כיניתי - 'דמיונה' - וכל פעם הזכרתי לעצמי שדמיונה היא דמיונית והסחתי את דעתי מהנושא.

לא כל כך הבנתיפצלשן

החלטת להתחתן בידיעה שאולי לא תיהיה משיכה?

תפילות, מוכנות נפשית וחישוב סיכויים יכולים לעזור להתלבטות באופן כללי.

אבל אם יש נושא ספציפי שייתכן והוא חסר, איך הנ"ל עוזרים לפתור את ההתלבטות? צריך לתת לנושא מענה ספציפי..

היה ברור לי שתהיה משיכה,הברדיצ'בר

רק היה לי חשש שזו תהיה משיכה ברמה נמוכה, שאולי תהיה בבחינת 'פוחת והולך' עם הזמן.

ברוך ה' לא היה כך. אך אני מרגיש שהנכונות שלי להסתפק בפחות היתה מועילה לי במידה וחששותי היו מתממשים. אך חשוב לי להדגיש - אצלי זה לעולם לא הגיע למצב שהיה צריך לעמוד למבחן.

אם אתה מרגיש 'שיכות' אליה, זה בהחלט מספיקהסטורי

לא אומר להתחתן בלי רצון, בלי שמרגישים קשר נפשי. אבל לפעמים מרוב התבחבשות בכל מיני הגדרות סתם נתקעים ומסתבכים.

אם אתה מרגיש שיכות, חיבה, טוב לך איתה, יש לך צפיה לפגישות ולשיחות הטלפון - יש את זה. מעולם לא העסקתי את עצמי כרווק בשאלות הללו ויש משיכה, בהחלט.

כמובן, העבודה האמתית היא אחרי החתונה. כשיש מתחים, המשיכה יורדת וכשיש השלמה ושמחה הדדית - גם המשיכה עולה.

אתה חושב שהיא תישאר צעירה ונאה?אריק מהדרום

הבט על חמותך לעתיד, זו האידיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה בעוד 30 שנה.

הבט על אם חמותך לעתיד, זו האינדיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה עוד 60 שנה.

איך זה קשורנעמי28

כשאישתו תהיה בת 60 גם הוא יהיה בן 60 אחרי זוגיות ארוכה וקשר עמוק ואחר.

כרגע הוא מתחתן עם מה שהיא היום, והשאלה שלו סופר לגיטימית וחשובה.

זה באמת נושא שלוקחים עליו סיכון בעולם הדתי ומקווים לטוב.

יש משהו בדברייך, מצד 2 גם בקשר לקראת נישואין אפשרמתוך סקרנות

לנסות להתחבר למכלול של האישיות, ולראות אם זה מגביר משיכה.

אני כמובן לא המומחה הגדול, ואלו שאלות שגם אני שואל את עצמי, אבל מרגיש שיש לכל הפחות איזו שהיא בחירה גם בנושא זה...

מאוד אינדבדואלישבורת,לב

אני אישית לא הייתי מתחתנת ככה בשום אופן וגם לא הייתי מתקדמת.

אבל זה לא משנה מה כל אחד אחר מרגיש, משנה רק מה שאתה.

אם הייתי במקומך הייתי משקיעה בבירור עם מטפל לפני הכרעה כזאת גורלית.

צריך להיזהר עם מטפלים..קל"ת

לבדוק לפני ולפנים למי הולכים..יש כאלה שרק עושים נזק..

צודקת. ורק אעיר בהקשר זההברדיצ'בר

שגם מטפלים תותחים ומומחים עלולים לטעות לפעמים.

ובוודאי שאפשר גם לטעות ביישום של ההדרכות/ העצות שלהם.

דוגמה מהמקרה שלי:

התסביך אליו אני נקליתי כחודש לפני שבחרתי להתארס התעצם פי כמה בעקבות הרצאת זום בו אמרה מטפלת ותיקה ובעלת מוניטין דברים לא מדוייקים בנוגע להבדל בין משיכה אצל בנים ובנות: שאצל בנים זה כביכול ברור ודיכוטומי, ומתברר בצורה ברורה תוך פגישות ספורות. בעוד אצל בנות - זה נזיל ומשתנה וכדאי לתת צ'אנס וכיוצא בזה.

כמה סרטים אכלתי בגלל הדברים האלה, ממטפלת שלמען הסר ספק - אני עדיין מחזיק מאד ממנה וחושב שהיא תותחית על בתחום שלה. אגב גםם קיבלתי ממנה (לא באופן פרטני) הרבה מאד כלים טובים ותובנות חשובות בתקופה שיצאתי.

סקרנת אותי, פניתי אליך באישי ברשותך.מתוך סקרנות

מאוד להזהר. נכון.🍀שבורת,לב

זאת שאלה לגבריםנעמי28

אני מניחה שזה שונה מנשים

מהצד שלי הספיק לסמן וי על משיכה בדייטים,

לא הגדרתי כמה ומה החוזק שלה, לי זה עבד.

וזה לשני המינים- גם לזוגות אוהבים עם כימיה טובה המשיכה משנה צורה כל הזמן וצריכה תחזוק, שלב הפרפרים והצפת ההורמונים מוגדר בערך כ3-4 חודשים. לאחר מכן המשיכה תלויה באיכות הקשר מבחינה רגשית ופסיכולוגית

צודקת בהחלטהברדיצ'בר

משיכה היא נדבך חשובשוקולד פרה.

אבל לדעתי הנשית, היא לא הכל.

אולי אצל גברים המשיכה היא הלב של הקשר, אבל גם אז- מי ערב לך שהיא תאהב מגע? שהיא תרצה את אותה רמה של קשר פיזי כמוך?

זה מאוד מתסכל עבור חתן צעיר לגלות שיש משיכה, אפילו בעוצמה, אבל שהצד השני פחות בעניין של מגע.

לכן, השאלה צריכה להיות,

ואני אכתוב פה קצת חשוף, מקווה שהמנהלים לא ימחקו אותי-

היא האם היא סגורה בקשר למיניות, או יותר פתוחה ובקשר (עם עצמה) בנושא.

עד כמה היא נינוחה בקשר לזה. לא נבהלת או בורחת או פוערת עיניים.

זה משהו שאפשר להרגיש אותו, וזה משהו שבעיניי כן שווה לדבר עליו בשלבים מאוד מתקדמים של הקשר.

אני מכירה נשים שלא סובלות מגע.

זה משהו שהן לא יגידו אותו בפגישות, אבל זה קריטי ממש לחיי נישואין.

זה משהו שהופך אח"כ לפצע עמוק בזוגיות. כי באופן טבעי, כשמתרגלים אחד לשני והחידוש פג, מה שנשאר זו הנטייה הטבעית של הנפש.

ואם הנטייה הטבעית שלה זה לריחוק גופני- זה מתכון לתסכול של שנים...

מיניות ומשיכה הופכים אחר כך לסוג של תקשורת. זו תקשורת שמשלימה ומעמיקה את התקשורת הקיימת.

יש ביניכם צחוק, כיף, הומור, פתיחות, עניין זה בזו- זה הלב.

יש משיכה אבל מרחק וקצרים בתקשורת- הקשר ייטה יותר לכובד וכך גם ברובד הגופני.

מקווה שהועלתי

לא חושבת שבחורה בהכרח יכולה לדעת על עצמהפצלושון

לפני החתונה, כשהיא עוד לא הייתה בקשר זוגי

זה אפשרי, בוודאישוקולד פרה.

אפילו אפשר להרגיש בזה. אבל זו באמת שאלה של בשלות.

תכלס אתה לא מגנט והיא לא ברזל.שוקו.אחרונה

משיכה חזקה או חלשה היא בראש וחולפת. השאלה היא התאמה בסיסית ורצון לקשר ושותפות. במשך הזמן נבנית הערכה עמוקה האחד לשניה וממילא הרצון להתקרב.

אין הבטחות בתחום רק רצון אמיתי וכנה לעשות עבודה רצינית ולהשקיע בקשר עד גיל 99

חבוטנפש חבוטה

מרגיש כל כך חבוט

מכל הבחינות.

נפש

גוף.

ורוח.

זוגיות בסימן שאלה ענק

תפקוד בסימן שאלה ענק

איך קמים כל בוקר?

לא מרגיש אבא

לא מרגיש בן זוג

לא מרגיש.

פרקתי.

דבר אלינו איש יקרדי שרוט

בתרגום לעברית שלימשה

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

בהחלטנפש חבוטה

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

מנקודת המבט שלך או שלהם?משה

מתי זה התחיל?משה

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

לא אמרתינפש חבוטה

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

אז בסדר. חבוט וכושלמשה

והכי חשוב

בהצלחה !

תודהנפש חבוטה

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

שתדע שיש עוד כליםמשה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

אם יש יכולותשבורת,לב

אפשר לחזור אליהם,

זה מצב הרבה יותר טוב מאחד שאין לו יכולות.

יש זמנים כאלה של עייפות.

מותר להיות מותש ולנשום לרגע מהכל.

טוב שאתה מדבר על זה.

איזה כאב.שוקולד פרה.

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

תודהנפש חבוטה

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

הייתי שםוהנה חלום

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

כמה כואב וקשה נגמרו לי השמות

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

תודה רבהנפש חבוטה

מעריך את המילים

כמה זמן זה ככה? נשמע קשה ממשלאחדשה

יודע לומר נק' מפנה?

מספרנפש חבוטה

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

מה קרה? ומה קורה?shindov

הרבה דברים קרונפש חבוטה

כרגע בעיקר דעיכה נפשית.

לפנות לנשים באישי לא יעזור לך לפתור את הבעיותיעל מהדרום

זה אפילו יותר מזהמשה

עזבי את זה שיש פה נשים שלא אוהבות שכותבים להן באישי.

זה מהלך של יאוש. וגם מהלך שלא עובד.

הוא מגיע עם נפש ריקה וחבוטה. למה שמישהי תרצה בכלל להתכתבות עם אדם שנמצא במצב של אנרגיה מרוקנת וחלולה. לא מספיק הוא מרוקן, הוא ירוקן גם אותה?

מי הייתה פה ששיתפה צילום מסך של מישהו שהתחיל איתה גרוע והמשיך לכתוב לה גם כשהתעלמה?

זה היה אניאנוני.מית

וגם @נפש חבוטה התחיל איתי גרוע ברמה שפאדיחה לשתף צילום מסך.

גם איתיחושבת בקופסא

לפחות אני אגיד שהוא עזב אותי ברגע שביקשתי (שזה היה מייד).

זה נכון במקרה של שני רווקיםיעל מהדרום

לק"י

אצל אנשים נשואים זה לא שייך, גם אם הוא מלא חיות ואנרגיות.

לא שייך זה דבר אחדמשה

אבל זה גם לא עובד. אדם מרוקן הוא מרוקן בכל מקום. גם בבית שלו וגם בחוץ (ובטח גם בעבודה).

זה כל כך לא נכון מכל כך הרבה פרמטריםשבורת,לב

זה כ"כ מכעיס וכ"כ מצערנגמרו לי השמות

זה פשוט לא יאומן הדבר הזה.

אנשים כותבים כאן מצוקה על גבי הפורום,

באים אנשים טובים ונשים טובות להגיב, להתייחס, לפנות זמן, אנרגיה, מחשבה, לב, עונים להם מכל הלב והרצון שיהיה טוב - ובסוף מה מסתבר?

שיש כוונות שליליות ורעות מאחורי זה.

זה כ"כ מכעיס אותי הדבר הזה.

שמסתבר שהנה, גם כאן, הפותח שלח לכ"כ הרבה נשים באישי (גם לי שלח מסר אחרי שהגבתי ע"ג הפורום, ולא עניתי בכלל למסר כי זה כבר היה לי חשוד.) ועכשיו להבין שזה עוד אחת ועוד ועוד.

באמת. @נפש חבוטה זה פשוט לא!

אח"כ אנשים שבאמת צריכים עזרה ובאמת במצוקה - כבר יש ישר חשדנות לגביהם, כבר יש פחות רצון לעזור ולכתוב, כבר יש פחות אנרגיה ופחות כוח מכל המסווה הזה, מכל הפעמים (האינסופיות!) האלה שמישהו פשוט ניצל את הטוב לב של אנשים!

למה? ובשביל מה?

זה כ"כ מעוות

כ"כ לא שייך

כ"כ רע.

אתה לא פונה לאישה בפרטי, בטח לא אישה נשואה, בטח לא כשאתה נשוי, לא משנה כמה המצוקה שלך גדולה, לא לא לא.

לא זו הדרך.

ואתה לא יכול, פשוט לא יכול שזה יבוא על חשבון מישהי אחרת!

כמה שאדם יהיה לו חוסר או רע, זה אף פעם לא יצדיק פגיעה באחר, זה אף פעם לא יצדיק ניצול של אחר, זה אף פעם לא יצדיק שום מעשה לא מוסרי ולא טוב בשום דרך ובשום צורה שהיא!

באמת איך אפשר ככה לסמוך,

אני אישית כבר תקופה בוחנת כל הודעה שנכתבת ורק אם מרגישה שיכולה לתרום איכשהו מגיבה, וכ"כ הרבה פעמים לא, לא רק להודעות שלא בטוחה אם יכולה לתרום בכלל, אלא גם להודעות שמראש עלולות להיות חשודות.

ואז הנה כאן שוב הגבתי, ועוד אחרות ואחרים. והנה שוב. להבין שזו בסך הכל הייתה במה לניצול הזה של החמלה והאמפתיה של אנשים כדי לפנות בפרטי?!

לעוד אחת ועוד אחת ועוד?! נשים נשואות?!

זה פשוט עצוב. ומכעיס. וחבל.

וההיפך ממה שאתה ספציפית צריך כדי שיעזור לך

וההיפך מכל מה שכל מי שרק רצה או רצתה לעזור לך כאן צריכים.

וזה פשוט גורם לכל אותם שבאמת צריכים עזרה להיפגע ישירות ולא רק בעקיפין. כי אח"כ כבר גם בהם חושדים, וגם להם כבר אין את האמון המלא שהם זקוקים לו.

זה פשוט עוול.

רק משפט אחדמשה

בסיטואציות כאלה הרבה פעמים הכותב לא חשוב כמו הקוראים הסמויים.

אל תיפול רוחך. גם אם הוא לא ראוי, בטוח קרא את זה מישהו ראוי שגם אין לו אומץ לכתוב.

אני באמת כותבת גם לקרואים הסמויים, לכולםנגמרו לי השמות

גם למי שזה מכוון אליו ישירות וגם לכל מי שיכול אי פעם להיות רלוונטי לו.

ואתה יודע מה?

אם יש כאן קורא שאפילו יקרא את הדבר הזה,

שאם הוא אי פעם ירצה או ינסה לפנות בפרטי לאישה נשואה

שרק יעצור רגע ויחשוב

איך הוא היה רוצה שיתייחסו ויפנו או לא יפנו לבת שלו, לאחות שלו, לאמא שלו, לאשתו (לאשתו כתבתי בסוף למרות שבעיניי צריך בהתחלה, רק בגלל שרוב אלה שפונים מסתבר שלא הכי טוב להם עם האישה שלהם עצמם, באופן כוללני וברור ברור שיש יוצאי דופן, אבל רק למקרה כזה שלא "אכפת לו" מאשתו, כתבתי זאת אחרי הבת והאחות והאמא)

אבל למען ה', שיחשוב קצת מעבר

ככה היה רוצה שיתייחסו לבת שלו?

שהיא נשואה וגבר זר פונה אליה, מנצל את הלב הטוב שלה, את החמלה, את הרצון לעזור, ואם חסר לו בבית חמלה או משהו אז הוא לוקח ממנה, מאישה נשואה?!

רוחי לא נופלת, אבל כן זה מאוד מכעיס ומצער אותי.

יש לכל אדם את הדברים ש"בוערים בו" מאז שנולד, שהם חלק ממנו,

במקרה שלי אישית מה שהקב"ה נתן לי וברא בי מאז שאני זוכרת את עצמי זה את זה, באמת כל מה שקשור לאיש ואשתו. והבלעדיות של איש ואשתו. נאמנות. אהבה. זוגיות. זה בדם שלי בנשמה שלי גם מה יכול להיות ועד כמה טוב אינסופי יכול להיות בין איש לאשתו כאשר זה בטוב, וגם בעירה פנימית למחות על כל מה שעלול לפגוע בקודש הקודשים הזה. ולכן כי זה נוגע בי אני מגיבה.

על הרבה דברים אחרים אני לא מגיבה, בטח לא בכזו "בעירה".

כאן כן. זה מכעיס ומצער אותי מאוד.

הרוח לא נופלת חלילה, אני עדיין מאמינה בטוב של האדם באשר הוא אדם, גם בכוח התשובה, והכי באהבה ובשלמות ובבלעדיות שבין איש לאישתו.

אבל כן היה חשוב לי להגיב.

מאישה נשואה.קופסא מכסף

כמו שאת כותבת על אישה נשואה, כביכול שהיא דבר קדוש.

היא מקודשת לאדם שקידשה. היא לא דבר קדוש. אפשר לדבר אליה, להתייעץ איתה, ולקבל ממנה אפילו יחס ואהבה.

הקיצוניות של קידוש האישה הנשואה לעיני כל מביא לבעיות כמו,

הטרדות במקווה.

גילוי עריות במשפחה.

מרחב נשימה בבקשה, גבר לא חייב לעשן כל היום כדי לשלוט במה שקורה במרשתת. יש אפשרות להבליג ולחכות רגע אחד ולראות שזה לא כזה "מיני" מה שהאדם רשם, הוא פשוט מגמגם.

עשרת הדברות כוללות גם את "לא תרצח".

מה עישנת?נעמי28

לא הבנתי מה כתבת

ומה הקשר בין הסוף להתחלה ולאמצע

ולהסקת המסקנות

ובסוף מתגלה שאתה אישה נשואה שהיא גבר גרוש🏳️‍🌈

והדבר היחידי שמביא להטרדות - זה אנשים שמטרידים.

מה עישנתי?קופסא מכסף

מה לא עישנתי... זו השאלה.

מצטרפת לכל מילה של נעמי28 שכתבה לךנגמרו לי השמותאחרונה

לא יודעת איך להתייחס להודעה הזו אפילו מרוב שהיא הזויה ונשמעת כמו גיבוב של מילים ללא שום קשר אחת לשנייה.

אז למען הסדר הטוב ולמען כל הקוראים בכללם אכתוב בנקודות:

א. אישה נשואה אכן מקודשת לאיש שלה.

שאמר לה תחת החופה - הרי את - ורק את

מקודשת לי - ורק לי

והיא מיוחדת לו והוא מיוחד לה.

ושום דבר אחר שנכנס ביניהם לא שייך כאן.

ולא אני שאני כלום אומרת אלא הקב"ה והתורה והמוסר האלוקי ולא האנושי.

אז שום דבר שיכול לחצוץ בקדושה הזו, בין במחשבה, בין בדיבור, בין במעשה - הוא פסול.

ואיך תדע?

יש לך את התורה הקדושה שמפרטת הכל ואת חז"ל שמלמדים אותנו ברחל בתך הקטנה (בדיוק בפרשה "רחל בתך הקטנה") מה ואיך וכמה ולמה.

מעבר לזה אתה רוצה לדעת?

זה לא כ"כ מסובך:

תשאל את עצמך איך היית רוצה שידברו / יחשבו / יעשו לבת שלך הנשואה. זה הכל.

היית רוצה שגבר זר יתחיל איתה שהיא נשואה?

היית רוצה שגבר זר ימשוך אותה בערמומיות ובמסווה למקומות לא ראויים, כמובן שהכל במסווה של מצוקה ורק להתייעץ או כל דבר אחר?

היית רוצה שלאט לאט יצור איתה קשר אישי שיכול לנוע מאפלטוני, דרך שיחות, דרך וידאו, ועד לפיזי ממש?

זה היחס שאתה מאחל לבת שלך?

הקב"ה לא מאחל זאת לאף בת שלו. ולאף בן שלו.

אז גם אני הקטנה לא.

מעבר לזה עדיין מסובך לך להבדיל? זה גם פשוט מאוד:

כל מה שאדם לא היה מעז לכתוב בפומבי ע"ג הפורום אלא רק במחשכים של מסר אישי או כל מחשכים אחרים שהם בהיחבא - כנראה יש כאן נורת אזהרה.

רוצה להתייעץ? בצורה נכונה וראויה ועניינית? אין בעיה. אפשר כאן ע"ג הפורום כמו שעשו ועושים ויעשו הגולשים כאן.

אין שום צורך לפנות בפרטי.

וגם אם כן - אם הוא לא היה מעז לכתוב זאת בפומבי - כנראה שצריך לחשוב שם פעמיים.

יש היום צילומי מסך והכל מתועד, אם היה חושש מצילום מסך וכו' האם היה כותב זאת מלכתחילה?

אם היה יודע שאשתו תצפה בזה? שילדיו יצפו בזה? היה כותב את זה?

הנה לך כל הדרכים להבדיל.

יש טוב. יש רע. יש הפרדה.

אנחנו לא בבילבול ובבלילה בין טוב לרע.

יש תורה אלוקית ואמת אלוקית.

אז אדם רוצה להתייעץ עם אישה אף שהיא נשואה? שיתכבד ויעשה זאת לפי האמור. בטח ובטח בפורום דתי.

יש לנו את המוסר האלוקי ואת התורה הקדושה.

וכמה שהתורה מדגישה את כל האמור על אשת איש. אחת מ3 העבירות שהן יהרג ובל יעבור. וכל ההרחבה שם ומשם.

ב. אין שום קשר, אבל שום, בין יחס ראוי לאישה נשואה לבין הטרדות במקווה או גילוי עריות במשפחה. ה' ישמור, מאיפה הבאת את זה בכלל? פה ממש מצטרפת למילים של @נעמי28 שזה במקרה הטוב עישנת משהו ובמקרה הפחות טוב אין לי מושג איך זה הגיע לך לראש.

אבל האמת צריכה להיאמר - אין שום קשר בין הדברים.

זה כמו שתכתוב ששמירה על בלעדיות בנישואים היא הגורמת לצונאמי / רציחות / עבודה זרה וכל קישקוש אחר.

מעבר לזה כל מילה וכל פירוט מיותר כיוון שחוסר ההיגיון זועק כאן מכל מילה.

ג. לא יודעת למה התכוונת "שהאדם רק מגמגם ולא כזה "מיני", אבל דע שאתה לא מעורה עד הסוף בכל מה שקורה מאחורי הקלעים, מה שנקרא במה שנשים דיווחו לי אישית בפרטי. לא אחת ולא שתיים ולא שלוש ולא ארבע. יש הרבה מעבר למה שאתה רואה, וכן, יש גם כיוון כמו שכתבת. הדברים לא נכתבו סתם, ובטח שלא בכזו נחרצות. יש סיבה להכל.

ד. מעבר לזה, ומעבר למקרה ספציפי כזה או אחר, לא חייב ולא צריך בכלל להגיע עד להכי גרוע. גם הרבה לפני זה רע מספיק. גם לקחת אנרגיה וכל מה שלא שייך במחשבה דיבור ומעשה לאישה נשואה או לאיש נשוי זה לא ראוי. שוב, כאן כל סעיף א' אפשר לקרוא שוב ולדעת להבדיל ולמצוא את האיזון בין מה שכן למה שלא.

יש לנו תורה. יש לנו מוסר אלוקי. מדובר בפורום דתי. וגם בלי קשר יש מוסר.

ואיך אמרת בשורה אחרונה, אכן עשרת הדיברות כוללות "לא תרצח", לא לרצוח ולא לקחת לא לאישה ולא לאיש את העולם הזה שלהם ואת העולם הבא שלהם.

גם אם אדם חושב שזה בסדר, או שאם זה "מתוך הסכמה" אז הכל טוב, כי גם אז זה לקחת את העולם הזה ואת העולם הבא. משניהם. שום דבר טוב לא יכול להיות מדבר כזה, אולי רק לטווח המאוד מיידי ומאוד קצר איזו הרגשה של ריגוש או סיפוק רגעי בלבד, אבל אחריו שבר ועוד בור ועוד תהום ועוד ריחוק מהאישה או מהאיש עצמם ועוד רע, בטח ובטח לטווח הארוך.

ומעדויות רבות מכלי ראשון יש כאן בהחלט המון שבר וכאב וממש לא טוב.

ובטח ובטח אם זה נעשה בצורה של מניפולציה זה אף עוד יותר גרוע.

וכן, גם אדם שמביע מצוקה, וכותב לאישה רנדומלית (ואיזה גועל נפש זה שכל אישה תחשוב שניק מסוים פשוט פונה לכ"כ כ"כ המון נשים, כל מי שיש לה דופק כאן בערוץ, ושפשוט מחפש לפתח שיח. איך אישה כזו צריכה להרגיש? אפילו אם הייתה רווקה זה מגעיל, מה היא חפץ אחד מני רבים שרק מנסים עליה את מזלו מבין כל ההמונים? פשוט מגעיל).

אבל קל וחומר שהיא נשואה, אז מה עניין לפתח שיח ומתוכו לצלול למעבר לכל מיני מחוזות, לא רק הגרועים שהם, שוב, גם לפני יש הרבה רע. מה עניין למשוך אישה נשואה ככה במילים?

הכך יעשו את אחותנו? ואת בתנו? ואת נשות ישראל?

אז אני לא מוכנה לזה. בטח לא במרחב של הפורום אם יש לי איזושהי שליטה מינימלית על ההנהלה ולדווח ולחסום ולהזהיר על נושאים כאלה.

בנות ישראל, אחיות שלי, יקרות לי. יקרות מדי ויקרות מפז.

ואף אחד לא יתייחס אליהן ככה.

כן, נכון, יהיו תמיד עוד אחוזים לא מבוטלים גם של גברים וגם של נשים שימשיכו להתכתב בפרטי, מרצונם החופשי, וכן, גם ילעגו לי ולכל מה שאני כותבת ואיך כתבו? יכנו זאת "משטרת מחשבות", אבל זה לא מזיז לי, כי אני מדברת אל מי שזה כן שייך אליו ומי שזה כן רלוונטי אליו, וגם אם זה רק אישה אחת או רק איש אחד שבעקבות הדברים יותר נזהרים - דייני.

וכל אחד אחראי על עצמו בלבד.

ברוך השם ותודה לאל שכבר יודעת שזה כן עזר לפי פניות באישי, אז לפחות בטיפה שאני יכולה לעשות זה יקר מאוד. ולאותן אלו שפנו בפרטי ולאותן אלה שקוראות סמויות (או קוראים) - בעיקר להן אני מכוונת. ותודה לה' על כך ועל כל מה שכתבו לי.

שיהיו רק בשורות טובות ב"ה

שנזכה להתחזק, כולנו, בקודש הקודשים שבין איש לאשתו, ובכל הטוב שבחיים,

שבת שלום ומבורך

📢📢📢 תזכורת חשובה בעקבות השרשור הזהנגמרו לי השמות

לאיך הודעה תמימה שמביעה מצוקה יכולה להיות בעצם במה מסוכנת מאוד לכל הנוגעים בדבר.

באיך כל מי שפותח שרשור, גם אם הלב יוצא אליו או אליה ומתוארת מצוקה קשה - יכולים בסוף לפנות בפרטי עם כוונות אחרות לגמרי!

תזכורת חשובה לכולנו. שוב.

על הסכנות כאן במרחב הזה.

לא משנה מי כותב.

לא משנה מה הותק שלו או שלה.

לא משנה אם מזדהה כאיש או כאישה.

לא משנה אם מתאר/ת מצוקה.

כל אלו הם לא ערובה שהכוונות והאמת אכן שם.

וכל אלו הם לא ערובה שאין מתחת לפני השטח כוונות אחרות.

לא לפותחי השרשור.

ולא למגיבים.

לא לכל מי שמנסה לראות מי יגיב (או תגיב לו) כאן

ואז לפנות אליה בפרטי

והכל במסווה של רצון לעזור ולהציל מהמצוקה

שכל מה שמתחת זה כוונה אחרת לגמרי!

ונשים טובות (ואנשים טובים במקרים אחרים) פשוט לא צריכות לחוות את העוול הזה שכל "חטאן" היה לב טוב ורצון לעזור או לחזק יהודי!

לא הן, ולא הפותח עצמו שזה ההיפך ממה שנכון לו, ולא אשתו של הפותח, ולא האיש של הנשים האלה, ולא הילדים של כולן, ולא מגיבים ומגיבות אחרים עתידיים שיתנו בהם פחות אמון מראש אפילו שבמקרה שלהם אין שום דבר פסול - פשוט כולם יוצאים נפסדים וזה עוול אחד גדול לכל הנוגעים בדבר!

אז בכוונה משאירה את ההודעה הזו

עם כל ההתפתחויות שלה

עם כל העדכונים של נשים באופן ישיר ומכלי ראשון על הפותח שפנה אליהן

ובכוונה לא מוחקת אף שנתבקשנו המנהלים ע"י פותח השרשור למחוק את ההודעה הזו.

אז לא.

לא רק לא למחוק אלא להדגיש מה יכול לצאת מדבר כזה.

למען יראו ויראו.

ולמען ידעו כולם כי סוף האמת לצאת לאור. תמיד! גם אם זה לוקח זמן.

אז ככה, באור, בשמש, בגלוי - להראות מה היה.

ולמען נישמר כולנו.

כן, גם רצון טוב רק לעזור יכול להוביל חלילה למקום לא טוב בכלל.

ושהקב"ה לא יביאנו לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון.

צריכה עזרה עם סינון מחשב לילדיםירדנית

משהו פה לא עובד לי כמו שצריך

מדובר על גילאי 10-14, יש רימון.

הם צריכים את המחשב כדי לעבוד בטימס, לשמוע שירים ביוטיוב, לפעמים צריכים AI ללמוד למבחנים.

איך אני משגיחה על כל זה?

שיחות בטימס לפעמים הילדים ביניהם שולחים סרטונים, אין לי איך לעקוף את זה.

כנל יוטיוב, רוצים לשמוע שירים אבל לא מתאים לי שיסתובבו ביוטיוב, יש דברים (שלא לומר רוב הדברים) שלא מתאימים להם.

AI גם כן רואה שיחות שלא מתאימות..

אנחנו לא בקטע של צנזורה אבל מרגישה שבתקופה האחרונה זה יצא לי משליטה.

מחפשת פתרונות טכניים לפתור את זה, אשמח לשמוע איך זה אצלכם. שאהיה רגועה גם שהילדה נכנסת לחדר ללמוד עם חברה במחשב. כי היום זה היה ממש לא מוצלח

אני טכנופובית פלוס פלוס אז אם אפשר בהסבר למתקשיםירדנית

שום דבר רע בצנזורה במקרה הזהחושבת בקופסא

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שולחים שם שורטים וכל מיני שירים/זמרים/קליפיםירדנית

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אם יש שירים ספציפיים שהם שומעיםהשם שלי

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

באזור האישי ברימון אפשר לחסום\לפתוח אתרים מסוימיםפתית שלג

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כל כל פתרוןמסתתר

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

יש תוספים בחנות כרום לדפדפן במחשבנקדימון

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

תודה, אנסה לשבת על זהירדנית

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

בשמחהנקדימון

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

אלוף אתהפתית שלג

בשביל שירים הייתי עושה ספוטיפיי וחוסמת את יוטיובמרגולאחרונה

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

מה קרה לפאות?פשוט אני..

כשהייתי ילד, ילדי ונערי הציבור הדתי התחלקו בין כמה סוגי פיאות:

פיאות קצרות שמגיעות בדיוק עד לעצם הסמוכה לאוזן, או קצת יותר ארוכות שמגיעות עד לגובה התנוך.

פיאות מעט ארוכות יותר, אשר גולגלו בחן מאחורי האוזן.

וכמובן פיאות ארוכות עוד יותר שכבר לא יכולות להתחבא מאחורי האוזן אלא משתלשלות בגאווה במורד הפנים.

בשנים האחרונות, אני רואה יותר ויותר נוער דתי, כולל כאלה מבתים שעל פניו נראים דוסים, כולל מהתנחלויות ויישובים דתיים מובהקים לאורך ורוחב הארץ, עם תספורת שבה המכונה עוברת עם מספר 0 מעל גובה האוזניים ולא משאירה פיאות כלל. כלומר בחלק העליון של הראש יש שיער כרגיל, אבל בצדדים יש שיער רק בס''מ העליונים ומתחת לזה יש גאלח.

בתקופתי, בבתי ספר דתיים לא היו נותנים לתלמידים להיכנס כך לכיתה, וילד שהיה מסופר כך היה צריך להתבייש במראהו החריג. זו הייתה נחשבת תספורת שלא רק שאינה דתית, אלא היא גם לא מייצגת את הציבור החילוני הנורמטיבי, אלא בעיקר ערסים.

אז איך קרה שאבות שלא מחסירים תפילה במניין ולא מדלגים על לימוד תורה עם ילדיהם, מאפשרים להם להסתפר כך?

איך אימהות המחזיקות בעוז בית יהודי כשר ומשפחה לתפארת, נותנות לילדיהן לגלח את הפאות?

תמונה מתוך AI לשם המחשה

חוץ ממה שאפשר לצחוק על התמונה של הבינהחושבת בקופסא

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

היום התספורת הזאת יותר טרדנית בכל הציבורברגוע

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

אני דווקא רואה יותר ילדים עם פיאותניק חדש2

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

חולשה בחינוךנקדימון

הנערים פשוט לא מקשיבים להורים.אמא טובה---דיה!

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אני חושב שלהרבה מאוד ילדים קטנים חרד"לים יש פיאותמשה

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

מרד גיל הנעוריםנפשי תערוג

אינטרסטינגימח שם עראפת

איך הילדים שלך מסופרים?

מי אמר שהם מסכימים או מעודדים?shindov

היום לא שואלים.

אני לא מדבר על בני 18פשוט אני..

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

יש לי רעיוןנפשי תערוג

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אני לא מדבר על מסורתיפשוט אני..

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

גיל 12רקאני

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

תלוי איזה תספורתנפשי תערוג

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

מסכימהרקאני

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

בגדול ההלכה היאנפשי תערוג

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

רקה, לא רכהירושלמית טרייה

הכל תלוי במזלזוזיק העכבראחרונה

אפילו ספר תורה שבהיכל.

יש הרבה דוגמאות בהסטוריה להלכות שפשוט לא הקפידו עליהם בתקופות מסויימות. בדרך כלל זה חלף.

למשל, יש הרבה עדויות שבליטא לפני השואה גם נשים של גדולי ישראל לא הקפידו על כיסוי ראש.

גם היום, נראה לי שמקפידים הרבה יותר מפעם על שירת נשים אבל הרבה פחות על חצאיות לפי ההלכה.

לא יודע מה גורם לזה...