חלק ח']
ארי פוטער עמד ליד החלון בהלם והביט במאות עלוני שבת שהניעו את הדפים שלהם כמו כנפיים, ועפו אל עבר אולם התפילה המרכזי. מתחתם עמדו כמה עילויים מבוגרים וכרסתנים שניסו ליירט חלק מעלוני השבת, והצליחו להפיל בעיקר את אלו עם הגודל המוגזם.
"לכן תמיד אין עולם קטן כשאני מגיע לתפילה" אמר ארי לרון כשהסיט את המבט בחזרה לחדר "אבל למה הם מיירטים אותם בדרך ולא מחכים לקחת אותם בבית הכנסת כמו כל בעל בית שבא לתפילה כדי לקרוא?" רון נזכר שארי לא גדל בעולם של עילויים והסביר "ברגע שהעלונים נכנסים לבית הכנסת, מופעל עליהם לחש הגנה שלא מאפשר לקרוא מהם במהלך התפילה אלא רק כשאתה יוצא מבית הכנסת"
ואז רון הסתכל לצדדים לראות, הנמיך את הקול ולחש לארי: "חוץ מ'שבתון'. אפשר לקרוא אותו חלקית בבית הכנסת אם אתה מצמיד את השרביט ואומר "אני נשבע בזה חגיגית שאני מחפש פרסומות"
ארי הנהן לאות הבנה כשפתאום נשמעה צפירה חזקה. הוא השתטח מיד על הקרקע והגן על הראש באצבעות שלובות. רון הסתכל עליו בהלם "אתה ממש מפחד מהשבת, הא?" הוא שאל במבט משועשע. ארי פקח את העיניים וראה שהוא היחיד בחדר שנשכב על הרצפה וכולם ממשיכים בשלהם. "זו צפירה של כניסת שבת" הסביר רון "ככה זה אצל עילויים. בוא, יש לנו תוספת שבת, צריך להתארגן מהר". "עילויים מוזרים" אמר ארי וניסה לחשוב מה עובר בראש לתייר שמגיע לירושלים.
הם נכנסו למקלחת בזריזות והתלבשו לכבוד שבת. "אתה יודע איך מרכזניק מתכונן לשבת?" שאל פתאום רון את ארי שניסה לשווא לסרק את השיער הצידה. ארי משך כתפיים. "הוא מוציא את השרביט!" ענה רון ונקרע מצחוק. ארי הסתכל עליו במבט תוהה ואמר "אבל חשבתי ששרביט זה לא מוקצה" רון הסתכל על ארי במבט מאוכזב "זה החלק המצחיק ארי. בגלל שהוא מזרוחניק הוא חושב שזה מוקצה, כי למזרוחניקים אין גדויילים שיכולים לפסוק להם הלכות קסם". ארי הביט ברון במבט משועשע ואמר "אני לא מבין גדול בעילויים, אבל אתם חייבים למצוא מילה נפרדת לתאר רבנים מובילים ומספר שתיים בשירותים. חייבים."
הם סיימו להתארגן ויצאו בזריזות לכיוון בית הכנסת, לבושי לבן.
הוא נכנס לתפילה בתקווה שאף אחד לא ישים לב לאיחור שלו, אבל הוא פתח את הדלת בדיוק כשכולם הסתובבו אחורה ב"לכה דודי". קלאסי. הוא ורון מצאו מקום לשבת בדיוק כשנער צנום עלה להגיד "במה מדליקין, ובמה אין מדליקין, אין מדליקין לא בלומוס, ולא בלומוס מקסימה, ולא באצת זימזים שעל פני המים".
לפתע ארי הרגיש איך הגוף שלו מונף באוויר והרגליים שלו נמתחות ונעמדות מכוח עצמן. הרב דמבעלדור עלה להגיד דבר תורה, והכישוף העתיק של בית הכנסת העמיד גם את אלה שלא עמדו לכבודו מרצונם החופשי.
"שבת שלום" אמר הרב דמבעלדור "אפשר לשבת".
גופו של ארי הוטח חזרה לספסל.
"לפני הכל, כפי שאני מזכיר בכל שנה חדשה, זהו בית מדרש של עילויים, ולכן אסור להכניס לכאן ספרי מחשבה של מזרוחניקים. זו הסיבה שהמצאתי את המעמעם ששואב מכל מקום את ה"אורות"". כמה תלמידי שנה ו' צחקו בהגזמה.
"כידוע" המשיך הרב דמבעלדור "בעבר היו 12 בתים ולא רק 4 כמו שיש לנו היום". ארי המופתע הסתכל על רון שהיה נראה אדיש להקדמה. "היו פעם 12 בתים?" שאל ארי את רון בלחש, מפחד שאיזה לחש עתיק ישתיק אותו. רון הסתכל בארי מופתע "ברור, מה יש לך? פשוט קראו לזה שבטים. מה, אף פעם לא שמת לב שהסמל של יהודה הוא אריה, כמו..?" "גריפינדור" השלים ארי. "בדיוק. ודן, שפיפון עלי אורח. לא מצלצל מוכר?" "סליתרין" אמר ארי בעיניים הלומות.
"בגלל שהשבטים התערבבו בשלב מסוים נוצרו כמה יצירי כלאיים" הסביר רון בידענות "יש אנשים מגריפינדור שעדיין יש להם פטרונוס של השבט שלהם". "נכון מאוד ויזלי" אמר פתאום קול קר מאחוריהם. זה היה הרב סנייפ שהתגנב כמו רוח "לכן הפטרונוס של לאה פוטער היה איילה. כמו של שבט נפתלי". ארי ורון שתקו "10 נקודות יורדות לתפארת גריפענדור על דיבור באמצע דבר תורה" אמר הרב סנייפ בשמחה לאיד.
"מותר להוריד בכלל נקודות בשבת?" שאל ארי אחרי שסנייפ הסתלק משם "בטח" אמר רון "זה בגרמא".
בתום התפילה הם נכנסו לחדר האוכל, עשו קידוש על יין סמבוק, אכלו ושרו שירי שבת של קוסמים.
"מערב מזמינים, כל מיני מטעמים
מבעוד יום מוכנים, שוקולד של צפרדעים
ולערוך כמה מינים, ברטי בוטס בטעמים,
ולהדוף סוהרסנים, בכל מיני פטרונוסים"
"רגע" אמר פתאום ארי בהצתה מאוחרת "הפטרונוס של אמא שלי היה איילה?"
המשך יבוא...
[מצאנו כישוף נגד ל"אלגוריתמוס" האפל!! אם קראתם ונהניתם, תגיבו\שתפו\תייגו פוטריסטים\תעשו לייק- או שתגיבו "מזל טוב!"
זה גם יגרום לקסם להופיע לכם על המסך וגם כישוף האלגוריתמוס האפל יזהה את זה כפוסט מעניין, יגביר את החשיפה ועוד חובבי ארי ייחשפו לסיפור]
