צהריים טובים,
מתייעץ אתכם בנושא קצת כואב כדלהלן:
אנחנו חרדים, וכנהוג אצל החרדים הליטאים האשה היא זו שלוקחת על עצמה את עול הפרנסה כדי שבעלה יוכל ללמוד בכולל.
ההסדר הזה עבד אצלנו עד הלידה של הילדה הראשונה, אחרי שהיא נולדה- אשתי הפסיקה לעבוד ללא הודעה מוקדמת-וגם את זה עשתה לא בצורה של החלטה, אלא כל הזמן אמרה ש"תראה"....
אחר כך שנה חיינו כמעט בלי הכנסות-מה שמטבע הדברים הוביל אותנו לחובות.
לאט לאט נפל לי האסימון שאני צריך לקחת את העול של הפרנסה, התחלתי לנסות להיכנס לשוק העבודה, אבל ניסית כל הזמן לחשוב על איך "לרבע את המעגל" ולמצוא הכנסה שגם תספיק כדי לחיות וגם כדי לכסות את החובות-מה שעיכב אותי יותר וכו'...
בכל הזמן הזה- לא קבלתי כמעט תמיכה מאשתי בנושא-ובעיקר זלזול על זה ש"אני לא עושה שום דבר מעשי".
וגם אז-לא אמרה שתפסיק לעבוד, אלא ש"קודם אני אעבוד, ואז היא תראה"-שוב פעם משאירה באוויר.
שנה וחצי אחרי הלידה הראשונה התחלתי אכן להכנס לשוק העבודה- כמובן עם ביקורת מכיוונה על זה ש"עזבתי את הכולל" (כנראה שאני אמור להביא כסף מהשמים...), והתחלתי ב"ה להכניס אבל כמובן לא מספיק, מכאן ומכאן עברו כמה שנים-וכיום יש לנו חובות של מעל 200 אלף ₪.
אני מבקש מאשתי להתגייס קצת יותר לשותפות בעול הכלכלי, ו"לעשות שמיניות באוויר" כדי לנסות למצוא גם הכנסה, אבל מבחינתה היא רוצה לעבוד רק בדברים מאוד מסוימים-בתנאים מאוד מסוימים-בקיצור, הרעיון מובן-לא כל כך מציאותי...
תפסתי אותה לשיחה- ניסיתי להסביר לה שאנחנו בתוך בוץ, ושאלתי אותה מה היא מתכוונת לעשות?
הבהרתי לה שנמאס לי שכל העול הוא עלי-ואני הולך לקרוס, ואני רוצה שגם תקח מהעול.
אמרה לי משהו בסגנון- שלדעתה "אני חייב לפרנס אותה", "כמו שכתוב בכתובה", לא משנה האבסודר שעד עכשיו היא מבקרת אותי על זה שעזבתי את הכולל, ושרוב החובות נוצרו כאמור כתוצאה מהתנהלותה.
שאלתי אותה-היות ולדעתה אני חייב מצד אחד לפרנס, ומצד שני לעזור לה בגידול הילדים ובניהול הבית, מה החובות שלה כלפי?
וטרם זכיתי למענה...
אמנם אני יודע שלא הגיוני לבנות נישואין על חובות אלא על אהבה (וזה חלק ממה שמתסכל אותי הנסיון שלה להתלות בחובות שלטענתה אני חייב לה ).
שאלתי היא :האם נראה לכם שזה נכון והגיוני שבעל חייב לפרנס את אשתו לבד ולא משנה אם "נחנק" וקורס?
(הרי אשה שקורסת -מיד דורשת מבעלה שיתגייס להציל אותה)
