חלק ז']
ארי פוטער יצא יחד עם כל הכיתה החוצה כדי לבדוק את מקור הרעש.
כמה רבנים יצאו גם הם מהכיתה, אצבעות ספר תורה שלופות בידיהם, מוכנות להטיל קללה. ותיקי הר"מים זוכרים את הפעם ההיא שבה זה שאת שמו אין לשאת לשווא- גייס חבורה של סיטרא אחרא חירשים, כדי שהעילויים לא יוכלו לתקוף אותם – אחרת הם יעברו על לאו של "לא תקלל חירש". הרב דמבעלדור הגדול, היה צריך לעשות כישוף מסובך כדי להחזיר להם את השמיעה ואז תקפו אותם. כמובן שאחרי זה הם ביקשו סליחה, כיוון שקללות שבין אדם לחברו אפילו יום הכיפורים אינו מכפר.
הרעש הלך והתגבר ונראה היה שהוא מתקרב אל המבואה.
הרב פליטיק כבר היה מוכן עם קללה לביטול מעמד בן ישיבה ('משתמטוס!') אבל אז נכנסו בקולות שירה וצהלולים משפחתו של חיים אבוט, תלמיד שנה ב' שצפוי לחגוג בר מצווה בשבת. הרב סנייפ סינן "פרענקים ארורים" והחזיר את התלמידים לכיתות. הרב סנייפ לא אהב פרענקים. כשהיה בן חמש, הוא ומשפחתו עברו לאופקים וכשהוא היה מתבדח על הצפיפות ואומר שהפתרון הוא "הרחבת אופקים", חבריו לכיתה היו עושים לו "לויקורפוס" – קללה שעובדת רק על בני שבט לוי (הרב סנייפ היה כהן, ולכן כשאימו של ארי התחתנה הוא הבין שלעולם לא יוכל לשאת אותה). הקללה עוצרת משחקי מילים [לוי- קור (אבשלום) פוּס (הפסקה)]. לכן הוא לא סבל את רון שהזכיר לו את עברו המפואר בתחום משחקי המילים, את ארי שמזכיר את אמא שלו, ופרענקים. שגם היו צוחקים עליו שהוא בכיתה ג' ועדיין אין לו שפם.
"אבוט פרענק?" התפלא רון כאשר הם חזרו מבואסים לכיתה. "כן" אמר שמעון פיניגען "זה היה בוחבוט במקור. אבל אמא שלו אשכנזייה, אז תכלס הוא חצוי דם. אתה יודע שיש להם לחשים אחרים? למשל שמעתי שהם עושים "קולולולולוש" במקום "מופליאטו". ושאין להם וריטסרום, אלא דג חריף".
השיעור נגמר והתלמידים התפזרו למגורים על מנת להתכונן לשבת.
תלמידי שנה א' התבקשו להגיע לחדרו של המדריך כדי לשמוע הסבר על השבת בהוגוורטעס.
"שבת נכנסת בעוד חמש שעות" פתח המדריך. "מישהו מכם יודע אילו קסמים אסור לעשות בשבת?"
כולם הרימו יד לענות, מלבד ארי- שמעולם לא עשה שבת עם עילויים.
"אלוהמורה!" צעק תלמיד בלי להרים יד.
"ראשית" הסתכל עליו המדריך בכעס "כאשר אתה לא מבצע את הקסם, אומרים 'אלוקמורה'. לא את השם המפורש. ושנית, אין בעיה לפתוח מנעולים בשבת, זה לא מלאכת מחשבת. עוד תשובות?"
"לומוס!" אמר תלמיד אחר. "יפה" אמר המדריך "ואם אמרתם בטעות לומוס, לא אומרים 'נוקס'. תצטרכו לישון עם האור כל הלילה, אז תיזהרו".
"מותר להתעתק בשבת?" שאל תלמיד מקצה החדר. "שאלה טובה" אמר המדריך "קודם כל, אי אפשר להתעתק בהוגוורטעס, וגם ממילא אין לכם רישיון. אל תנסו אפילו- זה עלול לגרום לכם לגזרור". ארי ראה את רון מתאמץ להתאפק, אבל זה היה חזק ממנו והוא אמר בקול "שנאמר: צדיק גוזרר והקב"ה מקיים". אף אחד לא צחק. ארי תהה אם יש לויקורפוס שעובד גם על ישראל. המדריך התעלם והמשיך "בכל אופן, התעתקות, אבקת פלו ומטאטא אסורים בשימוש בשבת- אלא אם כן זה פיקוח נפש. הדרך הקסומה היחידה שמותר לנוע בה היא באמצעות מפתח מעבר, אם כישף אותו לפני שבת. כמוכן, אם הוא כיוון את מפתח המעבר לשעה לא טובה, מותר להאריך אותו אבל אסור לקצר"
"כמו שעון שבת!" אמר ארי וכולם הביטו בו במבטים מוזרים, למעט רון שידע מה זה שעון שבת, כי אבא שלו אהב לאסוף חפצים של מזרוחניקים. כשהוא היה קטן, היה לו חפץ קסום של מזרחוניקים בשם "לדרדוס", שמלבד להחזיק את הכיפה היה פותח קרטונים, מקלף תפוזים ומסובב ברגים. רון לא הבין איך אין כזה לעילויים.
"שעון שבת" הסביר ארי "זו המצאה גאונית שמאפשרת לך להחליט מתי האורחים ילכו הביתה" הוא סיים את המשפט בחיוך, אבל אף אחד לא צחק. ארי הבין פתאום איך רון מרגיש.
"האם נקבל עלוני שבת?" שאל תלמיד נמוך וממושקף.
"בוודאי" אמר המדריך בחיוך "יש לנו כאן את "שביעי" כולל ראיון עומק עם דמות מפתח שרק המראיין מכיר, "שבת בשבתו", "גילוי דעת" ו"עולם רגיל שעשו לו רדוציו". ארי הסתכל ברון ושאל בלחש "'שבת בשבתו' זה העלון הזה שיש בו פרסומות, ובין לבין גם דברי תורה?" "כן" השיב רון. "אבל זה של מבוגרים. לנו יש את 'עולם רגיל שעשו לו רדוציו' עם המדור הסאטירי שכולם אוהבים. שו"ת ינשופ-MS. אתה מכיר? זה ששולחים ינשוף לקוסם והוא משיב. פעם אחת מישהו שאל רב, האם כשאתה משתחרר מנעילת גוף, צריך לברך "זוקף כפופים" והאם בוגארט משתנה לעוד צורות מלבד אישה לא צנועה"
"שקט שם!" היסה המדריך את ארי ורון "דבר אחרון ונשחרר אתכם לחדרים. בשבת יגישו לכם את האוכל גמדוני בית. אני מזכיר לכם את דין רמיזה לגמדון בית בשבת. אסור לבקש מהגמדון משהו במפורש, אלא רק לרמוז. למשל- אם אתם רוצים שהוא יכבה לכם את האור, צריך להגיד...?"
"וואו, כמה אורות" התנדב תלמיד להשלים "מה זה פה, מרכז?" הפעם התלמידים צחקו. כי זה הסתלבטות על מזרוחניקים, שזה תמיד מצחיק. זה ובדיחות על תימנים.
"לי יש שאלה" ניסה גם רון וכולם מיד הסתכלו אחד על השני וגלגלו עיניים "אם אתה מתפלל מנחה שלא במניין, אז אתה יחיד במנחה? חחחחחחחח" למרבה ההפתעה, נשמע צחוק בודד בקצה החדר. בדיעבד הסתבר שזה מישהו שקרא את אחד השאלות בשו"ת- "האם אדם זאב חייב בברכת לבנה"
המדריך שחרר אותם ללכת לחדרים ולהתקלח, ואז ארי ראה משהו שהוא לא ראה מעולם...
המשך יבוא...
[אם קראתם ונהניתם, תגיבו\שתפו\תייגו פוטריסטים\תעשו לייק, רק ככה נוכל לבטל את הכישוף האפל 'אלגוריתמוס', ועוד חובבי ארי ייחשפו לסיפור]
