חלק ו']
ארי פוטער עדיין היה בהלם.
"נו, מה אתה שותק?" הקשתה עליו הרמיוני "נטלת ידיים ואתה חושש להפסק? ענית תשובה לניק כמעט בלי ראש ולא בירכת משיב הרוח? אגב, אתה יודע שקוראים לו ככה בגלל שהוא סיים את הש"ס כמעט בלי רא"ש. באופן אישי, לא מבינה איך אפשר"
"אז גם את עילוי?" שאל אותה ארי כששב אליו כוח הדיבור. "מה פתאום" ירתה הרמיוני "אני פדלחו"שית, זה קצת יותר מעילוי. זה הולך ככה- פדלחו"שיות, עילויים, סקיבים, חוזרים בתשובה, גמדוני בית, נומים ואז מזרחוניקים". ארי הרגיש קצת חוסר נוחות מההסבר של הרמיוני וניסה להעביר נושא.
"אז איפה את אוחזת?" ניסה ארי להשתמש בסלנג של עילויים. "תלוי באיזו מסכת" אמרה הרמיוני בחיוך "בבבא קמא אני בסוגיית 'היפוגריף שנגח את הכימרה'. האגרי"ד הקדוש טוען שהיפוגריף תמיד נשאר תם- גם אם הוא נגח הרבה פעמים. במסכת גיטין אני במחלוקת ראשונים לגבי דין גט שהוא מפתח מעבר. מכיר? על אדם שרצה לגרש את אשתו ושתעוף לו מהעיניים באותה פעולה, אבל לא הספיק לסיים את הטקסט והיא נעלמה וספק מגורשת ובמסכת תענית אנחנו עוסקים בשאלה האם מותר לאכול ממתקיא בצום, כי בעצם זה לא ממש אוכל". "כן" אמר ארי "כבולעו כך פולטו" ושניהם צחקו.
"וואו" אמר ארי אחרי ששניהם נרגעו "מרשים מאוד. ההורים שלך בטח גם עילויים". "האמת שלא" אמרה הרמיוני "ההורים שלי מזרחוניקים, אבל הם שלחו אותי למדרשת לינדנבאום". ארי הנהן על אף שלא ממש הכיר את המקום "גם הרבנית ספראוט למדה שם" המשיכה הרמיוני. "אה, כן. שמעתי עליה. זו שמלמדת על הצמח צדק. יש לנו מחר שיעור שלה, האם אצות זימיזים זה מיני בשמים או עצי בשמים. רגע, גם הרבנית טרלוני למדה שם?" הרמיוני העוותה את פניה למשמע השם והרמיזה שהן למדו באותו מוסד. היא לא חיבבה את הרבנית טרלוני. "הרבנית טרלוני היא בוגרת של מדרשה חסידית. אם בכלל אפשר לקרוא לזה מדרשה. חושבת שהיא יודעת מה יהיה בעתיד. טוב, ידוע שנבואה ניתנה לשותים" אמרה ועשתה בפנטומימה תנועה של שתיית שיכר חסידית.
"תגידי" אמר ארי "אם כבר מדברים. שמעתי שהרבנית מקגענוגל מלמדת שינויי צורה. באמת יש דבר כזה? אנימאגוס?" "פשוט שכן" ענתה לו הרמיוני "האנימאגוס הראשון מוזכר כבר בספר בראשית. מסכן, הפך לאייל בדיוק כשעקדו את יצחק והוא נתקע שם עם הקרניים בסבך. טוב, אתה יודע מה היה הסוף שלו". ארי היה בשוק. הוא לא ידע שהאייל המפורסם היה בעצם עילוי. "והאתון של בלעם?" המשיכה הרמיוני "סתם יכלה לדבר? ראתה יצורים קסומים שבלעם לא ראה". ארי נדהם. הוא הרגיש איך הוא מגלה לאט לאט עולם שלם הוסתר ממנו.
"הסנה הבוער?" שאל ארי
"אש מקוללת" ירתה הרמיוני.
"בת פרעה שמשכה את התיבה שהייתה רחוקה ממנה?" ניסה ארי
"אציו. קל". השיבה הרמיוני, כמעט משועממת.
ארי התיישב על אדן עמוד שהיה לידם.
"אני מבינה שלא קראת את מעשיות בידל הפייטן" אמרה הרמיוני. "איזה פייטן" אמר ארי "אנחנו אשכנזים. במקרה הטוב היה לנו בבית כנסת את בידל החזן. וגם אז לא הייתי מגיע. שלוש שעות רק קדושה".
"יש לך עוד הרבה ללמוד, ארי" אמרה הרמיוני. "אבל עכשיו אני חייבת ללכת. יש לנו שיעור שעוסק בשאלה האם מותר לחבר מכשפה למכונת החייאה, למרות האיסור "מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה""
הוא נפרד ממנה לשלום ורץ לשיעור הלכות קסם.
הוא נכנס לכיתה בדיוק כשהרב פליטיק כתב על הלוח את השאלה "האם לומוס מוציא ידי חובת ברכת מאורי האש בהבדלה". הוא התנצל על האיחור והתיישב ליד רון שהרים את היד ואמר: "מה זה בכלל? כישוף למי שלא אוהב קינוחים?" כולם הסתכלו על רון בפנים חתומות. הוא קרן והסביר בעיניים מתלהבות "קלטתם? לא מוּס! כאילו, כישוף שלא אוהב קינוחים. לא מוס". הרב פליטיק, שהיה בעל שורשים גובליניים ולכן קומתו הייתה גמדית, התרומם והישיר מבט נוקב לרון. ארי קיווה שהוא מבצע בו לחש לביטול קללת משחקי המילים, אבל אחרי כמה שניות כשהמבט חזר לכיתה, רון מירפק את ארי ואמר "טוב, לא עבד. אבל זה בטח בגלל שהוא מעדיף...הומור נמוך! קלטת ארי?". ארי הבין שזו כנראה קללה שאין לה מרפא, אבל שווה לבדוק אם יש מקום בקדוש מנגו בבני ברק.
אך לפתע, בדיוק כשהרב פליטיק בא לענות על השאלה שעל הלוח, נשמעו מבחוץ קולות רמים שנשמעו כמו צעקות, והרב פליטיק יצא מהכיתה וכולם אחריו.
המשך יבוא...
[אם קראתם ונהניתם, תגיבו\שתפו\תייגו פוטריסטים\תעשו לייק, רק ככה נוכל לבטל את הכישוף האפל 'אלגוריתמוס', ועוד חובבי ארי ייחשפו לסיפור]
