לקח לי קצת זמן למצוא.. 
[חלק ג']
ארי פוטער התיישב לשולחן עם חבריו החדשים לבית 'תפארת גריפענדור' והיה מרוצה מאוד.
בקצה השני של האולם, החלו לשבת המלמדים שלהם למקצועות השונים. רון הכיר את חלקם מהסיפורים של אחיו הגדולים ונתן לארי סקירה קצרה.
"מימין" אמר רון בבקיאות "יושב הרב פליטיק, הוא מלמד לחשים. כלומר, כוונות בתפילת שמונה עשרה". ארי הנהן. "ארבע אמות ממנו, זו הרבנית מקגנוגל. קגנוגל זו עיירה בליטא כמובן. היא מלמדת איך לעשות צורה בשינוי". ארי הנהן שנית. לידה זו הרבנית טרלוני, היא מלמדת גילוי עתידות. "גילוי עתידות?" חזר אחריו ארי "מה הפשט?". "נו, אתה יודע- גילוי עתידות. אם לא תשמור שבת, בגלגול הבא תהיה בוטראקל, אם תרקוד בחתונה מעורבת יטבלו אותך בזפת רותחת ושבעה היפוגריפים ינקרו אותך בגיהינום. כזה" ארי פקח עיניים נדהמות. אצל המזרוחניקים שאצלם גדל, מעולם לא שמע על איומים בגיהינום.
"והרב עם הזקן השמנוני האף המעוקל והשיניים שאינן אחידות בגודלן הוא הרב סנייפ" אמר רון "הוא מלמד שיקויים- אתה יודע, קריסטל מנטה ירוק, סופר דרינק, חומרים מסוכנים. הוא היה פעם סאטמר אבל התמתן" ארי חיפש את האדם שתיאר רון. איך שהעיניים שלו פגשו בו הרגיש שכאב חד מפלח את צלקת השופר שלו. כנראה בגלל שהתיאור של רון היה לשון הרע. אבל לא היה לו זמן להתעכב על זה, כי לפתע השתררה דממה בחדר האוכל ומאות התלמידים נעמדו בן רגע על רגליהם. ארי לא הבין מה קורה, עד ששם לב שאל החדר נכנס המרא דאתרא דהוגוורטס- ר' דמבעלדור.
תלמידי השנה האחרונה מכל הבתים מיהרו לעבר הדלת ממנה נכנס וליוו אותו עד לכיסא בשירת "ימים על ימי קויסם תויסיף שנותיו כמו דמבעלדור". המרא דאתרא היה בעל הדרת פנים. זקנו של הרב דמבעלדור היה ארוך וכסוף והקיף חיוך ביישני.
התלמידים לא נרגעו והוסיפו לשיר:
"כפטורנוס היוצא מאצבע קסמים,
מראה קוסם
כלומוס המאיר את החשיכה,
מראה קוסם
כגביע האש בטורניר משולש,
מראה קוסם
כפניקס הנשרף ונברא מחדש,
מראה קוסם
כסניץ' הזהב היוצא לחופשי
מראה קוסם
כאש היוצאת מזנבקרנית הונגרית
מראה קוסם,
ככדור נבואה בתוך ההיכל,
מראה קוסם,
כזיכרון מתערבל, בתוך הגיגית
מראה קוסם...
אמת מה נהדר, היה קוסם גדול- אמת מה נהדר היה קוסם גדול
בצאתו, מפאנל עם מזרוחניקים, בשלום בלי פגע"
המרא דאתרא ביקש מכולם לשבת. הוא בירך אותם לתחילת זמן אלול וגילה לכולם שהשנה ילמדו את סוגיית "שניים אוחזים בגלימה", הזכיר שביער האסור אין עירוב ושאסור להתקרב לערבה המפליקה בסוכות כי זו התקופה הכי רגישה שלה בשנה כשכולם חובטים ערבות והיא עשויה לחפש נקמה.
הוא הוציא את אצבע הקסמים, נפנף ואמר "טשולענטוס" והשולחנות הריקים התמלאו בקדירות חמין לוהט, סופר דרינק מבעבע ודג חריף עם חלה לשולחנות של העילויים הפרענקים, אבל אף אחד מתלמידי השנה הראשונה לא נגע באוכל. זה לא הפתיע את הרב דמבעלדור שקם והכריז:
"אל דאגה, האוכל ללא חשש בישול גמדוני בית. למעט האורז שבהשגחה של משרד הקסמים, השאר בהשגחת הבד"צ, עם כל החומרות של האוזני עזר הקדוש והירקות גוש קטיף בגידול מיוחד ללא נומים"
זה כמובן גרם לכולם לזנק על האוכל (חוץ מהחב"דניקים) ולטרוף אותו, משל היו ת'סטראל שראה חתיכת בשר. כשהסתיימה הארוחה, שאלו את ארי אם הוא יכול להצטרף לזימון, וכשהוא הנהן אמרו כולם "אציו" (הספרדים אמרו "אציו שמים").
ביציאה מחדר האוכל, ארי ראה יצור שלא ראה מימיו. רון אמר לו שזהו קנטאור בשם פירנזה.
"קנטאור" הסביר רון "הוא אמנם סוס, אבל אדם משכמו ומעלה". ארי הביט ברון שהיה מרוצה מאוד מהבדיחה שלו ועיקם את האף.
הם התקדמו לעבר היציאה והסתדרו בקבוצות לפי הבתים על מנת ללכת למגורים. לידם עבר הרב החדש ל"התגוננות מפני כוחות הסיטרא אחרא" שחבש שטריימל גדול שהסתיר לו את כל הראש. ארי הרגיש בפעם השנייה באותו יום, איך צלקת השופר שלו כואבת, והפעם לא בגלל לשון הרע.
המשך יבוא...
